כבשתי אותך!! פרק 14: העבר והעתיד והווה בינהם נשבר חלק ב’

——לירז——
ישבתי עצבנית עדיין על אטיאס מאוד, הוא הזכיר לי מה שהייתי צריכה לשכוח מזמן. החזקתי בטבעת העדינה ניגשתי אל השידה, ושם היתה קופסת תכשיטים עדינה הבטתי בטבעת ובדף הקטן שהיה כתוב בדיו שבו הוא כתב לי את מילות האהבה הנצחים שלנו. חשבתי ואיתה היתה טבעת נוספת בצבע טורקיז שסבתא נתנה לי מתנה בבת מצווה שלי לפני שנים ארוכות ואמרה שיום אחד כשהתחתן הענוד אותה. פגשתי אותו לפני שנה במסיבה היינו שנה ביחד הוא היה בן שמונה עשרה גדול ממני בשלוש שנים, הוא הציע לי באותה מסיבה לרקוד רקדנו ביחד. עיניו היו מושלמות עיניים ירוקות בטורקיז שיערו שתני בהיר הוא היה גבוה ממני, מעט אחרי הריקוד. הוא שתק רגע ארוך מהוסס איך אגיב לו ככה הוא סיפר לי.
"תשמעי את מוצאת חן בעיני את יפיפייה רציתי להכיר אותך שמי דין ואיך שמך?" הוא שאל בקול רך שלו מתוק מכל דבש.
"אני לירז, אתה חמוד אתה לא סנוב." אמרתי בחיוך הוא צחקק.
"ואת ילדה טובה שאני חיפשתי כל כך הרבה," הוא אמר צחקתי הוא חיבק אותי קלות.
"אתה יודע אתה כזה מתוק או שזה רושם שאתה מפעיל אה?" שאלתי צוחקת הוא צחקק גם.
"אני מתוק רק בשבילך ולא לאף אחת אחרת," הוא התקרב לאוזני ולחש ברוך חייכתי.
"אתה יודע לגרום לבחורה להסמיק דין," אמרתי בחיוך מסמיקה.
"אני אוהב את הגוון האדום על פנייך," הוא אמר לי בחיוך.
"כאילו שאתה יותר טוב ממני העור החיוור שלך מסגיר אותך שאתה גם," אמרתי בחיוך הוא תפס את ידי קלות.
"אלווה אותך יפיפייה שלי?" הוא אמר לי בחיוך.
"בסדר עם אתה רוצה," אמרתי ויצאנו שנינו הוא חיבק אותי קלות והלכנו.
"בת כמה את לירזוש?"
"בת חמש עשרה ואתה?" הוא הביט בי בהיסוס וענה.
"שמונה עשרה," חייכתי הוא לא ציפה לזה הוא הביט בי בהפתעה.
"זה לא מפריע לך שמפרידים בנינו שלוש שנים?" הוא שאל אותי.
"לא, אתה מושלם. אתה משרת בצבא?" שאלתי אותו הוא הנהן.
"ואת עוד תלמידה ואת היחידה שמצאת חן בעיני מהנערות שהכרתי," הוא אמר לי כשהגענו לבית שלי. הוא חיבק אותי ברוך חיבקתי אותו גם בחיוך. "נתראה עוד לירז," הוא לחש.
"כן עם אתה רוצה," אמרתי לו.
"תני לי את מספר שלך," הוא אמר נתתי לו.
אחרי אותו הלילה היינו בטלפונים, כל יום הוא סיפר לי על החוויות שעבר ובכל פעם שנפגשנו חיבק אותי ברוך, חודש אחרי שהכרנו הוא הציע לי חברות היינו ביחד, בילינו את החודשים הכי יפים. כשהגיעה יום ההולדת שלי אני ובני משפחתי נסענו לאילת, ומשפחתו בדיוק היו שם חגגנו ביחד בחודש אפריל ביום הראשון של פסח, הוא בא ליום ההולדת שלי הוריי קיבלו אותו כי ראו בו רציני לגביי. הוא לקח אותי איתו לטיילת עמדנו על הגשר והוא הציע לי נישואין שאני והוא נתחתן בגיל שמונה עשרה, וכמובן הסכמתי הרגשתי שמחה מאושרת באותו לילה על המרפסת. שבוע אחרי זה גיליתי שהוא נהרג בזמן מבצע צבאי. הרגשתי כאב גדול חודשים עד שתפסתי את עצמי בידיים, והתחלתי לעשות שטויות כמו תמיד עם נטלי. כשעכשיו אני נזכרת עדיין כואב לי מאז לא אהבתי ככה אף אחד הוא היה אהוב ליבי שלא נועדנו להיות ביחד איתו. קמתי ממיטתי ויצאתי החוצה לבשתי מעל השמלה החורפית הכחולה שלי מעיל ויצאתי.

——-עדי——–
הייתי עצבני דווקא אותה נפתלי הזכיר לי, עכשיו מה הוא עשה כוסאמק היא מתה. הסרטן לקח לי אותה את הנערה שלי שאהבתי בכל ליבי, נתתי לה את ליבי את כל מה שהיה לי למרות שמאז ותמיד אני סטוציונר. רק לה נתתי את הנשמה שלי והיא עזבה אותי ואת העולם הזה משאירה אותי, רק החיוך שלה היה נותן לי את הכוח לקום לעוד יום, רק החום שלה חום ידיה חום גופה כשחיבקתי אותה. שיערה הבלונדיני ועיניה הכחולות האלה שיגעו אותי היא היתה צרפתייה יפה פגשתי אותה בתיכון שלנו תלמידה חדשה, התאהבתי בה מטורף והיא שברה את ליבי עוזבת. באותו יום כשגיליתי את הסרטן שלה הייתי איתה עד הסוף גם כשיערותיה בלונדיניות כבר לא היו על ראשה הייתי איתה כי אהבתי אותה והיא עזבה אותי היא תחננה שאעזוב. איך יכולתי לחשוב על לעזוב אותה אהבתי אותה כשהיא בכתה ליבי כאב כשהיא צחקה ליבי היה שמח, באותו יום כשהיא מתה לי בכיתי השתכרתי עישנתי כמו מטורף לא מאמין אליה שהיא עזבה אותי איך היא יכלה איך היא העזה למות לי? אפילו עכשיו הדמעות לא חודלות לרדת ידיה הרכות חסרות לי כל כך שפתיה החמות. כשישבתי לי חושב הרגשתי יד חמה על כתפי הופתעתי היא לא כאן, הרמתי את מבטי ראיתי את אותה האחת שלא ציפיתי לראות אותה עכשיו. היא הביטה בי בעיניה היפות חיבקתי אותה כל כך רציתי להרגיש את הרכות שלה כל כך טובה ולא אותה אחת שרבה איתי בלי סוף. היא שתקה ידה נגע בפניי מנגבת את דמעותיי בידיה המלאכיות.
"מה את עושה פה את חולה?" אמרתי לה בקול מרוחק.
"החלטתי לטייל וראיתי אותך נראת…לא טוב, אני מצטערת עם פגעתי בך פשוט יש דברים עליהם אני לא רוצה לדבר." היא אמרה לי בקולה הכנה היא נשמעה מהוססת.
"בסדר, איך שאת רוצה." אמרתי לה. "רק עכשיו רק ברגע זה שאנחנו לא רבים תהיי איתי כאן." לחשתי לה היא הביטה בי והנהנה. ישבנו כך זמן רב מחובקים שותקים לא מדברים על דבר לא חושבים על כלום כאילו הזמן נעצר, כאילו העולם לא קיים רק היא ואני ברגע הקטן שלנו ללא ריב קטן. הבנתי דבר אחד שסוף סוף מצאתי אותה את הידיים הרכות ואת האחת שאני רוצה בליבי לנצח לא רק בתור גוף אלה בתור נשמה שמשלימה אותי.