ילדת פרא- פרק 3

ילדת פרא פרק 3:
הבטתי באבי בתקווה. ״מה זאת אומרת היום של החבר׳ה?״ שאל וטיפת כעס נשמעה בקולו.
״אנחנו רצינו להיות ביחד ביום הזה.״ אמרתי והוא נאנח.
״את תיהי פה עד שהחברים שלי ילכו, זוהר. מובן?״ שאל והנהנתי באי רצון. הלכתי אל הזולה, מצב הרוח שלי גרוע. אני לא מאמינה שהוא לא משחרר אותי מהארוחה הטיפשית הזאת. מה שבטוח, יקיר הולך להרוג אותי. 

נכנסתי אל הזולה והתיישבתי בסלון בין אליאב וירדן, עוד שניים מהחבורה שלנו. הנחתי את ראשי על רגליו של ירדן, ידו הונחה על ראשי וליטפה את שיערי ברוך. ״קופיקו, מתי אתה מביא את החברה שלך לפה?״ שאלתי את אליאב והנחתי עליו את רגלי. אליאב נראה ממש טוב, הוא מהבנים האלה שכולן חולמות עליהם, יש לו שיער שטני בוהק ועיניים כחולות כמו הים. הוא ילד טוב, ניראה סטוציונר אבל הוא לא. מראה יכול להטעות.
״חשבתי להביא אותה ביום חמישי ליציאה.״ אמר ועיקמתי את פרצופי. זו יציאה משפחתית, לא אמורים להביא בני זוג או להיות עם אנשים אחרים. ״תגיד לה שתביא איתה חברות.״ אמר ירדן וגילגלתי את עיניי. 
ירדן הוא ההפך הגמור באופי מאליאב. הוא סטוציונר, הולך לישון עם מישהי אחת וקם עם אחרת. למרות זאת, יש לו לב זהב. 
יקיר ואלינור נכנסו לבית עם שקיות של הסופר.
״הלכו לי הידיים. שמישהו יחליף אותי.״ התלוננה אלינור ונכנסה לחדר הבנות, גיחכתי לעצמי וקמתי לעזור ליקיר לסדר את הקניות.
״תקשיב רגע,״ אמרתי והבטתי בגבו הרחב. חשבתי איך לספר לו ולבסוף החלטתי לספר בפשטות.
״ביום חמישי אבא שלי עושה איזושהי ארוחה לחברים מהמשטרה. אני אוכל לבוא רק בסוף הארוחה.״ אמרתי וראית שיקיר מתעצבן.
״מה הקטע זוהר? זה היום שלנו, ארוחה עם כמה שוטרים פלצנים חשובה לך יותר מאיתנו?״ שאל בקול פגוע והבטתי בו באדישות.
״ביקשתי ממנו שאני אהיה איתכם אבל הוא לא הסכים.״ אמרתי בהתגוננות והוא הביט בי בזלזול.
״בטח. לכי תעבדי על מישהו אחר זוהר.״ אמר, סידר כמה פריטים במקומם והלך לחדר של הבנים בכעס. הוא יותר מידי עצבני בזמן האחרון, זה כבר מתחיל לחרפן. כאילו שבכלל רציתי ללכת לארוחה הטיפשית הזאת.

יום חמישי הגיע, מהבוקר אני ואמא שלי מתרוצצות בבית, מכינות הכל לארוחה של אבא שלי. בישלנו, ניקינו, ערכנו את השולחן. עשינו הכל בשביל שאבי יהיה מרוצה. כשסיימנו הלכתי להתארגן, לבשתי שימלה שחורה פשוטה ונעלי עקב. 
קולות נשמעו מהסלון ויצאתי מחדרי, ראם בדיוק יצא גם הוא.
״אז הוא לא שיחרר אותך בסוף?״ שאל בהתגרות ונתתי לו אגרוף חלש לבטן. הלכנו ביחד לסלון, אבא הביט בנו בעיניים נוצצות והציג אותנו לחבריו מהעבודה.
״זוהר, זה אביב. הוא בערך בגילך, תעשי לו סיבוב בשכונה.״ אמר אבי והרמתי גבה.
״אני נראת לך כמו מדריכת טיולים?״ שאלתי בזעם והוא שלח לעברי מבט אזהרה.
״לעזעזאל. בוא.״ אמרתי לאביב ויצאנו לסיבוב. 
שתיקה מוזרה שררה בינינו ונאנחתי. ״או שתדבר או שאני אשתגע.״ אמרתי בחוסר סבלנות והוא ציחקק.
״אז, מה את עושה?״ שאל והתאפקתי לא לצחוק לו בפנים. מה אני עושה? אני בת שש עשרה, מה אני כבר יכולה לעשות?!
״עוזרת לאמא בבית ומסתובבת עם חברים.״ אמרתי באדישות והוא משך בכתפיו.
״מה חשבת שאני עושה? משתתפת בשודים ורוצחת אנשים?״ שאלתי והוא הביט בי במבט מבולבל.
״אני לא,״ גימגם, התעצבנתי וקטעתי את דבריו
״אתה לא מה? צפוני מתנשא? לא, בכלל לא.״ אמרתי בציניות ופניתי לכיוון הבית.
״לאיפה?״ שאל והלך אחריי.
״הטיול נגמר, סלאמת.״ אמרתי ונכנסתי אל הבית. אני לא נותנת לבחורים כמוהו הזדמנות, הוא בחיים לא יבין איך זה לחיות בשכונת עוני, איך זה לחיות בתחתית של החיים. כל ילד שני פה הופך לעבריין וכל ילדה שנייה לזונה. אין לו מושג מה זה לראות את אמא שלך בוכה כי אין לה כסף איך להביא אוכל לבית. 
הסתגרתי בחדרי עד שאמי הודיעה לי שהם סיימו את הארוחה. יצאתי מהחדר ואבי קרא לי.
״מה הפעם?״ שאלתי, לא היה לי כוח לכלום. רק רציתי ללכת לחברים שלי ולהנות.
״אביב הולך איתך.״ אמר ואני נשבעת, רציתי לתלות אותו באותה שנייה. ״סליחה?!״