כבשתי אותך!!! עונה 2 פרק 4: חלומות של ילדים

——-לירז——-
בוקר זריחה לבנה האירה את חדרי שכבתי במיטה שלי כיסיתי את ראשי בכרית עייפה מאוד השעה היתה שש בבוקר ואני ניסיתי לישון שוב לא יכולתי קמתי עייפה ראיתי את גל ישנה לה. הלכתי לבשתי נעליים ויצאתי לי מהחדר לכיוון החוף שהיה ריק התמתחתי לי מביטה בים היפה בשמש הלבנה בחיוך זו היתה הרגשה נעימה לקום כל כך מוקדם ולהינות מאור הזריחה היפה.
"בוקר טוב עולם!!" צעקתי בעברית מצחקקת לי מביטה בים היפה בשמיים הכחולים בשחפים שעפו להם מעל הים.
"הי את יכולה להיות קצת יותר בשקט." שמעתי קול גברי אומר. "אתם הישראלים תמיד ערסים!" הוא אמר הקול.
"לך תזדיין," אמרתי באנגלית ממשיכה להביט בשמיים היפים.
"בכיף למה לא איתך!" הוא אמר מחבק אותי כשאני עם הגב עליו הסתובבתי עצבנית הבטתי בדמות שמולי.
"רוי?" הבטתי מופתעת בבחור שעמד מולי שיערו היה שחור ועיניו היו שחורות כהות שיערו היה מסודר באופן פרוע אני לא מאמינה שאני רואה אותו אחרי שנים. הילד הזה היה משחק איתי כשהיינו קטנים הוא הבטיח לי פעם שהתחתן איתי אני לא מאמינה שזה הוא כל כך הרבה שנים.
"לירז?" הוא שאל מופתע וחייך אליי והרים אותי בזרועותיו צחקקתי.
"נפתלייב תוריד אותי מיד!" אמרתי צוחקת והוא צחקק והוריד אותי מיד בחיוך.
"חיים שלי מה קורה לא התראנו מאז שעברתי לאמסטרדם." הוא אמר בחיוך רחב.
"מה אתה עושה פה?" שאלתי בחיוך.
"אני באתי לנוח לי פה ואני מבין שגם את." הוא אמר בחיוך מחבק אותי. "כנראה הגורל רצה להפגיש בנינו." הוא אמר בחיוך מצמיד אותי אליו.
"אני לא יודעת מה אמרת בעניין גורל אבל הגורל שלי מחכה לי בישראל," אמרתי בחיוך גדול נזכרת בנסיך שלי בישראל.
"וואלה ומי הזוכה?" הוא שאל אותי בחיוך מחבק אותי קלות פתחתי את הטלפון.
"קוראים לו עדי אטיאס והינה של החבר המושלם שלי." אמרתי בחיוך מראה לו את התמונה האחרונה של חיים שלי עיניי הדבש שלו שיערו הפרועה ומכנס קרעים פרוע שלו עם חולצה המכופתרת של בית הספר שהיתה פתוחה וחיוך ענק שלי נסיך.
"אני רואה שלא ביזבזת זמן מצאת לעצמך ערס חזק אה?" הוא אמר מצחקק מביט בי.
"מאוהבת בו ממש מדהים הוא, מה איתך מישהי זכתה בפייס שלך?" שאלתי בחיוך הוא הביט בחיוך.
"כרגע רווק חח נהינה מהחמצן בחוץ פה ושם סטוצים אבל הכל בשביל הכיף." הוא קרץ לי בחיוך.
"וואלה," אמרתי מגחכת בטח כל כך צפוי ממנו גם כשהיה ילד היה מטורף שחיפש אקשן בכל חור.
"וואלה הפכת לכוסית טילים מהפעם האחרונה הפכת פשוט ליפיפייה." הוא אמר בחיוך גדול.
"גם אתה הפכת לגבר יפיפה." אמרתי בחיוך קליל.
"נלך לטייל?" הוא שאל אותי בחיוך.
"כן כמובן אחרי שהחליף בגדים." אמרתי בחיוך.
"קדימה לא שנה וחצי אני מחכה לך פה." הוא אמר בחיוך הלכתי לחדר גל עמדה במרפסת.
"מי זה החתיך הזה שהיה איתך?" גל שאלה בחיוך גדול.
"את לא תאמיני גלוש זה ידיד שלי מהילדות רוי היום, לא פגשתי אותו מגיל שבע." אמרתי בחיוך גדול.
"כן, באמת הרבה זמן." הלכתי לארון בחרתי בגדים. "את הולכת איתו לאנשהו?" היא שאלה בחיוך קל.
"כן סתם כאן סיבוב נשלים פערים וכאלה." אמרתי לה בחרתי שמלה פשוטה בצבע טורקיז וסנדלים התלבשתי התאפרתי קלות מסקרה עיפרון אילניר כמעט לא מורגש ואודם ורוד חיוור. לקחתי משקפי שמש כסף ותיק לבן קטן ויצאתי.
"טובוש נתראה אחר כך לירז." גל אמרה בחיוך ויצאתי מהחדר אחרי עשר דקות שהוא המתין.
"היי," אמרתי בחיוך קטן.
"את יפיפייה." הוא אמר בחיוך הבטתי בלבושו הוא לבש מכנס קצר קרעים וגופייה ושרשראות על צווארו עגילים באוזנו שתיים שחורים ואליקס.
"תודה גם אתה." אמרתי בסתמיות והתחלנו ללכת לכיוון הטיילת. "אז כמה שנים לא התראנו מגיל שבע, נכון?" שאלתי אותו בקלילות אחרי שתיקה קצרה בינינו.
"כן תשע שנים לא התראנו מאז שעברתי לאמסטרדם." הוא אמר בחיוך הבטתי בו מבטי נתקע בשרשרת שלו.
"אתה עדיין שומר את זה אה?" שאלתי אותו בגיחוך הולכת לצידו.
"כן שמרתי סתם בשביל הנוסטלגיה." הוא אמר בחיוך מחזיק בשרשרת שהיתה מחוברת לה טבעת קטנה כסופה ואליה חרוטים השמות שלנו.
~~~פלשבאק~~~
"אני אוהב אותך, יום אחד אני ואת נתחתן עוד ונהיה לנצח ביחד לירזי." הוא אמר בחיוך שיערו היה פראי הבטתי בו בחיוך מופתעת הוא היה רזה קצת וחיוך על שפתיו.
"איך אתה בטוח בזה?" שאלתי אותו ישבתי על החוף בראשון כשראשו על ברכיי ושיחקתי בשיערו.
"רגע אני הוכיח לך…" הוא אמר בחיוך וקם על רגליו ורץ לעבר החוף.
"חכה לאן אתה הולך?" שאלתי אותו.
"תחכי לי פה." הוא אמר לי ישבתי לי מביטה באור הערב השקיעה הוא חזר אחרי כמה דקות.
"הינה זו תהיה ההוכחה את תענדי את זה כשנתחתן לירזי." הוא ענד על האצבע שלי טבעת.
"ואני הענוד את הטבעת הזו גם לנצח גם ביום החתונה שלנו." הוא אמר עונד גם טבעת הבטתי בטבעת היו חרוטים בה את השמות שלנו הטבעות היו כסופים.
"רוי.." חיבקתי אותו נישקתי את הלחי שלו הוא צחקק מחבק אותי.
"אני אוהב אותך לירזי." הוא אמר באהבה צחקקתי מחבקת אותו.
~~~סוף הפלשבאק~~~
"וואלה נוסטלגיה." גיחכתי לי ממשיכה להביט בנוף מתנתקת מהזיכרון הילדותי.
"שמרת את הטבעת?" הוא שאל אותי פתאום צחקקתי.
"לא יודעת עברו שנים אולי בבית." אמרתי בחיוך הוא הביט בי במבט שלא הבנתי ואז צחקק.
"כן צודקת עברו שנים גדלנו המשכנו בחיים שלנו." הוא אמר.
"כן." אמרתי לו בקלילות.
"אז את גרה עדיין באותו בית?" הוא שאל אותי בחיוך.
"כן אבל אני לומדת בחו"ל." אמרתי לו הוא הביט בי סקרן. "ואתה מה איתך איפה אתה חי ולומד?" שאלתי אותו הגענו כמעט לטיילת.
"אני עברתי לא מזמן לישראל חזרתי לבית שגרתי בו בעניין לימודים ההורים עדיין לא החליטו." הוא אמר מגחך. "אחרי מה שעשיתי בתיכון הקודם." הוא אמר מצחקק.
"לא השתנת אה תמיד חיפשת אקשן." אמרתי צוחקת מהעניין.
"גם את נשארת אותה גאוותנית ואני בטוח שלא סתם שלחו אותך לחו"ל." צחקקתי מהמילים שלו הבן אדם מכיר אותי טוב.
"כן לא רק אני גם נטלי," אמרתי צוחקת.
"גם זאתי? אני רואה שאתן אף פעם לא נפרדים אה." הוא צחקק.
"באש ובמים אחות שלי, ואתה עדיין לא סובל אותה אה?" שאלתי אותו צוחקת, אני זוכרת איך הם רבו כשהייתי מבלה יותר זמן נטלי הוא היה כועס ורצה שאני אהיה רק איתו.
"לא יודע תלוי עם היא לא קרצייה כמו פעם." הוא אמר מגחך צחקקתי.
"נטלי ילדה טובה אין אליה מדהימה יפה יותר יש לה חבר מושלם הינה התמונה שלהם." אמרתי לו בחיוך מראה לו את התמונה של נטלי שהיא שלחה לי.
"זו היא וואלה באמת נהיית נסיכה ביופי שלה זה החבר שלה?" הוא גיחך מביט בנפתלי שהיה לבוש יפה עיניו חומות בהירות היו יפות הוא לבש חולצה לבנה ומכנס ברמודה ג'ינס.
"מה הבעיה עם חצי?" אמרתי בגיחוך.
"חצי? הוא דומה לרוסי." הוא אמר מגחך. "מה נטלי יוצאת עם רוסי?" הוא שאל צוחק.
"הוא זכה בכינוי חצי בזכות זה שהוא חצי רוסי וחצי קווקזי ככה קוראים לו נפתלי דוידוב." אמרתי לו בחיוך הוא הביט בו רגע ארוך.
"וואלה קווקזי דומה לרוסי הילד." אמר מצחקק.
"מה נסגר עדן לוין החבר שלך?" שאלתי אותו צוחקת אני ועדן תמיד רבנו כי הוא אהב לקרוא לי סנובית.
"תופתעי הוא פה איתי הדבע יצא לסטוץ אתמול עוד לא חזר." הוא אמר מצחקק. "עדיין לא סובלת אותו?" הוא שאל אותי בחיוך ממזרי.
"תלוי עם הוא לא קרצייה כמו פעם אז למה לא?" החזרתי לו באותו מטבע וקרצתי לו.
"אז בואי נפגוש אותו היום ותראי בעצמך מה ישתנה ומה לא." הוא אמר בחיוך ממזרי.
"בסדר אני אבוא עם החברה שלי גל לפה ונראה את עדן." אמרתי לו מצחקקת.
"לאן את רוצה שנלך?" הוא שאל אותי מביט בי.
"נראה כבר מה יש בטיילת שלהם." אמרתי לו מביטה קדימה הוא התקרב אליי קצת.
"אני זוכר את זה כבר מאז שהיינו ילדים אהבת ללכת לים או לטייל בטיילת בעיר." הוא אמר בחיוך.
"כן יש לך זיכרון טוב מאוד." אמרתי לו בגיחוך קל.
"את זוכרת משהו מהעבר?" הוא שאל אותי צוחק.
"כן, אני זוכרת איך שאנחנו אני אתה ועדן ונטלי שיחקנו בים סיפור על מלך ארתור והנסיכה המתה." צחקקתי אומרת.
"כן אני זוכר באת לעדן מאחור והבהלת אותו למוות כמעט." הוא צחקק צחקקתי גם.
"כן אין מה לעשות אני פראית לנצח אני אהבתי למתוח אותו בגלל זה הוא רק שנא אותי." צחקקתי מתנשפת מרוב צחוק הוא צחק גם.
"את הילדה הכי חולה שקיימת." הוא אמר צוחק.
"ואתה הילד הכי פסיכי שקיים בעולם כולו ואני לא מגזימה." אמרתי צוחקת.
"אני פסיכי? אני לא זה שהופיע כמו רוח רפאים והבהיל את עדן המסכן." הוא אמר צוחק.
"מה אתה יותר טוב אתה זרקת בוץ על הפנים של נטלי כל הזמן וצחקת אליה כמו ליצן." אמרתי צוחקת אליו.
"היי אל תתחילי איתי פרינססה שמסובבת את כולם על אצבע." הוא אמר צוחק.
"סליחה אני מסובבת?" שאלתי בהלם מעושה.
"כן, מותק כל הבנים בבית הספר אהבו אותך ושיחקת בהם." הוא אמר מצחקק.
"כן בטח מה שתגיד אני מלכה ואתם הבנים העבדים שלי חוץ מאטיאס חיים שלי." אמרתי בחיוך.
"החבר שלך?" הוא צחקק.
"כן החבר שלי הוא היחיד שעומד בפני ויודע כשאני מסובבת אותו." אמרתי מצחקקת.
"כן ושכחת אותי אני יודע מתי משחקת." הוא אמר לי בחיוך צוחק.
"באמת?" עשיתי מבט תמים ומפתה שלי הוא הביט בי לרגע בהבעה בלתי מובנת וגיחך.
"אני מחוסן יקירתי." הוא אמר צוחק.
טיילנו לנו בטיילת עד צהריים צוחקים לנו נזכרים בעבר שלנו צחקנו כל כך הרבה על העבר הרחוק שלנו.
"נלך לאכול צהריים?" הוא שאל אותי בחיוך.
"כן בוא." אמרתי בחיוך.
"אני מקווה שאת לא מהבנות הצמחוניות." הוא צחקק אומר.
"אני לא צמחונית ולא נעליים." אמרתי צוחקת.
"טוב לדעת לא נעים לי לאכול מולך שניצלים או משהו." הוא אמר צוחק.
"אבל אני מעדיפה שניצל טירס הכי טעים שיש." אמרתי בחיוך מתגרה בו.
"מה טעים בשניצל עם טירס?" הוא שאל מגחך.
"טעים מאוד אני חולה על זה אבל נראה כבר בתנאי שיהיה כשר האוכל." אמרתי צוחקת.
נכנסנו לנו ואכלתי כפי שאמרתי שניצל טירס ורוי כמובן שניצל מעוף צחקנו לנו מהיום אחר צהריים חזרתי למלון רוי אמר שהוא יפגוש אותנו אותי ואת גל ליד המלון שלי.
"היי," אמרתי לגל שצפתה בתוכנית טלוויזיה.
"היי, איך היה עם הידיד שלך?" היא שאלה בחיוך.
"האמת הוא אמר שהוא רוצה להכיר אותך היום נפגשים עם עוד ידיד ותיק חח יותר נכון הקורבן שלי מהילדות." היא צחקקה כשאמרתי קורבן סיפרתי לה הכל על עדן חוץ מהקטע של מה שרוי הבטיח לי כשהיינו ילדים. היא צחקקה והסכימה להיפגש הלכתי להתקלח לבשתי שורט קרעים משופשף וחולצה שחורה וגל לבשה חצאית שחורה וחולצה כחולה עשינו תמונה לאינסטוש ויצאנו. רוי ועדן עמדו בחוץ מביטים בים.
"הרבה זמן עדן לוין…" אמרתי לו רוי הסתובב למשמע קולי ואיתו הבחור הזה שהיה כנראה עדן.
"לירז…" הוא הביטא את שמי.

המשך יבוא…