כבשתי אותך!!!!! פרק 43: נלחמת בשביל עצמי

זוג אוהבים עומדים על סף תהום זוג נאהבים אחד על ידי השנייה תלויים זה בזו, עומדים כל אחד באמצע גשר גבוה שיש תחתיה תיהום גדולה מביטים אחד בשנייה. הגבר מביט באישה בעיניים מלאות כאב והאישה מביטה בו באותו מבט שני הם מתקרבים אחת לשנייה. כשהגבר נוגע באישה מרגיש ביופייה העדין תחת ידיו שמלטפות את פני מלאך שלה והאישה נוגעת בגבר ורואה ביופיו המדהים שאין לתאר מושלם ממנו בעולם כולו. הוא מתקרב אל שפתייה על אותו גשר הקר באותו עולם הקר שקפוא סביבם בחורף הקר הסערה מתחילה להתלקח לה כשנופלים להם עלי שלכת מן העצים בצבעים מדהים סביבם. הסערה לוקחת פיקוד על אותו הגשר הורסת את העולם שני האוהבים נופלים לתוך התהום יחד הגבר מחבק את האישה שלו כך גם האישה עושה שניהם נופלים יחד אוהבים מודעים שעלולים למות, אבל הם מודעים לכך שיישארו יחד בחיים ובמוות כי אינם יכולים לחיות בלי אחד והשנייה.

——-לירז——-
למחרת קמתי כשהכל כואב בתוכי לא פיזית אלה בנשמה שלי, אני מביטה סביבי שום דבר לא יישתנה חוץ ממני ומאהוב נפשי שעכשיו לא שלי. בשבילי הכל השתנה הרגשתי מייאושת רציתי לברוח הדמעות זלגו להן עצרתי אותם אני חייבת מקום שבו לא יראו אותי נשברת מולם לא רציתי להדאיג את הבנות ולא רציתי שאויבי ישמחו על כך שאני בוכה עכשיו על כך שאני סובלת בליבי. קמתי מהר התלבשתי לבשתי מכנס ארוך סקיני וחולצה ארוכה מאליה ז'קט ושמתי ברנדס של הז'קט התאפרתי וסיימתי סידורי הבוקר שלי. יצאתי החוצה כשברנדס שחור מכסה את ראשי שיערי יצא תחתיו הוא היה עמוק יחסית לא ראו את פניי היום היה שישי זה היה סבבה לא למדתי. טיפסתי על הגדר ויצאתי לרחוב כשברנדס מכסה את ראשי צעדתי לי הסקיני שלי היה עם קרעים ומגפיים עד ברכיים לבשתי כפפות גרב שמתוכן אצבעותיי יצאו. שמתי אוזניות על אוזניי הולכת לי ברחוב כשאני מקשיבה למוזיקה על פול ווליום מנסה להשכיח את המחשבות הכואבות שלי. ראיתי אנשים חולפים על פניי ואז עברה לה קבוצה כולם היו לבושים שחורים ברנדס על ראשם, ראיתי שלושה מאיתם נערים ושלושה נערות. הם התקרבו ובינהם בלט בחור שיערו בלונדיני הוא הלך בראשם גבו זקוף גבוה, הלכתי בצורה הפראית שלי כמו שאני אוהבת גב זקוף לא רואה אף אחד בעיניים ראש בעננים חלפתי על פניהם כשברנדס עמוק מכסה את פניי רק קצוות שיערי הארוך חשוף היה בצורה מדורגת בשפיצים כפי שאני אוהבת ובלבן מאז המסיבה. הרגשתי יד עוצרת אותי הרמתי את מבטי על פניי חיוך פראי מוכן לכל קרב.
"היי את," שמעתי את קולו של הבלונדיני.
"מה?" קולי היה תוקפני ואדיש.
"תראו מי משחקת אותה גיבורה," אמרה אחת הבנות שיערה שחור פחמי.
"אשלי שבי בשקט!" אמר הבלונדיני בקול תוקפני.
"מי את לא מקומית אני לא ראיתי אותך פה לפני," הוא פנה אליי בקולו הקר והאדיש.
"לא עניינך," אמרתי בקול קר השתחררתי מאחיזתו והתחלתי ללכת שמעתי את צעדיהם ראיתי את הבחורה תוקפת אותי. חייכתי חיוך פראי הרבה זמן לא היה לי קרב טוב, בעטתי בהן ישר מפילה אותם בפראות ראיתי את הבחורים מוציאים סכינים התחמקתי נלחמת בחמישה מאיתם מפילה את כולם ללא רחמים. חייכתי לעצמי חיוך פראי מוציאה את כל העצבים שיש לי עליהם הורגת אותם מכות מפילה אותם לתהום נותנת לזעם להשתלט עליי אחרי שאפלתי את כולם חייכתי חיוך קר.
"מי עוד רוצה לנסות?" הבחור הבלונדיני עמד מביט חיוך קר הסתמן על פניו הוא התקרב אליי הייתי מוכנה לקרב לפני שנתתי לו אגרוף הוא תפס את אגרופי והצמיד אותי לקיר.
"איך שמך?" קולו היה קר ופראי ונמוך בצורה מדהימה.
"לא עניינך אמרתי לך ואני שונאת לחזור על עצמי!" עניתי באותה נימה יותר פראית.
"גם אני שונא לחזור על עצמי!" הוא ענה לי מסיר את ברנדס מראשי כולם קמו כבר הם הביטו בי בהפתעה הוא התרחק קצת הוא בחן את גופי ואת פניי כמו כולם. הייתי חיוורת לבנה עיני היו חום שחור כהה ושיערי הלבן היה פרוס בפוני ישר ושיערי היה מדורג בשפיצים והוא היה ארוך מאוד. הייתי מאופרת בקטנה מסקרה עיפרון ואיילנר ואודם ורוד חיוור ועל צווארי שרשרת עדינה ואריה אליה. דחפתי אותו ממני החזרתי את הברנדס והתכוונתי ללכת הוא תפס בידי.
"מי שהוא שחרר אותך את נמצאת בשטח שלי," גיחכתי באדישות.
"מעניין לי," אמרתי בקול קר משתחררת ממנו הוא תפס אותי חזק לקיר.
"תשארו אותנו לבד," קולו היה קר ופראי באותה נימה נמוכה החבורה שלו הנהנו והלכו הבחורה ההיא אשלי הביטה בי בשנאה חייכתי חיוך קר ופראי יותר.
"מה את מחייכת?" הוא שאל בקול קר.
"לא סתם רק עכשיו אני מבינה איזו חבורת לוזרים אתם." אמרתי בקול קר ומתגרה הוא נתן אגרוף לקיר אני רק חייכתי.
"תסתמי את הפה שלך מה את יודעת בכלל עלינו," הוא אמר בקול קר ותוקפני.
"גם לא ממש מזיז לי בקיצור לעניין מה אתה רוצה אין לי את כל הזמן שבעולם אני בן אדם עסוק מאוד." אמרתי לו בקול קר ואדיש.
"גם אני לא פחות ממך מה איבדת בשטח שלי ילדה," הוא אמר לא ראיתי עדיין את פניו רק את שיערו בלונדיני שהיה בו גוון מחוספס בזהוב לבן וכהה מעט משהו מדהים.
"לא איבדתי כלום השטח שלך לא מעניין אותי," אמרתי בקול קר.
"מה שתגידי מי שלח אותך אדווין?" הוא שאל בקול קר ופראי.
"מי מכיר אותו אותך אני מסתובבת איפה שבא לי ואיך שבא לי אתם תקפתם ואתם קיבלת אלה החוקים שלי." אמרתי בחיוך קר.
"אל תעצבני אותי את לא מכירה את הצד האפל שלי!" הוא אמר בכל תוקפני.
"ואתה לא מכיר את הצד האפל שלי לא כדי לך להדליק אותי וואלה עם אני נדלקת אני אקרע אותך ואת החבורה המזוינת שלך מכות!!!" אמרתי בקול עצבני ותוקפני הכושרמוטה.
הוא רצה להכות אותי התחמקתי מהמכה נלחמנו שנינו ברחוב ריק שנראה ככל הנראה מסוכן חייכתי חיוך פראי נלחמת בו ניסה לתקוף אותי תקפתי אותו בחזרה הוא היה טוב מדי התחמקתי קלות מהמכות בלי להיפגע גופי זז בפראות נלחמנו הרגשתי את ידו תופסת בצווארי התחמקתי כשהברנדס נופל מפניי עיני היו קפואות ופראיות נראית פראית. כשאני נלחמת במהלך הקרב נלחמתי ללא רחמים בו כשרגלי בועטות בו בעוצמה הברנדס נפל מראשו כשהתחמק הייתי עצבנית הכושרמוטה פניו נחשפו בפניי. ה' ירחם הוא–מדהים חשבתי לעצמי נלחמת בו ולא אכפתיות כלפי חוץ. הרגשתי את הידיים שלו על צווארי כשהתחלתי לפעול מתוך אנסיקט הייתי מוכנה אבל הוא היה מהיר יותר הוא תפס אותי בצווארי והצמיד אותי לקיר. פניו קרובות לשלי עיניו היו שחורות כחולות עם גוון זהוב מדהים והיה בו קצת גוון של זית גופו שרירי חזק גבוה פניו חיוורות יותר על פניו נקיות מזיפים על אוזנו אליקסים ועגיל שחור רוקיסטי. הוא התקרב אל פניי יותר.
" דמיאן!" קול קרא והוא התרחק ממני ראיתי בחור צעיר מתקרב לכיוון שלנו הוא היה ככל הנראה בן חמש עשרה עם ברנדס הוא הביט בי לשנייה עיניו נעצרו על פניי.
"מה?" הבחור שנלחמתי בו ככל הנראה קראו לו דמיאן קולו היה קר.
"הו מי היפה הזו?" הנער אמר מתקרב אליי. "אני ליאו ואת?" הוא אמר בחיוך מפתה מפרלטט איתי.
"עזוב אותה, תסביר לי מקרה שחיפשת אותי?" דמיאן שאל בקול אדיש מביט בו.
"כשחזרתי ראיתי את החבר'ה מפוצצים מכות מה קרה להם אחי," הוא שאל אותו עיניו עדיין מביטות בי.
"תשאל אותה מי עשה להם את זה," הבחור הזה דמיאן אמר מביט בי.
"היא אין סיכוי," הוא הביט בי בחיוך.
"קודם אל דברו אליי בגוף שלישי ודבר שני רק אני מסוגלת להפיל לוזרים כמוהם." אמרתי בחיוך קר ומתגרה שניהם הביטו בי עיניו של דמיאן הזה היו מלאות זעם והנער גיחך.
"בטח כמו שאני שכבתי עם אנג'לינה ג'ולי." הוא אמר מגחך.
"רוצה לנסות?" שאלתי אותו בחיוך פראי.
"אני לא נוגע בבנות," הוא אמר הוא התחיל לעצבן אותי הכושרמוטה הייתי עצבנית לבשתי את ברנדס והתכוונתי ללכת.
"היי עוד לא סיימנו," דמיאן אמר עצבני.
"סיימנו!" אמרתי בקול קר.
"היי איך קוראים לך?" הוא תפס את ידי בכוח היינו קרובים שוב הוא הוריד את ברנדס מראשי והביט בעיני הקרות.
"לפי מה שאני יודעת אצלכם קודם אומרים את שם שלכם ואחר כך אתם שואלים את השם של האדם." אמרתי לו בקול קר הוא הביט בי בחיוך קר.
"דמיאן מילר," הוא אמר בקול קר כשהוא קרוב אליי.
"לירז יזראילוב," אמרתי בקול קר.
"יזראילוב יהודייה?" אמר הנער ההוא מקס.
"כן," עניתי להם בקול מתנשא.
"עכשיו אני מבין מאיפה כל ההתנשאות," דמיאן הזה אמר לי.
"כן בטח ואתם עם של תה ונימוסים." אמרתי מחזירה לו באותו מטבע הוא הביט בי עצבני כשהלכתי וברנדס מכסה את ראשי צעדתי לכיוון התיכון עצבנית. השמש בשמיים אחלה לשקוע כשחזרתי לבית הספר הולכת לי.

——-דמיאן——–
"יפה הנערה היהודייה הזו," מקס אמר כשחזרנו הילדה הזו באמת היתה מדהימה ביופייה כשנלחמתי בה חשבתי תהיה זו מישהי עם צלקות כמו שאני רגיל לפגוש בשכונה שלנו. היא היתה יפיפייה קרעה את כולם עיניים כהות יפות אור אחר היה בהן שפתיים עדינות ויפות ורודות שיער לבן ויפה חיוורת נראית מסוג שאני אוהב לא קטשית רגועה כשהיא נלחמת בכולם. אבל מה היא איבדה אצלנו אני עדיין לא הבנתי מה נערה יפה כמוה איבדה כאן ידיה היו עדינות כאילו לא עבדו לעולם קשה.
"תראו את מי אני רואה?" שמעתי קול מבוגר אומר לי.
"אתה?" אמרתי מביט בו לא השתנה אותו שופט מניאק.
"אנחנו צריכים לדבר?" הוא אמר לי.
"אין לנו על מה לדבר עזבת אותנו למען הבת זונה הזו!" אמרתי לו מפנה את גבי לובש את ברנדס על ראשי.
"דמיאן אנחנו צריכים לדבר!" קולו היה תוקפני הבהמה רק עכשיו נזכר בשם שלי.
"אני לא צריך ממך כלום אתה לא אבא שלי תסתלק מכאן!" כבר הייתי עצבני אש צעקתי עליו.
"אל תאלץ אותי לעשות זאת בכוח!" הוא צעק גם.
"לך תזדיין אני לא מכיר אותך," אמרתי לו.
"אני אבא שלך ואתה תדבר אליי יפה!!" הוא צעק כשהשומרים המזדיינים שלו תפסו אותי בכוח.
"מה אתה רוצה." אמרתי באדישות.
"אני דיברתי עם אמא שלך נתתי לה תנאי עם היא רוצה לחיות איתך אז אתה תלמד בתיכון רוקפורד." הוא אמר לי בקול קר.
"יא בן זונה מי אתה חושב שאתה? מה קרה שפתאום נזכרת שיש לך בן? אז זהו שלא! על זין שלי שאני אלמד בתיכון מהזדיין הזה אני לא צריך ממך גרוש שש שנים אני מסתדר בלעדיך מושלם. לך לזונה שלך ותממן לילדים המזדיינים שלה את הלימודים אני לא צריך ממך את הכסף שלך." אמרתי בקול קר משתחרר מהשומרים הבני זונות.
"לא שאלתי אותך אתה תלמד שם עם אתה לא רוצה שאמא שלך תסבול מכך," הוא אמר מפנה לי את הגב.
"יא חתיכת בזונה אמן תשרף בדרך!" צעקתי כשהוא נסע כבר.
המניאק הזה זרק את אמא שלי בשביל הזונה הזו שלו ועכשיו פתאום נזכר בי חושב שאני נזקק אני מתפרנס ועוזר לאמא שלי אין מצב שאני אשאיר אותה פה לבד לסבול אני אשרוף את בן שרמוטה הזה עם רק יעז לגעת בה.

——-עדי——–
התכוננתי לשבת שבור מכל מה שקרה אתמול ראיתי את החבר'ה לירז נעלמה מהעין כל היום חשבתי אליה חזרתי להיות סטוציונר היו לילות טובים אבל עדיין משהו היה חסר לי, הייתי מדוכא ושבור מבפנים השמש שקעה ראיתי בחורה הולכת בברנדס שחור זו ההזדמנות שלי.
"היי יפיופה תראי מהגיעה החלום שלך הגיעה," אמרתי לה בחיוך.
"התכוונת לסיוט," לירז אמרה לי בקול קר.
"הו זו את חשבתי שאת מישהי אחרת," אמרתי לה בקול קר היא התחילה לצעוד כאב כל כך.
עמדתי קפוא לא היה לי כוח לסטוץ עליתי לחדר וישנתי לי.

——–לירז———–
נכנסתי לחדר הבנות היו למעלה ורכלו התקרבתי לארון למעלה מתעלמת מהכל בוחרת לעצמי בגדים לשבת כולם נראו לבושים שמחים לקראת שבת.
"איפה היית?" נטלי שאלה אותי.
"מה את אמא שלי שתשאלי," עניתי לה בקול קר.
"מה יש לך דאגנו לך," גל ענתה עצבנית היא התקרבה אליי.
"אז זהו שאין לכם מה לדאוג." אמרתי טורקת את דלת הארון והלכתי להתקלח.

———נטלי———-
ישבנו ודיברנו על כל דבר שבעולם כל היום חיפשתי אותה היא נעלמה מהבוקר כשהיא חזרה היא נכנסה בי עצבנית ואני עוד דאגתי לה.
"תעזבו אותה בנות היא עדיין בדיכאון ממה שקרה לא קל לה היא צריכה את הזמן שלה להירגע." ניקול אמרה מנסה להרגיעה אותנו גל נראתה עצבנית ומודאגת.
"לא אי אפשר לעזוב אותה במצב הזה לבד היא תהרוג את עצמה סופו של דבר," גל אמרה היא צדקה כי היא כבר ניסת דניאל עצר אותה אני פוחדת לגורלה מה יקרה איתה. היא כבר עשתה זאת פעם אחת אני חייבת להיות על המשמר אסור לה למות. אסור לה אני חייבת להיות לידה כמו שהייתי כדין מת אני לא יכולה לתת לה לאכול את עצמה מבפנים.
"בנות תלכו לארוחה אני אשאר פה," אמרתי להן הן הנהנו והלכו. ישבתי על המיטה חיכיתי שהיא תצא היא כנראה לא אכלה כל היום אני חייבת לשכנעה אותה לצאת. כשהיא יצאה היא לבשה שמלה עדינה חורפית לבנה לשבת שיערה היה לבן כמו שלג.
"מה את עושה פה?" היא שאלה אותי בקול אדיש.
"מחכה לך את החברה שלי לא?" אמרתי לה בחיוך היא הנהנה. והתאפרה קצת שמה עיפרון מסקרה ליינר בעדינות ואודם ורוד חיוור ויפה.
"את באה לאכול?" היא שאלה אותי קולה היה רגיל אבל עדיין מרוחק.
"בואי," כשירדנו כולם היו עדיין במסדרון כולם הביטו בה היא לבשה גרביונים ונעלי עקב עדינים בלבן. הבנות היו סביב עדי ודניאל כשדניאל הבחין בנו יורדות עיניו הביטו בה.
רצתי לנפתלי מחבקת אותו בחוזקה.
"היי מי זו היפה הזו?" הוא אמר מנשק אותי צחקקתי.

——-דניאל——-
היא הפנטה אותי הילדה הזו כשירדה פניה נראו אדישות וקרות אבל יופייה עדיין זהר הלבוש שלה היה עדין צנוע יחסית לשאר הבנות.
"היי יזראילוב היום יום ללא חשמאל?" שאלתי מתגרה בה היא גיחך.
"שלום גם לך וולנטה נראה לי שנפל לך," היא אמרה מצביע למטה ואני כמו טיפש הבטתי למטה.
"מה?" שאלתי מחפש.
"נפל לך המצחיק בדרך כשהגעת אליי," היא אמרה בחיוך קר מייבשת אותי זאתי.
"לפחות חייכת," אמרתי לה בחיוך מחבק אותה ולוחש לה לאוזן.
"יאללה שתחרר לך תחפש לך סטוץ ללילה אני מחפשת עבדים מתוק," היא אמרה בחיוך מתנשא שלה.
"ואני מחפש סטוץ ארוך כמוך," אמרתי בחיוך בהתגרות היא נראתה עצבנית. "סתם יפה שלי אני מחפש אהבה כמו אדם אצל חווה." אמרתי לה בחיוך הלכתי מתיישב לידה בשולחן של נגד הזרם.
"היי מאמי," לירז אמרה לרטמיר בחיוך הוא חיבק אותה אוף איתה אותו היא מחבקת ונחמדה עליו.
"היי חיים שלי איפה היית מהבוקר?" הוא שאל אותה.
"אחר כך," היא לחשה לו בשקט בכדי שלא השמע מה לעשות שמעתי.
"אז מה וולנטה הצטרפה אלינו לקידוש?" רטמיר שאל אותי.
"אפשר להגיד יזראילוב גררה אותי לפה התחננה שאבוא איתה." אמרתי בהתגרות מעצבן אותה קצת אני נהינה מזה מודה.
"שקרן!" כולם אמרו במקהלה.
"יא חתיכת מניאק אתה זה שהתחננת לבוא." לירז אמרה עצבנית טילים צחקקתי.
"מה שתגידי חיים שלי," אמרתי לה בקול מפתה מתגרה בה.
"עוד מילה אתה תנקה את האסלות בתיכון עבד יקר לי," היא אמרה בחיוך מתגרה.
"עוד הלילה נבלה סטוץ יקר שלי," החזרתי לה באותו מטבע.
"נחייה ונראה מאמי מי יעשה מה וולנטה." היא אמרה בחיוך מתגרה.
"יאללה מתחילים בקידוש רטמיר?" גל שאלה אותו.
"כן, אישתי." הוא אמר לה כולם צחקקנו. רטמיר התחיל לפייט בעברית משהו ולירז וכל השאר שרו איתו את זה גם ניקול זרמה זרמתי איתם לא יודע אני מפייט נכון איתם.
אז רטמיר בירך על היין כולם אמרו אמן ישר ואז על הלחם אמן אמרו ועוד דברים ברכו אני לא יודע עם מוזר.
"אפשר לאכול," לירז אמרה לי.
"תודה, מה זה השיר הזה ששרתם?" שאלתי אותה.
"שלום עליכם פייטנו." היא אמרה והתחילה לאכול מהאוכל הכשר שלה ראיתי שהיא אכלה די טוב יחסית דג שניצלים ואורז ועוד כל מיני סלטים מזרחיים.
לקחתי גם מהשולחן את החריף האדום הזה וזה שרף לי את הלשון.
"איך את אוכלת את זה?" שאלתי אותה.
"כך מזה יהיה לך פחות חריף," היא שמה לי שניצל וסלט ולחמנייה הזו שהם אוכלים. "טטבול בלחם את פחות יהיה חריף." היא אמרה בחיוך פחות קריר טעמתי.
"טעים," אמרתי לה.
"רוצה סלט?" היא שאלה בחיוך מושיטה לי סלט כרוב גדול עם מיינז.
"טעים מאוד." אמרתי ממשיך לאכול את האוכל שלהם מזרחי שם הסלטים והדגים האלה.
"אתה עוד לא טעמת כלום תלך תוכל פעם אחת שוורמה ופלפל ואתה עף." היא אמרה בחיוך.
"בואי תקחי אותי." אמרתי לה בהתגרות.
"מתי שתרצה." היא אמרה בחיוך.

——-לוסיאנה———
ראיתי אותם יושבים בשולחן ניגשתי לשולחן של אטיאס בחיוך מתקרב לשם מזווית העין ראיתי את לירז.
"אין מקום לזונות זונות רק בחוץ." אטיאס אמר בחיוך מלאכי זה כל כך עצבן.
"אני מחזיקה ברחמי את הבן שלך עדידוש." אמרתי לו בחיוך.
"אל תקראי לי ככה יאללה לכי מפה יא זונה אל תעצבני אותי." הוא אמר עצבני הלכתי מהר הוא מפחיד כשהוא עצבני.
"שבי פה," שיילור אמרה לי היא היתה אחת החננות בכיתה.
"לא תודה את לא לרמתי." אמרתי לה.
"כלומר זונה כמוך?" היא אמרה בחיוך קר בת כלבה.
התיישבתי לבד ראיתי את לירז הזו כמו תמיד מוקפת בתשומת לב של כולם כל הבנים בשלוחן והבנות דיברו איתה לעזאזל גם דניאל לא עבר שבוע היא כבר עם דניאל מצא שפה משותפת. איך לעזאזל היא מצליחה בזה? אל תדאג מתוקי אבא לא ישאיר אותנו לבד.

המשך יבוא……