יתומה – פרק 4
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
יורד גשם , גשם זלעפות.
היא ממשיכה לבכות
"אני כל כך מצטערת אליסון" לחשה לה בבכי
"זה לא מגיע לך , אני מצטערת כל כך , אבל איתי זה יהיה נוראי יותר, אני לא מוכנה להיות אמא" מיררה בבכי , היא הייתה רק ילדה , בת 19 , קטנה וחלושה , ללא בית , ההורים שלה זרקו אותה אחרי שהם גילו שהיא בהריון , והמוות שלו , המוות שלו רק עשה אותה יותר מדוכאת
"אני חייבת לבחור את מה שהכי טוב בשבילך אליסון" בכתה כשהיא מהלכת אל עבר בית היתומים , אליסון בכלל לא הגיבה , רק בכתה , טוב נו , למה אתם מצפים מתינוקת ?
היא שמה אותה על יד הדלת בית היתומים , חצויה וממורמרת מהחלטתה
"להתראות אליסון" לחשה , נושקת לתינוקת הקטנה עם בגד בית החולים והפתק של שמה
צילצלה בפעמון , ופתחה בריצה
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"אלי על מי את מסתכלת ?" אמרה אמילי
"מה…מה ?" אפילו לא שמעתי מה אמי אמרה
"אלייי" ניענעה אותי
הוא לא הפסיק להסתכל עליי , העביר בי צמרמורת
"אליסון !!!" צרחה אמילי , כל חדר האוכל שמע
הוא הסתכל עליי כששמע את שמי , עיניו נפתחו ומבטו היה המום , מבועת.
"מה את רוצה ??" הסתובבתי בעצבנות כקלטתי שכל השולחן תולש בי עיניים
"על מי הסתכלת ?" היא לחשה פתאום
ראיתי שדניאל הרגיש קצת לא בנוח . הוא כל כך חמוד כשהוא מתבייש.
"סתם , איזה איש מבוגר תלש בי עיניים והוא היה קצת מוכר , זה הכל" התעצבנתי
"בטוחה ?" שאלה אמילי , כרגיל , לא מוכנה להרפות
"אולי תעזבי אותה כבר ?" פלט דניאל בעצבנות מתונה
"אל תתערב" לחשה אמילי
"הוא צודק , זה היה כלום" אמרתי לה ונתתי לה את המבט של 'נדבר אחר כך'
מזל שהיא מכירה אותי כל כך טוב. היא ישר קלטה את המסר ולמזלי זה השתיק אותה
"טוב , זה היה אחד המוזרים" סיכם עמית באופטימיות מגוחחת , אבל זה מה שחיבבתי בו , הוא תמיד ידע מתי להעביר נושא , הוא נראה מסוג הידידים שהייתי רוצה לצידי
"קדימה , בואו , לפני שנאחר" סינן דניאל , עיניו היו תלושות באוויר.
"לחצי מכיתות י' יש עכשיו מתמטיקה ולחצי השני אלגברה" חייכה מאיה
"מי בחצי של המתמטיקה ?" שאלתי
"זה נקרא קבוצה א' , ואני , דניאל ומאיה" חייך גיא שבדיוק סיים משמרת כנראה.
"מתי אתה אמור לאכול ?" שאלתי
"התורנים באים לפה לפני כולם , אוכלים ופותחים את חדר האוכל" חייך
"אני כנראה קבוצה ב'" אמרה אמילי כשהיא מסתכלת על לוח השעות שלה
"לא נורא" חייכתי "יהיו לנו עוד שיעורים משותפים"
חיבקתי אותה ויצאתי עם גיא דניאל ומאיה אל כיוון היציאה כשאני רואה את התורן המעצבן השני מתיישב ליד אמילי בדיוק
כל הדרך לכיתה לדניאל היה מבט קר בעיניים , מבט עצוב.
כשהגענו למבנים של הכיתות עצרתי אותו וגיא ומאיה המשיכו
"דניאל מה עובר עלייך ?" שאלתי , משום מה מתעניינת
"אלי , בבקשה , בבקשה תעזבי אותי, לא קרה כלום" סינן והסתכל עליי בעיניים המושלמות והכואבות שלו והתקדם לכיוון הדלת
התקדמתי לכיוון הכיתה וגלגלתי עיניים.
והתיישבתי ואז הוא נכנס.
שוב מסתכל עליי , אבל הפעם המבט שלו היה שונה , זה היה נראה כאילו הוא עומד לבכות
"היי כולם , רק רציתי לאחל לכם בתור המנהל , שנה מוצלחת ונעימה בתור המנהל שלכם , אני מצפה לציונים טובים" חייך וחשף את כל הקמטים שלו
וואטפאק. הוא המנהל שלנו ? הוא זה שהכניס אותי לפנימייה ?
תגובות (1)
תמשיכיייייייייייייק