כל הדרכים מובילות אלייך -פרק 54

•כעבור שבוע•
•לינוי•
'הלוואי שיכולתי להחזיר את הזמן לאחור, ולשנות את הדברים.
לא צריך להיצמד אל העבר, אתה רוצה שהכל יהיה כמו פעם, ובינתיים החיים ממשיכים.
וכשהאשליות מתפוגגות, אנו מבינים שלמרות שאנחנו רוצים את זה, העבר לא חוזר.'
נכנסתי לבית הקפה, עמדתי בפתח. חיפשתי את אבא בין כל האנשים. ואז קלטתי אותו הוא ישב על יד אחד השולחנות בצידי המסעדה.
פסעתי לכיוון שולחנו.
״היי, אבא.״ אמרתי בחיוך כשהגעתי לשולחן בו אבא ישב.
״היי מתוקה שלי,״ אבא קם לקראתי והתחבקנו.
התיישבתי ליד השולחן מול אבא וחייכתי חיוך קטן.
עברו שבועיים מאז שאבא חזר שוב לחיים שלי. השבועיים הכי יפים שהיו לי.
בשבועיים הללו אבא ואני התקרבנו יותר, אני שמחה יותר.
אביתר ואני הכי מאושרים בעולם ביחד.
נראה שאין שום דבר שיכול להרוס את כל זה.
״מה קרה, אבא?״ שאלתי בדאגה כאשר הבחנתי בהבעת פניו המודאגות. ״אתה נראה כאילו יש משהו שמטריד אותך.״
״האמת, יש משהו שאני צריך לספר לך.״ פניו הרצינו.
״מה קרה אבא?״ הבעת פניי הפכה גם כן לרצינית. ״אני מקווה שזה משהו טוב.״ אבא חייך אליי חיוך מרגיע.
״טוב, אני לא יכולה יותר עם המתח הזה. ספר לי.״ האצתי בו.
״סבלנות לינוצ׳קה, תכף את תדעי הכל.״ אמר אבא ברוגע.
״היי,״ אמיר הגיע והוא ואבא התחבקו.
רגע, מה אמיר?
מה קורה פה?
נראה לי שפספסתי כמה דברים.
הבטתי באמיר בשנאה. ״היי אחות,״ הוא חייך אליי חיוך קר.
״שלא תעז לקרוא לי אחות. אתה ואני ממש לא אחים.״ הבטתי בו בגועל.
עברו כמה חודשים טובים מאז שראיתי את אמיר. הפגישה האחרונה שלנו לא נגמרה כל כך טוב האמת.
״אוייש לין, תפסיקי להיות תינוקת.״ אמר בטון מזלזל.
״אני פשוט לא מבינה מאיפה החוצפה בכלל להראות כאן את הפרצוף שלך.״ אמרתי בכעס.
״לינוצ׳קה…״ אבא ניסה להרגיע אותי.
״אני על מה שהיצור הזה שקורא לעצמו אח שלי, עשה לי, אני בחיים לא אסלח.״ קבעתי. קמתי ממקומי בכוונה ללכת.
״לינוצ׳קה, חכי שניה.״ אבא ניסה למנוע ממני ללכת.
״עזוב אותה, אבא. היא סתם ילדה קטנה, תקועה בעבר.״ אמר אמיר. חייכתי אליו חיוך מזויף והבטתי בו בשנאה.
״ביי, אבא.״ חיבקתי אותו ונתתי לו נשיקה על הלחי.
״לינוצ׳קה, אל תלכי.״ הוא התחנן.
״מצטערת, אבא.״ התנצלתי. ״אני לא יכולה.״
״תינוקת.״ סינן אמיר מפיו. ״תינוקת פחדנית.״ אני בתגובה הסתכלתי עליו גלגלתי את עיניי.
״מה קרה, כשהחבר שלך לא פה את לא יודעת לדבר?״ שאל בגיחוך.
״מספיק, אמיר.״ אבא מיהר להשתיק את אמיר.
״ביי, אבא.״ יצאתי מבית הקפה לא מסתכלת לאחור, התעלמתי מהקריאות של אבא. הדמעות כבר החלו לבצבץ מעיניי.

התיישבתי בקצה המיטה כששאריות יבשות של דמעות נותרו על לחיי.
עצוב לי שזה המצב ביני לבין אמיר, בכל זאת הוא אח שלי אחרי הכל.
הוא… הוא גידל אותי לאורך כל השנים.
אבל אני לא מתחרטת על כלום. אמרתי את האמת שלי. אני הכי שלמה שבעולם איתה.
לפתע הדלת נפתחה. הסטתי את מבטי לדלת מתוך אינסטינקט. אביתר עמד בפתח.
״חזרת מוקדם היום.״ אמרתי ושידלתי חיוך.
״כן. לא היה לי חשק ללכת למגרש היום.״ הוא התיישב לידי בקצה המיטה.
״מה קורה, יפה שלי? הכל בסדר?״ שאל בדאגה.
״כן, סתם. אני… הכל בסדר.״ חייכתי חיוך מזויף.
״את החיוך המזויף שלך, תחייכי לאנשים ברחוב.״
אביתר קורא אותי כמו ספר פתוח. אני לא צריכה להגיד שום דבר, מספיק שהוא רק יסתכל לי בעיניים והוא כבר יבין מה עובר עליי.
״לוני,״ אביתר החל לנשק אותי נשיקות קטן באזור הצוואר.
״די, אביה…״ התחלתי לצחקק.
״הו, סופסוף אני רואה חיוך אמיתי.״ הוא חייך אליי. אני בתגובה התחלתי לצחקק.
״אז מה קרה היום?״ הוא שאל בזמן שהמשיך לתת לי נשיקות קטן בצוואר.
״הלכתי לפגוש את אבא שלי בבית הקפה.״ סיפרתי.
״ו…״ הוא סימן לי בידו להמשיך.
״סתם, טעות שהלכתי לשם בכלל.״ אמרתי בעצב.
״מה, אבאל׳ה לא קנה לך את הקוראסון שוקולד שאת אוהבת?״ הוא גיחך.
״אביה,״ התחלתי לצחקק.
״מה, זה מה שקרה?״ שאל בפליאה.
״נראה לך?״ צחקקתי. ״זה אפילו לא קרוב.״
״אז מה קרה, יפה שלי.״ הוא הסיט את מבטו אליי.
״בוא נגיד שהיה שם אורח לא רצוי.״ עניתי.
״מה?״ הוא הביט בי במבט שואל.
״אמיר היה שם.״ הסברתי.
״במקרה?״ שאל.
״לא. אבא שלי הזמין אותו.״
״אולי הגיע הזמן שתדברו?״
״לא.״ נענעתי בראשי לשלילה.
״בכל זאת עברו כמה חודשים, לוני.״ הוא ניסה לשכנע אותי.
״כן, אבל תזכרי שמה שהוא עשה, הוא עשה בשבילך.״
״האמת, אתה יותר מכולם צריך להבין את הכעס שלי עליו.״ אמרתי בחצי צעקה.
״לוני, אני באמת מבין. אבל אתם…״
״אתה יודע מה, אביה?״ הסטתי את מבטי אליו. ״אכזבת אותי.״
״אכזבתי אותך?״ שאל בפליאה וקם מהמיטה בפתאומיות.
״דווקא אתה, ציפיתי שתתמוך בי בעניין הזה.״ אמרתי פגועה.
״כל מה שאני אומר, אני אומר בשביל שיהיה לך טוב, לינוי.״
״אני באמת לא יודעת איך אתה יכול לשכוח, אבל אני לא.״
״טוב… בואי נשב שנייה, נדבר. תספרי לי הכל מההתחלה ועד הסוף.״
״עזוב, אני… אני צריכה קצת להתאוורר מכל היום.״
״האמת, רעיון טוב. הרבה זמן לא יצאנו רק שנינו. אני אעשה מקלחת קצרה, להוריד ממני את כל היום ונצא.״ הוא פשט את חולצתו.
״האמת ש… חשבתי לצאת, לבד.״ התנצלתי.
״אה.״ הוא מלמל באכזבה.
״מצטערת, בובי.״ העברתי את ידי על פניו. ״אני רוצה להיות קצת לבד.״
״תזהרי, טוב?״ שאל בדאגה.
״אל תדאג.״ הרגעתי אותו. לקחתי כסף ופלאפון. ״אני אחזור מהר.״ מלמלתי ונשקתי לשפתיי קלות.

יצאתי מהבית. האמת, לא ידעתי לאן אני הולכת.
רציתי לשנות אווירה, לשכוח מהכל לשם שינוי.
הפלאפון שלי מצלצל ללא הפסקה. אבא התקשר אליי כמה פעמים מאז.
החלטתי לסגור את הפלאפון, לפחות לכמה שעות טובות. רציתי לנקות את הראש ממחשבות.
התהלכתי בפארק. את הפארק כבר התחילו למלא חבורות של נערים בני גילי.
כמה מהם אפילו שרקו לי. הזמינו אותי לשבת איתם. אבל סירבתי.
עזבתי את שטח הפארק והמשכתי להתהלך ברחובות בשכונה. ״לינוי!״ נשמעה צעקה גברית מאחוריי.
״רצתי אחרייך כבר שלושה רחובות.״ אמר דור מתנשף.
״מצטערת, לא שמתי לב.״ התנצלתי ושידלתי חיוך.
״מה, איפה אביה?״ הוא שאל.
״בבית.״ השבתי.
״רגע, את חזרת הרגע מהעבודה?״ הוא שאל.
״שאני אבין, זו חקירה?״ שאלתי בעצבים.
״לא סתם. מצטער.״
״זה בסדר. אני מצטערת.״ התנצלתי. ״עבר עליי יום לא משהו בכלל.״
״וואלה.״ הוא מלמל.
״מה, אתה הולך לאנשהו?״ שאלתי כשהבחנתי בדור לבוש ומוכן ליציאה.
״לא, סתם. נראה לי אני לא אצא בסוף, אין לי חשק.״
״אם זה בגללי אז…״
״זה ממש לא קשור אלייך.״ הוא קטע אותי. ״גם עליי עוברת תקופה לא משהו.״
״כן… מכירה את ההרגשה.״ מלמלתי.
״אצלך זה אחרת, יש לך את אביה.״ הוא אמר.
״כן.״ השפלתי מבט וחייכתי חיוך קטן.
זה באמת נכון, אביה הוא הדבר הכי טוב שיכל לקרות לי בחצי שנה האחרונה.

•אביב•
״כל הכבוד, אביב.״ אמר יואב.
כבר עבר שבוע מאז שחזרתי לג׳ודו. סיפרתי לאימא ואבא על ההצעה של יואב. כמובן שהם תמכו בהצעה ולדעתם זה הדבר הנכון בשבילי.
לפני שבוע פגשתי את לידור ליד הבית שלי, ניהלנו שיחה קצרה. היו הרבה שתיקות בעיקר.
זה כאילו שהוא לא אותו לידור שאני הכרתי.
אחרי אינספור הרהורים ומחשבות שלי עם עצמי, החלטתי שאני לא רוצה לאבד אותו.
אחרי הכל הוא החבר הכי טוב של אליאור, הוא כמו בן בית אצלנו.
זה דיי טיפשי למחוק את העבר שלנו בגלל כמה חודשים בודדים שהיינו זוג.
ברור שבאותו רגע שהצעתי שנישאר ידידים לא באמת רציתי את הידידות הזו.
אני מודה שהייתה בי אפילו את התקווה הכי קטנה שהוא יגיד לי שהוא אוהב אותי ונחזור להיות כמו פעם.
לצערי זו לא קרה ואני נאלצת להסתפק בידידות הטיפשית שהבאתי על עצמי.
למזלי בגלל האימונים לקראת הנסיעה, אני מעבירה את רוב הזמן בסטודיו באימונים, ככה שהראש שלי ריק לגמרי ממחשבות אחרות.
״היית טובה היום.״ יואב התיישב לידי על הספסל.
״תודה.״ הודיתי לו וחייכתי חיוך ביישני.
״עוד מעט התחרות.״
״כן…״ מלמלתי.
״מתרגשת?״
״לא. ממש לא.״ צחקקתי. ״כולה תחרות ארצית, אין סיבה להתרגש.״ עניתי בציניות.
״עוד קצת אימונים את מוכנה, מבחינתי את כבר מוכנה.״
״ואם… אם אני…״
״אם תפסידי?״ הוא קטע אותי. ״זה מה שהתכוונת לשאול?״ אני בתגובה הנהנתי בראשי.
״זה לא משנה, אביב.״ הוא נענע בראשו. ״את עדיין הכי טובה בקבוצה.״
״דיי,״ חייכתי חיוך ביישני והשפלתי מבט.
״אני רציני, אביב. את משהו מיוחד.״
״תודה.״ הודיתי לו ביישנות.
סיימתי לנעול את נעליי ונעמדתי. ״את הולכת?״ שאל באכזבה.
״כן. אני… כבר מאוחר.״ עניתי.
״דווקא סיימנו מוקדם היום, יחסית.״ הוא אמר.
״כן. באמת דיי מוקדם.״ העפתי מבט בשעון היד שלי.
תליתי את תיק הגב שלי על כתפיי. ״ביי,״ אמרתי חלושות.
״חכי שנייה.״ הוא עצר אותי. הסתובבתי אליו והבטתי בו במבט שואל.
״את רעבה?״ הוא שאל.
״מה… אני…״
״סתם, חשבתי אולי בא לך ללכת לאנשהו.״ הוא אמר. חייכתי אליו חיוך ביישני.
״בואי,״ הוא חייך אליי חזרה.
לא יודעת… כאילו משהו בהתנהגות שלו ממש מוזר לי. זו לא פעם ראשונה שזה קורה.
לפעמים נדמה לי כאילו יואב מנסה להתחיל איתי.
׳תוציאי את המחשבות האלה מהראש שלך, מטומטמת.׳ צעק עליי הקול שבראשי.
כן הא? מה חשבתי לעצמי לעזאזל? להתחיל איתי. ממש… ומה אם כן?
״מה את אומרת?״ הוא העיר אותי ממחשבות.
״לא, אני… עזוב.״ מחיתי.
״מה, אסור לי לקחת את התלמידה הכי טובה שלי לטייל קצת?״
״מה הסיפור?״ שאלתי בחשדנות.
״שום דבר.״ ענה במהירות. ״סתם, בשבוע האחרון את סגורה יותר מידי בסטודיו, חשבתי אולי את רוצה להתאוורר קצת.״ הסביר.
״אה.״ נאנחתי.
כנראה שאחרי הכל זה היה רק בראש שלי.
״נו בואי, אל תהי כבדה.״ הוא האיץ בי.
״טוב.״ חייכתי חיוך קטן.
אחרי הכל אנחנו רק מדריך ותלמידה שיוצאים להתאוורר אחרי אימון.

"תספר לי על עצמך משהו מעניין." ביקשתי מיואב בזמן שהיינו בבית קפה.
"מה את רוצה לדעת?" הוא התחכם.
"לא יודעת, חוץ מזה שאתה המדריך שלי בג'ודו אני לא יודעת עליך כלום."
"טוב, האמת שאני דיי משעמם כשחושבים על זה." הוא חייך.
רק עכשיו שמתי לב לגומות שלו.
"נו, משהו קטן." התחננתי.
"בסדר, בתנאי שאחר כך גם את מספרת משהו."
"טוב." הסכמתי.
"אז ככה, יואב כספי. בן עשרים ושלוש, מורה לג'ודו וזהו." סיפר בקצרה.
"לא חידשת לי כלום האמת." צחקקתי.
"נו, נשמע אותך."
"אביב נהרי, בת שבע עשרה עוד שבועיים. יש לי אח תאום, עוד שנה אני מסיימת את בית ספר."
"תשמעי, חידשת לי המון." אמר בציניות.
"טוב, לפחות אנחנו תיקו עכשיו." חייכתי חיוך קטן.
"אל תדאגי, עד סוף הערב המצב ישתנה." הוא מלמל.
"נחיה ונראה." התחכמתי.

•אליאור•
עבר כבר שבוע מאז שהצעתי לירדן נישואים.
אנחנו מאורסים עכשיו. כמובן שכולם שמחו בשבילנו.
אני מרגיש בעננים. בחיים לא הייתי מאושר ככה.
״מה אתה מתכוון לעשות?״ לידור העיר אותי ממחשבות.
״בקשר למה?״ שאלתי בתמימות.
״בקשר למה?״ הוא לעג לי. ״בקשר לקים, טמבל.״
חוץ מלידור אף אחד לא יודע על קים וההריון.
״החלטתי ללכת לדבר איתה, שתעשה הפלה.״ השבתי.
״אתה חושב שהיא תסכים?״ הוא שאל בפליאה.
״לא אכפת לי, לידור.״ אמרתי בביטול. ״אני לא רוצה את הילד הזה.״ קבעתי. ״היחידה שאני רוצה ממנה ילדים זו ירדן.״
״תשמע אחי, אני חושב שאתה צריך לספר לירדן.״ הוא אמר.
״לא.״ מחיתי.
״אתה פסיכי לגמרי, אתה יודע?״
״אין מה לספר, ממילא קים תעשה הפלה ופה נגמר הסיפור.״
״ואם לא?״ הוא שאל.
״מה לא?״ שאלתי בתמימות.
״מה אם היא תחליט לא לעשות הפלה?״
״זה לא משנה, מבחינתי הילד הזה לא שלי.״ קבעתי.
״אליאור, אל תהיה ילד.״ פניו הרצינו. ״תאמין לי שעדיף לך שירדן תשמע את זה ממך ולא מ…״
״חוץ ממך אף אחד לא יודע על זה, נכון?״ שאלתי. הוא הנהן בראשו. ״אתה לא הולך לספר לה, ככה שאין סיכוי שהיא תגלה.״
״אתה באמת אידיוט.״ הוא הביט בי במבט המום.
״מה אתה רוצה ממני, אתה?״ שאלתי בעצבים.
״חשבת על זה שקים יכולה לספר לה?״
״היא לא.״ התחלתי לצחקק.
״איך אתה כל כך בטוח?״ הוא שאל בחצי צעקה.
״כי היא לא יודעת על ירדן בכלל.״ עניתי.
״לא, אתה… אין לתאר.״ הוא קם ממקומו בפתאומיות והתחיל להתהלך בחדר.
״גאוני, הא?״ שאלתי בחיוך.
״מטומטם!״ הוא צעק.
״אני מטומטם?״ שאלתי בפליאה.
״כן.״ הוא צעק.
״למה?״ שאלתי בתמימות.
״אתה רוצה להגיד לי שקים וירדן לא יודעות אחת על השנייה?״ הוא שאל.
״לא.״ עניתי.
״תקשיב לי אבל תקשיב לי טוב,״ הבטתי בו במבט שואל. ״אתה הולך עכשיו לירדן, עכשיו אבל.״ הוא הדגיש. ״אתה מספר לה הכל.״
״אני…״
״תאמין לי, אם אתה לא רוצה לאבד אותה. אתה רץ לספר לה הכל, אבל הכל!״ הוא האיץ בי.
יש משהו במה שלידור אומר. אבל… אני פוחד לאבד אותה אם היא תגלה.
"כן בטח." גיחכתי.
"מה יש לך אתה?" הוא כיווץ את גבותיו.
"אם זה כל כך טוב לספר את האמת, עובדה שאצלך ואצל אחותי זה לא עבד מי יודע מה." עקצתי אותו. הוא שתק.
רק אז קלטתי מה עשיתי.
"שמע אחי, לא התכוונתי. סליחה." התנצלתי.
"שטויות, כבר שכחתי." הוא אמר.
קצת הרגשתי לא נעים, בכל זאת… הוא אוהב אותה עדיין.
"אני… אני באמת לא יודע מה עבר עליי. אני כזה מטומטם." התחלתי להאשים את עצמי.
"הכל בסדר, אליאור. עדיף ככה." הוא אמר.שידלתי חיוך.
״תחשוב על זה שנייה, עדיף שהכל העניין הזה יתגלה לה עכשיו, ממך ולא יותר מאוחר ממישהו אחר.״
״היא תחשוב שבגדתי בה.״
״אתה תספר לה הכל, היא תבין.״
לידור צודק. עדיף שהיא תגלה את הכל ממני ולא מקים.
"איך?" שאלתי חסר אונים. "איך אני מספר לה את הכל?"
"לאט ובזהירות." הוא חייך חיוך מעודד.
"אני… איך אני אעשה את זה?"
"יהיה בסדר, היא תבין." אמר בעידוד. "יהיה בסדר."
״תודה על הכל, אחי.״ הודיתי לו והתחבקנו חיבוק חברי.
״עכשיו אתה הולך!״ הוא האיץ בי.
״כן המפקד!״ הצדעתי לו.
״יאללה טוס לי מהעיניים.״

יצאתי מהבית של לידור. הוצאתי את הפלאפון מהכיס וחייגתי לירדן.
״היי, בדיוק חשבתי עליך.״ קולה נשמע על הקו.
״התגעגעתי אלייך, יפה שלי.״ חייכתי חיוך קטן. ״איפה את?״ שאלתי אותה.
״בבית, קבורה בתוך כל הספרים והמחברות.״
״טוב, אני בא אלייך עוד רבע שעה.״ קבעתי.
״בוא כבר!״ אמרה בהתלהבות.
״אני עכשיו יוצא אלייך.״
״טוב, אז נתראה.״ היא אמרה.
״ביי, יפה שלי.״ ניתקתי את השיחה.
נכנסתי לאוטו ונסעתי לכיוון הבית של ירדן.
אני רק מקווה שאני לא עושה טעות. שהכל העניין הזה לא הולך לעלות לי ביוקר.
כל הדרך לירדן הייתי לחוץ, אני לא יודע איך אני הולך לספר לה את כל זה. אם אני אצליח בכלל להוציא מילה מפי.
אבל, מה שבטוח לידור צודק. אני חייב לעשות את זה.

•ירדן •
"השיקולים להקמת התיישבות חומה ומגדל… שיקול מדיני פוליטי, בטחוני אידיאולוגי, ו…" ישבתי בחדרי ניסיתי ללמוד לבגרות בהיסטוריה. חיכיתי לאליאור שיבוא כבר.
"בטחוני, מדיני, נו מה השני?"
"ירדן," ג'ו נכנסה לחדרי.
"הו, היי ג'ו." חייכתי אליה חיוך קטן.
"יש מישה…"
אליאור הגיע?" שאלתי בהתרגשות. "תגידי לו שיעלה."
"ירדן…"
"את יודעת מה?"
"אני… תגידי לו שאני מחליפה בגדים ואני יורדת."
סגרתי את כל הספרים והמחברות. זה מספיק להיום.
פתחתי את ארון הבגדים שלי, חיפשתי לעצמי איזה משהו נוח ללבוש. "ג'ו?" הבטתי בה במבט שואל כשהבחנתי בה עוד עומדת בפתח חדרי.
"מה התכוונתי להגיד זה ש…"
"ג'ו, את מוכנה בבקשה לרדת לאליאור להגיד לו שאני כבר באה?" שאלתי בחוסר סבלנות.
"ירדן," היא צעקה.
הבטתי בה במבט שואל. "זה אליאור שמחכה לך למטה, אחת החברות שלך מבית הספר ממתינה לך למטה." היא אמרה.
מוזר, תהל או אביגיל לא אמרו שהן צריכות לבוא היום.הרהרתי עם עצמי. ניסיתי לחשוב על איזו חברה היא מדברת.
"בכל מקרה, כשתתפני תרדי, היא מחכה לך." אמרה ג'ו ויצא מחדרי.
"רגע ג'ו," עצרתי אותה. היא הסתובבה אליי והביטה בי במבט שואל.
"תגידי לה שתעלה." ביקשתי. ג'ו הנהנה בראשה ויצאה מחדרי.
אני בינתיים ניצלתי את הזמן וסידרתי קצת את החדר.
מעניין על איזו חברה ג'ו מדברת.
"זה החדר הראשון מסוף המסדרון." שמעתי את ג'ו מדריכה את אותה אחת.
כמה דקות לאחר מכן הדלת נפתחה. בפתח עמדה ילדה בת גילי, בלונדינית בעלת עיניים ירוקות.
"את ירדן?" שאלה בחיוך.
"סליחה, אנחנו מכירות?" שאלתי בבלבול.
היא צחקקה ונענעה בראשה. "עדיין לא."
"מי את?" שאלתי בחשדנות. "מה את רוצה ממני?" שאלתי בפחד. "איך הגעת לכאן."
"וואה וואה. כמה שאלות. יואו." היא צחקה.
"טוב, את מתכוונת להגיד לי מי ומה את רוצה ממני?" התחלתי לאבד את הסבלנות.
"תרגיעי עם הטונים, לא באתי לשדוד אותך או משהו כזה." היא הניפה את ידיה לצדדים.
"אם לא מתכוונת לענות לי תוך עשר שניות אני קוראת למשטרה." אמרתי באיום.
"נו!" זירזתי אותה. אבל היא עמדה מולי בלי לומר מילה.
"אין בעיה." לקחתי את הפלאפון שלי וחייגתי למשטרה. "נשארה לי סיפרה אחרונה, אם את לא אומרת לי עכשיו ומיד מי את, אני מקישה את הסיפרה האחרונה." איימתי. היא שתקה.
"טוב." הקשתי את הספרה האחרונה והמתנתי על הקו.
"משטרה שלום," נשמע קול הפקידה על הקו.
"שלום, אני רוצה לדווח על…" לפתע הנערה בעלת השיער הזהוב לקחה את הפלאפון מידי וניתקה את השיחה.
"מה את עושה?" צעקתי.
"אם את לא מחזירה לי את הפלאפון עכשיו אני צורחת." איימתי.
"יש לך בדיוק שלוש שניות להחזיר לי אותו." קבעתי. "אחת, שתיים, שלו…"
"אהה הצילו!" התחלתי לצרוח. "משטרה! אבטחה!"
"לא ייאמן, בשביל ילדה קטנה וטיפשה אליאור היה מוכן לוותר עליי." היא הביטה בזלזול.
"מה… מה זאת אומרת?" שאלתי בפליאה.
"נעים מאוד, קים אדרי, החברה של אליאור והאימא של הבן העתידי שלו." היא חייכה אליי חיוך קר ונפנה מול עיניי בתצלום האולטרה סאונד.