"כי את, את כל מה שיש לי.."-פרק ראשון

"זה היה כל כך מביך"
נאנחתי וזרקתי את גופי על מיטתי בעייפות, ופורסת את היד שלא הצמידה את הטלפון לאוזני על גבי המיטה.
"דווקא היום הראש שלי החליט לחטוף מיגרנה,הוא לא היה לחכות למחר? שלפחות הייתי יכולה לראות אותך הופכת לעגבנייה ליד כולם?"
היא שאלה ואני נזפתי בה.
"זה לא מצחיק, הרגשתי כל כך סתומה"
אמרתי במבוכה וחטפתי את אחת הכריות וחבטתי אותה בראשי, ולא טורחת להוריד אותה מפניי.
"בדקת לפחות? למה הוא חזר, לכמה זמן, לאן הוא יעבור, אם יש לו חברה.."
את החלק האחרון היא מילמלה בשקט
ואני גיחכתי.
"רק זה מעניין אותך נכון?"
"בזמן שאני מדברת איתך אני בתמונות שלו בפייסבוק, אחותי הוא חתיך"
אמרה ואני נאנחתי.
"נטע, אני ידבר איתך אחר כך"
אמרתי ומבלי לחכות לתשובה ניתקתי.
הורדתי את הכרית מראשי,וקמתי מהמיטה,כשאני יוצאת מחדר.
איתרתי את גיא מתבטל בסלון כרגיל והתיישבתי בכורסה ליד הספה שהיה זרוק עליה.
"גיא"
"זה אני"
אמר ולפני שפתחתי את פי הוא הוסיף,
"רגע..את בטוחה?"
אמר ברצינות וסובב את מבטו אליי ולאחר שנייה פורץ בצחוק.
זרקתי לכיוונו כרית שהייתה על ידי כשהבנתי שהוא צוחק עליי.
"סתום"
"מה רצית?"
שאל וחזר להביט בטלוויזיה.
"למה הוא חזר?"
פלטתי במהירות.
"דין?"
"כן"
הנהנתי בחוסר סבלנות.
"הוא נסע לארצות הברית לפני שנתיים וחצי בגלל העבודה של אבא שלו, ועכשיו הוא חזר"
"לכמה זמן?"
"לתמיד"
ענה בקצרה ונאנחתי בשקט.
"ידעת שהוא חזר לגור בבניין? הוא גר קומה אחת מעלינו"
"הוא כבר עבר? לא ראיתי מובילים ואמא לא עשתה את הארוחה הזאת שלה לשכנים החדשים"
ניסיתי לתפוס אותו בשקר, רק כדי לחוש הקלה, אבל גיא בא מוכן מראש.
"הוא עובר מחר.תגידי,מה כל השאלות האלה עליו? לא נדלקת עליו או משהו.. נכון?"
שאל ולפתע הרים את מבטו אליי בחשדנות.
"יש לי את אור, גיא, אם שכחת"
הסברתי במהירות והוא העביר את מבטו חזרה לטלוויזיה.
"מה שתגידי"

"תגידי לי שהוא לא חתיך. תגידי לי שהוא לא חתיך ואז אני רשמית אוכל לאשפז אותך במוסד לחולי נפש"
נטע הפצירה בי ואני רק עקבתי אחרי הכדור הכתום שכרגע היה בידיו של אור,שמיהר להעביר אותו לשחקן הכי קרוב אליו שהיה באלכסון אליו.
"מי חתיך?"
שאלתי והמשכתי להביט בכדור בעודה חובטת על הספסל מעץ שישבנו עליו, כשמעלינו עוד מספר ספסלים גבוהים במדרגה.
היינו באולם הספורט, צופים במשחק הכדורסל הראשון של הנבחרת של האליפות.
טוב, אני ובן צפינו, נטע הייתה עסוקה בלסחוט ממני הודאה שדין נראה טוב.
"שיט"
מילמלתי כששאר האוהדים של הנבחרת שלנו קראו קיראות בוז ואנחה כשהקבוצה הנגדית קלעה סל.
"הם פשוט גרועים"
בן מילמל ואני הנחתי את ראשי על כתפו.
"אני מיואשת, כבר חצי שעה שאני יושבת כאן ומסתכלת איך אנחנו מפסידים"
אמרתי בייאוש ובן גיחך.
השופט שרק למחצית והשחקנים העייפים והמיואשים של הקבוצה שלנו התיישבו בצד המגרש על הספסל בכבדות.
"איזה טיימינג"
נטע מילמלה ונעצה את מבטה בנקודה כלשהי ממולי.
סובבתי את ראשי קדימה מחפשת את אותה הנקודה שהיא לא מוריד את מבטה ממנה.
דין נכנס בדלת האפורה והכבדה של האולם כשהוא לבוש במדי כדורסל קצרים עם תיק תלוי על כתפו,וגרם לרוב המבטים להביט לכיוונו.
"אני הולכת רגע לאור"
הרמתי את ראשי מכתפו של בן וקמתי מספסל החום, יורדת במדרגות אל עבר המגרש.
אור הבחין בי מרחוק מתקרבת לכיוונו וחיוך עלה על פניו, וגרם אוטומטית לחיוך על פניי.
"ילדה שלי"
הוא מילמל כשנעמדתי מולו ועמד, מושך אותי לחיבוק דביק ואני רק ציחקקתי וכרכתי את זרועותיי סביב גבו.
"אתם כאלה דביקים"
קול מוכר אמר בגועל ואני התנתקתי מהחיבוק של אור אל גיא ששילב את ידיו והביט בנו.
"אתה סתם מקנא"
אמרתי באותו הטון שעצבן אותו בזמן שאור כרך את זרועו סביב מותני.
"מה שתגידי,אור אתה על הספסל יש לך מחליף"
אמר והצביע על אור שנראה מזועזע.
"על הספסל?, מי מחליף אותי?"
שאל בקול שניסה להסתיר את העצבנות שלו והוריד את ידו ממותני.
"אני"
קול נשמע מאחורי גבי ואור מיהר להסתובב אליו.
"אתה?"
אמר וגם אני סובבתי את גבי לדין שהנהנן כמובן מאליו.
"ממתי אתה בקבוצה בכלל?"
שאל בהתנשאות ודין נראה אדיש לעצבנות של אור.
"מאז שהוא התקבל,קדימה צריך לעלות!"
גיא עצר את הוויכוח הקטן שלדעתי היה וויכוח רק מצידו של אור.
"תנשום עמוק אחי,"
דין קיפץ מצידו השני של הספסל אל עבר המגרש והתקרב לכיוונינו.
"החיים יפים"
אמר ותפח על החזה של אור כשעבר לידנו וחייך לעברי.
החנקתי צחוק ומיהרתי לסובב את מבטי לקהל, מאתרת את שניהם,
"הלכתי לנטע ובן"
אמרתי ונעמדתי על קצות אצבעותיי,מצמידה את שפתיי ללחיו.
עליתי את המדרגות במהירות, והתקדמתי אל עבר הספסל שעליו ישבו.
התיישבתי ביניהם ונאנחתי קלות,
"אתם רואים את הפרצוף החמוץ שם?"
שאלתי את שניהם והחוותי בראשי אל אור שעדיין ישב עצבני על הספסל.
"אני אצטרך להרגיע אותו"
"בדרך מסוימת?"
בן פלט בחיוך ואני נעצתי בו מבט זעוף.
"שתוק"
אני ונטע פלטנו לעברו ביחד והסתובבתי אליה כורכת את זרועי סביב כתפה.
"אני אוהבת את הילדה הזאת"