יש עוד סיכוי

אמצע דצמבר. קצת אחרי חצות. בחוץ נושבות רוחות ומרעימים רעמים וברקים, הכל שקט. אין נפש חיה ברחוב.

א' יושבת על אדן החלון, מכורבלת בשמיכה כשמבטה הנוגה תקוע אי שם בין השחור לכחול שבשמיים. הדלת חורקת מעט כאשר ד' פותחת אותה ונכנסת בשקט על קצות האצבעות. היא ניגשת אליה בלי לומר מילה, מתיישבת לצידה ומחבקת. א' מביטה בה לרגע, מאפשרת לה להגניב מבט ולהבחין בעצב שבעיניה ובדמעה שעומדת בזווית עיניה, ואז כאילו מתעלמת מנוכחותה שבה א' להביט באותה נקודה עלומה בשמיים.

הן ישבו שם שעה ארוכה, שעה שנדמתה לשתיהן כנצח, כשד' החליטה לשבור את הדממה. "זה יעבור" לחשה ברוך. א' הביטה בה וניסתה להגיב, אך הדמעות חנקו את גרונה והחלו זולגות במורד לחייה. "אני אוהבת אותו" לחשה לאחר כמה רגעים בקול שבור "אבל אנחנו פשוט לא מתאימים". ד' החלה בוכה גם היא, קשה היה לה לראות את אחותה הגדולה שבורה לרסיסים. "דברתם על זה?" שאלה. "אני מפחדת מהתגובה שלו" השיבה א'. ד' הושיטה ידה אל חבילת הטישו שהייתה מונחת על השידה, ונתנה אותה לאחותה. "אחרי שאמרתי לו כל כך הרבה פעמים כמה אני אוהבת אותו, אחרי כל מה שעברנו ביחד, אני לא מסוגלת להגיד לו שזה לא ילך" המשיכה א', תוך כדי ניגוב הדמעות. "במיוחד כשהסיבה היא העולמות השונים להם אנחנו שייכים". ד' לא עמדה בזה עוד, היא הבינה שמישהו צריך לעורר את אחותה ולהוציא אותה מהחלום שהיא כל כך רוצה שיתגשם. "אבל את מבינה שלא תוכלו להקים משפחה, אתם מסתירים את הקשר שלכם כי אתם מפחדים מהתגובות של הסביבה, הוא גדול ממך בהרבה, את דתייה והוא חילוני, הוא אלים לפעמים, לא עושה כלום עם החיים שלו ואת צריכה גבר עם שתי רגליים על הקרקע, להמשיך? יש לי רשימה ארוכה בשבילך". שוב החלו הדמעות לזלוג במורד לחייה של א'. "את צודקת, הראש שלי מסכים עם כל מילה, אבל הלב פשוט לא מוכן לקבל.." "אין לך כל כך ברירה.. אולי תשתפי אותו ? אולי הוא יבין לבד שזה לא מציאותי ויעזור לך בכך שהוא זה שישה את הצעד לפרידה" אמרה ד', מחבקת ביתר שאת את אחותה השברירית. "אני לא יצליח להגיד לו את זה" המשיכה א' למרר בבכי. "תשלחי לו הודעה, אולי זה לא הכי מתאים אבל תמיד יותר קל לדבר ככה.." עודדה אותה ד'. א' הנהנה בראשה לאישור, וד' קמה להביא את הפלאפון.

א' החלה מקלידה לאיטה, כשהקלדת כל אות הביאה עימה עוד דמעה שזלגה במורד הלחיים.
"השעה כבר מאוחרת, אבל אתה עדיין במחשבות שלי.. אני אוהבת אותך אבל לא מצליחה למצוא את הדרך שתאפשר לנו לחיות יחד. דבר איתי בבקשה.." האצבע מהססת על מקש השליחה, אך לבסוף ניתן האישור.
א' וד' ישבו מתוחות, כל אחת שקועה במחשבותיה, כאשר לאחר שבע דק' נשמע הצפצוף המיוחל שהצביע על הגעת הודעת התשובה. ההודעה הכילה שלוש מילים שאותם לא ציפו א' וד' לראות, שלוש מילים שהביאו את א' למסקנה שהם עוד ימצאו דרך להיות יחד.

"אני מוכן להשתנות.."