כי בסופו של דבר כולנו ניפגש… פרק 4 שתינו נגד העולם

"וואו" אמרה לי מיקה לאחר שסיפרתי לה את כל מה שקרה.
"אני עדיין לא מעכלת את זה דין.. דין שלי שהיינו שלשותינו כל היום אחד בתחת של השני לא הולך לחזור.." אמרה לי. היינו ה-שלישיה, לא עזבנו אחד את השני. לא חשבנו שנעזוב אחד את השני.
"אין לך מושג כמה אני מתגעגעת אל שניהם.." מלמלתי לה "אבל.. דין יחזור, הוא יחזור אני מאמינה בזה הוא לא יעזוב אותי ככה לתמיד..הוא לא יכול" אמרתי ואת החלק האחרון מלמלתי. והרגשתי את הדמעות יורדות לאט לאט.
הסתכלתי על מיקה. מעכלת שהיא פה מולי, החברה הכי טובה שלה שהייתי כל כך זקוקה לה, כל כך זקוקה לחיבוק שלה נמצאת כאן מולי. מיקה הייתה יפהפייה היה לה שיער בלונדיני זהות שכולו בקבוקים יפהפים הנשפכים לסוף גבה, היו לה גם עיניים בצבע דבש אפורות היא הייתה גבוהה בקצת יותר ממני ורזה כמוני.
"אז מה.. מה איתך מה השתנה פה?" שאלתי אותה, מנגבת את הדמעות שנפלו מעיניי.
"הרבה.." אמרה, שתקה והשפילה את מבטה.
"מיקה? מה קרה?" שאלתי אותה מרגישה את המועקה בלבי.
"מישהו סחט אותי.. הוא אנס אותי וסחט אותי בעזרת תמונות.. שלוש שנים שלמות פחדתי לספר למישהו כי פחדתי שהוא יפרסם אותם והייתי מחויבת לעשות מה שהוא רוצה.. עד שאחי הגדול לירן, גילה על כך והציל אותי.. הוא איים עליו והפליל אותו למשטרה אבל זה לא נגמר פה.." אמרה ושתקה ראיתי שהיה לה קשה ליאור גם היה חלק מהחבורה שלנו. תמיד שנינו היינו החברים הכי טובים היינו עושים הכל ביחד. הוא היה חשוב לי.. אהבתי אותו מאוד יותר מכל דבר אחר, ומעולם לא שכחתי אותו.
"מה..מה קרה?" שאלתי אותה מקווה שהיא לא עומדת לומר את מה שעולה בראשי.
"הוא.. רצח אותו" אמרה לי והרגשתי את הדמעות המתאספות בעיניי. "באותו שנייה שהוא ראה את המשטרה והבין שהוא חסר יכולת לברוח.. הוא הוציא אולר מכיסו ודקר את אחי.. מולי, בלי רחמים. אני זוכרת את המועקה שהייתה בליבי שהבאנו אותו לבית החולים. אני זוכרת את המועקה שהייתה בי ברגע שהרופא יצא. אני זוכרת את המועקה.. שהייתה לי ברגע שהודיעו לי שזה נגמר, שאין כבר מה לעשות" אמרה לי והדמעות לא איחרו לצאת.
"א..אני מצטערת לשמוע" אמרתי משפילה מבט, מבינה שלא רק עליי עברו השנים הגרועות בחיי אלא גם על חברתי הכי טוב.
"העיקר שעכשיו אנחנו שתינו.." אמרתי לה "עכשיו זה שתינו נגד העולם"