"כי את, את כל מה שיש לי.."- פרק חמישי

-שיר-
"איפה בא לך להיפגש היום?"
שאלתי לתוך הטלפון והתיישבתי על מיטתי.
"אצלך"
הוא אמר והתנשף בכבדות כאילו הוא מתאמץ בפעולה כלשהי.
"ומתי?"
שאלתי שוב ולפתע קולו נשמע קרוב יותר ואני הרגשתי את ליבי דופק במהירות.
"עכשיו"
הוא קפץ מהחלון פנימה ואני קמתי במהירות וניגשתי אליו.
"אתה חייב להפסיק להיכנס ככה"
חייכתי חצי חיוך ובחנתי את פניו היפות, לוודא שהוא לא נפגע.
"זה לא רומנטי? אני רומיאו, שמטפס עד לחלון ביתך, רק כדי לראותך ,יוליה!"
הוא אמר בקול רשמי שדמה לקול הקריין מהמחזות ואני רק צחקתי.
"פשוט שתוק"
הוא חייך אליי חיוך רחב ואחז במותניי,דוחף אותי אחורה עד שנתקלתי ברגליי המיטה ונפלתי עליה.
הוא נשכב מעליי והצמיד את שפתיו לשלי ברכות.
הנחתי את זרועותי על צווארו וידיו תפסו את מותניי.
הוא נישק את שפתיי בלהט ואני החלתי ללטף את פניו היפות, ואת הזיפים הקטנטנים שהחלו לצוץ.
"את מנשקת טוב"
הוא קבע עובדה והתנתק ממני לרגע מביט בעיניי.
"אמרתי לך כבר סער, פשוט תשתוק ותנשק אותי"
הוא לא התווכח והחזיר את שפתיו לשפתיי, מרים מעט את שוליי חולצתי מלטף פס עור שנגלה אליו.
"ש..שיר?"
הקול שבקע מקצה החדר גרם לי לדחוף את סער במידיות מגופי ונעמדתי בשנייה אחת.
פאק.
"מ..מיתר"
זה הדבר היחיד שהצלחתי לפלוט, לחיי נצבעו באדום עז והסטתי קבוצת שיערות שטניות אל מאחוריי אוזני.
היא העבירה את מבטה ממני אל סער הלוך וחזור ואני רק רציתי שהיא תאמר משהו כבר ותשבור את השקט הזה.
"אין לי דרך יותר טוב לשאול את זה אבל, מי אתה?"
היא פנתה אל סער ואני בלעתי את רוקי בלחץ, סער התיישר במקומו,
"סער, נעים להכיר"
הוא אמר בחיוך מנומס והושיט את ידו לכיוון מיתר, היא לחצה את ידו בהיסוס והחזירה לו את אותו החיוך.
"אני לא רוצה להיות חצופה או משהו כזה, אבל תכף מגיעים אלינו אורחים ו.."
מיתר אמרה בחיוך מתנצל ואני עדיין התפללתי שהאדמה תקבור אותי.
הוא הנהנן בהבנה,
"כן כן, במילא אני צריך ללכת"
"אני אלווה אותך לדלת"
היא חייכה אליו חצי חיוך והתכוונה לפתוח את הדלת עד שעצרתי אותה ברגע האחרון.
"רק שאמא עדיין לא יודעת מזה, ואני לא רוצה שהיא פתאום תראה אותו כאן"
הסברתי במהירות ונשענתי על הדלת שמיתר התכוונה לפתוח לפני כמה רגעים.
"אממ.. בסדר,אני אוכל להביא אותך לשם מבלי שהיא תשים לב."
היא הימהמה ואמרה,פותחת את הדלת באיטיות.
"תתקשרי אליי כשתוכלי?"
הוא סובב את ראשו אליי ואני הנהנתי.
לפני שמיתר יצאה וסגרה את הדלת אחריה, היא השעינה את ראשה לכיווני ולחשה,
"את כל כך נותנת לי הסברים אחר כך"
היא אמרה וחייכה חצי חיוך משועשע ויצאה.
אלוהים, שמישהו יהרוג אותי כאן ועכשיו.
-מיתר-
"מיתר! בואי רגע!"
אמי קראה בדיוק כשסגרתי את הדלת אחרי סער ונשפתי בהקלה.
"מה רצית?"
"הירקות בתנור, הרוטב על הגז תשגיחי עליהם ותשימי לב מתי לכבות אותם, אני חייבת להתלבש הם אמורים להגיע כל.."
היא אמרה את כל זה במהירות תוך כדי שניגבה את ידיה במגבת המטבח שהייתה תלויה על ידית התנור והורידה את הסינר מגופה ותלתה אותו על וו הקטן שהיה בקצה המטבח.
אך לפתע היא עצרה ובחנה את לבושי.
"זה מה שאת לובשת?"
שאלה והצביעה על בגדיי.
לבשתי ג'ינס סקיני כחול וצמוד, וגופייה שחורה משוחררת ויפה, עם סנדלי טבע נאות לבנים.
"אהה..כן, לא חשבתי ש.."
"בסדר לא משנה, רק תשגיחי על הדברים פה!"
היא וויתרה לי לבסוף ויצאה מהמטבח בהליכה מהירה, כמעט ריצה אל חדרה.
אחרי שעירבבתי את הרוטב הסמיך, סגרתי את המכסה והחלטתי שהוא מוכן, כיביתי את הגז והסתובבתי אחורה.
שיר בדיוק נכנסה אל המטבח וחטפה בננה צהובה מסלסילת הפירות בקלילות, מתיישבת על יד האי בכיסאות הגבוהים והשחורים.
"אני, רוצה, את, כל, ההסברים, עכשיו!"
פקדתי עליה בחיוך מסוקרן והיא חייכה חמוך טיפשי ומאוהב.
פעמון הדלת צילצל ברחבי הבית ואני נאנחתי.
היא קמה והתקדמה לפח בשביל לזרוק אותה ואני עצרתי אותה,
"תסיימי תסיימי את הבננה יא קופה"
היא צחקה אבל זרק אותה בכל זאת אחרי שסיימה שני ביסים.
"אז איך דין הזה? חתיך?"
היא שאלה בזמן שהתקדמנו לדלת ואני גיכחתי.
"את לא תאמיני עד כמה"
-דין-
"תגיד, החולצה השחורה שלי עם הפסים אצלך?"
רן נכנס לחדרי בזמן שסגרתי על רגליי את מכנס הג'ינס הכחול, ומרים אותו מעט.
"לא יודע, תבדוק"
הוא פתח את הארון שלי והתחיל לנבור בערימות הבגדים המבולגנות על המדפים שאני לא טורח לסדר,אפילו שאמא מנדנדת לי כל יום לסדר אותו, אני מהנהן אבל אף פעם לא באמת מסדר אותו.
"מה קרה? חשבתי שאתה תגיד שאתה לא מרגיש טוב, ודקה אחרי שנצא תלך לחברים שלך"
הזכרתי לו את התכנית שלו שהסביר לי לפני כמה ימים על ההתחמקות מהארוחה אצלם.
לקחתי את החולצה השחורה מהמיטה ולבשתי אותה על גופי,ולאחר מכאן חוטף את הנעליים השחורות שלי מליד השולחן.
"זה באמת מה שתכננתי לעשות,"
לפתע הוא הוציא את ראשו מהארון שלי עם החולצה השחורה עם הפסים וחיוך תחמני נח על שפתיו.
"עד שפגשתי את..מיתר? כן, מיתר, במעלית. היא נורא נחמדה אם אתה מבין למה אני מתכוון"
הוא המשיך עם החיוך המעצבן והתקדם אל הדלת.
"דיברנו קצת, וגיליתי שיש להם גם עוד אחות. אז במקום לשבת עם החברים הדפוקים שלי באיזה פארק מסריח, אני מעדיף ללכת לארוחת ערב עם השכנות החדשות שלי"
הוא קרץ לי ויצא מהדלת.
נאנחתי בקולניות ונעמדתי לאחר שקשרתי את נעליי.
עד שלפתע הבנתי, נורא נחמדה? שיט.

עמדנו אל מול דלת ביתם החומה אחרי שאמי צילצלה בפעמון שעליה היה תלוי שלט קטן עם עיטורים בצבע כחול
"משפחת איפרגן".
לפתע הדלת נפתחה, ומיתר הייתה בפתח עם אחותה השנייה שאני רק זוכר ששמה מתחיל באות ש.
היא בירכה את הוריי לשלום ולחצה את ידם וכך גם אחותה שמתברר ששמה הוא שיר, הוריי נכנסו פנימה ואני התקדמתי לצעד לעברן.
"מה קורה?"
היא חייכה לכיווני חצי חיוך יפה ואני התכוונתי לענות לה, עד שרן עקף אותי והתקדם אליה.
"בסדר, איך את?"
הוא שאל אותה והיא נישקה את הלחי שלו.
"רן,"
הוא פנה אל שיר וחייך לה חיוך רחב, מושיט את ידו לכיוונה.
"אממ, שיר"
היא נראתה מעט מופתעת.
"בוא, תיכנס"
היא לבסוף חייכה אליו וזזה מפתח הדלת, כששניהם נכנסים פנימה.
"אז, אני רואה שהכרת את אח שלי"
"כן, בוא תיכנס"
היא אמרה ביובש ואילצה אליי חיוך.
נכנסתי פנימה והיא טרקה את הדלת אחריי.
התקדמתי בשקט אל הסלון שם כולם ישבו, ולפתע מיתר עקפה אותי והתיישבה בסלון, לא מזיזה אפילו קצת את מבטה לכיווני.
זה רק אני, או שאני לא רצוי פה?