יומני הסוסים – פרק 13
פתאום הטלפון שלי צלצל צלצול אחד …
הודעה ….
הסכמתי לעצמי להוצאה את הטלפון , כי פני רגועה כול כך …
הוצאתי , וההודעה … , היא מ….
היא מג'ק ….
" היי בקי מה קורה ? "
עדיין היה לי קשה לדבר אתו , למרות שאני חייבת לו התנצלות ….
וגם הצלחתי להתנצל בפני אבא ,
אבל זו הסיבה … אני עדין צריכה לעכל את כל מה שקרה …
התנצלתי בפני אבא , את זה כבר צריך לעכל …
לא עניתי … בכל מקרה יש לי תרוץ טוב , הייתי באמצע רכיבה ולא יכולתי לדבר ….
בכל מקרה אני אראה אותו בבית הספר …. אז כבר נדבר שם ….
הגענו לתחנה … לעצים שמאחורי התחנה , שם אני מתחרה .
האוטובוס בדיוק הגיעה, ראיתי את ג'ק עולה ….
האוטובוס השמיעה את הראשים הנוראים האלה של :
" עוד שניה אני יוצא ואני צריך להכריז על כך … "
אני שונאת את האוטובוס … כבר הזכרתי את זה ….
הידרה ופני היו מרוכזים … מביטים אחד על השני , וכנראה כבר הבינו מה הולך לקרו. ….
האוטובוס החל לנסוע באטיות ….
"עכשיו!" צעק אבא והתחיל לדהור ….
הוא יצא לפניי , הרמאי הזה … למרות כל ההתרגשות , הייתי שקועה במחשבות על
מה אני אומרת לג'ק …
פספסתי אותם … , גם האוטובוס וגם אבא יצאו לפניי …
"יאא , יאא!" צעקתי ופני החלה בריצה מהירה …
אין צורך שוב לתאר עד כמה ההרגשה הנפלאה הזו של להיות על גבו של סוס כשהוא דוהר במלא העוצמה ….
הרוח , הקולות , הקפיצות ובעיקר החופש הנפלאה הזה ….
הלוואי שהייתי יכולה להמשיך כך לנצח …
למרות שהאוטובוס ואבא יצאו לפניי , הצלחתי להגיע ליד האוטובוס …
" יותר מהר פני , אנחנו כמעט עוקפות אותו !!! "
קצב פרסותיה של פני החל לגבור …. , ככל שהצלילים הנפלאים האלה גוברים ,
זה מאוד תורם לאווירה ….
הרוח מתחזקת העצים עוברים מהר יותר …. , צחוק מתגלגל יצא מתוכי ,
מה שגרם לפני להיות מהירה יותר ….
כך נחתמים אצלי רגעי אושר …. , אני תמיד זוכרת כל שבריר שניה שלי על סוס .
התחלנו לעקוף מעת את האוטובוס … , מאחד החלונות ראיתי את ג'ק ,
הסתכלתי טוב יותר , ולידו ראיתי את ג'סי ….
מביטה בו והפה שלה לא מפסיק לזוז ….
מסכן , היא בטח מפטמת אותו בכול מיני דברים מעצבנים
אבל אז … ראיתי גם אותו צוחק ,
הבטתי בג'סי בפרצוף חמוץ ….
ולפתה ראיתי אותה מביטה בי …. , היא ראתה אותי !!!….
פתאום היא פרסה את ידיה הענקיות , חיבקה את ג'ק וסגרה את הווילון של האוטובוס …
מה???…. מה קורא שם ???….
איבדתי את הפוקוס לרגע , ואז ראיתי שהאוטובוס מתחיל לעקוף אותנו ….
מהר חזרתי לריכוז ….
"קדימה פני , אנחנו יכולות! "
צעקתי לה , זה היה נראה שגם היא קצת חולמת …
די בקי לשכוח מג'ק כרגע ….
יש לך תחרות לסיים ….
פני המשיכה לדהור יותר ויותר מהר ….
הפעם עברנו את האוטובוס בלי בעיות
" עכשיו אנחנו בעניינים, פני! כול הכבוד! תמשיכי כך!"
וכבר ראיתי את אבא מתקרב אלינו יותר ויותר ,
או שבעצם אנחנו התקרבנו אליו …
כבר היינו ליד אבא והידרה ….
למשך כמה שניות הבטנו אחד בשני …
כבר ראיתי את בית הספר באופק ,
ואז …
"יאאה פני , קדימה !!! "
ותוך רגע פני ואני אכפנו את אבא והידרה …
הבטתי בפני …
פני הייתה נראית נחושה ביותר לנצח. היה לה פרצוף כל כך מרוכז …
הלוואי וגם לי היה פרצוף כזה בלימודים…
כבר שער בית הספר נראה באופק …
אבל גם אבא ….
בזמן המחשבות שלי הוא הצליח להדביק את הקצב …
שוב היינו בקו ישר…
" התפוח לא נפל רחוק מהעץ , אבל את עדין לא המסטר.."
לא התייחסתי כי הבנתי שבאמת התפוח לא נפל רחוק מהעץ ,
אם אני מצליחה לאבד את הריכוז לרגע והוא ניצל את זה ,
אני יכולה לעשות את אותו הדבר…
הבטתי רק קדימה , בין האוזניים של פני …
השניות האחרונות …
האוטובוס כבר נשכח מאחור , כאילו לא השתתף מעולם בתחרות …
רק אני ואבא …
ליטפתי את פני בצווארה בחזקת חיבה …
פני חייכה מעט , וקצב פרסותיה שוב החל להתגבר …
לאט לאט התחלנו לעקוף אותם …
והינה הרגע שבו , כמו בתחרויות מקצועיות , ההילוך האיטי …
שומעים את קצב פעימות הלב ….
והנה הרגע של התמונה …. , השנייה הזו שמישהו חייב לנצח בה …
במאית השנייה הצלחתי לעקוף את אבא.
ומי הזוכה? אני!! יש!!!
הידרה ופני נעצרו לאט לאט..
פני השמיעה צהלות ניצחון …
" כן , אז מה אמרת על תפוח לא נפל רחוק מעץ? מסטר משהו…? "
"כן , אז התפוח באמת לא נפל רחוק מהעץ…"
" כנראה שגם מסטר יכול ללמוד מתלמידו " המשיך אבא.
אז אני ניצחתי , אבל לדעתי , בסיבוב הזה … , שנינו ניצחנו …
אני לא מצליחה להיזכר ברגעים כאלה של אבא ושלי …
כמובן שמין הסתם שמרתי על זה בפנים ,
אז אני ניצחתי ….
ועכשיו הגענו לקטע הנורא מכולם , הקטע הלא הוגן: הזה שבו הסוס שאני רוכבת עליו חוזר
הביתה , בעוד אני צריכה להיתקע כאן , בבית הספר ….
לקרוא למקום הזה בית ספר זו פשוט חוצפה ….
זה לפגוע ברגשותיהם של הספרים …. , לקרוא ספר , זה כיף …
לשבת בבית הספר זה נוראי …
צריך לקראו למקום הזה :
"בית השעמום " או " בית הספר אם תצא מכאן עם ראש שלם " או דברים כאלה …
נאנחתי אנחת ייאוש נוראית … ,
אבא חייך ,
" היום יגמר בלי שתרגישי , וכשתחזרי יש לי בשורת הפתעה משמחת … "
" מה?!" שאלתי בהתלהבות …
" אמרתי , בשורת הפתעה משמחת , הפתעות לא מגלים." הוא אמר בקול שבע רצון.
" אוף , אתה יודעה שבגללך היום ירגיש ארוך יותר … " השבתי והחמצתי פנים .
אבא צחק " בדיוק להפך בקי , את תראי שהיום יעבור מהר … אז ניפגש בבית … "
" אוקי , ביי אבא " חיוך קטן עלה על פניי , מעניין מה זה , אבל בכל זאת הזמן בטח יעבור לאט …
שוב הרכנתי את ראשי לרצפה …
פתאום שמעתי קול מוכר קורא לי
"בקי !!! " , הרגשתי יד על כתפי …
תגובות (3)
איזה מגעילה היא!!!!! (ג'סי..)
תמשיכי כמה שיותר מהר!!!! (את יודעת שאפשר להגיב לתגובות??)
אחשב כשאת אומרת את זה …….
חחח…. , נכון אחרי שקראתי את התגובה שלך אז ראיתי את זה …
יש כמה שינויים טובים באתר ….
וכן , מה לעשות , לצערי בעולמינו יש ילדים בעיקר ילדות … מגעילות כמו ג'סי …
מזל שאת לא :) מתה עליך חברתי היקרה תולעת סיפורים …
תמשייכי <3
ואשמח עם תקראי את הסיפור שלי (: