כל הדרכים מובילות אלייך – פרק 25

•אביב•
נכנסתי לבניין מצחקקת עוד ממה שהיה עם לידור, האמת אין לי מושג אפילו למה.
הייתי תשושה מהאימון היום, הדבר היחידי שיכולתי לחשוב עליו עכשיו הוא להניח את ראשי על הכר ולשקוע בשינה עמוקה.
נכנסתי למעלית, לחצתי על קומה שש, הקומה שבה אני גרה.
הסתכלתי על עצמי דרך המראה שהייתה במעלית, מתחת לעיניי הופיעו שקים שהעידו על עייפות, שיערי היה פרוע במעט. ריח חזק של סיגריות הציף את המעלית, שהייתה דיי קטנה.
המעלית נעצרה על קומה שש, הקומה שלי. יצאתי מהמעלית ופסעתי לכיוון דלת ביתי.
במשך כמה דקות התעכבתי במסדרון, חיפשתי את המפתחות.
״אוחח, איפה המפתחות הארורים האלה?״ מלמלתי בעצבים והתחלתי לנער את התיק בתקווה שישמע רישרוש של מפתחות.
״הו, הינה הם.״ נאנחתי בהקלה שהבחנתי במפתחות אשר היו בכיס המעיל הכחול שלי.
פתחתי את הדלת ונכנסתי הביתה. ״כמה טוב להיות בבית.״ מלמלתי באנחה.
״הא אוחתי,״ אביתר ירד במורד המדרגות לבוש ומוכן ליציאה.
״לאן הולך האדון?״ שאלתי בסקרנות.
״למסיבה.״ הוא ענה בחיוך.
״למסיבה?״ שאלתי בפליאה.
״כן, מסיבה.״ הוא ענה בחוסר סבלנות.
״חשבתי שאמרת שזה לא בשבילך יותר.״ גיחכתי.
״העניינים הסתדרו.״ הוא ענה בזמן שהסתכל על עצמו במראה.
״ומה עם לינוי?״ שאלתי בהעניינות.
לפני שבוע אביה הפגיש בנינו, היא ממש חמודה. לומר את האמת, אני לא אחת שמתחברת לבנות כל כך במהירות, אבל באיזשהו מקום לינוי מזכירה לי את עצמי ככה שישר היה קליק.
״היא גם תהיה במסיבה.״ הוא ענה.
״אני מבינה שהחלטת לעשות את זה בסוף.״ חייכתי.
״הגיע הזמן, לא ככה?״ הוא חייך.
״ככה לגמרי.״ אישרתי.
״יאללה ביי, אוחתי.״ אביתר נשק למצחי.
״בהצלחה, ובלי שטויות.״ אמרתי באזהרה, הוא חייך ויצא.
עליתי לחדר שלי, אמבטיה חמה לא תזיק.
פתחתי את ארון הבגדים שלי, הוצאתי לי בגדים נקיים מהארון ופסעתי לכיוון חדר האמבטיה.
פשטתי את הבגדים מגופי, בזמן שרעש המים נשמע ברקע ואדים מתחילים להתפזר, פיזרתי את שיערי ונכנסתי לאמבטיה החמה.
ישבתי בתוך האמבטיה, נהנית מהמים החמים ומהרעש שזרם המים משמיע ברקע.
אין כמו אמבטיה חמה אחרי היום שעבר עליי.

•אליאור•
הפגישה עם ירדן השאירה אותי עם המוני לבטים וספקות לגבי המשך הקשר שלנו.
אני אוהב אותה. את זה אני יודע בוודאות. כשאני איתה אני מרגיש, הכי רגוע, הכי מאושר, אני שוכח מכולם ומהכל.
אבל… אבל יש בי לא מעט חששות, הרי אחרי הכל שנינו מגיעים מעולמות שונים, ממעדות שונים, אני יודע שאני זה שאמרתי לירדן שצריך להילחם. אבל מה יקרה אם נפסיד במלחמה הזו? מה יקרה אם נפסיד אחד את השניה?
אני פוחד לאבד אותה, היא הדבר הכי יציב בחיים שלי, הפינה השקטה שלי.
נכנסתי הביתה כשהמחשבות עוד מתרוצצות בראשי, הנחתי את המפתחות על השולחן במטבח. בקומה הראשונה לא היה אף אחד, עליתי במורד המדרגות לחדר שלי. נזרקתי על מיטתי כשמבטי מוסט לתקרה, כאילו שאני מצפה לסימן מלמעלה.
דפיקה על הדלת העירה אותי ממחשבות וגרמה לי לבהלה קלה.
״היי,״ אביב הציצה מהדלת וחייכה אליי חיוך קטן.
״היי,״ החזרתי לה וחייכתי חיוך מאולץ.
״אני מכינה משהו לאכול, חשבתי אולי בא לך להצטרף.״ אמרה בקולה העדין.
״אני לא רעב.״ עניתי ביובש.
״מה קורה איתך, תגיד?״ היא נכנסה לחדרי ושכבה לידי על המיטה.
ריח טוב של שמפו הגיף משיערה אשר היה אסוף לצמה רופפת.
״יהיה טוב, קטנה. יהיה טוב.״ נאנחתי והבטתי לתקרה.
״רוצה לדבר על זה?״ היא שאלה וחייכה חיוך מתוק שהבליט את הגומה שלה מצד ימין.
״סתם, עזבי. רצית לאכול לא?״ העברתי נושא.
״אלאורי…״ אמרה בקולה העדין והביטה בעיניי.
״זאת ירדן.״ עניתי בשקט.
סיפרתי לאביב על ירדן, למעשה לידור ואביב הם היחידים שיודעים עליי ועל ירדן.
״אני לא יודע מה לעשות.״ אמרתי בייאוש.
״אתה אוהב אותה?״ היא שאלה, לא עניתי רק הנהנתי בראשי להסכמה.
״אז אל תוותר עליה, עליכם. בסופו של דבר שניכם תנצחו.״ היא חייכה חיוך מעודד.
רק עכשיו שמתי לב כמה אביב השתנתה בשבועות האחרונים, כמה היא הפכה לבוגרת יותר, יפה יותר ושמחה יותר ממה שהייתה.
״תודה אביבי,״ נשקתי לראשה.
״אתה בא?״ היא הושיטה לי את ידה, הסתכלתי עליה בעיניים שואלות.
״לאכול.״ היא צחקקה.
״תרדי. יש לי משהו לעשות לפני כן.״ חייכתי.
״אוקיי.״ היא חייכה ויצאה מחדרי.
השיחה עם אביב עזרה לי להבין כמה דברים, אני אוהב את ירדן. אני לא אוותר עליה בכזאת קלות, לא משנה מי יעמוד לי בדרך.
אחרי הכל למרות הכל אנחנו ננצח.
אז החלטתי להתקשר לירדן, להגיד לה שאני אוהב אותה.

•אביב•
ירדתי למטבח, פתחתי את המקרר, בדקתי מה יש לאכול. יותר נכון אין מה לאכול.
מדהים, אימא ואבא נסעו לשבוע באילת והבית מתמוטט.
התיישבתי על אחד הכסאות ליד השולחן, חיכיתי שאליאור יגמור את ״העניינים החשובים שלו״.
האמת, אני שמחה בשביל אליאור שיש לי את ירדן, אומנם עוד לא יצא לי לפגוש אותם פנים מול פנים, אבל אני כבר אוהבת אותה. היא עושה את אח שלי למאושר, באמת מאושר.
ניצלתי את הזמן וחשבתי על היום, על מה שהיה עם לידור.
זה פשוט מדהים, איך ברגע אחד, בשנייה אחת הוא יכול להיות הבנאדם הכי מדהים ואיך פתאום ברגע אחד הוא יכול לעשות סיבוב של שלוש מאות שישים מעלות להפוך לאדם הכי מגעיל שיש.
אני יכולה לומר בוודאות שיש בלידור משהו שמסקרן אותי. הוא עדיין נשאר יפה כמו שהיה כשהיינו ילדים קטנים, עם העיניים הירוקות הגדולות.
זה מוזר, אבל היום כשהוא נגע בי עברה בי כמו מין צמרמורת כזאת בגוף. אותה צמרמורת שעברה בי עוד אז כשהיינו ילדים קטנים, כשהיינו משחקים בתופסת והוא היה מניח את ידו על כתפי.
״מה פשר החיוך?״ אליאור העיר אותי ממחשבות.
״חיוך, את חייכת הרגע.״ הוא גיחך.
״לא, אני לא!״ מיהרתי להתגונן.
״סיימת עם העניינים החשובים שלך?״ העברתי נושא.
״כן.״ הוא חייך.
״אוקיי.״ חייכתי חיוך שובב.
״אז מה נכין?״ שאל אליאור.
״חשבתי שאתה תגיד, אתה השף בבית.״ צחקקתי.
״מה שנכון נכון.״ אמר בגאווה.
״כשתגמור לעוף על עצמך תודיע לי.״ גלגלתי עיניים.
״אני אומר שנכין, טוסט.״ אמר אליאור.
״סבבה לגמרי.״ אמרתי בהתלהבות. ״מה אני צריכה לעשות?״ שאלתי במרץ.
״תחתכי ירקות.״ אמר אליאור והצביע על הירקות אשר היו מונחים על השיש.
״אוקיי.״ חייכתי והתחלתי לחתוך את הירקות.
עוד מאז שאליאור ואני היינו ילדים קטנים היינו אוהבים לעזור לאימא לבשל, אביתר בניגוד אלינו פחות התחבר לכל מה שקשור למטבח.
לפתע נשמעה דפיקה בדלת, הסתכלתי על אליאור במבט שואל, אליאור הביט בי בחיוך והלך לפתוח את הדלת.
הייתי סקרנית לדעת מי עומד בפתח הדלת, עזבתי את המטבח ופסעתי לכיון הסלון.
בפתח עמדו לידור ועוד ילדה שהייתה נראית בגיל שלי, היא הייתה יפיפייה. היה לה שיער שטני ארוך וחלק כקרשים, עיניה ירוקות כזית. פניה העגולות היו מעוטרות באיפור עדין, היא לבשה שמלה פירחונית קצרצרה אבל לא יותר מידי. בדיוק אליאור ואותה בחורה דיברו ביניהם.
״היי נמש,״ אמר לידור בחיוך כשהבחין בי ופרע את שיערי.
הוא היה לבוש בג׳ינס בהיר וחולצה לבנה שהבליטה את השרירים שלו. וואו.
״מה, נתקע לך המבט?״ הוא צחק.
אויי, כנראה שבהיתי בו קצת יותר מידי.
״אני באמת לא מבינה מה עשיתי שאני צריכה לראות אותך פעמיים ביום.״ עקצתי אותו.
״כנראה שרק טוב.״ הוא חייך חיוך מתגרה, נאנחתי.
מוזר, אבל באיזשהו מקום אני דיי שמחה שהוא פה.
 
•אליאור•
אביב ואני היינו במטבח והתחלנו בהכנת ארוחת הערב.
כמה דקות לפני כן התקשרתי לירדן וללידור הזמנתי אותם לבוא. זו גם הזדמנות להכיר בין אביב וירדן.
״תחתכי ירקות.״ אמרתי לאביב בזמן שאני הכנתי את שאר הדברים.
לפתע נשמעה דפיקה בדלת, אביב הביטה בי בעיניים שואלות ואני חייכתי. יצאתי מהמטבח ופסעתי לכיוון הדלת.
״שלום שלום,״ לידור ואני התחבקנו חיבוק חברי.
״תראה את מי הבאתי לך.״ הוא הצביע על ירדן שחייכה אליי חיוך ביישני.
היא הייתה לבושה בשמלה פרחונית קצרצרה, אבל לא יותר מידי. פניה היו מעוטרות באיפור עדין, בדיוק כמו שאני אוהב.
״אני שמח שאת פה.״ חיבקתי את ירדן.
״גם אני שמחה.״ היא הניחה את ראשה על כתפי.
״אמרתי לאבא שלי שאני יוצאת למסיבה עם חברות, ככה שיש לנו זמן.״ אמרה ירדן בחיוך.
הבחנתי באביב ולידור שדיברו ביניהם, הם התווכחו, כרגיל.
הסטתי את מבטי לירדן שהביטה בי בחיוך, חייכתי אליה חזרה ואחזתי בידה.
״אביב,״ קראתי לה. היא ולידור הסיטו את מבטם אלינו. לפי החיוך של אביב הבנתי כבר שהיא הבינה את מה שרציתי לומר לה.
״סופסוף אנחנו נפגשות.״ אביב חייכה אל ירדן שהחזירה לה חיוך.
שתיהן צחקו ולאחר מכן התחבקו, חיוך התפרס על פניי כאשר ראיתי אותן.
לידור ואני החלפנו בנינו מבטים מרוצים כשהסתכלנו עליהן מדברות ביניהן.
״האמ…״ זייפתי שיעול, ירדן ואביב הפסיקו לדבר והסיטו את מבטן אלינו, הביטו בנו בעיניים שואלות.
״למקרה ששכחתן יש לנו ארוחת ערב להכין.״ הצבעתי על המטבח.

•לידור•
ארבעתנו נכנסנו למטבח, אליאור חילק תפקידים והתחלנו בהכנת ארוחת הערב.
אביב הכינה סלט, ירדן ערכה את השולחן, אליאור הכין את הטוסטים ואני הייתי העוזר שלו.
הסתכלתי על אביב חותכת את הירקות, על ירדן עורכת את השולחן ועל אליאור מכין את הטוסטים. הסתובבתי לי במטבח, מי שהכי הצליחה לתפוס את תשומת הלב שלי זו הייתה אביב. הירקות שחתכה היו נראים טוב.
״מה אתה עושה?״ היא צעקה לאחר שלקחתי לה חתיכת מלפפון מהקערה.
״עוזר לך.״ עניתי בתמימות.
״איך בדיוק? בזה שאתה אוכל את כל הסלט?״ היא שאלה ברטוריות.
״אני רק בודק אם הירקות טעימים.״ הסברתי.
״דביל,״ היא צחקה והגניבה חתיכת עגבנייה לפיה.
״שלא תחשבי שלא ראיתי אותך.״ צחקתי.
״אם לך מותר אז גם לי.״ היא ענתה בהתגרות, הגנבתי עוד חתיכת מלפפון מהצלחת והכנסתי לפי.
אביב הביטה בי במבט כעוס. ״אם לך מותר, אז גם לי.״ התגריתי בה.
״אתה מעצבן, אתה יודע?״ היא צחקה.
״את שקרנית, את יודעת?״ אמרתי באותה נימה.
הרי זה ברור כשמש שהיא מתה עליי, אני רואה את זה בעיניים שלה. האמת, אני חושב שאני אפילו דיי מחבב אותה.
״טוב, נראה לי שסיימתי.״ אביב לקחה את קערת הסלט והניחה אותה על השולחן.
השולחן כבר היה ערוך ומוכן עם כל האוכל, ארבעתנו התיישבנו סביב השולחן, מה שנשאר זה רק להתחיל לאכול.