ילדים קטנים

"ילדים קטנים לא מתנשקים." היא טענה בכעס, מביטה בעיני בעלה. הוא היה איש נאה, נראה בן 40 בערך, עם עור כהה יחסית, עיניו חומות כהות ושיערו שחור לחלוטין. הוא ישב זקוף, כמו תמיד, מוודא כי החליפה שלו לא מתקמטת. הוא היה מגיע פעם בחודשים רבים לביתו, וילדים גדלו כל פעם.
ילדתו הראשונה, מאיה, הייתה כבר בת 14. היא הייתה בעלת עוד כהה כמוהו, והיו לה הפה של אביה והעיקשות שלו. לעומת זאת, כל שאר תווי פניה היו של אמה – עדינים אך שדוניים מקצת. עיניה היו הדבר שהפליא אותם יותר מכל, עיניים בצבע ירוק בהיר, לאף אחד במשפחה לא היו כאלה.
בנו השני, מיכאל, היה בן 12, והיה אותו הילד שעליו דיברו כרגע. הוא היה ילד נמוך קומה, עם עור בהיר ופנים קטנות. הוא נראה כבן עשר, לא יותר. הוא היה נמוך, עם שיער בלונדיני-חום יפהפיה, שנח על פניו בחינניות. הוא סירב תוקף לגעת בשיניו העקומות מעט, אבל זה לא הפריע להוריו. עיניו היו כחולות, כעיניה של אמו. לעומת תווי פניו היחודיים של אביו, שהופיעו על פניו.
ביתו ובנו, התאומים בני השבע, היו הילדים האהובים עליו. הם נולדו בזמן בו היה שוהה הכי הרבה זמן בביתו, ובכלל, הם היו הדומים ביותר באופיים לאופיו. הם היו בעלי שיער חום כהה שניהם, שיערה של הבת, מור, הגיע לה עד למותנה, מסולסל. לעומת זאת, הבן, מורן, היה בעל שיער חום חלק לחלוטין, ובכלל, בדרך כלל הוא היה קצוץ. עיניהם של השניים היו חומות כהות, כשל אביהם, ותווי פניו שדוניים כפניה של אמם.
"הוא כבר לא ילד קטן." הוא אמר, למרות שזה שמיכאל התנשק עם מישהי בגיל 12 הפליא אותו, אפילו הוא לא היה כזה, והוא היה הפלרטטן הגדול ביותר בתולדות היקום, כך היה בטוח.
האם הביטה בו בתדהמה, אולי הוא לא מתכוון לזה באמת? הוא עדיין ילדדון קטן, היא הייתה בטוחה בזה.
"הוא עדיין הילד שלי, התינוק הקטן שלי." היא אמרה, מביטה באב שישב על הספה לידה, מחייך כתמיד. הוא היה נאה בעיניה, והיא לא יכלה לשלות ברצון העז שלה להיות בקרבתו כל הזמן. היא התמקמה בחיקו במהרה, והוא ליטף את שיערה המשיי. נדמה היה שאף אחד מהם כבר לא זוכר שדיברו על מיכאל.
"אני מתגעגעת כל – כך." היא לחשה לו, עוצמת את עיניה. היא לא ידעה כמה זמן עבר מהפעם האחרונה שהייתה יכולה לתת לעצמה להיות בקרבתו בלי לחשוב על כך שהילדים צריכים אותה.
"אני אוהב אותך, אבל כזה אני. אני צריך את ההרפתקאות שלי." הוא אמר לא, מנשק אותה על קודקודה ברכות. גם הוא התגעגע לאשתו,
הוא
אהב
אותה,
יותר
מכל
דבר
בעולם.