כימיה מושלמת- פרק 2-

מנקודת המבט של ליהי-
אני ובן ישבנו במקום הקבוע שלנו במעבדה לכימיה של גלית.
״טוב, בואו נעשה סבב שמות מהיר״ היא אמרה בחיוך. הדלת נפתחה. יוסי נכנס.
״כן יוסי?״ גלית שאלה בקול הרך שלה.
״יש לך עוד תלמיד״ הוא אמר, ונכנס לכיתה הבחור מהאופנוע. הסתכלתי עליו. הוא הלחיץ אותי. צעקו לו החברים מהבית ספר הדרומי, אבל הוא לא התייחס.
״טוב, אז הוא יהיה השותף של אלירן ביטון״ היא אמרה.
״לא, הוא יהיה עם ליהי מרוז״ יוסי אמר. מה?! הסתכלתי על בן.
״אני לא הולכת ללמוד איתו, בן״ לחשתי לו.
״אל תדאגי״ הוא אמר.
״אבל יוסי.. כבר יש לה שותף״ היא אמרה, מנסה לעזור לי.
״סער עם ליהי״ הוא קבע.
״בן, עבור אל השולחן של אלירן״ היא אמרה והסתכלה עליי במבט מתנצל.
״אוף..״ מלמלתי. הוא קם והתיישב ליד האלירן הזה. הסער הזה התקדם אליי. הסתכלתי עליו בפחד. הוא התיישב לידי. הריח של הדאודוראנט שלו היה כל חזק, שהתחלתי להשתעל. הוא הסתכל עליי, התעלמתי.
״מולכם יש רשימת נושאים לפרויקט, כל זוג צריך לבחור אחד. אני נותנת לכם עשר דקות להתלבטויות״ היא אמרה וחילקה את הנושאים. שתקתי. הדף היה לידו. הוא בהה בתקרה. אם בגללו אני הולכת לקבל עכשיו פחות מתשעים, הוא מת.
״אתה יכול להעביר את הדף?״ שאלתי בעדינות. הוא החזיק בדף והושיט לי אותו.
״תודה״ אמרתי והסתכלתי על הנושאים. אני לא יכולה לעשות כזאת עבודה לבד. הנחתי את הדף באמצע, בתקווה שהוא יראה ויעזור. הוא הסתכל על הדף.
״יש איזה נושא שאת ספצית בו?״ הוא שאל, מבלי להסתכל עליי. בכולם אני מבינה, אבל לבד אני לא אעשה את זה.
״בערך כולם״ אמרתי. הוא הסתכל עליי.
״טוב, מה הנושא שלכם?״ גלית נעמדה לידנו.
״עוד לא בחרנו״ עניתי.
״נשאר רבייה, ופוטוסינטזה״ היא אמרה. ״פוטוסינטזה״ אמרתי.
״רבייה״ הוא אמר ביחד איתי. הסתכלתי עליו.
״טוב, שיהיה, רבייה״ אמרתי בחוסר כוחות. היא הנהנה והלכה. נשמע הצלצול, ויצאתי מהר מהכיתה. התקדמתי לקפיטריה. ראו את הפילוג של בתי הספר. צד ימין, אנחנו. צד שמאל, הם. גם אצלנו בתוך בית הספר יש פילוג, כמובן. הלכתי לשולחן של החברים שלי, והתיישבתי.
״שמעתי שאת השותפה למעבדה של המלך שלהם״ דנה אמרה לי.
״אם הוא המלך שלהם, כדאי להם לברוח״ אמרתי.
״הוא אמר לך משהו?״ בן שאל אותי.
״לא.. סתם, הוא כזה..״
״גבר״ גאיה השלימה אותי בחיוך.
״את והטעם שלך. את מעודדת גאיה, לא זונת רחוב דרומית״ טלי אמרה.
״התכוונתי לומר מפחיד״ אמרתי.
״מי מפחיד אותך ליילי?״ שי, החבר הכי טוב של בן, התיישב לידנו.
״אף אחד לא מפחיד אותי״ אמרתי.
״הוא פשוט מוזר כזה. טוב, עזבו״ אמרתי. כולם חייכו והמשיכו לדבר. הסתכלתי שמאלה, וראיתי שהסער הזה יושב באמצע, וכולם מקיפים אותו. איכס, התנהגות מגעילה.

מנקודת המבט של סער-
נגמר השיעור. הבחורה שישבה לידי קמה במהירות ורצה החוצה. בחורה עם בעיות זאתי. נראית סתומה לגמרי. קמתי והתחלתי לחפש את הקפיטריה.
״זה פה״ איזה ילד מהבית ספר שלי הסביר לי את הדרך.
״תודה גבר״ אמרתי, לא בטוח בשם שלו.
״מתי שתרצה אלמקייס״ הוא אמר בחיוך. הנהנתי ונכנסתי לבפנים.
״סער!״ שיר באה אליי בחיוך מופתע וחיבקה אותי.
״חשבת שמתתי ממנת יתר של סמים?״ שאלתי, לא מבין למה היא רגשי.
״אתה אשכרה נכנסת לבית ספר הזה, אני גאה בך״ היא אמרה בחיוך ונישקה אותי. התנתקתי ממנה.
״אני רעב״ אמרתי והתקדמתי לשולחן של חברים שלי.
״הופה, תראו מי כאן!״ לידור אמר בחיוך.
״נראה לי התבלבלת, זה מקום שאשכרה לומדים בו..״
״יא אללה שלכם, חפרתם. אז אני לומד בחייאת ראבק, תהרגו אותי וסיימו עם זה״ אמרתי והתיישבתי.
״אני עושה את זה בשבילכם מכוערים״ הוספתי.
״מה זאת אומרת?״ שלי שאלה. הסתכלתי עליה בגועל. איך היא מסוגלת להישאר חברה של שיר אחרי שהיא התחננה בפניי לשכב איתה ונמרחב עליי כמו זונה.
״המנהל הפלצן שלהם אמר שאם אני מקבל ציון טוב באיזה משהו, אנחנו חוזרים לתיכון שלנו מהר יותר״ אמרתי בחיוך גאה.
״אז זה אבוד״ לידור אמר.
״שיר, את שמעת מי השותפה שלו במשהו הזה?״ ביטון נדחף. הסתכלתי עליה.
״מי?״ היא שאלה בחצי חיוך.
״ליהי מרוז מצלצל למישהו?״ ביטון אמר. הגבות של כולם הורמו. היה שקט.
״מה הבעיה?״ שאלתי.
״אחי, הסתדרת בחיים״ לידור אמר בחיוך ונתן לי מכה בכתף. הסתכלתי עליו, לא מבין.
״לידור תירגע״ שיר אמרה.
״למה לא אמרת לי שאתה שותף של ליהי מרוז?״ היא שאלה.
״מה אכפת לי ממנה?״ שאלתי.
״מאיפה כולכם מכירים את הצפונבונית הזאת?״ שאלתי.
״אולי צפונבונית, אבל כוסית כו.. סליחה״ ביטון אמר ונעצר כששיר העבירה לו מבט עצבני. הצלצול נשמע.
״טוב, אני הולכת לשיעור״ היא מלמלה והלכה, ואחריה החברות שלה.
״בן זונה, מה אתה מרתיח לי אותה ביום הראשון״ אמרתי בעצבנות ודחפתי את ביטון הצידה.
״אני יוצא לעשן״ מלמלתי ויצאתי למגרש. עליתי למקום גבוה במקומות ישיבה שבצד, ועישנתי. אני יותר מדי עצבני היום, וזה רק השעה השלישית. זה לא טוב.
״פרג׳ון״ אמרתי בחיוך לקובי שהתיישב לידי.
״אהלן״ הוא אמר.
״אז מה, שמעתי אתה עם הכוסית הפלצנית״ הוא אמר בחיוך והסתכל עליי.
״באמא שלך, עזוב אותי מזה. גם כן זאתי, כזאת סתומה. אין מצב שאני מקבל שבעים וחמש״ מלמלתי.
״קדימה בנות!״ שמעתי צרחה מהמגרש.
״יש להם אשכרה קבוצת מעודדות בבית ספר״ קובי צחק. הסתכלתי עליהן.
״כל אחת יותר מכוערת מהשנייה״ אמרתי.
״זאת לא הכוסית שם למעלה?״ הוא שאל והצביע על הפירמידה שהן עשו. התלתלים שלה קפצו והיא לא הפסיקה לתת הוראות לכולן.
״אני אומר לך, זאתי סתומה לגמרי״ אמרתי.
״זה שהיא כוסית לא אומר שהיא סתומה״ קובי אמר.
״קלוט את הנקבות האלה״ אמרתי בחיוך כשהבנים מהקבוצת כדורסל שלהם יצאו החוצה. זאתי שיושבת לידי ירדה מהפירמידה, וקפצה על אחד הבנים בנשיקה.
״פשששי״ קובי מלמל והכניס את הסיגריה לפיו.
״אני בטוח ששיר לא מנשקת ככה״ הוא אמר.
״מה אתה מחמם אותי, גם ככה אני עצבני״ אמרתי והכנסתי את הסיגריה לפה. שיר לא מנשקת ככה.