"כאב של לוחמים" – פרק שני

פרק 2 – המפקד שלי

"וואי, המפקד פשוט אוהב להתעלל בנו." התלוננה רז בזמן שהברישה את שיערה המתולתל. עמדנו מול המראה במקלחות המשותפות, אחרי יום אימונים קשה. ביום הזה עשינו מסלול אימונים, ריצות, ומלא שכיבות סמיכה.
"מה השעה?" שאלתי בהיסח דעת. הברשתי את שיערי החום-בהיר, אשר היה ארוך ומלא קשרים.
"עשרה לשמונה, עוד עשר דקות ארוחת ערב." אמרה טל לאחר שהציצה בטלפון הנייד שלה, שהיה מונח לצד הכיור.
נאנחתי בשקט,
"ולחשוב שנוכל להתקלח רק בין השעות עשר בלילה לאחד-עשרה בלילה, אני פשוט מסריחה!" רז התעצבנה. טוב, הבנתי את הכעס שלה. זמן לעצמנו בקושי היה לנו. עד מלפני עשרים דקות היינו בהרצאה על נשק גרעיני ועל הנזק שהוא גורם.
"לפחות יש באוהלים המשודרגים האלה שקעים," גיחכתי וגלגלתי את עיניי.
"כאילו אנחנו משתמשות בטלפון כל הזמן…" טל מלמלה בעצבים. כעבור שתי דקות, שיערי היה נטול קשרים, ויכלתי לאסוף אותו לקוקו גבוה.
"השיער שלך כל כך יפה…" רז העבירה את ידה בשיערי, גלגלתי את עיניי,
"הלוואי עליי תלתלים יפים כמו שלך," החמאתי לה, והיא צחקה והנידה בראשה,
"התלתלים היפים האלו לוקחים לי יותר מדי זמן מהחיים, לסרק אותם לוקח רבע שעה." רז, בניגוד אלי, השאירה את שיערה פזור על כתפיה.
"יאאלה, נלך?" טל שאלה, אני הנהנתי ויצאנו מהמקלחות המשותפות שהשתמשנו בהן רק לצורך סידור השיער.
"אני מקווה שלפחות האוכל יהיה נורמלי." טל צחקה, אני ורז צחקנו יחד איתה,
"אל תבני על זה." אמרתי בשעשוע.
נכנסנו לחדר האוכל, אשר היה מלא בגברים ובבחורות אשר לא הכרתי.
"בואו נלך לקחת משהו לאכול," אמרתי בשקט והלכנו לכיוון עמדות האוכל. הגבר הראשון המוכר שקפץ לעיניי היה רואי. הוא ישב יחד עם שאר המפקדים, והסגנים שלו. ידו הייתה כרוכה סביב בלונדינית קטנה, והוא בדיוק רכן ללחוש לה משהו באוזן. הבלונדינית צחקקה ולחשה לו משהו בחזרה, ושניהם קמו מהכיסאות שלהם.
לפני שהם יצאו מחדר האוכל, קולו של רואי נשמע. אני באותו הזמן העמסתי אורז לבן על צלחתי,
"טירונים, השקמה מחר בשש בבוקר, בלי בעיות." הוא חזר לרצינות שלו, בזמן שכולם ענו לו ברשמיות וחזרו לאכול את הארוחה שלהם ולפטפט עם החברים החדשים שלהם.
נשפתי בלעג והלכתי עם הצלחת שלי לכיוון השולחן בו רז וטל כבר התיישבו וסימנו לי לבוא.
רואי עבר לצידי, ומבלי כוונה, כתפי התנגשה בכתפו בחוזקה, הצלחת התנפצה על הרצפה והאוכל התפזר לכל עבר. לפתע, כל חדר האוכל שמם, עד כדי כך, שיכולתי לשמוע את הצרצרים מצרצרים מבחוץ.
הרגשתי את אוזניי מאדימות, ואת כל גופי רועד בפחד. אלוהים, אריאל, את כזאת סתומה! על היום הראשון לפתוח חזית עם המפקד?
"הכל בסדר, זו רק צלחת. את בסדר?" קולו של רואי נשמע, הוא היה רך יותר משזכרתי.
"כן המפקד, סליחה המפקד." לחשתי בשקט. לפתע הרגשתי כל כך קטנה וחסרת ערך לידו. פחדתי כל כך שהוא יעניש אותי.
כולם עדיין הקשיבו לשיחה ביני לבין רואי, אך היה נראה שהבלונדינית הקטנה התחילה לאבד סבלנות, ועשתה פרצוף.
התכופפתי במהירות והתחלתי להרים את שברי הזכוכיות בידיים רועדות.
מבלי מילה נוספת, שמעתי צעדים מתרחקים ממני, ואת כולם חוזרים לדבר. נאנחתי בהקלה וכשסיימתי לאסוף את כל שאריות האוכל והזכוכיות וזרקתי אותם לפח, לקחתי לעצמי צלחת ומילאתי אותה שוב באוכל.
התיישבתי מול רז, ליד טל,
"הוא לגמרי היה נחמד אלייך!" צווחה רז בהתרגשות, בזמן שאני צחקתי וגלגלתי את עיניי,
"אני ממש מופתעת שהוא לא נתן לי עונש, או השפיל אותי מול כולם." צחקתי ותחבתי לפי כף מלאה באורז לבן, שלמען האמת, היה טעים וטרי.
"ראיתן שהוא יצא מפה עם מפקדת אחרת?" שאלה טל, פיה היה פעור בהלם.
"מותר להם להיות זוג, זה לא שהיא חיילת ושהוא יכול להתייחס אליה בצורה לא שווה מהאחרים," משכתי בכתפיי ולקחתי בידי חתיכת מלפפון והכנסתי אותה לפי.
"היא לא כזאת יפה," אפה של רז התקמט בסלידה, זה כל כך ברור שהיא דלוקה על רואי והבלונדה מורידה לה את הבטחון. צחקתי,
"את יותר יפה ממנה, רזוש." קרצתי לה.
טל צחקה והנהנה,
"הרבה יותר יפה."
***
"אז מה עושים עכשיו?" שאלתי את הבנות בזמן שהתקדמנו לכיוון האוהל.
"יש עוד רבע שעה ערב גיבוש, המפקדים וכל הסגנים גם יהיו," רז חייכה ומחאה כפיים בהתלהבות.
גירדתי ברגלי,
"המדים האלו נוראיים, פשוט נוראיים." מלמלתי בזעם, כל גופי גירד ועיקצץ.
"אוי, את מגזימה, הם דווקא דיי סקסים." חייכה טל והניחה את ידיה על מותניה, והתחילה לצעוד, מחקה דוגמנית בצורה מוגזמת. צחקתי והנדתי בראשי, בזמן שגם רז התחילה לחקות דוגמנית, וכך הן הלכו אחת אחריי השניה.
גלגלתי את עיניי, אך לא הצלחתי להסתיר את חיוכי שהתרחב וגם הפך לצחוק מתגלגל,
"קדימה, אריאל!" דחקה בי רז, הנדתי בראשי והמשכתי לצחוק עליהן,
"נו! אל תהיי מבאסת!" טל גם דחקה בי, צחקתי והנהנתי בייאוש,
"נו, טוב!" נתתי לעצמי להתפרע ולהתחיל לחקות דוגמנית בצורה לגמרי מוגזמת ומצחיקה. אני בטוחה שאם מישהו היה רואה אותנו, הוא היה חושב שהשתגענו.
הפרחתי לכיוון טל נשיקות, ואז לכיוון רז, בזמן שהן צחקו וקפצו עליי בחיבוק.
אני מכירה אותן יום אחד, אבל אני כבר יודעת שאנחנו נהיה חברות ממש טובות.
"בנות, קדימה, לחדר גיבוש." שמענו קול רציני מאחורינו. התנתקנו מהחיבוק, ופנינו להביט ברואי, הפעם הוא היה לבד. רגע, הוא ראה אותנו כל הזמן הזה?
הרגשתי את לחיי מאדימות, וראיתי שגם לחייה של טל. רז נשארה רגועה,
"כן המפקד, מיד המפקד." היא חייכה אליו, ואז אני שאלתי במהירות,
"המפקד?" מבטו של רואי היה נעוץ בי.
"כן, טירונית?" הוא פנה אליי ברשמיות.
"איפה זה החדר גיבוש?" שאלתי בשקט, מפחדת מתגובתו לשאלתי. אולי הוא עדיין עצבני עליי מחדר האוכל?
"בואו אחרי," הוא אמר, הפנה אלינו את גבו, והתחיל ללכת. שלושתינו התחלנו ללכת אחריו, בשקט.
אם היינו מדברות בנינו, זה היה אפילו יותר מביך ממה שזה.
אבל, רגע, למה זה בכלל מביך? הוא הרי המפקד שלנו.
***

ישבנו במעגל, בזמן שאחת המפקדות ששמה הוא ליאן, החזיקה גיטרה וחייכה חיוך רחב.
היא דווקא דיי חמודה.
"טוב, אז… תבחרו שיר." היא חייכה והעבירה את אצבעותיה על מייתרי הגיטרה וצליל נעים הושמע.
"Just The Way You Are, של ברונו מארס!" רז צווחה בהתרגשות וצחקה. כולם צחקו איתה, אולי מהשובבות שבה. טוב, אני יכולה להבין, רז כובשת בצורה מדהימה.
"אז, זה המשחק-" היא הניחה לשניה את הגיטרה לצידה.
"שאני מצביעה על מישהו הוא חייב לשיר את השורה הבאה בשיר, אם הוא לא יודע את השורה, הוא בחוץ. נמשיך ככה עם שירים אחרים עד שיהיה לנו מנצח," חייכה ליאן והרימה בחזרה את הגיטרה.
היא התחילה לנגן, וכעבור כמה שניות, הצביעה על רז. רז צחקה ושרה בקול צורם מעט את השורה הראשונה,
"Oh her eyes, her eyes
Make the stars look like they're not shining…"
ליאן הצביעה על הבלונדינית הקטנה של רואי,
"Her hair, her hair
Falls perfectly without her trying…"
כעבור כמה שורות, ואחרי הפזמון הראשון, נפסלו שני נערים שלא הכרתי, ופתאום ליאן הצביעה עליי,
"Oh you know, you know, you know
Id never ask you to change …" שרתי, קולי היה נעים, אך לא מיוחד או קסום,
ליאן חייכה חיוך רחב וסימנה לי בעזרת ידיה להמשיך,
"If perfect is what you're searching for
Then just stay the same
So don't even bother asking
If you look okay
You know I say…"
"כולם ביחד!" ליאן צחקה, וכולם שרו ביחד את הפזמון, חיוכי רק גדל מרגע לרגע, אך לפתע הרגשתי מבט נעוץ בי.
הפנתי את מבטי אל העיניים שננעצו בי, עיניים שחורות וגדולות. העיניים של רואי.
כשהוא ראה שהבטתי בו, הוא חייך אלי חיוך קטן והניף את ידו אלי, מנופף לי לשלום. חייכתי אליו חיוך קטן בחזרה, ונופפתי לו לשלום.
***
"לילה טוב, בנות." קולה של רז נשמע, והאור כובה באוהל. עיניי ננעצו בתקרת האוהל, המחשבות התרוצצו במוחי.
הדבר היחיד שחשבתי עליו היה שכיף לי פה.
כיף לי עם טל ורז, כיף לי בהרצאות, והערב גיבוש היה ממש כיף. הרבה זמן לא נהנתי בצורה שכזאת.
אני רק מקווה שאני אמשיך להנות.
***
היי בנות (:
רציתי להודיע שהפרק הקודם שונה בצורה קיצונית, ואני אשמח אם תחזרו אליו ותראו את הפרטים שנוספו ושונו.
אחרי מחקר ארוך, החלטתי שאני רוצה להצמד למציאות, ולכן שיניתי את כל הפרטים השוגיים שרשמתי בפרק הקודם.
אני ממש מקווה שאהבתן את הפרק, אני מקווה שפרק של "הזמנים שעברו, זכרונות שנצברו" יעלה מחר.
אוהבת 3>