כל הדרכים מובילות אלייך – פרק 55

•ירדן•

קרסתי על מיטתי. הייתי המומה למשמע דבריה של אותה נערה בעלת השיער הזהוב שאת שמה התקשיתי לזכור. לקחתי מידה את תמונת האולטרה סאונד ובחנתי אותה בעיניי לכמה דקות. ״זה לא יכול להיות.״ מלמלתי.
״מצטערת, אבל הרגשתי צורך לספר לך. בכל זאת אתם מתכוונים להתחתן.״ אמרה והביטה בי ברחמים.
״אני… אני לא מאמינה לך.״ ניסיתי להילחם עם הדמעות שאיימו לפרוץ מעיניי. ״כ…כמה זמן א…את עם זה?״ התקשיתי להוציא את המילים מפי. סירבתי לקבל את העובדה שלאליאור יש מישהי אחרת שהיא לא אני. שהוא שיקר לי כל הזמן הזה.
״חודש וחצי.״ היא ענתה והתיישבה על מיטתי.
״א…אבל לפני חודש וחצי אנחנו…״ כיסיתי את פי עם ידיי. ״לא, אין מצב.״ סירבתי לקבל את המצב החדש שנוצר.
אליאור ואני חזרנו לפני חודשיים.
״את בטוחה?״ שאלתי אותה.
״אליאור היה הראשון והיחיד שהייתי איתו.״ היא ענתה.
הוא בגד בי. הוא בגד בי ואני כמו סתומה הסכמתי להתחתן איתו. מה חשבתי לעצמי?
קמתי מהמיטה. לקחתי את התמונה של אליאור ושלי שהייתה מונחת על השידה ליד מיטתי. התבוננתי בתמונה למשך כמה רגעים.
היה לנו כל כך טוב יחד. היינו מאושרים, מאוהבים. הכל היה סתם.
הסתכלתי על התמונה. על החיוך שהיה מרוח לשנינו על הפרצוף. הכל זיוף אחד גדול.
״אני לא יכולה יותר.״ מלמלתי והתחלתי לפרוץ בבכי.
״אני באמת מצטערת.״ היא התנצלה והניחה את ידיה על כתפי.
העפתי מבט אחרון בתמונה. מחיתי את הדמעות מעיניי. לפתע, בלי שום התראה מוקדמת התמונה נשמטה מידי והתנפצה בחוזקה על הרצפה.
קרסתי על הרצפה והתחלתי לפרוץ בבכי. הדמעות זלגו להן במורד לחיי. ״יהיה בסדר.״ היא התקופפה והתיישבה לידי על הרצפה.
אני יודעת שלכאורה זה נראה דיי מוזר כשחושבים על זה. אחרי הכל היא הסיבה לזה שהכל נהרס אצלי, שכל החלומות, כל האשליות והעתיד המשותף שתכננתי לאליאור ולי. הכל נהרס.
אבל אחרי הכל אני לא באמת יכולה להאשים אותה, אליאור הוא זה שהרס את הכל.
״הכל יהיה בסדר.״ אמרה בעידוד וקירבה אותי אליה לחיבוק.

•אליאור•
עמדתי מול דלת ביתה של ירדן. ״הו, היי אליאור.״ אמרה ג׳ו כשפתחה לי את הדלת.
״היי, ג׳ו.״ השבתי בחיוך.
״ירדן פה?״ שאלתי בנימוס.
״היא בחדר שלה, אבל…״
״תודה ג׳ו.״ הודיתי לה. לא חיכיתי אפילו שנייה ועליתי לחדר שלה בריצה.
הגעתי לחדר של ירדן, הדלת הייתה סגורה. מוזר. בדרך כלל הדלת של ירדן לא סגורה בכל פעם שאני מגיע.
התלבטתי אם לדפוק על הדלת או פשוט להיכנס. אך מרוב כל ההתרגשות שהייתה בי, כבר מתתי להוציא את הכל החוצה. להיות אחרי זה. נכנסתי לחדר שלה מיד. אפילו לא טרחתי לדפוק.
״היי, יפה ש…״ נכנסתי לחדרה של ירדן.
״תעוף מכאן!״ היא צעקה והפנתה לי את הגב.
״חיים שלי, מה עובר עלייך?״ התחלתי לצחקק.
״לך כבר!״ היא צעקה חזק יותר.
״מה יש לה, לחברה שלכן. קמה על צד שמאל או מה?״ גיחכתי.
״היא ביקשה ללכת לא?״ אמרה אביגיל והביטה בי בשנאה.
״וואי, אני מבין שהיסטוריה דפק לכן חזק את הקופסה.״ צחקקתי. אך את אביגיל ותהל הבדיחה שלי לא ממש הצחיקה והן תמיד צוחקות מהבדיחות שלי.
״מה קורה לכן אתן?״ החיוך נמחק מפניי.
״אין מקום לבוגדים בבית הזה.״ אמרה תהל.
״ירדן, את מוכנה להסביר לי מה קורה פה?״ פניתי לירדן. ראשה היה קבור מתחת לשמיכה. אביגיל ותהל ישבו מצדדיה.
״מה ששמעת, אליאור.״ היא ענתה בקול חנוק.
״אני לא מבין, ירדן.״ חשתי תחושת בלבול.
מה קרה לירדן פתאום? היא כועסת עליי? למה?
״ירדני?״ התיישבתי על ברכיי מול מיטתה של ירדן והסרתי לאט לאט את השמיכה מפנייה. ״סופסוף רואים את הפנים היפות שלך.״ חייכתי חיוך קטן והעברתי את ידי על פנייה אך היא מיד נרתעה ממני.
״ירדן, יפה שלי. הכל בסדר?״ שאלתי בדאגה. היא לא ענתה.
״ירדן!״ הגברתי את קולי. ירדן קמה מהמיטה בפתאומיות ויצאה מהחדר.
הייתי המום. מה עובר עליה פתאום?
״אתן… אתן יכולות להסביר לי מה יש לה?״ פניתי אל אביגיל ותהל.
״לא משהו מיוחד, סתם היא פשוט שמחה לשמוע את החדשות.״ ענתה תהל ביובש.
״א…איזה חדשות? על מה את מדברת?״ שאלתי בתמימות.
״כאילו שאתה לא יודע.״ השיבה בזלזול.
ידוע שהחברות של ירדן אף פעם לא סבלו אותי ואני לא סבלתי אותן. הן בניגוד לירדן מתנשאות ושחצניות רק הכסף והמעמד חשוב להן. הן ניסו לשכנע את ירדן כמה פעמים להיפרד ממני. לדעתן אוהד הוא הבחירה הנכונה בשבילה.
אבל ליד ירדן אנחנו מתנהגים בצביעות ומשתדלים לסבול אחד את השנייה.
״אולי מספיק לדבר בקודים?״ התחלתי להתעצבן. ״יש לכן עשר שניות להגיד לי מה יש לירדן, אחרת אני…״ הסבלנות שלי כבר החלה לפקוע לאט לאט.
״הופה, התחלת לאיים.״ אמרה אביגיל בהתגרות. חייכתי חיוך מזויף.
״נו!״ האצתי בהן לספר.
״מה את אומרת אביגיל, שנספר לו?״ הן חלו לצחקק.
״טוב נו, בכל זאת הוא כל כך מתאמץ.״ אמרה תהל והביטה בי בזלזול.
״נו!״ הגברתי את קולי.
״תגיד, איך זה מרגיש? בכל זאת, עוד שבעה חודשים אתה הולך להיות אבא.״ אמרה תהל.
״ירדן בהיריון?״ שאלתי בפליאה וחיוך התפרס על פניי. אביגיל ותהל החלו לפרוץ בצחוק.
״תענו!״ האצתי בהן.
״לא. ברוך ה׳ תודה לאל. מה שחסר לנו שהיו עוד פראי אדם כמוך.״ אמרה אביגיל.
״אז… אני לא מבין.״ אמרתי בבלבול.
״האימא העתידית של הבן שלך הייתה פה.״ אמרה תהל.
״מה?״ שאלתי בפה פעור.
״נו, בלונדינית כזאת. שיער ארוך, גבוהה… תהל איך קראו לה?״ שאלה אביגיל.
״משהו כמו קרן, לא קרן. קארין אולי…״
ניסיתי לנחש על מי לעזאזל הן מדברות. ״נזכרתי!״ אמרה אביגיל בהתלהבות. ״קראו לה קים.״ אמרה בחיוך.
״את…את בטוחה?״ שאלתי בפליאה. היא הנהנה בראשה.
נו בטח, עכשיו זה מסביר הכל. איך לעזאזל הכלבה הזאת הצליחה להגיע הנה? לכו תדעו מה היא אמרה לה עליי.
״בת זונה.״ סיננתי מבין שיניי בעצבים.
יצאתי מהחדר של ירדן בריצה.

״ירדן,״ נקשתי על הדלת בחוזקה. ״ירדן בבקשה תפתחי לי.״ התחננתי. עמדתי מול חדר האמבטיה. ירדן נעלה את עצמה בפנים.
״לא ייאמן, אתה לא מוותר, מה?״ אמרה אביגיל בזלזול.
״אני גם לא אוותר.״ השבתי בנחישות.
״מה אתה לא מבין? היא לא רוצה לראות אותך יותר שלא נדבר על לשמוע ממך בכלל.״ אמרה תהל.
״ירדן בבקשה תפתחי לי, אני יכול להסביר.״ המשכתי לדפוק על הדלת למורת רוחם של אביגיל ותהל.

•ירדן•
״ירדן!״ אליאור המשיך לדפוק על הדלת ללא הרף.
״לך מכאן, הכל נגמר. תעזוב אותי בשקט!״ צעקתי.
״ירדני, מאמי. תפתחי לי, זאת תהל.״ נשמע קולה של תהל מבעד לדלת.
״ירדן, אל תדאגי אנחנו שומרות עליו של ייכנס.״ נשמע קולה של אביגיל.
״ירדן!״ נשמע קולו של אליאור.
כבר הרגשתי שאני על סף התמוטטות. הייתי עצובה, מתוסכלת, מיואשת, אבודה בתוך כל המצב הזה.
״תעוף מכאן, היא לא רוצה לראות אותך יותר, תצא לה מהחיים.״
״אין מצב.״
בקעו צעקות מחוץ לחדר האמבטיה. אליאור והחברות שלי התחילו לריב.
״אני לא יכולה לשמוע את זה יותר.״ מלמלתי וקברתי את ראשי בין ידיי.
״מספיק!״ צעקתי כשפתחתי את הדלת בפתאומיות ומיד כולם השתתקו.
״אנחנו רק ניסינו להסביר לעילג הזה,״ תהל הצביעה על אליאור. ״שהוא לא רצוי כאן.״
״ירדן, בבקשה תקשיבי למה שיש לי להגיד.״ הוא התחנן.
״את רוצה שנקרא לאבטחה?״ שאלה אביגיל.
״בנות, תודה אבל נראה לי שזה מספיק.״ השבתי.
״אל תוותרי לו כל כך בקלות!״ אמרה אביגיל.
העפתי מבט באליאור שהשפיל את מבטו. ״תשאירו אותנו לבד בבקשה.״ ביקשתי מהבנות.
״את בטוחה ירדני?״ שאלה תהל. אני בתגובה הנהנתי בראשי להסכמה.
״כל דבר הכי קטן את מתקשרת אלינו.״ אמרה אביגיל.
״תודה על הכל, בנות.״ הודיתי להן ולאחר מכן התחבקנו.
כמה דקות לאחר מכן הן הלכו ונותרנו רק אליאור ואני.
היה לו מבט מושפל, הוא אפילו לא העז להתסכל לי בעיניים.
במשך כמה דקות אף אחד לא אמר דבר. שנינו עמדנו אחד מול השנייה באותו המצב מקודם.
הייתי כל כך טעונה. היה לי כל כך הרבה לומר. אבל ברגע אחד, בשנייה אחת הרגשתי שאני לאט לאט מתחילה לקרוס.

•אביב•
״נהנית?״ שאל יואב בזמן ששנינו יצאנו מהמסעדה.
״אממ… כן.״ חייכתי חיוך מבויש.
״גם אני נהניתי.״ אמר בחיוך. ״מאוד.״ הוסיף.
״מה בא לך לעשות?״ שאל.
״לא יודעת… האמת שאני ממש עייפה.״ פיהקתי.
״טוב, איך לא? היה לך יום ארוך היום.״ הוא הסכים איתי.
״אתה עושה את זה הרבה?״ שאלתי.
״עושה מה?״ שאל בתמימות.
״לוקח את התלמידות שלך למסעדה.״ עניתי מובכת.
״רק כאלה שנראות לי רעבות במיוחד.״ הוא גיחך ואני התחלתי לפרוץ בצחוק מתוך המבוכה.
״אני רציני.״ הוא צחקק.
״וכמה תלמידות כאלה יצא לך לפגוש עד עכשיו?״ התחכמתי.
״רק אחת בינתיים.״ הוא ענה. ״את.״
״וואו.״ מלמלתי והעברתי את ידי על שיערי. חיפשתי איפה לקבור את עצמי באותו רגע.
״את מיוחדת, אביב.״ הוא אמר.
״כן בטח.״ מלמלתי.
״אין הרבה בנות כמוך, את שונה.״
״אז כנראה שאתה היחיד שחושב ככה.״ מחיתי.
״אני לא.״
״אתה כן.״ התחלנו להתווכח.
״אני לא. את רק צריכה להעריך את עצמך יותר, להיות שלמה עם עצמך ואת תראי שגם אחרים יתחילו להעריך אותך יותר ולראות אותך באור שונה. אחרי הכל אנשים מתייחסים אלינו בצורה שאנחנו רואים את עצמנו. תראי את עצמך כמו מלכה, גם אחרים יראו אותך ככה.״
״אני אזכור את זה.״ הנהנתי בראשי להבנה.
״תזכרי ואל תשכחי את זה אף פעם.״ הוא הפנה לעברי אצבעו.
״מבטיחה.״ צחקקתי.
לפתע, בלי ששמתי לב יואב עצר לי מול ביתי. ״טוב, אז… הגענו.״ אמר בחיוך.
מדהים איך שהזמן טס, אפילו לא שמתי לב לשעה.
״תודה על הכל.״ הודיתי לו.
״כל אחד מיוחד, רק צריך למצוא את הייחוד בכל אדם.״ הוא אמר.
״לילה טוב, יואב.״ אמרתי בחיוך כשהייתי מחוץ למכונית.
״לילה טוב, ניפגש מחר.״ השיב בחיוך.
״ניפגש.״ מלמלתי. יואב חלף על פניי עם מכוניתו ואני נותרתי חל המדרכה מביטה ביואב מתרחק עם מכוניתו ועל פניי מרוח חיוך חולמני.