כבשתי אותך!! פרק 48+49 : יפיפייה הנרדמת חלק ב’

אני נשארתי עם לירז חיבקתי אותה ליטפתי אותה את שיערה את פניה נישקתי באיזשהו שלב נרדמתי לידה כשאני מניח את ראשי על עצם בריך שלה. מתוך שנתי שמעתי כל קורא לי.
"עדי…" קול עדין ומוכר

המשך יבוא…………

——-עדי———
הרמתי את ראשי לירז שכבה עדיין חיוורת עדינה עיניה עצומות הסתובבתי וראיתי את ג'ולייט אחותי.
"ג'ולייט," אמרתי בחיוך וקמתי אליה היא עמדה בכניסה לחדר שיערה בלונדיני עדין אסוף לקוקו גבוה היא לבשה שמלה כחולה עדינה ומגפיים עם מעיל לבן עדין היא גדלה מאז הפעם האחרונה שראיתי אותה התקרבתי אליה חיבקתי אותה ברכות את הילדה שפעם מצאתי והפכה לאוצר היקר שלי.
"עדי, התגעגעתי אליך מאוד." היא אמרה בקול מתוק כל כך בעברית.
"אני רואה שלמדת עברית יפה," אמרתי לה בחיוך.
"היו לי מורים טובים אמא ואבא עזרו לי מאוד." היא אמרה בחיוך מחבקת אותי בחוזקה כל כך כיף היה לי לראות אותה. "מה שלום לירז?" היא שאלה בקול עצוב.
"עדיין אותו דבר לצערי אבל היא התחילה להגיב קצת הרגשתי אותה היום מזיזה אצבעות." אמרתי לה בקול רציני כאב לי לדבר על זה כל כך כאב כל כך קשה.
"איך הגעת הנה?" שאלתי אותה בקול רך.
"אני ואבא החלטנו לעשות לכם הפתעה הוא אמר שממש השתפרת בלימודים הוא דואג לשלומך." היא אמרה בקול עדין ורך.
"אני מבין אני שמח לראות אותך פה ג'ולייט." אמרתי לה חיבקתי אותה התקדמנו אל לירז היא נגעה בידה של לירז בעדינות.
"עדי היא תתעורר בקרוב היא אוהבת אותך היא נלחמת בשביל להיות איתך," היא אמרה בקול עדין מחזיקה בידה של לירז.
"השאלה מתי אני מת בלעדיה ג'ולייט אני לא רוצה אף אחרת אני אחכה לה לנצח גם אם זה אומר שאהיה לבד כל חיי אני רוצה אותה רק." אמרתי לה מביט בלירז מלטף את שיערותיה פניה היפות.
"תנשק אותה והיא תלחם עליך עוד יותר." ג'ולייט אמרה בחיוך.
"אלוואי ו.. אבל החיים הם לא אגדה ג'ולייט." אמרתי לה בחיוך קטן חיבקתי את ג'ולייט ברכות.
"אתה הצלת אותי עדי זוכר איך מצאת אותי ואיך שינית את חיי אולי אתה כן יכול להציל את לירז גם תחשוב על זה." היא אמרה לי בחיוך היא נשקה בלחי שלי וקמה.
"אני חושבת שכבר מאוחר אני אבוא לבקר מחר לילה טוב עדי." היא אמרה בחיוך וקמה.
"לילה טוב ג'ולייט," אמרתי לה בחיוך היא יצאה מהחדר הבטתי בלירז מילותיה של ג'ולייט לא הפסיקו להדהד במוחי. חשבתי למה לא לנשק את לירז בשפתיה היפות תמיד פחדתי שהיא לא תרגיש אותי פחדתי שאני לא הרגיש אותה לכן כל חודשיים נישקתי את מצחה ידה לחייה היפות וזהו. למה לא לנסות אני חייב לעשות זאת אולי היא תרגיש כמו פעם ואם היא תרגיש אז המשיך לנשק אותה לנצח עד שתקום כל יום ולילה. ליטפתי את פניה הרכות הבטתי בלירז נישקתי את מצחה ברכות.
"את לא מבינה איך אני מת לנשק אותך לטעום שוב את שפתייך לירזי עד עכשיו לא עשיתי זאת רק מסיבה אחת פחדתי לדעת שלא תרגישי אותי שאני לא הרגיש אותך. עכשיו כשאני וג'ולייט דיברנו לא יצא ממוחי המחשבה על עם הנשק אותך שוב את תרגישי או לא. עכשיו אני חושב שאני חייב לנסות אם תרגישי הנשק אותך כך בלי סוף יום ולילה עד שאראה אותך כמה אני לעולם כבר לא אעזוב אותך את הפכת לחלק ממני חלק בלתי נפרד את עוד תצטרכי להתחתן איתי זוכרת? אנחנו הבטחנו להתחתן את תלדי לי ילדים יפים כמוך אם את נלחמת גם אני נלחם אז בואי נלחם עד הסוף על החיים שלנו ביחד לנצח את יודעת שאני לא אחייה אם את לא תחיי אמרתי לך זאת עוד שם למעלה זוכרת כשחיבקתי אותך וצעדנו למוות ביחד." החזקתי בידה וליטפתי אותה.
"אז בואי נעשה הכל בשביל לא להיפרד לעולם תלחמי אם את תלחמי תני לי סימן כלשהו לירז." אמרתי לה הרגשתי את שני האצבעות שלה נעוצות בידי הבנתי שהיא תלחם. התקרבתי אל פניה ליטפתי אותם ברכות התקרבתי אל שפתיה שפתינו התנגשו אחת בשנייה והתחלתי לנשק אותה ברכות בהתחלה ואחר כך הרגשתי שוב את אצבעותיה נעוצות בידי הבנתי מה היא רוצה חייכתי תוך כדי הנשיקה. נישקתי אותה בחוזקה התחלתי לנשק אותה בפראות נשימותיה עלו הרגשתי ליבה דפק בחוזקה ראיתי על מכשיר מזווית העין נישקתי אותה כפי שהיא אוהבת ידיה הרכות זזו נוגעות ביד התנשקנו כפי שכבר לא התנשקנו הרבה זמן ליטפתי אותה רציתי בזה הרגשתי אותה יותר ויותר הפסקנו אחרי חמש עשרה דקות של נשיקות געגועה.
"הרגשתי אותך יפה שלי אני הרגשתי." חייכתי אליה היא פעלה בנשיקה. "רוצה עוד?" שאלתי אותה ידה לחצה חזק.
"כן?" שאלתי היא לחצה שוב תפסתי את פניה ונישקתי אותה הפעם בפראות נגעתי בשיערה בפניה היא לאט החזירה לי לשונה החלה לזוז לאט. היא התחילה לחזור לאט לאט אליי המשכתי ביותר עוצמה וביותר עוצמה הרגשתי את ידיה מחזיקות בי חזק יותר חייכתי אליה תוך כדי נשיקה מנשק אותה חזק יותר היא התנשפה הפסקתי בעדינות.
"אני אוהב אותך," לחשתי לה היא החזיקה בידי חזק יותר ראיתי אותה מנסה לפקוח את עיניה. "אני אוהב אותך לירז שלי קדימה תמשיכי עוד קצת את יכולה." לחשתי ראיתי אותה מתאמצת ולא מצליחה התקרבתי אליה ונישקתי אותה חזק יותר היא המשיכה להילחם מתנשקת איתי מתנשפת. היא פקחה את עיניה בקושי הן היו יפות שחורות חומות מאוהבות המשכתי לנשק אותה היא החזירה לי נשיקה חזקה ואוהבת התנשקנו בתשוקה כשהלשונות שלנו משחקים הפסקתי לאט ובעדינות וחיבקתי אותה.
"התעוררת יפה שלי," לחשתי לה בחיוך היא חייכה.
"אני אוהבת אותך עדי אטיאס." היא אמרה בחיוך וקולה היה עדין וחלש. "אני נלחמתי בשביל לראות אותך להרגיש אותך למה לא נישקת אותי ככה כל כך הרבה זמן חיכיתי לזה לאהבה החזקה שלנו." היא לחשה קולה קצת התחזק.
"אמרתי לך אהובתי פחדתי לא להרגיש אותך," אמרתי לה בעצבות.
"תחבק אותי חזק אני רוצה אותך." היא לחשה חיבקתי אותה היא ליטפה אותי.
"אני צריך לקורא לרופא ולספר שהתעוררת." אמרתי לה היא חיבקה אותי חזקה יותר.
"לא אל תלך אני רוצה שתהיה לידי," היא לחשה בקול עדין מאוד.
"אני לא הולך אני כאן אני אלחץ על פעמון והוא יבוא." לחשתי לה חיבקתי אותה מנשק את שפתיה הרכות. לחצתי על הפעמון הרופאים נכנסו מהר לחוצים.
"מה קרה?" הרופא שאל לחוץ.
"לירז התעוררה," אמרתי הוא הביט בלירז שחיבקה אותי ברכות.
"טוב בואו נבדוק אותה." הוא ניגש ואחל לעשות לה בדיקות כשראה שהיא בסדר הוא אמר לה לא לישון בינתיים כמה שעות ויצא.
"כמה הייתי במצב הזה עדי?" היא שאלה אותי פתאום מביטה בי.
"חודשיים לצערי, למה עשית זאת? למה פגעת בעצמך?" שאלתי אותה בקול שבור היא הביטה בי עיניה עצובות היא חיבקה אותי חזק יותר.
"כי החיים שלי בלעדיך לא שווים כלום, רציתי שתשכח ממני כי אני רק פוגעת בך." היא לחשה בקול עדין שלה חיבקתי אותה בחוזקה.
"את לא מבינה מאותה סיבה גם חיי לא שווים כלום אם את לא שלי החיים שלי גם לא שווים כלום." אמרתי לה היא בכתה בשקט.
"אם אתה תפגע בעצמך שוב אני אמות אני לא יכולה בלעדיך כשהבנתי מה עשית ואיחרתי ממתי שם מכאב הכל כאב האוויר לנשימה כאילו לקחו ממני הכל… היית מכוסה בדם התפללתי לאלוהים שתהיה בסדר התקשרתי לרטמיר כי פחדתי לא ידעתי מה לעשות עדי." היא בכתה מחבקת אותי חסרת אונים. "לא היה לי כלום עם הנער הזה הוא סתם התגרה בי רבתי עם כנופייה שלו כשברחתי בשישי לפני מה שקרה." היא לחשה לי בוכה חיבקתי אותה מנגב את דמעותיה.
"זה מאחורינו אהובתי תרגיע זה עבר." לחשתי מנסה להרגיע אותה חיבקתי אותה ונישקתי אותה שוב היא נרגעה קצת.
"תשבע לי שלא משנה מה יקרה איתי או יקרה בנינו אתה לא תתאבד?" היא לחשה בקול רועד.
"אני לא יכול לירז כי אני אוהב אותך את היחידה בחיי." אמרתי מלטף אותה.
"תשבע!" היא אמרה מביטה לעיניי מלטפת את פני.
"נשבע." אמרתי לה.
"תשבעי לי שגם את לא תתאבדי לא משנה מה יקרה בנינו ואיתי?" היא הביטה בעצבות בפני וחיבקה אותי בחוזקה.
"נשבעת," היא לחשה לאוזני מחבקת.
"יופי עכשיו אנחנו לא נחשוב על זה יותר תרגעי יפה שלי אני כל כך התגעגעתי לחיוך שלך תחייכי שוב." אמרתי לה קצת מרחיק את עצמי בשביל להביט בפניה היא חייכה חיוך קורן שלה כאור שמש כזריחה יפה וטהורה. "יפה שלי את יפה יותר מתמיד." אמרתי לה בחיוך.
"אני אוהבת אותך," היא אמרה ברכות עיניה נראו רציניות קצת.
"מה יש לך יפה שלי?" לחשתי לה ברוך.
"הילד שלך ושל ולוסי——" היא התחילה להגיד קטעתי אותה.
"הוא לא הילד שלי הוא הילד של בריאן," אמרתי לה בקול רציני.
"מה? איך?" היא שאלה מבולבלת.
"לוסיאנה התוודה יומיים אחרי שהיא גילתה שניסינו למות שנינו היא סיפרה את האמת לבריאן ולנו בפומבי היא הודיעה ששיקרה. היא הצטערה מאוד על מה שקרה היא התנצלה בפני וכל יום היא היתה באה לפה וגם היום מנסה להתנצל בפנייך היא אהבה את בריאן אבל בגלל שהוא היה כמוני בסוג של ערסיות היא החליטה שאני מתאים לה. עכשיו היא הבינה מה היא הפסידה היא הפסידה אותך אבל עכשיו שום דבר לא יהרוס את האהבה שלנו." אמרתי לה מנשק אותה היא עצרה אותי בפתאומיות.
"עדי אני רוצה להתנצל סליחה שלא האמנתי לך הייתי טיפשה." היא אמרה מחבקת אותי בחוזקה.
"כן הטיפשה שלי שרק אותה אני אוהב." אמרתי צוחק ומנשק אותה בשפתיה היא עצרה שוב.
"רגע למי קראת טיפשה אה?" היא אמרה בכעס מעושה.
"והינה הפראית היפה שלי חזרה ואני שוב מאוהב אש." אמרתי לה בחיוך היא צחקקה.
"אהוב שלי פראי שלי מאוהבת בך אש." היא החזריה לי ונישקה אותי התנשקנו צוחקים הצחוק שלה היה כל כך מתוק ויפה יותר מתמיד.
"אנחנו צריכים להתקשר להורים שלך ושלי הם דואגים לך מאוד לירזי," אמרתי לה היא הפסיקה לצחוק והביטה בי במבט רציני.
"אני חושבת שלהורים שלי לא יהיה אכפת." היא אמרה לי. "הרי לא דיברנו מאז שנסעתי לכאן." היא אמרה לי חיבקתי אותה בחוזקה.
"את לא יודעת עד כמה אכפת להם אמא שלך כל כך דאגה לך אביך מאוד לחוץ לא מסוגל להתרכז בכלום כל היום שואל לשלומך מבקר פעם בכמה זמן ואימך פה חודשיים מחכה לך לירז הם אוהבים אותך מאוד." אמרתי לה את האמת חיבקתי אותה בחוזקה. "בואי נפתיעה אותם." אמרתי לה מושיט לה את הנייד.

——-לירז——–
עדי חייג את המספר של אמא חייכתי עליו הבטתי ביופיו הו אלוהים הוא כל כך השתנה הפך להיות רציני מאוד הבטתי מודאגת בפניו הרכות.
"הלו עדי מה שלומך איך לירז?" שמעתי את קולה של אמא לחוץ וכאוב.
"אמא זו אני." אמרתי לה בקול שקט.
"לירז? לירזי שלי בת שלי," היא אמרה שמעתי אותה בוכה.
"אל תבכי אמא אני התעוררתי." אמרתי לה בקול רך.
"רינה מה קרה? מה אם לירז?" שמעתי את הקול של אבי.
"היא התעוררה." אמא אמרה בקול רועד גופה רעד מהתרגשות.
"תני את טלפון לכי תתלבשי אנחנו יוצאים." אבי אמר בקול מרגיעה מנסה להירגע בעצמו שמעתי את הלחץ בקולו.
"הלו," הוא אמר.
"אבא מה שלומך?" שאלתי אותו.
"עכשיו יותר טוב כי אני שומע את הבת היפה שלי." הוא אמר בקול רך שמעתי בכי כנראה.
"אני שמחה התגעגעתי אליכם אל תדאגו אני בסדר בבקשה תירגעו." אמרתי לו בקול רך.
"גם אני התגעגעתי אלייך ביתי אנחנו עכשיו נבוא אני כבר רוצה לחבק אותך." הוא אמר בקול שמח חייכתי אבא שלי ואמא שלי הם אנשים הכי שמחים שיש.
"אבא תרגיע את אמא יש לי הרגשה שהיא תפיל משהו." אמרתי לו ובדיוק שמעתי רעש של התנפצות.
"צודקת בהחלט טוב לירזי אני שנייה בודק מה אמא ואני בא עליכם ישירות לבית החולים." הוא אמר צחקקתי.
"טוב אבוש נתראה." אמרתי לו.
"עדי אמא שלי כבר שברה משהו." צחקקתי.
"כן היא בטח מאוד מתרגשת." הוא אמר הושטתי לו את הטלפון ישבתי כשהוא מחבק אותי ראשי על חזהו כשנינו יושבים על מיטה של בית החולים.
שמעתי אותו מדבר עם אימו היא נשמע שמחה וגם אביו הם אמרו שהם בדרך גם אחותו ג'ולייט.
"לירז את לא מבינה עד כמה כולם דאגו לך." הוא לחש.
"עדי מה עם רטמיר ונטלי וגל?" שאלתי אותו הם.
"שלושה אלה בדיכאון כבד רטמיר עשה הפסקה עם גל ומצבו הדרדר נטלי כל היום בוכה נפתלי שבור מתוסכל כולם תימור יואל." הוא סיפר לי על החודשיים הקשים שהיו להם חיבקתי אותו חזק.
"תן לי את הטלפון אני התקשר לרטמיר." אמרתי לו הוא הנהן.
"הלו אחי מה קורה?" שמעתי את רטמיר שיכור מדוכא בקולו.
"רטמיר זו אני." אמרתי לו בקול רך.
"לא יכול להיות את ישנה אני הוזה." הוא התחיל לומר.
"התעוררתי רטמיר לך תתקלח תשטוף פנים ובוא לבקר אותי." אמרתי לו בקול קצת פראי הוא צחקק.
"אני טס אלייך." הוא אמר.
"על הדרך תודיע לגל לנטלי ולשאר." אמרתי בחיוך.
"טוב יפה שלי אני בדרך." הוא אמר בחיוך צורח משמחה.

——-רטמיר——-
"יו הוווווווווווו" צעקתי בטירוף נכנס לחדר צוחק.
"הופה למי יש מצב רוח פה?" קוקו אמר לי בחיוך.
"לירז התעוררה עכשיו עדי והיא התקשרו יאללה הולכים אליה." אמרתי מאושר.
"אתה שיכור או מה?" חצי אמר מגחך.
"רציני תקשרו לעדי ותשאלו וכן אני שיכור אני הולך להתקלח ויוצאים." אמרתי לה בחיוך נכנס למקלחת כשיצאתי הם כבר היו לבושים.
"יאללה חוגגים עכשיו לבנות." אמרתי להם בחיוך.
"כן אחר כך נארגן חפלה כשלירז תיצא מבית החולים." חצי הכריז בחיוך.
"חוגגים עד הסוף." קוקו אמר בחיוך.
הלכנו לחדר של בנות דפקנו בדלת גל פתחה יא רבאק איזו יפה היא כמה התגעגעתי אליה.
"מה אתה צריך רטמיר?" היא אמרה עדיין בדיכאון חייכתי אליה.
"חדשות משמחות לירז התעוררה יאללה קומו להתארגן הולכים אליה." אמרתי בחיוך ענק.
"ואחר כך אנחנו חייבים להרגן מסיבה כשהיא תצא קומו יאללה." יואל אמר בחיוך.
"אתם לא רציניים?" נטלי שאלה בהפתעה.
"אנחנו הכי רציניים קומי תלבשי וצאי." חצי אמר לה בחיוך גדול.
"טוב חכו כאן ואל תציצו אחרת תמותו." גל אמר אמרה.
"כן המפקדת!!!" שלושתנו אמרנו וצחקנו חיכינו במסדרון הן התלבשו ויצאנו.
"יאללה לירז מחכה לנו." אמרתי צעדנו שרים לנו שמחים עשינו חפלה עד שהגענו לחדר שלה.
"לירז צחקקה מחובקת בזרועותיו של עדי כל כך קורנת כל כך יפה.
"אחותייייי" צעקתי חיבקתי אותה מרים בזרועותיי קלה זאתי.
"הי עד כך התגעגעת אליי," היא חיבקה אותי צוחקת.
"מדהימה שלייייייי" נטלי קפצה אליה גם גל כולנו חיבקנו אותה צוחקים.
"אנחנו רואים שלא אחרנו לחגיגה אה רינה?" שמעתי את קולו של ליאור.
"מה שלומך ליאור?" אמרתי לאביה.
"מאושר." הוא אמר נותן לי חיבוק גברי
"מה שלומך עדי אני רואה שהחזרת לנו את לירזי?" אביה שאל בחיוך רחב.
"כן בריאה ושלמה והרבה יותר מאוהבת." עדי קרץ לו הוא צחק וחיבק את לירז.
"אבא," היא אמרה מחבקת אותו בחוזקה
"יפה שלי בת מדהימה שלי?" אמא שלה התנפלה אליה בחיבוק.
"אמא," לירז אמרה בחיבוק ארוך.
אחרי זה שרית התנפלה אליה בחיבוק שלמה וג'ולייט אחותו של עדי לירז צחקקה הופתעה מקבלת הפנים כל כך הרבה שמחה היה על פניה.
"אני מבינה שחודשיים שלא הייתי פה כל כך הרבה געגועים אליי כן?" היא צחקקה.
"אל תחמיאי לעצמך לחלק פה עדיין יש חיים?" עדי אמר לה בחיוך מתנשא זדוני.
"כן בטח בגלל זה לא זזתה ממני מטר אחד כל הזמן הזה 'לירזי תחזרי'." היא אמרה מצוטטת אותו וצחקה.
"בטח חיים שלי את הם כל חיי." הוא אמר ונישק אותה היא חיבקה אותו צוחקת כל כך שמחתי לראות אותה מאושרת הבטתי בגל והיא בי סימנתי לה 'בואי נצא' עם היד ויצאנו החוצה למסדרון.
"מה אתה רוצה רטמיר?" היא שאלה בקול אדיש.
"התגעגעתי אלייך," אמרתי לה בקול רך.
"יופי לך כי לי לא אכפת." היא אמרה.
"אני אוהב אותך," תפסתי בפניה היא הרחיקה אותי מעצמה.
"כי אני כבר לא המשכתי אלאה ביי רטמיר גם לך ממשיכה להמשיך אלאה." היא אמרה לי בקול תוקפני.
"גל! בבקשה לא!" אמרתי שבור כל כך הצטערתי על איך שהתנהגתי אליה לא מגיעה לה התייחסות כזו היא הכי טובה כנראה זהו איבדתי אותה. נכנסתי לכולם התיישבתי ליד כולם מתעלם מגל לגמרי גם היא עשתה כך לא הבטתי בה ישבתי עם גברים צחקנו בנינו.
עד שהרופא אמר שהם סוגרים עדי נשק לשפתיה של לירז ויצא גם.

——–דניאל———–
התלבשתי כרופא בחודשיים האלה הייתי איתה בלילות הרבה ובצהריים כשאטיאס לא היה לידה היא ישנה כמו מלאכית התגעגעתי לריבים איתה כשהוציאו את כולם נכנסתי אליה היא היתה ערה יפה היא קראה מגזין ושיחקה בטלפון שלה.
"שלום ד"ר," היא אמרה בחיוך קצת פראי. "או ש.. דניאל"

המשך יבוא……..