יתומה- פרק 3
"התמוטטות ?" שאלתי , המומה
"כן" לחשה אמילי. ניסיתי כמה שפחות לבכות , אבל בבוקר שלמחרת כנודע לנו שהיא נפטרה , כבר לא יכולתי , סוזנה הייתה כמו אמא בשבילי , המוות שלה רק הזכיר לי מה תמיד הייתי ומה תמיד אהיה – יתומה.
הרגשתי ננטשת מחדש , למרות שידעתי זאת לא אשמתה , הרשתי כאילו אני אותה ילדה בת עשר , כשמספרים לה שהיא לא כמו כולם. כי לה אין אמא ואין אבא . אותה לא רצוה . אותה לא אהבו.
"אל תבכי" לחשתי כשאני מארגנת את התיק שלי ושומעת בכי קל מהמיטה של אמילי
"תסתמי אלי , אל תעצבני אותי" ענתה בקול רועד
"תכחישי כמה שאת רוצה , אבל אין לנו מה לעשות אמי , היא מתה. ואנחנו צריכות להמשיך בחיים שהיא העניקה לנו" התעצבנתי , נזכרת למה אני בפנימייה הזאת מלכתחילה.
" איך את מסוגלת בכלל לצאת מהמיטה אלי ???" היא צרחה אבל לא נבהלתי , אמילי מקבלת התקפים כאלה לעיתים קרובות. "היא מתה !!!" צרחה יורדת מהמיטה ומתקרבת אליי
"אמילי די כבר !! אני יודעת אוקיי ??" צרחתי , מנסה שלא להשבר אבל לא יכולתי
אז פשוט חיבקתי אותה ונתתי לעצמי לפרוק את כל מה שהיה לי
אחרי בערך שתי דקות של בכי חרישי התעשתי
"טוב דיי. יש בית ספר וזה היום הראשון שלנו כאן. בואי ננסה כמה שפחות לחשוב על זה והשאיר כמה שיותר רושם טוב" לחשתי
"מה אכפת לי מרושם. כולם יכולים לחפש ת'חברים שלהם" התעצבנה מארגנת לעצמה את התיק
יש עוד חצי שעה ארוחה ואז לימודים , התיק שלנו מוכן. צלצול בפעמון.
"היי , זה אני תמיר , הבאתי לכן את מדי בית הספר , הארוחה מתחילה עוד חצי שעה" חייך תמיר עם ערמה של בגדים
"כל זה שלנו ?" לחשתי
"כן..אני יודע שזה לא הרבה, מחר יביאו לכם את בגדי השדה " חייך
"בגדי שדה ?" שאלה אמילי.
"כן , אתן יודעות , לעבודות וזה"
"עבודות ?? איזה עבודות ?" התעצבנתי
"לא ראיתן באלון ? זה ממש מאחורי מערכת השעות שלכן . לוח התורנויות." אמר בחיוך
"מה שתגידי , ביי" אמרתי וטרקתי לו בגסות את הדלת.
שתינו התלבשנו בבגדים החדשים עם סמל הפנימייה.
אחרי שקארנו את האלון שוב , גילינו שה חובה להסתובב עם חולצת הפנימייה.
"חוקים נועדו שישברו אותם" חייכה אמילי בזלזול
"מחר או משהו אמי. היום זה היום הראשון ואני לא רוצה שום בעיות" אמרתי , גאדד , הילדה הזאת תעשה הכל בשביל שיעיפו אותה ?
יצאנו מהחדר לכיוון המעליות ירדנו לקומת כניסה ומשם נסחפנו עם הזרם
"היי" חייך גיא שעמד ליד הדלת של חדר האוכל
"מה אתה עושה פה ?" שאלתי
"אני תורן" חייך
"מלבב , תן לנו לעבור" התעצבנה אמילי
"כרטיס בבקשה" ביקש הילד השני שעמד לידו
היה לו מבט סרקסטי ומעצבן וכבר ידעתי שאני לא הולכת לאהוב אותו
הוצאתי את כרטיס החדר והראתי לו
"טמבל" התעצבנתי
"תכנסו" צחק גיא
החדר היה ענקי ובמרכז עמד שולחן ארוך עם אוכל.
"היי אלי ! ואמילי !!" הסתובבנו וראינו את דניאל ועמית עם עוד ילדה עם שיער חום.
"הייי , מה קורה ?" שאל דניאל , הייתה דאגה בקול שלו , כנראה שרואים שבכיתי כל הלילה.
לא ענינו לו , אבל הוא המשיך לשאול .
"בנות.. מה קורה?"
"עזוב דניאל" אמרה אמי והשתיקה אותו
"תכירו" חייך עמית , מנסה להעביר נושא
"זאת מאיה , חברה של גיא "
היא חייכה אלינו חיוך נעים ועיני השקד שלה זרחו
"היי , אני אליסון וזאת אמילי , את יכולה לקרוא לי אלי" חייכתי
הרגשתי שמסתכלים עליי.
הסתובבתי וראיתי בחור בוגר , כנראה בן 40 לכל היותר.
הוא פשוט עמד בפינה ונעץ מי מבט כאילו הוא רוצה לרצוח אותי.
מה שהכי הלחיץ באיש הזה , זה שהוא היה מוכר , אבל אני לא יודעת מאיפה.
תגובות (3)
תמשיכיייייייייייייייייייייייייייייייי
את חיייייייייבבבבבבבבבבבבבתתתתתתתתת להמשיךךךךךך!!!!!!!!!!
אל תשאירי אותי במתח!!
המשכתי ;)