כבשתי אותך!!!!! פרק 45: בין קרירות לכאב בין השפל חלק א'

"ההרגשה הכי גרועה שאתה אי פעם תרגיש היא לשבת ליד מישהו שהוא כל העולם בשבילך ולדעת שאתה כלום בשבילו."
(לא ידוע)

"כל פרדה היא מעין מוות וכל פגישה היא תחיית המתים."
(ארתור שופנהאואר)

——עדי——-
אז ראיתי את מה שהכי הרס אותי מול עיניי עמדתי קפוא כקרח כשראיתי את הכל מושמד לנגד עיני. היא עמדה היפה בנשים שיערה אסוף לצמה עדינה וכובע גרב על ראשה ראיתי בחור מולה גבוה בלונדיני חיוור הוא הצמיד אותה לעץ היה שנייה מנשיקה. לא יכולתי לעמוד שם ולהסתכל על זה מילותיה מהלילה ההוא הדהדו במוחי ~~~"בבקשה אל תכאיב לי עם אתה אוהב תשחרר אותי הניח לי." חיבקתי אותה מוריד אותה בעדינות ליטפתי את פניה היפות.
"אני אוהב אותך," הרגשתי כאב כשאמרתי לה הרגשתי בדמעות זולגות להם דמעותיה זלגו גם היא חיבקה אותי חזק.
"אני אוהבת אותך מאוד אבל אנחנו לא נוכל לעולם להיות ביחד עדי שלי." היא לחשה בוכה הרגשתי שבור היא נגעה בפניי מלטפת אותם מנגבת את הדמעות שלי.~~~ הבטתי בה הרגשתי כאב אני לא יכול לירז אני אוהב אותך! אני לא יכול לראות אותך איתו אני אמות רק המחשבה הזו חלפה במוחי. למות? ~~~התקרבתי אל שפתיה מנשק אותם שוב נשיקה אחרונה ועדינה כל כך ידיה העדינות הונחו על פניי ברכות מלטפות את פניי מלטפות את עורפי את צווארי, עיניה היו עצומות כל כך בעדינות כשהתנשקנו לנו הפסקתי בעדינות.
"אני אוהב אותך, ויאהב אותך לנצח עם אנחנו לא נחזור לעולם–" נשברתי במילה האחרונה הדמעות זלגו להם. "תדעי לך שאני אחכה לך בעולם הבא." אמרתי שבור לה מלטף אותה מצמיד את מצחה למצחי.
"עדי—עדי שלי אהוב שלי אני אוהבת אותך— ויאהב רק אותך אהובי א-אם לא נחזור אחכה לך לנצח שם במרומים." היא לחשה מבטיחה בוכה קולה היה שבור חיבקתי אותה מנשק את ידיה.
"להתראות אהובתי," אמרתי לה מתרחק ממנה~~~
הבטתי בה עיניה פגשו בעיני מבט קר על פניה היא התכוונה בכוונה להתקרב אל פניו הלכתי אליהם הרגשתי חמום זעום הקיפאון עבר צעדתי בצעדים גדולים לעברה דחפתי את הבחור ההוא ממנה. הוא הופתע לראות אותי הבטתי בעיניה בזעם זעמתי נשמתי עמוקות דרך אפי.
"את ואני עכשיו חייבים לדבר." דיברתי אליה בעברית עיניי היו מלאות זעם עוד הייתי שיכור היא עיקמה את עפה.
"אתה שיכור אטיאס תבוא אליי כשתהיה צלול במוחך." היא אמרה בכעס בעברית.
"לירז עכשיו!" אמרתי לה בקול תוקפני וזועם עיניה הביטו בי בזעם.
"היי אח שלו שתחרר ממנה." הבחור הבלונדיני אמר בקול ארסי.
"לך תזדיין," אמרתי באנגלית תפסתי בידה של לירז בכוח.
"אטיאס שתחרר אמרתי לך אני לא רוצה לדבר איתך!" היא אמרה לי בעברית בזעם.
"לירז!! בואי כבר!" אז מישהו החטיף לי בוקס לפנים לעזאזל הבטתי בזעם באותו הבחור.
"יא בן זונה." סיננתי באנגלית ונתתי לא אגרוף לפנים מחזיר לו וכך התחלנו לריב מכות.
"עדי!! תפסיק!!" היא צעקה אליי בעברית היא ניסתה לעצור אותי היא חיבקה אותי כשהיא מאחורי ניסיתי להשתחרר ממנה היא חיבקה אותי בחוזקה מצמידה אותי אליה.
"עדי בבקשה תפסיק, תשכח ממני תשכח מאהבה שלנו יש לך את לוסיאנה אנחנו לעולם לא נהיה ביחד רק…רק למעלה." היא לחשה אל תוך אוזני עוצרת אותי כשהיא אומרת את המילים הכואבות האלה הבחור הביט בנו.
"לירז! אני לא יכול!! לא יכול בלעדייך!! אני אוהב אותך!! אני מת בלעדייך לירז!!" צעקתי שבור מכל מה שקורה לנו שבור מכך שהיא מבקשת ממני לשכוח את הלב שלי שזו היא. המילים שלה הדהדו במוחי שוב ושוב הרגשתי הרוס שבור מבפנים הסתובבתי אליה הבטתי בה בפעם האחרונה חיבקתי אותה ליטפתי את פניה.
"אני מצטער עכשיו את תוכלי לשכוח ממני אהובתי אהבתי היחידה שלי אני מקווה שלמעלה את ואני נהיה ביחד." אמרתי לה בקול שקט מביט בה מבט אחרון נישקתי את מצחה ולחשתי לה. "אני אוהב אותך לירז יזראילוב אני מקווה שנפגש שם למעלה." לחשתי לה בשקט היא עצמה את עיניה. הלכתי עוזב את הכל הלכתי מהר משאיר אותה לבד זהו זה נגמר אני מצטער אהובתי אני לא יכול בלעדייך את בטח כועסת אליי. עזבתי מהר כשבראשי רק היא הלכתי מהר יותר הגשם התחיל לו יום אפור ומגעיל המשיך לו רצתי לחדר שלי רטוב כולי שבור רחוק ממנה בורח רחוק ממנה.

——–לירז———
עמדתי קפואה בגשם גופי כאב כל כך כאב לי בנשמה כשהוא נלחם כאב לי הלב לראות אותו נלחם בכוחות האחרונים שלו. הבמוחי חלפו המילים האחרונות שלו שהוא אמר לי עכשיו רעד עבר בגופי רעד לא רצוני לא של קור כאב. ~~~"לירז! אני לא יכול!! לא יכול בלעדייך!! אני אוהב אותך!! אני מת בלעדייך לירז!!" הוא צעק שבור הוא הסתובב אלי הוא הביט בי במבט כאילו שהוא נפרד ממני לעולם עבר בי רעד חזק הוא חיבק אותי וליטף את פניי.
"אני מצטער עכשיו את תוכלי לשכוח ממני אהובתי אהבתי היחידה שלי אני מקווה שלמעלה את ואני נהיה ביחד." הוא אמר ליה בקול שקט מביט בי מבט אחרון ונישק את מצחי ולחש לי. "אני אוהב אותך לירז יזראילוב אני מקווה שנפגש שם למעלה." הוא לחש לי בשקט עצמתי את עיניי כאב לי להביט בו הוא עזב אותי הולך.~~~
"היי את בסדר?" קולו האדיש של דמיאן הזכיר לי שהוא לידי המילים האחרונות הדהדו שוב 'אני אוהב אותך לירז יזראילוב אני מקווה שנפגש שם למעלה.'
"אלוהים! שמע ישראל! מלך מלכי המלאכים." אמרתי ברעד בעברית.
"היי יזראילוב מה קורה?" דמיאן התקרב אליי ניער את כתפי.
"לא אמן שאני טועה אמן שזה לא נכון אמן שזה לא קורה!!" אמרתי שבורה באנגלית רועדת.
"היי לירז!" דמיאן אמר מכריח אותי להביט בו.
"עדי," אמרתי בלחש מבינה עכשיו למה הוא התכוון השתחררתי מאחיזתו של דמיאן והתחלתי לרוץ.
"עדי!" צעקתי שוב דמעות זלגו בעיניי כאב לי כל כך התחלתי לרוץ לחפש אחריו חיפשתי במחששה הוא לא היה שם חיפשתי באולם הספורט הוא לא היה שם רצתי לחדר שלו נתקלתי באנשים.
"היי לאן זה?" הרגשתי בידו החזקה של דניאל.
"שתחרר ממני וולנטה!" אמרתי החיזתו התחזקה בידי.
"קודם כל תגידי לי לאן את הולכת!" הוא אמר בחיוך קר דחפתי אותו משתחררת רצתי לעבר המדרגות רצתי אל החדר שלו הוא היה ריק רצתי לחדר אמבטיה ראיתי אותו שם כדורים סביבו ורידיו חתוכות דם זולג על הרצפה הוא שכב ליד אמבטיה חיוור.
"עדי!!" צעקתי את שמו בוכה הוא היה חיוור כל כך רצתי עליו חיבקתי אותו כשדמעות זולגות על פניי.
"עדי!! עדי שלי!! אהוב שלי!!" בכיתי כל כך חזק חיבקתי אותו רועדת גופי רעד הרגשתי שאני משתגעת. תפסתי את הטלפון שלי חייגתי לרטמיר מהר כולי רועדת חיבקתי אותו בחוזקה.
"הלו חיימשלי?" רטמיר ענה בקול רגוע.
"רטמיר," אמרתי בקול רועד חיבקתי את עדי בוכה.
"מה קרה יפה שלי?" הוא אמר בקול לחוץ.
"עדי —- עדי שלי —-" אמרתי בקול רועד לא מצליחה להגיד.
"לירז מה קרה?" הוא שאל לחוץ.
"עדי. בחדר. שלכם." צעקתי בוכה תוך כדי.
"אני כבר בא נשמה שלי אני כבר בא." הוא אמר לחוץ.

——-רטמיר———
"מה קרה אחי?" אנטון שאל אותי כשקמתי מהר.
"לא יודע משהו שוב קרה בינהם." הוא אמר קם ממקומו.
"רגע אני בא איתך," נפתלי אמר לי בקול אדיש רצנו ביחד לחדר שלנו רצנו מהר כשעלינו לחדר שמעתי קול בכי הקול של לירז.
"מה קרה שם לכל הרוחות?" נפתלי אמר לי.
"לא יודע בוא נלך לבדוק." אמרתי נכנסו לאמבטיה היא היתה מלאה בדם וכדורים לירז חיבקה את עדי בכוח פניה היו חיוורות היא בכתה מחבקת את עדי בכוח.
"לירז מה קורה פה לעזאזל?" נפתלי שאל בקול תוקפני.
"הוא—הוא ניסה—- להת-אבד." היא דיברה לו ברור חיוורת.
"נפתלי לך לחדר אחות לרופאים אני יודע לך לפני שיהיה מאוחר." אמרתי לו הוא הנהן מביט בלירז בכעס. מה לעזאזל קרה פה? אחרי חמש דקות של המתנה הגיעו הרופאים לירז חיבקה את עדי חזקה מלטפת את פניו ובוכה ולוחשת את שמו בכאב.
"מה קרה פה?" הרופא שאל מביט בעדי חיוור מתמיד כמו מת.
"אלוהים, ילדה תשחררי אותו אנחנו נטפל בו." היא הנהנה בוכה כולה בדמה קצוות הצמה הלבנה שלה היו בדם.
"בואי אליי חיימשלי," חיבקתי אותה היא בכתה כל כך חזק אף פעם לא ראיתי אותה כל כך שבורה הלכנו אחרי הרופאים חיכינו במחלקת המטופלים בבית הספר נפתלי הביט בה עיניו כועסות.
"עכשיו תספרי לנו מה קרה כאן לכל הרוחות?" הוא שאל אותה בקול תוקפני היא רעדה כל כך היא היתה חיוורת לבנה. "מה עשית לו לכל הרוחות?" נפתלי המשיך להתקיף אותה.
"נפתלי!" אמרתי בקול זועם.
"היא אשמה בכך!" נפתלי אמר בקול ארסי היא רעדה תוך שנייה היא התעלפה כשהיא כמעט נופלת על הרצפה הספקתי לתפוס אותה מהר.
"נפתלי תרגיע ומהר גם ככה קשה לה אם זה ועוד אתה!!" אמרתי בזעם בקול תוקפני.
"היא כמעט הרגה את החבר הכי טוב שלך רטמיר איך אתה מסוגל להגן אליה גם אחרי זה!" קולו היה תוקפני.
"תסתום ומיד זה לא הזמן אטיאס בסכנת חיים!" אמרתי לו בקול קר התקרבתי אליה חיבקתי אותה בחוזקה הרמתי אותה על ברכיי כל כך כאב לי לראות אותה ככה. היא שכבה מחוסרת הכרה עליי במשך שעה עיניה דמעו. היא התעוררה אחרי שעה חיוורת היא קפצה ישר ממקומה.
"עדי! איפה עדי?!" היא אמרה קולה לחוץ מטורף ודמעות בעיניה היא רעדה כל כך חזק.
"לירזוש הוא יהיה בסדר מתוקה תרגעי." נשימותיה היו מועצות כל כך חיבקתי אותה בחוזקה מביט בה. "חיימשלי מה קרה? למה הוא עשה זאת?" שאלתי אותה בקול עדין אחרי שהיא קצת נרגעה.
"הוא ראה אותי עם דמיאן הדפוק הזה דמיאן החליט להתגרות בי." היא אמרה בקול רועד.
"מי זה דמיאן הבחור שלמענו עזבת את אטיאס!!" נפתלי אמר בקול קר וארסי.
"ל-לא ביום שישי פגשתי אותו והאידיוט הזה והכנופייה שלו התנפלו אליי וחיסלתי אותם מכות אז הוא בא לפה בסוג של לנקום בי." היא אמרה בקול כואב ועצוב.
"ומה קרה שם?" שאלתי אותה.
"הדפוק הזה החליט לנסות להתחיל איתי ועדי ראה זאת ואעיף אותו ממני והיה עצבני אליי ממש הוא חשב, שאני עושה זאת בכוונה בשביל לשכוח אותו. כעסתי על עדי שמשך אותי בכוח ועדיין כעסתי על הקטע עם לוסיאנה לא רציתי להקשיב לו." היא אמרה שבורה דמעות זלגו בעיניה. "ואז דמיאן התערב והם התחילו לריב מכות בינהם ניסיתי לעצור אותם, תפסתי את עדי בכוח מרוב כעס אמרתי לו שישכח ממני ו..ושישכח ממה שהיה בנינו ואמרתי לו שיש לו את לוסיאנה." היא פרצה בבכי שוב מרוב כאב. "הוא התחיל להגיד שהוא אוהב אותי ולא יכול בלעדיי הוא צעק שהוא מת בלעדיי." היא אמרה בקול חנוק בוכה בכי תמרורים. "אחר כך הוא אמר שהוא מצטער ושאני יכולה לשכוח ממנו הוא אמר שיחכה לי למעלה, הוא נתן לי נשיקה והלך." היא בכתה אומרת בקול חנוק קולה כמעט לא נשמע חיבקתי אותה בחוזקה. "רק אחרי כמה דקות הבנתי שהוא רציני מתכוון ל..למות." היא נשברה במילה האחרונה בוכה.
"ששש… תרגיעי חיים שלי הכל יהיה בסדר עדי יהיה בסדר." אמרתי מנסה להרגיע אותה ראיתי את נפתלי בהלם כועס מתוסכל ממה שמע ממנה.
ישבנו שם שעות כשאני מחבק את לירז ומחכה לדעת מה קורה עם עדי עכשיו קיוויתי שהכל יהיה בסדר אחרת אני מפחד ממה שלירז תעשה לעצמה.

המשך יבוא….