ימי הביניים – פרק ראשון

~ 1450 לפני הספירה, ימי הביניים ~
ימי הביניים, תקופה חשוכה ואפילה במיוחד.
או לפחות כך היו נוהגים לכנות אותה.
באותה התקופה הגברים התייחסו אל נשיהן בזלזול , כחפצים שלהם, חסרי כל ערך.
ילדות רבות בגילאיי 12-18 נישאו לגברים גדולים מהן, אשר התייחסו אליהן רק כאשר רצו לספק את הצרכים המיניים שלהם.
אותן הילדות בנות ה12,ניכנסו למיטה עם גברים חסרי רגשות, ונכנסו מהם להריון.
כך היו ימי הביניים.
ועל זה הסיפור שלנו.
~~~~
היא ישבה תחת עץ התפוח, קוראת את הספר האהוב עליה, אשר קראה כבר פעמים רבות.
השמש החלה לשקוע, והירח כבר ביצבץ בשמיים.
עיניה הפכו עייפות, והיא ידעה שכבר הייתה אמורה להיות בבית, לעזור לאימה לנקות את הבית, כמו בכל ערב.
היא סימנה בקיפול קטן איפה הפסיקה לקרוא, וסגרה את הספר.
היא קמה באיטיות מהדשא הלח מעט, והחלה חוזרת לביתה.
לאחר כמה וכמה דקות של הליכה, היא הגיעה אל ביתה.
הבית הרעוע והקטן, אשר כל כך אהבה.
היא פתחה את הדלת החורקת, ונכנסה לבית, מביטה באימה אשר ישבה על הספה וקראה עיתון.
אימה הסיטה את מבטה מהעיתון וחייכה אליה, קמה מהספה ומתקרבת אל ביתה, מחבקת אותה בעדינות.
"איזבל, ילדה יפה וחכמה שלי, נהנת בחוץ? היום היה יום נהדר"
"כן אמא, אני מצטערת שלא באתי לעזור לך לסדר, נשאבתי שוב אל תוך הספר המדהים הזה" חייכה איזבל אל אימה בהתנצלות.
"זה בסדר ילדה שלי, את תמיד עוזרת כל כך הרבה, מגיע לך לפעמים חופש" חייכה אליה אימה.
"תודה אמא, אני מבטיחה שזאת פעם אחרונה שאני מאחרת" חייכה איזבל.
"בואי, תערכי את השולחן , זאת תהיה העזרה שלך היום" חייכה אליה אימה.
איזבל הנהנה והלכה לערוך את השולחן.
"איזבל" שמעה את קול אביה.
לשם שינוי, אביה היה צעיר, הוא ואימה התחתנו מאהבה, ולא מכפיית שידוכים.
איזבל חייכה אל אביה ורצה אליו, נותנת לו חיבוק גדול "היי אבא" אמרה לו בעוד היא בין זרועותיו החסונות.
אביה ליטף את שיערה בעדינות.
"אז מחר את בת 16 ילדה שלי, מה תרצי שנעשה מחר?" שאל אותה בחיוך.
איזבל חשבה מעט, מהמהמת לעצמה.
"איני יודעת אבא , אני אוכל להגיד לך מחר?"
שאלה איזבל, מחייכת חיוך נבוך מעט.
"בוודאי, תשני על זה בלילה ותגידי לי למחרת בבוקר" אמר והשתחרר מהחיבוק, הולך אל עבר השולחן אשר היה כבר ערוך.
המשפחה הקטנה והאוהבת התיישבה בשולחן העגול, והתחילה לאכול.
איזבל סיפרה להם על הספר המרגש שהיא קוראת, והם גילגלון עיניים והזכירו לה שהם כבר שמעו ויודעים את כל העלילה כבר בעל פה.
לאחר שסיימו את הארוחה, איזבל שטפה את הכלים ועלתה לחדרה, מחליפה את שימלתה הפשוטה לבגדי שינה פשוטים עוד יותר.
היא נשכבה במיטה, וידעה.
בקרוב היא תצטרך להתחתן עם גבר אשר לא תאהב.