כך זה היה – פרק שביעי

אורן התחבט עם עצמו המון. לא ידע כיצד להגיב למה שליאור אמרה לו.
הוא ידע שפעל מאוחר מדי. אם רק היה לו את האומץ לעשות משהו כשהייתה אצלו, הכל כבר היה נראה אחרת. אם רק היה מייחס חשיבות לאותו יום שליאור ישנה אצלו, היחסים ביניהם היו שונים היום.
אורן הגיע להחלטה עם עצמו, הוא יתגבר על מה שקרה וימשיך לדבר עם ליאור כאילו כלום לא קרה. הרי בסופו של דבר, הם תמיד נהנו לשבת יחד, לצחוק, לשתף חוויות. מותר לה לצאת עם מי שרק תרצה. זה הרי לא עניינו.
למחרת שלח אורן הודעה לליאור.
"חשבתי על זה ואני מקבל את מה שאמרת."
"אני שמחה לשמוע" השיבה ליאור.
"תדעי שאני עוד פגוע אבל הכל בסדר" כתב לה אורן.
אורן ידע בליבו שיעבור עוד הרבה זמן עד שיצליח להשלים עם רוע הגזרה. הוא ידע שהיחסים כבר לא יהיו כמו פעם, אבל לא יכל להרשות לעצמו לעבור בבסיס ולהרגיש את תחושת המועקה הזאת כאשר מתעלמים מבן אדם וכועסים עליו.
הוא היה צריך לדבר עם אחד המפקדים שבבסיס אבל לא היה לו את המספר. לכן, שלח הודעה בקבוצה של הבסיס.
"אתה רואה, אתה רואה!" שלחה לו ליאור הודעה בזעם.
"רואה מה?" שאל אורן.
"למה אתה מבקש את המספר מכולם, הרי אני הפקידה של מפקד הבסיס, לי יש את המספרים של כולם" ענתה לו ליאור. "ידעתי שלא הכל בסדר."
"שכחתי" השיב לי אורן.
"בסדר עזוב…" סיימה ליאור את השיחה.

ימים לא פשוטים עברו על ליאור ואורן. ימים של חוסר אמון, של עקיצות הדדיות, ימים של תסכול. אך כמו שהזמן הוא מרפא, ליאור ואורן שוב התקרבו להם לאט לאט, נראה שהאמון וגם הכיף שהיה להם, חזר.

"ראית איך שרון ודורון התקרבו?" שאל לב את אורן.
"טוב די, מספיק עם שמועות" ענה לו אורן.
"הרבה אומרים שדורון כל הזמן רודף אחרי שרון, שהוא רוצה שהם יהיו זוג, ממש כמו שמדברים עלייך ועל ליאור" הוסיף לב.
"רדו מזה, אני וליאור לא זוג, יש לה חבר" ענה לו אורן.
"מה פתאום, אין לה חבר כבר, הם נפרדו" אמר לב.
"שרון סיפרה לי."
"כמה שאתם אוהבים לדבר בבסיס הזה, תכנית רדיו ממש" אמר אורן.

אורן וליאור ישבו במשרד של מפקד הבסיס.
"אז מה הבנתי שנפרדתם?" שאל אורן את ליאור.
"כן" ענתה ליאור "זה גם ככה לא היה צריך לקרות, הוא החבר הכי טוב של האקס שלי, זה לא עבד."
"הוא גם ככה לא התאים לך" אמר אורן.
"מאיפה אתה יודע מה מתאים לי?" שאלה ליאור בפליאה.
"אני רואה עלייך" ענה אורן. "את בחורה חסרת בטחון, שלא צריכה איזה ערס כמו שאת מחפשת, אני ממש לא אוהב את התכונה הזאת בך."
"מאיפה את יודע מה טוב לי ומה לא, מאיפה אתה יודע מה הטעם שלי?" שאלה ליאור בכעס.
"אני רק אומר לך איך זה נראה מהצד" השיב לה אורן.
"יש לי יום הולדת השבוע ביום שבת, אני מזמין את כל הבסיס אליי" הוסיף.
"יופי…" ענתה ליאור בעצבים.

אורן יצא הביתה מוקדם באותו השבוע. זהו השבוע של יום ההולדת שלו.
באותו יום שיצא הביתה הגיעה חיילת חדשה לבסיס. ומיד החלו שיחות לזרום בקבוצה של הבסיס.
"יש חיילת חדשה בבסיס."
"מעניין מאיפה היא בארץ, איפה למדה."
"תראו איך היא נראית, אולי אין לה חבר."
אורן שמח שיצא מוקדם. אפסו כוחותיו משיחות כאלו על חיילים חדשים. בעוד כשלושה חודשים הוא משתחרר, נמאס לו להתעסק כל היום בחייהם של חיילים אחרים, כמו שחיילים אחרים אוהבים להתעסק בחייו שלו.

ביום למחרת קיבל אורן הודעה מדורון.
"אורן, שרון וליאור, כולנו גרים באזור הצפון, אתם מעוניינים להיפגש בשישי, יום לפני יום ההולדת של אורן?"
"אין לי רכב" ענה אורן. "גם לי" ענתה ליאור. "אין לי רישיון" אמרה שרון.
"זה ממש לא חשוב" רשם דורון. "אני אאסוף כל אחד מכם וניסע אליי הביתה, יש לי דלקן."
כולם הסכימו ואכן, דורון אסף את כולם. נסע צפונה אל ביתה של שרון, מיד לאחר מכן נסע מרחק של כשעה לביתה של ליאור, ובסוף אסף את אורן בדרך לביתו.
ביתו של דורון, נראה כמן ארמון. לבית ארבע קומות. קומת כניסה שכוללת את המטבח והסלון. במטבח שני מקררים, ובר מיוחד במרכזו. הקומה שנייה זאת הקומה של ההורים. הקומה שלישית זאת הקומה שלו ושל אחותו. הקומה הרביעית היא קומת אורחים.
"וואו איזה בית מטורף יש לך" אמרה ליאור.
"זה עוד כלום " ענה דורון. "חכו עד שתראו את הקומה של חדר הכושר."
"הרכב שלך מוצא חן בעייני" אמרה ליאור. "אני מתעניינת במכוניות, והסיאט איביזה שלך היא ממש לטעמי."
"יש לנו עוד מכונית בחנייה בחצר" השיב דורון.
"ואת המסוק איפה אתם מחנים?" שאל אורן בעוקצנות.
הבית היה מלא בכל טוב. בשולחן הוגשו מטעמים רבים ומשקאות אלכוהוליים מכל הבא ליד. אפילו דבר פשוט כמו מלחיה, הוא לא דבר פשוט אצל דורון. המלחיה חשמלית, שעובדת בלחיצת כפתור ובנוסף גם מוארת.
שרון, אורן וליאור החלו לשתות הרבה. דורון היה היחיד שלא שתה, בכל זאת כולם היו צריכים לביתם בסוף הלילה. כולם נהנו, רקדו.
שרון ואורן התקרבו שוב, הרימו עוד ועוד כוסית. אורן התמלא בסימן של שפתיים אדומות בכל לחי, בלי ששם לב. היה זה האודם של שרון.
ליאור כבר באמצע הלילה נשכבה על הספה, היא הייתה כבר שיכורה.

"בואו אחזיר אתכם הביתה, כבר מאוחר ויש לי נסיעה של שעתיים" אמר דורון. השעה הייתה ארבע לפנות בוקר. שרון הגיעה ראשונה לביתה, משם שינה דורון את הכיוון. נסע קודם לביתו של אורן ובסופו של דבר הקפיץ את ליאור לביתה.

הגיע שבת בצהריים. יום ההולדת של אורן הגיע.
לא הרבה מוזמנים הגיעו. רק החברים הקרובים באמת. הדלת נפתחת. היו אלה דורון, ליאור ושרון שהגיעו. אורן התמלא באושר. הנה, יש לו חברים קרובים שנפגש איתם אתמול וגם הגיעו בהרכב מלא היום.
דורון וליאור היו צמודים מתמיד. התלחששו ביניהם כל היום.
אורן שלא ראה בזה משהו פסול נצמד לשרון. על אחת כמה וכמה בשל העובדה שאתמול מילאה אותו בנשיקות. שרון יושבת על כסא ואורן יושב על החומה שמאחור, נשען עליה, מחבק אותה. חבריו הקרובים ביותר של אורן היו בטוחים ששרון היא בת הזוג שלו.

"אני מודה לכולכם שהגעתם היום" אמר אורן לחבורה שלו.
"אתם חברים אמיתיים, הרבה זמן כבר לא הייתה לי חבורה שכזאת" הוסיף אורן.