כבשתי אותך פרק 47: אהבה עד לגן עדן

נשמעו צפצופים מוזרים הדופק ירד במהירות עצומה בליבה של לירז.
“מהר ליאור תקרא לרופא!” רינה בכתה היסטרית הוא רץ לקרוא לרופא מתפלל לה’ שביתו תחזיק מעמד. בינתיים הצפצופים נשמעו בחדר בעוצמה הרופאים נכנסו לחדר מוציאים את ההורים הכואבים מתפללים לה’ שלירז לא תמות.

——–עדי———
אני מת אהובה שלי אם אהבה היא מלחמה אז כבר נכנעתי לא אכפת לי מי צודק, רק רוצה להתנתק מן העולם הזה. החיים לא שווים בלעדייך לירז סוד של חיי אהבתי נפש שלי הגוף שלי הנשמה שלי החיים שלי המשמעות שלי אם את לא שלי אני מוותר על חיי אני מעדיף שנשמתי תישרף לירז שלי אהובה שלי חיי חסרי ערך בלעדייך. הנשמה שורפת להבות בוערות בי הגחלים טריים שורפים הכל סביבנו מה נותר הגיהינום עצמו עם לשם דרכי אלך לשם כל עוד אדע שאת בגן העדן אהובתי. לא אהבתי לעולם מישהי ברמה כזו שהייתי מוכן למות בשבילה, אפילו עם מאיה לא הגעתי לסף גיהינום כל כך מהר כפי שהגעתי היום לזה זה כואב בלעדייך לירז אם את עוזבת את עולמנו מה שווים חיי אהובתי. אלוהים קח את חיי אם היא תמות גם אני אמות איתה היא שלי בין עם זה בגן עדן או בגיהינום. עמדתי במקום הזוהר הזה צועד לעבר אור בהיר היכן הבניין הקדוש בין הקדושים המקדש צעדתי לכיוון החומה מביט באהובתי קרובה לשער.
"לירז! אהובתי יקרה שלי יפה שלי." קראתי לה רצתי לעברה חיבקתי אותה בחוזקה.
"עדי אהובי גבר שלי יפה שלי, מה אתה עושה פה?" היא חיבקה אותי בחוזקה מביטה בפני חיוורת יפה לבושה בלבן ראיתי על גופי חולצה לבנה בפסים לבנים ומכנס לבן יפיפה.
"את בוחרת, להעלם לי בבת אחת אם את הולכת אני הולך איתך לעולם אהובתי." לחשתי לאוזנה מחבק אותה בחוזקה.
"עדי לא! אני מתחננת לא אל תלך איתי אם אתה תעזוב את העולם שלנו מה יקרה להורים ללוסיאנה לילד שלך?" היא שאלה בכאב כשעל פניה דמעות.
"זה לא הילד שלי אהובתי לא הייתי איתה ולא אהיה זה רק איתך יקרה שלי אם את הולכת אני הולך איתך." חיבקתי אותה גם בעיניי דמעות אני מת בלעדיה היא חיי. "בלעדייך לחיי אין משמעות לירז יזראילוב." לחשתי לה מחבק אותה בחוזקה.
"אל תוותר על החיים אני מתחננת אהובי." היא לחשה מחבקת אותי.
"אנחנו הולכים ביחד." לחשתי לה מחבק אותה נישקתי את שפתיה ברכות בפעם האחרונה אני לא יודע היכן אמצא את עצמי אחרי הכל.
"אני אוהבת אותך," היא לחשה לי בדמעות.
"ואני אוהב אותך אהובתי אישה שלי." לחשתי לה מחבק אותה צעדנו לעבר השער מחובקים ביחד אם האהבה שלנו.

———נקודה כללית———-
הצפצופים נשמעו בכל החדר ליבה של לירז עמד להיעצר לעולם בכל שנייה.
"המשיכו אנחנו חייבים להציל את הילדה הזו!" הרופא הראשי אמר הרופאים פעלו תחת לחץ מטורף הרופא בליבו התפלל שהילדה הצעירה תנצל הוא חייב.
"דוקטור עדי אטיאס המטופל השני גוסס באותה רמה הוא מאבד את דופק הוא יורד הוא גוסס!" האחות אמרה בפניקה פניה חיוורות.
"תקראי לדוקטור רוג'ר ולצוות שלו דחוף אנחנו מאבדים אותם." הוא צעק לאחות ובינתיים ניסה להציל את הנער מתפלל שיספיקו כעבור שתי דקות הרופאים הגיעו ואחלו לטפל בנער הצעיר עדי.
"הם כאילו הפסיקו להילחם." הרופא אמר מביט בהם. "הם לא נלחמים תלחמו אתם חייבים." הוא אמר עובד כמה שיכול יותר מהר ולחש להם להמשיך להילחם על החיים מתפלל.

בינתיים בחדר ההמתנה הוריה של לירז ישבו תחת לחץ דמעות אמה של לירז רינה ואביה ליאור ברכו ביחד עם שלמה ושרית וחבירהם של ילדיהם.
"מה קורה למה נכנסים כל כך הרבה רופאים?" רטמיר שאל את האחות.
"לצערי שניהם הפסיקו להילחם הם בין חיים למוות עכשיו.
"לירז עדי ילדיי." שרית בכתה רינה ושרית ישבו מחובקות ובכו מתפללים.
"בוא נתפלל ליאור הילדים שלנו בסכנה." הם הוציאו סיפרי תהילים ואחלו להתפלל עם כל נשמתם מתפללים לה' מתחננים לשלומם של ילדיהם.

——-נטלי——–
"מה אמרת?" צעקתי מטורפת התחלתי לבכות לירז אחותי חברה שלי ידידה שלי נושאת כל סודותי גוססת. "נפתלי בוא נלך קח אותי לשם." נפתלי הודיע לי ולתימור ויואל יצאנו כולנו בוכים מתפללים רצתי ישר לרינה וליאור ותימור רצה לשלמה עם יואל רצנו מטורפים בדמעות חיבקתי אותם.
"אני מצטערת לא ידעתי שלירז עשתה זאת." אמרתי להם בוכה.
"נטלי אין לנו הרבה מה לעשות חוץ מלהתפלל לה'." ליאור אמר לקחנו ספרי תהילים התפללתי לאלוהים מתחננת בוכה לו שיציל את הנפש שהיתה אחותי בלעדיה שום דבר לא שווה לי פה היא היחידה שאני מוכנה לתת לה את נשמתי רק שתשאר בחיים.

———עדי———
חיבקתי את אהובתי כל כך חזק חיבקתי את לירז הרגשתי פחד כאב הצטערתי בשביל כולם אבל אם היא הולכת אני הולך איתה בלעדיה חיי לא שווים כלום. צעדנו הגענו לשער רציתי לחצות את החומה התפללתי לאלוהים שחברינו והמשפחות שלנו יחזיקו מעמד שלא ישברו לנו.
"ככה אתם מוותרים אלינו?" שמעתי קול עדין של נערה זה היה מוכר לירז ואני עצרנו הסתובבנו מחובקים מביטים בדמויות יפות מאוד.
"את הילדה מהחלומות שלי זוהר ואלה הנערים האלה שלו רז ורחלי גם אתם תמיד באים אליי." אמרתי להם מופתע הנערה הביטה בי היא היתה ממש חיוורת עיניה כהות רק שהם אפורות לא כמו של לירז שיערה יפה כמו של לירז יפיפייה התקרבתי אל הנערה הזו לידה עמדה עוד נערה יפה היא היתה קצת נמוכה ממנה שיערה היה חום בהיר עיניה היו צבע דבשי בגוון של שחור שפתיה היו עבות ומוכרות בגוון אדום חזק כיין היא היתה חיוורת ולידם שני בחורים גבוהים יפים כל כך הזכירו לי מישהו לא יכולתי להבין את מי עיניהם היו בצבע דבש שיערם חום ושפתיהם עבות אדומות כיין והם היו חיוורים. לירז עזבה את ידי והלכה לעבר הנערים האלה וחיבקה את נערים בחוזקה הם עטפו אותה.
"ככה את תוותרי אלינו אמא?" שאלה הילדה הקטנה יותר.
"בחיים לא אני אוהבת אתכם סליחה יקרים שלי." לירז לחשה להם מנערים הם הפכו שוב לאותם ילדים בני 3 חמש. לירז התכופפה וחיבקה אותם כשהיא על ברכייה התקרבתי אליהם וחיבקתי אותם בחוזקה את אשתי לעתיד ואת ילדי לעתיד.
"אני אוהב אתכם ילדים שלי לירז אהובה שלי אני רוצה לחיות איתך ועם הילדים האלה שלנו." אמרתי לה היא הביטה בי כשדמעות מכסות את פניה הרגשתי בדמעותיי גם.
"אהובים שלי." היא אמרה וחיבקה אותנו בחוזקה.
"אני שמחה לראות אותם לא מוותרים ואוהבים ככה." שמעתי קול מוכר ורך לא יכול להיות היא.. כאן?
"מאיה…" לחשתי מביט בה היא נשארה אותה בלונדינית בעלת עיניים בהירות כגן עדן רזה ויפה. ולידה עמד בחור כבן שמונה עשרה עיניו היו ירוקות בטורקיז שיערו שתני בהיר לירז הביטה בדמעות בו כשהילדים לידנו.
"דין… דין התגעגעתי." בעיניה דמעות הוא עמד שם במרחק חמש עשרה מטר עם מאיה.
"אני שמח שהמשכת אלאה לירז אני אוהב אותך ואוהב תמיד בליבי אבל לי יש את הדרך שלי ולך את שלך." הוא אמר לה בקול רך וגברי הבטתי בו. "תשמור על האוצר שלי עדי אטיאס היא אוהבת אותך בכל ליבה תשמור אליה תאהב אותה את הילדה שלי." הוא הביט בי רציני ועל פניו הבעת דאגה.
"אני נשבע לך אשמור אליה גם אם אמות." אמרתי לו בקול רציני.
"עדי יקירי אני שמחה שמצאת את דרכך לזרועותיה של לירז זוכר את היום שמתתי לך באותו יום כבר ידעתי שתמצא אותה שהיא האחת שתעשה אותך מאושר, אני שמחה שאתה איתה תשכח ממני אהבנו אבל מלך מלכי מלאכים רצה אחרת תמשיך אם אחת שאתה ראוי לה." היא הביטה בי בעיניה הכחולות שנצצו כמו פעם בדמעות שיערה הבלונדיני הארוך חזר אליה. "לירז יקרה תשמרי על הגבר שלך תאהבי אותו אל תפגעי בו." היא אמרה כשדמעותיה זלגו מביטה בלירז.
לירז קמה על רגליה היא התקרבה אליהם.
"אני נשבעת בחיי לשמור עליו מאיה." היא אמרה בקול רציני בעיניה דמעה. "אני מצטערת שאת לא בחיים אולי הוא לא היה נפגע." לירז לחשה בקול רך בעיניה דמעות.
"אל תגידי זאת טוב לי כאן איפה שאני שם סבלנו עדי היה אומלל בלעדייך לירז הוא אוהב אותך נועדתם להיות יחד לעולם." מאיה אמרה בקול עדין הבטתי באהובה שלי לירז איך היא מחייכת ודמעות על פניה.
"דין אני מודה לך על הכל הזמן שהיינו שם למטה ואני מקווה שטוב לך שם למעלה אני מקווה שה' נתן לך אהבה ראויה בארמונו של מלך מלכי מלאכים." היא אמרה בקול עדין היא ניסתה לגעת בו אבל ידו עצרה אותה.
"את עומדת על חבל דק אם תגעי בי את תחצי את החומה." הוא אמר לה בקול רציני.
הבטתי במאיה ובבחור הזה דין עוזבים לכיוון החומה לירז חזרה אליי ואל ילדנו היא חיבקה אותי בחוזקה חיבקתי אותה ואת הילדים שלנו.
"הו אהובתי את יותר יפה מהלבנה שמעלנו בגן שושנים מלאי תשוקה עזה באהבה שלנו, הכוכבים שרים שם למעלה הרוח מתבדרת לה ברוגע הים שקט הלילה כי את איתי אהובתי. הניצנים יצאו בשדות גן העדן במעין האהבה בתקווה חדשה טסה לה היונה מעלינו שנחזור להיות אוהבים לעולם." אמרתי לה מביט בעיניה מאוהב המילים שרו בליבי כשהיא לידי ואנחנו מחובקים בילדנו.
"השמש זורחת אתה הגעת אהובי האפלה עזבה האור חזר כי אתה חזרת אליי והתקווה שבה אל עולמנו כי שוב אתה שלי השחר החדש עלה יום חדש שמיים תכולים עולם של אוהבים ואני שוב בזרעותיך אהוב נפשי." היא לחשה לי בקול יפיפה שלה נישקתי אותה.

——–נקודת מבט כללית——–
"הם חוזרים דוקטור," האחות אמרה מביטה במכשיר ההנשמה. הם נצלו זה אומר שהם לא ויתרו על החיים שלהם שניהם הרופא חשב בחיוך מאושר מכך שהנערים הצעירים נצלו.
"דוקטור אמרמוס הבט," אמר הרופא הראשי לרופא המנתח מביט בתוצאות בלוח המכשיר.
"אלוהים אשמור," אמר הרופא מתוח מביט בתוצאות.

המשך יבוא………