"כי את, את כל מה שיש לי.."-פרק שלישי

Noa2000 04/08/2015 1252 צפיות אין תגובות

"מה קורה בן בן?"
שאלתי וסגרתי את דלת האוטו אחריי כשאני מתיישרת בכיסאי ומניחה את הקלסר על ברכיי.
"בסדר, את?"
הוא שאל ולא הסית את מבטו מהכביש, נראה מרוכז במחשבותיו.
זה כבר מספר ימים שבן במצב הזה, לא מדבר יותר מידי, נראה טורדני, כאילו משהו מציק לו.
בכל פעם שאני מעלה את הנושא הוא מעביר אותו במידיות ואני רק נאנחת בשקט.
"איפה נטע? אתה תמיד אוסף אותה לפניי"
אמרתי והעברתי מבט אחורה אל המושב האחורי כאילו היא תופיע פתאום.
לפתע שמתי לב שפניו האדימו מעט והוא הידק את אחיזתו בהגה.
"הייתי בדרך אלייה, וכשהתקשרתי היא אמרה לי שהיא כבר בשער"
הוא אמר ונשם עמוק.
"מה עם אור? למה הוא לא הקפיץ אותנו היום?"
הוא שאל ואני לא בטוחה שהוא חשב לפניי שהוא פלט את המילים האלו.
"היה לו אימון. הוא אוסף אותי רק יום אחד בשבוע שבו אין לו אימון, ואתה כמובן נדחף ומתקמצן על דלק"
הזכרתי לו והוא פלט צחקוק מאולץ ואני רק העברתי בו מבט חשדני.
לאחר דקה היינו כבר במגרש החנייה הקטן של בית הספר.
הוא חנה את המכונית בחנייה ודומם את המנוע.
יצאתי מהמכונית,כשאני מיישרת כתפייה אחת של התיק על גבי ומיישרת את הקלסר בידיי, ובזמן הזה בן נעל את האוטו.
"לאן אתה רץ?"
שאלתי כשהוא התחיל להתקדם יותר מהר וכמעט עקף אותי.
"יש לי שיעור"
הוא אמר והלך במהירות לכיוון השער הכחול.
באמת היה לו שיעור, אותו השיעור שיש לי. למה הוא מיהר כל כך במקום שנלך יחד?
המשכתי ללכת כשאני רק חושבת על מה לעזאזל עובר על בן.
-גיא-
"אלימלך!"
המאמן, אבי, קרא לכיוונו של דין שהסתובב והביט בו בשאלה.
"היית טוב היום, תמשיך ככה"
זרק לעברו ודין רק חייך כתודה והתקדם אל עבר הספסל הכחול בעוד נעליו משמיעות צלילי חריקה בחיכוך שלהן עם הפרקט של המגרש.
פתאום הבחנתי באור, שרק הביט בדין במבט מוזר עם שמץ של זלזול והעביר את מבטו ממנו לאחר שנייה.
אור לא חיבב את דין, למרות שהוא הכיר אותו רק מלפניי יומיים.
אני לא יודע מה גרם לו לתעב אותו כל כך, או להעמיד פנים שהוא לא מקשיב כשדין מדבר.
אור הגיע לכאן בדיוק חודש אחריי שדין עזב.
כשדין עזב הכל קצת התפרק,והיה נדמה שאור חיבר את הכל יחד.
הוא הפך להיות החבר הכי טוב שלי, זה שכולן רוצות, המועדף על המאמן בקבוצה והוא גם זכה באחותי.
אפשר לומר שהם הכירו דרכי, יום אחד אני והוא הגענו הביתה אחריי האימון ומיתר בדיוק הייתה בסלון.
הוא התיישב בסלון בזמן שאני הלכתי להביא לנו שתייה, כשהוא התיישב הוא חייך אליה חיוך גדול והיא חייכה חזרה בביישנות וכשחזרתי,הם כבר דיברו בהתלהבות.
מאותו הרגע, הם היו דבוקים לשני, הם יצאו יחד לכל מיני מקומות, ואור היה אצלנו באופן קבוע, או שהוא בא אליי או אליה, או שאמא שלי הזמינה אותו לארוחות.
הוא כבר הפך לבן בית בבית שלנו, ועכשיו, כשדין חזר, אור חושש על מקומו.
"אתה בא?"
דין נעמד מולי ואני בדיוק סיימתי לקשור את השרוכים בנעליי.
הנהנתי וקמתי כשאני תולה את התיק הגדול על כתפי.
שנינו התקדמנו אל היציאה מהאולם כשלפתע אור הדביק כת הקצב שלו ונעמד לצידנו.
"אימון טוב הא דין?"
הוא פנה אליו ודין רק הנהן בשיעמום ונראה שהאדישות שלו רק עצבנה את אור.
"כן, היה נחמד"
הוא אמר ואני כבר קלטתי מה הוא ניסה לעשות.
בדיוק כשהוא בא לענות לו, הבחנו במיתר מתקרבת אלינו עם דמות לא מוכרת לצידה.
"תגיד אור, איך הולך איתה?"
דין שאל והחווה בראשו לכיוונה.
"הכל מעולה"
אור ענה וחיוך מאוהב וטיפשי עלה על פניו.
"מדברים על החמור"
כיחכחתי בגרוני בשקט.
"שמעתי את זה!"
היא כבר נעמדה מולנו ותקעה בי מבט מזהיר.
"התגעגעתי אלייך"
היא פנתה אל אור והתקרבה אליו, והוא רק עטף אותה בזרועותיו, מצמיד את גופה אליו.
"איכס, אתה מזיע!"
היא אמרה לפתע וציחקקה והוא רק חיבק אותה יותר חזק כתגובה.
"אחי, זה דוחה"
דין מילמל באוזני ואני רק הנהנתי בגועל למראה מיתר מנשקת את הלחי שלו.
"אז, בנים זאת נוי,היא חדשה כאן"
מיתר סוף סוף התנתקה מאור ונעמדה לצידה.
נוי הייתה בחורה יפייפיה, שיערה הבלונדיני והחלק עם הגוונים החומים הגיע עד כתפייה וגלש עליהן בעדינות, עינייה היו שחורות ומדהימות וגופה היה רזה והיא הייתה מעט יותר גבוהה ממיתר. פנייה עדינות ויפות וחיוכה היה רחב וזוהר.
"נוי, זה אור"
אמרה והפנתה את אצבעה אל אור שחייך בנימוס.
"זה דין, "
אמרה בשיעמום ולא טרחה להצביע עליו והוא שילב את ידיו על חזהו וצימצם את עיניו.
"וזה אח שלי, גיא"
אמרה והצביעה עליי.
נוי בחנה את פניי ולפני שהספקתי להגיב היא פלטה בביישנות,
"ואני, חייבת ללכת. ביי לכולם"
אמרה בחיוך ונשקה ללחייה של מיתר, מסתובבת והולכת משם.
"את באה אליי?"
אור שאל ומיתר הנהנה, הוא התקדם אלייה ואחז בידייה כשהם מתרחקים מאיתנו.
"אז, מה אתה אומר על החדשה?"
-נוי-
"היי אמא, אבא"
אמרתי להוריי שישבו בסלון ופיטפטו על נושא כלשהו.
"נוי, איך היה היום?"
אמי שאלה בחיוך ובהתעניינות ואני הנחתי את תיקי על הרצפה במחשבה שאחת העובדות תיקח אותו לחדרי.
"בסדר, הכרתי שתי בנות, ממש חמודות"
אמרתי כשנזכרתי בנטע ובמיתר.
"ומה עם מזכירה? ניגשת אלייה בהפסקה?"
אבי שאל ואני קרסתי על הכורסה החומה בעייפות.
"כן, ביקשתי ממנה את הדף של המגמות וכבר בחרתי רפואה אבא"
אמרתי לפניי שימשיך לשאול עוד שאלות.
"יופי נוי, אני מזכיר לך שאנחנו מצפים ממך,"
"להשקיע, כן אבא אני יודעת"
קטעתי אותו והנשכתי את המשפט הקבוע שהוא דואג להזכיר לי בכל יום.
"אני הולכת לנוח לפני ארוחת הערב אמא, אני נורא עייפה"
פיהקתי וקמתי מהספא בכבדות, לכיוון גרם המדרגות כשאני שומעת מילמולים חלשים, ואני משערת שבטח הם מדברים עליי.
נפלתי על מיטתי כשאני משחזרת את כל היום שעבר עליי.
מחשבותיי נעצרו על אותו גיא שמיתר הכירה לי, נזכרתי בעיניו הכחולות והיפות ובשיערו החום ובעיקר בחיוך שלו שהיה כל כך יפה על פניו ו..
ואני צריכה להירגע ולהפסיק לחשוב עליו, אני צריכה להתרכז בלימודים ולא לתת לשום דבר להפריע לי בדרך. אני מקווה שאצליח.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
9 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך