"כי אינני יכול בלעדייך" – סיפורי ערסים – פרק רביעי

שונה 05/10/2014 1845 צפיות 9 תגובות

פרק 4 – באור הירח

השעה הייתה שבע וחצי, ולפתע נשמעה נקישה על דלת ביתי. לא הייתי מופתעת, ידעתי שנטלי אמורה לבוא לעזור לי להתארגן.
קמתי מהספה הצמרירית וניגשתי אל הדלת. פתחתי אותה במהירות, ונטלי מיד קפצה עליי בחיבוק מוחץ וחם.
"היי, את!" היא צחקקה והתנתקה מהחיבוק. נטלי הייתה בחורה מלאת שמחת חיים, אך לפי דעתי היא רק מנסה להסתיר את העצב שבעיניים שלה. הדמות שמסתתרת מאחוריהן, ילדה קטנה ושבורה.
אמנם לא הכרתי אותה מספיק בכדי לשפוט אותה על פי התנהגותה, אך זה היה נראה כך, לפחות אני ראיתי את זה ככה.
"הבית שלך מדהים!" היא נדהמה והתפעלה מגודלו של ביתי. גיחכתי בשקט.
הוא כל כך גדול, שהוא כבר קודר.

נ.מ נטלי –
יובל כל כך יפה… רק חבל שהיא לא יורדת קצת במשקל, אם היא הייתה יורדת, היא הייתה הכי יפה בבית הספר!
הבטתי בה בעצב מעט.
גם אני הייתי פעם מלאה. גם בי פגעו, גם אותי השמיצו והשפילו.
ואני בסוף החלטתי שנמאס לי. שאני ארד במשקל, שאהיה יפה.
"בואי נראה מה תלבשי," חייכתי,
"איפה החדר שלך?" הוספתי במהירות. היא התחילה לעלות במדרגות, ואני אחריה. הבית שלה היה ענקי. כל כך ענקי, וגדול, ומרהיב…
הלוואי והיה לי בית כמו שלה. הלוואי והיה לי רבע מהבית שלה.
או אפילו עשירית.
הגענו לחדרה, שהיה כל כך גדול ויפה. הקירות הלבנים… המיטה הזוגית… הכל!
"החדר שלך מדהים!" לא הצלחתי לשלוט בתדהמה שתקפה אותי.
"אה… תודה." היא חייכה חיוך קטן והלכה לכיוון הארון הבנוי עץ כהה ומרשים.
היא פתחה את הארון, ולעומת גודלו, לא היו בארון כמעט בגדים. אולי רק בסביבות השלושים פריטים, מה שנורא הפתיע אותי.
"בואי נראה…" מלמלתי והתחלתי לפשפש בין הבגדים אשר היו תלויים על קולבים.
החולצה שהכי תפסה את עייני היתה חולצה שחורה, עם גולגולת לבנה מודפסת עליה.
התאמתי לחולצה ג'ינס צמוד, אשר יכניס קצת את השומנים.
"תתלבשי." חייכתי ושמתי את הבגדים בידיה. תחילה היא התנגדה מעט, אך אחר כך היא התלבשה.
"הבגדים נראים עלייך טוב! הם מרזים אותך!" החמאתי לה. היא באמת הייתה צריכה חיזוקים פה ושם.
"תודה." לחייה האדימו וקיבלו גוון ורדרד.
"עכשיו… השיער…" המהמתי ופיזרתי את שיערה מקוקו שבו הוא היה מרוסן.
שיערה המתולתל והחום נח על כתפיה, והיה נראה מדהים למדי,
"זהו! את מוכנה!"

נ.מ יובל –
לאחר שסיימתי להתארגן, התחלנו ללכת לכיוון הפארק.
נטלי לא הפסיקה להחמיא לי, ולהגיד לי שאני חייבת לרדת קצת במשקל, כדי שהיופי שלי יהיה יותר ברור לעין.
הערצתי אותה על כך שהפגינה כנות, ולא שיקרה לי בנוגע למשקלי.
"הגענו!" נטלי הכריזה וגררה אותי לכיוון הספסל. לא רציתי ללכת לשם.
פחדתי מהתגובות. פחדתי שיעליבו אותי, שישפילו אותי, שידרכו עלי.
"הופה! מי זאת כאן? שמנמונת?" פרץ צחוק בקע מפיו של נתנאל ברגע שראה אותי.
כולם צחקו אחריו. משום מה, לא היה לי בכלל אכפת. חייכתי אליו חיוך רגוע, מה שגרם לו לעקם את פרצופו.
"מאמי!" לפתע שמעתי זעקה מאחורי, ואז ראיתי את שיר חולפת על פני במהירות ונושקת לשפתיו של נתנאל.
ידה של נטלי התאגרפה. הנחתי את ידי על ידה, והיא בתמורה חייכה אלי חיוך קטן.
"שיר… זה לא מתאים…" נתנאל ניסה להדוף את שיר ממנו, וראיתי כי הוא מעביר את מבטו אל נטלי, שהביטה בהם בעצב ובזעם, בו ניסתה לשלוט.
"יובל," לפתע שמעתי קול מוכר מאחורי.
הסתובבתי במהירות, ושוב עיניי טבעו בתוך הכחול הזה.
העיניים הצלולות האלו.
"ר…רוי," בלעתי את רוקי וחייכתי חיוך קטן.
"שמח לראות אותך שוב, איך בבית הספר?" הוא חייך את אותו החיוך שכבש אותי כבר מהרגע הראשון, ואני הסמקתי.
"מסתדרת." צייצתי.
"רוי, אחי, דווקא עם המכוערת הזאת מבין כולן?" נתנאל הקים את שיר ממנו והתקדם לכיווני ולכיוון רוי, מה שלא לקח הרבה זמן.
ף
"נתי, לא יפה ללכלך, לפי דעתי,היא הכי יפה כאן מכולן." רוי קרץ לי, ואני התמוגגתי.
רגע, הוא קרא לו בשם חיבה, זה אומר ש…
"אתם חברים טובים?" אזרתי אומץ ושאלתי.
"הכי טובים." חייך נתנאל וחיבק את רוי חיבוק גברי ומוזר.
"אה…" מלמלתי והתחלתי להתקדם אחורנית. רק עכשיו שמתי לב שנטלי בכלל לא לצידי.
"כדי שאני אלך… לחפש את נטלי…" מלמלתי במהירות וסובבתי את גבי אל כיוונם, וברחתי.
לא האמנתי שרוי, שהיה כל כך שונה מנתנאל הדפוק, הוא בעצם… רוי חבר הכי טוב של נתנאל הזה.
התחלתי להתקדם לאורך שביל הלבנים האפורות, ונזכרתי שכאן בעצם פגשתי בכל החבורה הזאת, רק שכנראה שלא זכרתי שאלו היו הם.
המשכתי להתקדם לאורך השביל, אני חושבת שהלכתי אולי במשך חצי שעה. הייתי מהורהרת, שקועה במחשבות.
"היי!" לפתע שמעתי צעקה גברית מאחורי. הסתובבתי וראיתי את רוי.
"היי…" מלמלתי והפנתי את גבי אליו והמשכתי ללכת.
"לאן?" הוא שאל והדביק את קצב הליכתי. עכשיו הוא צעד לצידי, קרוב מתמיד.
"לא יודעת." אמרתי בכנות.
"נתנאל לא בחור רע כמו שאת חושבת." רוי אמר לפתע. צחקתי מעט,
"אף פעם לא אמרתי שהוא רע. הוא סתם אינפנטיל." אמרתי.
"הוא יורד עלייך כי הוא לא רגיל שבחורות לא מתחננות שימזמז אותן. הוא חושב שאת סתם תופסת מעצמך." חייך רוי. הפנתי את מבטי אליו, ורק אז שמתי לב כמה הוא יפה באור הירח.
כמעט וכמו אליל.
"בחיים לא תפסתי מעצמי," אמרתי במהירות,
"אני רק רוצה שיתייחסו אלי כמו שמתייחסים לנערה רגילה," אמרתי בעצב,
"רזה."
✧~✦~✧~✦~✧~✦~✧
איך הפרק? אהבתם את רוי? או שדווקא את נתנאל? (;
אני ממש מקווה שאהבתם, ואשמח אם תגיבו לי את הדעה שלכם, או ביקורת בונה, או סתם עידוד קטן למוטיבציה (:
שיהיה לכם לילה טוב, ושינה מתוקה ✰


תגובות (9)

הסיפור שלך מדהים ובאמת זה מתאר חלק מהמציאות שיש היום שקצת עצובה אבל אהבתי ואני מעדיפה את רוי

05/10/2014 21:34
Bar Bar

רוי מקסים והוא כזה חמוד כזה ;;
הסיפור מדהים ומקסים ואהבתי ממש בנתיים ואת מזכירה לי שוב ושוב למה אני מאוהבת בך

05/10/2014 21:50

אני מאוד התחברתי לסיפור !
אוי ממש חמודד !
איככ נתנאל סתם מגעיל !
תמשייכיי

05/10/2014 21:57

את כותבת ממש יפה, אך שוב, תנסי להאריך :) לא הרבה אבל להאריך.
ולהמשיך. הרבה להמשיך.

05/10/2014 23:03

רוייי הכי שווהה

06/10/2014 00:13

אני התאהבתי קשות. רוויי אהובייי <3<3 חח פרק מהממםםם המשךך בדחיפוות :-*

06/10/2014 06:08

וואו, הסיפור שלך ממש טוב, אחד מסיפורי הערסים הכי טובים שאי פעם יצא לי לקרוא! רוי כזה חמוד, ויובל באמת נשמעת לי כמו מישהי טובה :)
אני רק רוצה להמליץ לך כמה דברים: תאריכי את הפרקים, אל תעשי אותם קצרים מדי, ואם את רוצה תני תיאור של איך כל דמות נראית, שלפחות נדמיין בצורה הנכונה. ועוד דבר אחד קטן, תנסי לעבור על הסיפור לפני שאת מפרסמת אותו ותתקני טעויות בכתיבה. חוץ מזה, הסיפור שלך מצוין, באמת.
אם את צריכה עזרה או משהו את יכולה לפנות עלי, אני כותבת סיפור ערסים בעצמי, ואם את רוצה תקראי אותו, אני נורא אשמח לדעת שאת קוראת אותו :) מי יודע, אולי תקבלי אפילו השארה.

06/10/2014 06:49

קוראת חדשה~

06/10/2014 07:21

    זה נשלח בטעות טוב אני אהבתי את הפרק מאודדד תמשיכיי

    06/10/2014 07:22
8 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך