כל הדרכים מובילות אלייך – פרק 58

•לינוי•
חזרתי הביתה אחרי יום עבודה מעייף במיוחד. היו הרבה לקוחות היום. בכל זאת… הקיץ הגיע.
הגעתי הביתה סופסוף, הדבר שהכי רציתי הוא להניח את ראשי על הכרית הרכה ולשקוע בשינה.
נכנסתי לחדר של אביתר, אביתר התיישב בקצה המיטה כשגבו מופנה אליי.
״וואו, אתה לא מבין איזה יום היה לי היום.״ הצהרתי והתיישבתי לידו על המיטה.
״יום טוב היה לך היום, הא?״ שאל בזלזול והביט בי בגועל.
״ל-למה אתה מדבר אליי ככה?״ שאלתי בטון פגוע.
״לא יודע, מצטער חיים שלי. היסטוריה הטריפה אותי לגמרי.״ אמר בהתנצלות.
״אוף, אתה לא יכול להוציא עליי את העצבים והסתכולים שלך, זה לא הולך ככה. אביה.״
״מצטער, אני באמת לא יודע מה קרה לי.״ הוא משך אותי לחיבוק מפייס.
״אולי… אולי תעשה הפסקה קצת מהלימודים?״ התחננתי.
״האמת שזה מה שהתכוונתי לעשות.״ אמר בחיוך.
״אז מה אתה רוצה לעשות? אולי נצא לאנשהו?״ הצעתי.
״האמת שחשבתי על משהו יותר ביתי.״ אמר בחיוך.
״נשמע טוב.״ השבתי בחיוך. ״על מה חשבת?״ שאלתי תוך כדי שאני מעבירה את ידי על פניו.
״סרט.״ הוא ענה.
״איזה סרט?״ שאלתי בסקרנות.
״תצטרכי לחכות ולראות.״ ענה בהתגרות.
״מה זאת אומרת?״ שאלתי בבלבול. ״לא רואים את הסרט עכשיו?״ שאלתי מאוכזבת.
״כן, אבל מחכים לדור.״ הוא ענה.
״ד…דור?״ בלעתי את רוקי.
״יש לך בעיה עם זה?״ שאל בחשדנות.
בעיה אחת? המון בעיות!
מאז הפעם האחרונה שראיתי את דור זה לא נגמר כל כך טוב בנינו.
זה היה באותו לילה שאני ואביתר רבנו. באותו לילה הרגשתי שאני צריכה לצאת להתאוורר קצת לבד. ובדיוק באותו יום פגשתי את דור. שנינו שתינו והשתכרנו והסוף של אותו לילה לא נגמר כל כך טוב. ״לא.״ עניתי במהירות.
״יופי.״ השיב בחיוך.
״כן.״ מלמלתי. ניסיתי להישאר נינוחה ולהראות שהכל בסדר איתי.

***
סידרתי את הצעצועים החדשים שהגיעו לחנות על המדפים תוך כדי שזמזמתי לי שיר שאני אוהבת. ״לינוי,״ לפתע הרגשתי נגיעה על גבי. ״יש… יש מישהו שמחפש אותך.״ אמרה שיר, הבחורה שעובדת איתי בחנות הצעצועים.
״מישהו? מחפש אותי?״ שאלתי מבולבלת. מי כבר יכול לחפש אותי? תהיתי לעצמי.
עזבתי את הצעצועים על המדפים ופסעתי לכיוון הדלפק. ״לפי מה שהבנתי אתה בטח מחפש אותי.״ פניתי לאותו נער שהיה גם הגב אליי אך היה מוכר לי ממש.
״לינוי,״ הנער הסתובב אליי.
״ד…דור?!״ בלעתי את רוקי וניסיתי לשמור על רוגע.
״התגעגעתי אלייך.״ דור העביר את ידו על פניי. היה משהו במגע שלו שהעביר בי צמרמורות נעימות בגוף.
״מה אתה עושה פה?״ סילקתי את ידו מפניי בגסות.
״אני…אני לא יכול להפסיק לחשוב עלייך מאז אותו לילה.״
״אתה חייב לשכוח את הלילה הזה, דור.״ השבתי בקרירות. ״זו הייתה טעות.״
״גם אם זו הייתה טעות, זו הטעות הכי טובה שעשיתי.״ דור הניח שוב את ידו על פניי.
״תעזוב אותי.״ דחפתי אותו אחורנית. ״עוד בסוף מישהו יראה אותנו.״
״לא אכפת לי.״ אמר בהתגרות.
״אבל לי כן.״
״אני עם אביה, אני אוהבת אותו.״ אמרתי בכנות.
״לינוי, תעשי לי טובה, אני יודעת שהיחסים ביניכם כבר ממש לא מה שהם היו בהתחלה.״
״אתה חצוף.״ אמרתי פעורת פה.
״את יודעת שהחצוף הזה צודק.״ הוא צחקק.
״לא, אין לתאר אתה ממש אבל ממש…״ לפני שהספקתי לסיים את המשפט דור קטע אותי בנשיקה שללא ספק הצליחה להשכיח ממני את מה שרציתי לומר לו.
התנתקנו מהנשיקה ומיד מיהרתי להשפיל מבט. אני לא מאמינה שזה קרה. שוב.
״היי,״ דור הרים את מבטי.
״אני… לא…״
״אני חושב שאני מתחיל להתאהב בך, לינוי.״
בלעתי את רוקי וכחכחתי בגרוני. ״מה…מה עם אביה?״ שאלתי.
דור הניד בראשו ופלט גיחוך מפיו. ״נראה לי שיש שאלה נוספת שאת צריכה לשאול את עצמך לפני כן.״
״שאלה חשובה יותר מזאת?״ שאלתי מבולבלת.
״את מי באמת את אוהבת, לינוי?״
***

דלת החדר נפתחה בפתאומיות, דור עמד בפתח. כמה מפתיע.
״אחי, בוא תיכנס.״ דור ואביתר התחבקו. אני נותרתי יושבת על המיטה וחייכתי חיוך קטן. ניסיתי כמה שפחות ליצור קשר עין עם דור.
״אז איזה סרט רואים?״ שאל דור מזמן שהחל להתרווח על המיטה.
״ההפתעה.״ השיב אביתר.
״נו, אביה. תגלה לנו כבר.״ התחננתי.
״ההפתעה, זה השם של הסרט.״ הוא צחקק.
״אה.״ מלמלתי וצחקקתי גם אני.
״מוכנים?״

•אליאור•
קים ואני יצאנו מהמרפאה לאחר שקים עברה את שלל הבדיקות המתבקשות. אני לא קולט שבעוד מספר חודשים אני הולכת להיות אבא.
רק המחשבה על זה גורמת לי לפחד והתרגשות ביחד.
״אליאור?״ קים שברה את השתיקה. הסטתי את מבטי אליה והבטתי בה במבט שואל. ״מצטערת שהיית צריך לעבור את כל זה כל כך הרבה שעות איתי, זה…״
״זה גם הילד שלי, קים. אני רוצה להיות מעורב בכל מה שקשור אליו.״ שידלתי חיוך.
״בכל זאת… זה…״
״אין לך על מה להתנצל, קים. הכל בסדר.״
״תודה.״ היא חייכה חיוך מבוייש. ״טוב… אז אני… אני אלך.״
״רגע,״ עצרתי אותה. ״בואי אני אקח אותך, אני לא רוצה שתלכי לבד במצבך.״
״אני לא נכה, אליאור.״ היא החלה לצחקק. ״כולה בהיריון.״
״עם הילד שלי.״ הוספתי. ״נו בואי, אני אקח אותך לאן שאת צריכה.״
״אני לא רוצה להעמיס עליך, באמת עוד אחרי מה שהיה ו…״
״מה שהיה מת. בואי נתחיל מחדש.״
״אתה… אתה רציני?״ שאלה בפליאה.
״כן. אחרי הכל יש לנו דבר משותף עכשיו.״ השבתי.
״אני… אני לא מאמינה. תודה.״ קים התנפלה עליי בחיבוק.

•לינוי•
״מוכנים?״ שאל אביתר בהתרגשות.
״כן, אני כבר מתה לראות במה מדובר.״ השבתי בהתלהבות ודור הנהן בראשו לחיוב.
אביתר אחז בשלט השחור בידו וחייך, החזרתי לו חיוך.
״נו, אביה.״ הנחתי את ידי על גבו.
״בסדר בסדר.״ הוא צחקק.
״אתם ביקשתם את זה.״ מלמל לעצמו בזמן שלחץ פליי על שלט. ואז, אז התחיל הסיוט הכי גדול שלי.
זה היה הסרט של דור ושלי, מאותו היום בו דור נישק אותי בחנות.
הייתי המומה. הסטתי את מבטי לדור שגם כן היה נראה המום. אביתר לעומתו הביט בסרט בשעשוע.
חטפתי את השלט מידיו של אביתר בפתאומיות ועצרתי את הסרט.
״נו למה?״ שאל אביתר בקול ילדותי. ״דווקא בחלק הכי מעניין.״
״אביה, זה…״ דור ואני ניסינו להסביר את מה שהתרחש בסרט.
״זה מה?״ הוא קטע את שנינו בצעקה. ״כולה האנשים שאני הכי בוטח בהם צוחקים עליי בפרצוף?״
״אביה, זה… זה קרה בטעות.״ אמר דור.
״בטעות?״ אביתר החל לפרוץ בצחוק.
״כן.״ אישרתי.
״איך בטעות, איך?״ הוא צעק. ״בטעות החלקת במקרה על השפתיים של דור?״
״אביתר, תסתכל אליי.״ הנחתי את ידיי על לחייו. ״אני אוהבת אותך.״ התחלתי לפרוץ בבכי.
״לא לא.״ אביתר הניד בראשו וקם בפתאומיות מהמיטה.
״אביה, היא באמת אוהבת אותך, היא בחרה בך.״ אמר דור. הבטתי לעברו והנהנתי בראשי.
אביתר החל להתהלך בחדר כשראשו מורכן לכיוון הרצפה.
״אביתר…״ ייבבתי.
״אביה, תקשיב לנו, זה…״ דור ניסה לשכנע את אביתר להקשיב.
״תנו לי לחשוב מה אני עושה איתכם עכשיו.״ אמר אביתר.
במשך כמה דקות שתיקה שררה בחדר. חיכינו לתשובה של אביתר.
״אביה…״ מלמלתי.
״אני אמרתי שאני לא רוצה לשמוע אותך, נכון?״ הוא צעק מה לבכי שלי להתחזק יותר.
״טוב, לי נמאס.״ התערב דור. ״עליי מצידי תצעק כמה שאתה רוצה, אפילו תרביץ לי, אין לי בעיה. אבל ללינוי, זה לא מגיע היא אוהבת אותך.״
״אוהבת אותי?״ אביתר פרץ בצחוק מזויף.
״כן, אוהבת אותך.״ הגברתי את קולי.
״טוב, לי זה כבר מתחיל להימאס.״ אביתר לחץ עם כפות ידיו על עיניו. דור ואני הבטנו בו במתח משתוקקים לדעת מה יקרה עכשיו. ״עופו לי מהעיניים.״ אמר והביט בנו בגועל.
״מה?״ שאלתי המומה.
״לחזור על זה שוב?״ שאל בזלזול.
לא האמנתי שזה אביתר, הוא היה קר כל כך ומנוכר. הוא נגעל ממני, דיבר אליי בזלזול.
״אתם עוד פה?״ שאל בעצבים. ״חשבתי שהייתי ברור בפעם השנייה.״
״לפחות תקשיב לנו, זה…״ התחננתי.
אביתר נאנח והניח את כפות ידיו על פניו. ״עופו מפה,״ אמר מבלי להתסכל עלינו. ״בבקשה.״ התחנן.
דור ואני הבטנו אחד בשנייה במבטים שבורים. הבנו שהנזק כבר נעשה ונוצר סדק שאי אפשר לחבר שוב מחדש.
דור יצא מהחדר ראשון. ואני… אני לא יכולתי להרשות לעצמי לוותר. אני כל כך אוהבת אותו.
״את באה?״ שאל דור.
הסטתי את מבטי לאביתר שהביט בי בגועל. בלעתי את רוקי ומחיתי את הדמעות מעיניי. ״כן.״ השבתי בכניעה ויצאתי מהחדר בלית ברירה.

•אליאור•
״יש לך הרבה תיאבון היום.״ צחקקתי לאחר שהבטתי בקים טורפת את האוכל אשר היה מונח על השולחן. ״אז, בתקופה שהיינו יחד… היית אוכלת כמו ציפור.״
״טוב… תראה אני אוכלת בשביל שניים עכשיו.״ היא הצביעה על בטנה העגלגלה.
״כן…״ מלמלתי לעצמי והשפלתי את מבטי לצלחת.
״אני שמחה שחזרנו לדבר.״ אמרה קים.
״כן, גם אני.״ השבתי.
״אני יודעת שהיית מעדיף עכשיו, אילו ירדן הייתה…״
״די, תעזבי אותה.״ קטעתי אותה. ״ירדן לגמרי חלק מהעבר שלי, היא לא שייכת להווה שלי.״
״גם אני הייתי פעם חלק מהעבר שלך, אליאור.״
״אבל עכשיו… עכשיו את לא רק ההווה שלי, אלא גם העתיד שלי.״ אמרתי.
זה נכון. אני מודה שהייתי שמח יותר אילו ירדן הייתה כאן במקום קים, יושבת כאן מולי עם בטן עגלגלה, מחייכת אליי את החיוך הכובש שלה עם הגומה בצד שמאל.
יש מצבים שאני מדמיין את ירדן מולי במקום קים. אבל אז, כשאני שומע את קולה של קים אני מבין שזה רק התת מודע שלי שרוצה את ירדן לידי. שהכל דמיון.
אין מה לעשות, לא כל מה שאנחנו רוצים, זה מה שקורה. כנראה שאחרי הכל הגורל שלי כבר נכתב בשמיים ושקים היא הגורל שלי אחרי הכל.

•לידור•
״אתה מבין שזו הזדמנות חד פעמית? לא מוותרים על הזדמנות כזאת.״ אמרה אימא. עיניה ברקו מרוב התרגשות.
״לא יודע, אימא. זה… מה עם כל החיים שלנו כאן?״ שאלתי.
״לידורי, אתה מבין שהעבודה הזאת יכולה לסדר את שנינו? אותי ואותך.״
״אימא… החיים שלי פה, החברים שלי, האהבה שלי. זה… זה לא כל כך פשוט לעזוב ככה פתאום.״ הודיתי.
״מה אתה חושב, שלי זה לא קשה, בן שלי?״ שאלה אימא.
״אז למה, אימא?״ שאלתי בייאוש. ״למה לעזוב?״
״אתה… אתה יודע כמה המצב קשה פה בארץ, ובכלל להיות אם חד הורית זה… זה לא קל.״ הסבירה.
״אבל אני חשבתי ש… שהולך לך טוב בחנות פרחים אצל ורדה.״
״זה לא מספיק בשביל לממן אותי ואותך.״
״אני… אני אמצא עוד עבודה.״ הצעתי.
״לידורי…״
״ומה… מה יהיה עם הצו גיוס שלי?״ שאלתי.
״כבר דיברתי עם חיים, הוא אמר שאפשר לארגן לך פטור מגיוס.״ השיבה.
״אני מבין שכבר דאגת להכל.״ התקשיתי לעכל את המצב שנקלענו אליו. ״את ממש רוצה לטוס לשם, הא?״ שאלתי בעצב.
״תבין, לידורי… אני לא יכולה להרשות לעצמי לוותר על ההזדמנות הזאת.״
״ומה יהיה עם הבית?״ שאלתי. ידעתי שאימא לא תעז למכור את הבית, שהיא לא תוותר על כל הזכרונות מאבא, מנופר.
״אממ… לידורי, יש…יש כבר קונים לבית.״ אמרה אימא בשקט.
פעלתי את פי. לא האמנתי למה ששמעתי. בלעתי את הגוש שהצטבר לי בגרון ושפשפתי את מצחי עם כף ידי. ״אני לא מאמין.״ מלמלתי.
״לידורי…״
״את כבר החלטת, אז בעצם זו עובדה, אנחנו עוזבים.״
״יהיה לך טוב בניו יורק, לידור.״ אימא הניחה את ידה על גבי.
״ומה אם אני אגיד לא?״ שאלתי.
״מה זאת אומרת?״ אימא קיבצה את גבותייה.
״מה אם אני אגיד שאני לא מוכן לטוס איתך?״ שאלתי.