כל הדרכים מובילות אלייך – פרק 46

•אביב•
"דורי?" הבטתי בו במבט שואל. " הכל בסדר?" שאלתי בדאגה. העברתי את ידי על פניו שבערו מחום.
״אני בחיים לא אעזוב אותך, אתה האחד שלי.״ אמרתי בחיוך. ניסיתי להרגיע את לידור שבאופן מחשיד היה נראה דיי נסער.
״מבטיחה?״ הוא שאל בחשש.
״ברור, אתה שלי ואני שלך. לנצח.״ העברתי את ידי על פניו שבערו מחום.
״אויש, דורי אתה בוער.״ אמרתי בבהלה.
״אני בסדר.״ אמר לידור באדישות.
״אתה צריך לקחת כדור או לראות רופא, אני לא-״ 
לפתע, ממש לפני שהספקתי לגמור את המשפט, לידור קטע אותי בנשיקה.
הנשיקה הזו הייתה שונה מהנשיקות הקודמות שלנו.
בנשיקות שלי ושל לידור אף נשיקה לא דומה לקודמת.
אבל, בנשיקה הזאת היה משהו יותר עוצמתי, יותר חזק.
זו הייתה נשיקה ארוכה יותר משאר הנשיקות שלנו, אך למרות הכל היא השאירה בי טעם של עוד.
״אני אוהבת אותך, דורי שלי.״ אמרתי מחוסרת אוויר לאחר שהתנתקנו מהנשיקה.
״תגידי את זה שוב.״ אמר לידור בחיוך.
״את מה?״ שאלתי בתמימות.
״שאני שלך.״ הוא חייך חיוך ביישני.
״אתה שלי ורק שלי. אתה מבין אותי?״ הסתכלתי עמוק על תוך עיניו הירוקות כזית.
בדיוק באותן עיניים שאני רואה בכל לילה לפני שאני הולכת לישון.
אותן עיניים שאני מביטה בהן בכל בוקר כשאני פוקחת את העיניים.
אותן עיניים שבהן התאהבתי.
״רק שלך.״ השיב בחיוך ונשק לשפתיי נשיקה חטופה.
״וואיי דורי, אתה ממש רותח מחום, אני דואגת.״ אמרתי בדאגה.
״זה כלום, יפה שלי.״ ענה ברוגע. ״שעה שעתיים וזה עובר, את תראי.״
״אם אתה אומר…״ נאנחתי.
״מה בא לך לעשות?״ הוא שאל.
״ממ… גם לשכב במיטה ולצפות בטלוויזיה זה טוב.״ השבתי.
״חשבתי שאחרי חודש שהיית תקועה בבית תרצי לצאת קצת.״ הוא אמר.
״מצידי גם להיות תקועה שבעים שנה בבית,״ לידור הסתכל עליי בהרמת גבה. ״לא אכפת לי איפה אני כל עוד אתה איתי.״ עניתי בחיוך.
״באמת?״ שאל בפליאה.
״ברור!״ עניתי בבטחון. ״אתה צריך לדעת את זה כבר.״ 
״אני שואל את עצמי בכל יום מה עשיתי שזכיתי בך, כי אני באמת לא יודע.״ הוא הביט בי בחיוך.
העברתי את ידי על פניו והחזרתי לו חיוך. ״אני אוהבת אותך.״ 

לידור ואני ישבנו במיטה מחובקים ומכורבלים מתחת לשמיכת הפוך, צפינו בטלוויזיה.
״איזה חתיך,״ מלמלתי בחיוך בזמן שלידור ואני צפינו בסדרה ״שכונה״.
״תודה.״ אמר לידור בציניות.
״סורי דורי, אבל הפעם לא התכוונתי אליך.״ התנצלתי.
״זה בסדר, סלחתי.״ ענה באדישות. ״רגע, מה אמרת עכשיו?״ שאל בפליאה ואני בתגובה פרצתי בצחוק.
״משהו מצחיק, נמש?״ פניו של לידור הרצינו. 
״וואי, כמה זמן לא קראת לי נמש.״ פלטתי צחקוק מפי.
״שאלתי אם משהו מצחיק?״ שאל בקשיחות.
״רק אחד?״ התחכמתי. ״יש יותר מאחד.״ צחקקתי.
״תחזרי על מה שאמרת קודם.״ אמר בציווי.
״אני בסך הכל אמרתי שיש לי את החבר הכי מושלם בעולם.״ אמרתי בחנופה.
״ממ… והוא?״ 
״זה.״ הצבעתי על הטלוויזיה.
״אביב!״ אמר לידור באיום.
״שאלת, עניתי.״ התגריתי בו. זה היה כיף!
״אין בעיה.״ אמר בקול פגוע ועשה פרצוף חמוץ. הוא שילב את ידיו, התיישב בקצה המיטה והפנה לי את גבו.
״אז מה, אנחנו ברוגז עכשיו?״ שאלתי בגיחוך. 
לידור לא ענה. בתגובה הוא הגניב מבט חטוף לעברי, עשה פרצוף חמוד ומיהר להפנות לי את הגב בחזרה.
״או׳ח, קנאי שלי.״ הנחתי את ידיי על כתפיו ונישקתי אותו נשיקות קטנות באיזור הפנים.
״אני לא קנאי!״ הוא התגונן.
״אתה כן ואתה הקנאי שלי.״ עניתי.
״רק שלך.״ הוא הסיט את מבטו אליי.

•לידור•
״את עייפה, קטנטונת?״ שאלתי את אביב כשהבחנתי בה נלחמת עם עיניה שמתעקשות להיסגר.
״לא, אני…״ 
״תשני קצת.״ אמרתי ברוגע.
״בטוח?״ מלמלה בעייפות.
״ברור.״ עניתי.
״מה אתה תעשה כשאני אשן?״ שאלה בסקרנות.
״אני… אני אסתכל על החברה היפה שלי ישנה.״ עניתי בחיוך.
״לא תשתעמם?״ שאלה בהרמת גבה.
״אני בחיים לא אשתעמם מכל מה שקשור אלייך.״ עניתי בכנות. היא חייכה אליי חיוך קטן. לאחר מכן הניחה את ראשה על חזהי ואני ליטפתי את ראשה.
במשך כמה דקות שררה שתיקה. השפלתי את מבטי לכיוונה של אביב, היא נרדמה. 
טוב, עכשיו הכל ברור למה כל כך שקט!
נשקתי לראשה וחייכתי חיוך עצוב.
ידעתי שלא אוכל להמשיך ככה עוד הרבה זמן, בסופו של דבר האמת תתגלה. הכל הולך להתפרק, גם הסיפור שלי עם אביב.
ידעתי שהימים ספורים עד שהכל הולך להתפרק.
התבוננתי באביב ישנה, היא הדבר הכי יפה שראיתי.
היא הייתה כל כך שלווה, נינוחה. 
אולי… אולי אחרי הכל האמת לא חייבת להיאמר?
הרי ממילא זה לא יתרום לאף אחד שום דבר. חשבתי לעצמי.
לא, אני לא יכול לעשות לה את זה, לפגוע בה ככה! הזכיר לי הקול שבראשי.
מלכתחילה ידעתי שכל הסיפור הזה הוא סיכון אחד גדול.
לא מספיק שאני משקר לה ולכל מי שאני אוהב, אני גם מסכן את כולם באיזשהו מקום.
רק המחשבה הזו להיות בלעדיה גורמת לי להרגיש חצי מת.
לפתע, הרגשתי איך הגרון לי צורם, כאילו שיש בי כמו תחושת מחנק כזו בפה, חוסר אוויר, התחלתי לרעוד ואם זה לא מספיק, הלב שלי החל לפתע לפעום בקצב משגע.
התחלתי להשתעל בחוזקה. ״הכל בסדר, דורי?״ שאלה אביב בדאגה.
״הכל בסדר, קטנה. תחזרי לישון.״ השבתי.
״וואו, הלב שלך פועם ממש חזק.״ אמרה אביב.
״זה כלום, תכף זה יפסיק.״ הרגעתי אותה.
״אתה עוד בוער מחום.״ היא הניחה את ידה על מצחי.
״די, תעזבי.״ ניסיתי להרגיע אותה. ״אני בסדר גמור.״
״אתה חייב לראות רופא!״ קבעה.
״אני חייב להתארגן, יש לי עבודה עוד מעט.״ זינקתי מהמיטה, פתחתי את הארון והוצאתי לי בגדים.
״אתה לא הולך לשום מקום!״ היא עמדה ליד הדלת וחסמה לי את המעבר.
״הכל בסדר, יפה שלי.״ העברתי את ידי על פנייה, ניסיתי להרגיע אותה אך ללא הצלחה.
לפתע שיעול נבחני תקף אותי והתחלתי להשתעל בחוזקה.
״אנחנו הולכים לראות רופא.״ היא קבעה.
״בגלל שיעול קטן?״ גיחכתי. ״זה כלום, קטנה שלי. אני בריא כמו שור.״ אמרתי ברוגע.
״אני רוצה שהרופא יגיד לי את זה.״ היא המשיכה להתעקש.
״רגע… שאני אבין, את לא מאמינה לי?״ שאלתי בפליאה.
״אני לא רוצה שניקח סיכונים.״ היא ענתה.
ראיתי את הפחד והדאגה שהיו בעיניה.
״או׳ח, יפה שלי.״ קירבתי אותה אליי לחיבוק. ״אין לך מה לדאוג, זה באמת שום דבר.״ ניסיתי להרגיע אותה.
״חבל על המאמצים שלך, הולכים וזהו.״ קבעה.
כשאביב נעולה על משהו יכול לקחת שנים עד שהיא משתחררת ממנו.
אחרי ויכוח סוער של שעה שלמה, הבנתי שאין לי עוד סיבה להמשיך להתווכח איתה. הרי ממילא בסופו של דבר היא תנצח.
מה שנותר לי לעשות הוא להעניק לה את הניצחון המיוחל שציפתה לו ולהתנהג כמו ילד טוב ולבצע את הפקודות, בלי יותר מידי ויכוחים.
״בסדר, אני אלך לראות רופא.״ אמרתי בלית ברירה. ״ניצחת.״ אמרתי בכניעה.
״מעולה!״ אביב חייכה חיוך מנצח.
״טוב, אתה מוכן?״ היא שאלה.
״מוכן למה?״ שאלתי בתמימות.
״הולכים לראות רופא, זוכר?״ 
״התכוונתי שאלך לרופא אחרי העבודה, אני צריך להיות במסעדה בעוד שעה.״ הזכרתי.
״באמת נראה לך שאני אתן לך ללכת ככה לעבודה?״ שאלה בהרמת גבה.
״אוייש, די נו, אני בסדר!״ התגוננתי.
״שאני אחייג או אתה?״ היא הצביעה הפלאפון שלי אשר היה מונח על השידה.
״אני מניח שאני.״ עניתי בכניעה ולקחתי את הפלאפון מהשידה, התקשרתי לשמעון להתנצל על שלא אגיע למשמרת הערב.
״אני נשאר.״ אמרתי לאחר שניתקתי את השיחה.
״יופי, כי בעוד חצי שעה צריך להיות אצל הרופא.״ השיבה.
״מה, אבל…״
״כדאי שנצא כבר עכשיו אם אנחנו לא רוצים להפסיד את התור.״ אמרה.
אנחנו מאוד רוצים להפסיד את התור, מאוד!
נקווה שיהיו פקקים בכביש.
״אני מניח שלא,״ מלמלתי.
״טוב, תתארגן הכי מהר שאתה יכול, אני מחכה לך למטה.״ אמרה אביב ויצאה מחדרי.
התיישבתי על קצה מיטתי כשראשי קבור בין ידיי.
באותו רגע הדבר שהכי רציתי הוא להיעלם.

•אביתר•
״מה זאת אומרת לפגוש אותה, אתה יודע איפה היא?״ שאל בפליאה ואני בתגובה הנהנתי בראשי בחיוך.
״אני… זה לא יכול להיות,״ הוא היה המום.
״זה באמת נכון, אפרים.״ התערבה אוריאן.
״אתה באמת תעשה את זה בשבילי?״ הוא שאל.
״היא כבר מחכה לפגוש אותך,״ השבתי.
״מחר, אני כבר אצור איתך קשר במשך היום.״ אמר בחיוך.
״ב-באמת?״ שאלתי בפליאה.
״אין לך מושג אפילו כמה חיכיתי לפגישה הזאת.״ הוא ענה.
״זו תהיה פגישה בלתי נשכחת.״ קבעתי.
״נתראה מחר,״ השיב אפרים כשקם ממקומו, שנינו לחצנו ידיים.
״אני מבטיח לך שלא תתחרט על זה.״ אמרתי בחיוך.
״אני בטוח.״ השיב בחיוך ופסע אל הדלת.
נותרנו רק אוריאן ואני. אוריאן התיישבה לידי על הספה.
״הצלחת.״ אמרה בחיוך.
״אנחנו הצלחנו.״ השבתי.
״אני כל כך שמחה לדעת שלינוי נמצאת בידיים טובות.״ אמרה. ״אתה ממש מקסים, אביה.״ היא הביטה בי בחיוך.
״אני ממש מתרגש ממה שהולך לקרות מחר.״ אמרתי וחייכתי חיוך חולמני.
״אני לא מאמינה שמחר, אחרי כל כך הרבה שנים הם יפגשו.״ אמרה אוריאן.
״אני כבר מת לראות את הפרצוף שלה שהיא תראה אותו.״ אמרתי.
״זה הולך להיות מדהים.״ אמרה אוריאן בהתלהבות.
״טוב. נראה לי שאני אלך, יש עוד כל כך הרבה דברים להכין למחר וכל כך מעט זמן.״ אמרתי.
״אני כבר לא יכולה לחכות למחר.״ אמרה אוריאן.
״אני רק מקווה שהכל יהיה בסדר ושלא יהיו בעיות.״
״הכל יהיה בסדר, אתה תראה.״ אמרה בעידוד.
״אני מקווה.״ מלמלתי.
״טוב, אז נתראה מחר.״ אמרה אוריאן בחיוך בזמן שעמדנו מחוץ לבית של אוריאן.
״תודה על הכל, אוריאן.״ הודיתי לה.
״שמחתי לעזור.״ ענתה בחיוך.
״לילה טוב.״ אמרה בקולה העדין.
״לילה טוב.״ החזרתי לה.
לאט לאט התחלתי להתחרק מביתה של אוריאן.
הייתי כל כך מאושר שהתחלתי לשיר ולקפץ כל הדרך הביתה, אני לא מאמין שהצלחתי לעשות את זה.
זהו, מחר זה הולך לקרות! זה ממש לא נתפס.
מדהים איך שהדברים מסתדרים לפעמים.

״היא מזמינה הפוך לשנינו ורק מתלוננת על החום…״ זמזמתי בזמן שנכנסתי הביתה.
״אביה!״ לינוי רצה אליי איך שפתחתי את הדלת.
״יפה שלי,״ התנפלתי עליה בנשיקות שגרמו לה לצחקק.
״איפה היית עד עכשיו?״ שאלה בדאגה.
״אצל דור.״ שיקרתי.
״מפגר אחד,״ היא דחפה אותי בקטנה.
״די, בואי הנה.״ הצמדתי אותה אליי לחיבוק.
״שלא תעשה לי את זה יותר, תדאיג אותי ככה.״ 
״מצטער לוני.״ התנצלתי.
״שלא תעשה לי את שוב!״ אמרה בחצי צעקה.
״מבטיח.״ נשקתי קלות לשפתיה.
״מה… איפה כולם?״ שאלתי כששמתי לב שאין עוד אף אחד בבית מלבדנו.
״ממ… אביב אצל לידור, אליאור בעבודה, ההורים שלך נסעו לאיזה כנס.״ היא ענתה.
״ממ… אז זה אומר שאנחנו לבד.״ חייכתי חיוך משועשע.
״דביל.״ היא צחקקה ונתנה לי מכה בכתף.
״רק ציינתי עובדה!״ התגוננתי.
״ברור.״ היא גלגלה עיניים.

״מה בא לך לעשות?״ היא שאלה בזמן ששנינו ישבנו על הספה בסלון.
״סרט?״ הצעתי.
״אבל אני בוחרת!״ קבעה.
״אבל שיהיה סרט מעניין.״ אמרתי באזהרה.
״אתה לא סומך עליי?״ שאלה בפליאה.
״סומך עלייך תמיד.״ השבתי בחיוך.
נשקתי לשפתיה נשיקה חטופה שנגררה לנשיקה לוהטת וארוכה, ניצלתי את הזמן ולקחתי בעדינות את השלט מידיה.
דבר אחד בטוח, אם אתה לא רוצה להיקלע לתוך סרט רומנטי עם קיטשיות מעוררת בחילה, כדאי שאתה תהיה זה שתבחר את הסרט.
בכל זאת… למה לקחת סיכונים?

•אליאור•
״מתרגש?״ שאלה ירדן בזמן שהיינו בדרך למסעדה.
״ממה?״ שאלתי בתמימות.
״מהתפקיד החדש.״ 
״סתם, יש משהו אחר שמטריד אותי יותר.״ עניתי.
״שהוא?״ שאלה ירדן בסקרנות.
״איך לעזאזל אני אוכל לתפקד ברצינות בעבודה כשהדבר הכי יפה בעולם יהיה מול העיניים שלי לאורך כל המשמרת?״ שאלתי.
״ממ… מצטערת, מאמי. בקשר לזה אני ממש לא יכולה לעזור לך.״ אמרה בנימה מתנצלת.
״את ממש מצחיקה, את יודעת?״ זייפתי צחוק.
״אני בסך הכל בודקת אם אתה עושה את העבודה שלך כמו שצריך.״ השיבה.
״את מתכוונת שאני לא מתחיל עם בנות אחרות.״ גיחכתי.
״חסר לך ואתה מתחיל עם מישהי מול העיניים שלי!״ היא הפנתה לעברי אצבע מאשימה.
״למה שאני אתחיל עם מישהי אחרת כשיש לי את החברה הכי יפה בעולם?״ שאלתי.
״לא יודעת, אולי כי…״
לפתע, עצרתי את המכונית בצד, ירדן הסתכלה עליי בעיניים שואלות. לא השארתי לה הזדמנות להוציא מילה נוספת מפיה, תפסתי בפנייה בשתי ידיי ונשקתי לשפתיה.
״אני אוהב רק אותך ואת הכי יפה בעולם, אוקיי?״ הבטתי עמוק אל תוך עיניה הכחולות.
״אוקיי.״ היא צחקקה. ״עכשיו כדאי שתחזור לכביש אם אתה לא רוצה כבר על היום הראשון שלך לחטוף צעקות מאבא שלי.״ אמרה בגיחוך. נענעתי את ראשי לצדדים וחיוך קטן נפלט מפי.
 
 ״אבל תסבירי לי דבר אחד, איך אני אצליח לשרוד חמש שעות בעבודה?״ שאלתי את ירדן בזמן שהיינו בדרך לעבודה.
״אני סומכת עליך שתצליח.״ אמרה בעידוד. ״קטן עליך מאמי שלי.״ היא נשקה ללחיי.
״טוב, אלו רק חמש שעות, אני בטוח שאני עוד אסתדר איכשהו.״ מלמלתי.
לומר את האמת, דיי חששתי מהתפקיד החדש.
למעשה, אני צריך להוכיח את עצמי כפליים עכשיו ולעבוד קשה יותר ממה שעבדתי קודם.
אני גם צריך לנסות איכשהו להסתגל לתפקיד החדש ולהחזיק מסעדה שלמה על הרגליים וגם להישאר דרוך ומרוכז בתפקיד כשירדן נמצאת שני מטר ממני.
איך אני עושה את זה? 
האמת, אין לי מושג.