כל הדרכים מובילות אלייך – פרק 61 – לפני האחרון

•אביתר•
***
את מוכנה להקשיב לי שנייה?״ שאלתי מיואש.
״תהנה.״ השיבה אביב בקרירות.
״מה תהנה, את לא באה?״ שאלתי מבולבל.
אביב צקצקה בלשונה. ״לא ממש מתחשק לי, אם לומר את האמת דיי נמאס לי כבר מכל המסיבות האלה.״
״אביב,״ אחזתי בידה מונע ממנה ללכת. ״תבטיחי לי שלא תעשי שטויות.״ הבטתי בה במבט מתחנן.
״לילה טוב, אביה.״ מלמלה בקרירות ועזבה את שטח בית הספר ואני נותרתי לבדי יושב על אחד הספסלים כשראשי קבור בין ידיי.
***

״אביה?״ אור העיר אותי ממחשבות. הבטתי בו במבט מבולבל. ״מה נסגר איתך, י׳עפיפון?״ שאל מצחקק.
״דודה שלך עפיפון.״ השבתי עצבני.

אולי עשיתי טעות שנתתי לה ללכת לבד?
זאת אומרת… אני חושב שכל התיאוריות שאביב פיתחה הן טיפשיות ולא אמיתיות, אבל מצד שני אני לא יכול להרשות לה להסתבך בכל זה לבד. אחרי הכל היא אחותי הקטנה.
״היי, לאן אתה הולך?״ שאל אביאל כשהבחין בי פונה לכיוון היציאה.
״הביתה. הספיק לי להיום.״ השבתי.
״כבר?״ שאל בפליאה.
״כן. כבר.״ עניתי עצבני.
״אבל רק עשר וחצי.״ צחק אור. ״המסיבה רק התחילה.״
״בשבילי היא כבר נגמרה.״ השבתי.
״אביה, מה קורה?״ שאל ניב בחשדנות.
״מה שקורה זה שאני רוצה לעוף הביתה ובמקום זה אני עומד כאן מבזבז את הזמן שלי על מפגרים כמוכם.״ עניתי בעצבים.
לא באמת התכוונתי להתנהג מגעיל לחברים שלי. אבל מרוב שמיהרתי להשיג את אביב התפרצתי עליהם ככה סתם בלי סיבה.
״טוב… בסדר. תלך.״ השיב אור עצבני.
״טוב באמת.״ עניתי ועזבתי את בית הספר.

רצתי הביתה הכי מהר שאני יכול. מיהרתי להשיג את אביב.
עליתי במדרגות הכי מהר שאני יכול ודפקתי על הדלת כמו משוגע.
״א…אביה?״ אימא הביטה בי במבט שואל כאשר ראתה אותי עומד בפתח הבית מתנשף.
״א…איפה אביב?״ שאלתי מתנשף.
״בחדר שלה.״ השיבה אימא. ״מה קרה, אביה? הכל בסדר?״ שאלה אימא בדאגה.
״כן… פשוט, פשוט שכחתי את הפלאפון שלי אצל אביב.״ שיקרתי.
״ואני כבר חשבתי ששוב פעם הסתבכת.״ צחקה אימא.
״אני כבר גמרתי עם כל ההסתבכויות, מאמו.״ נשקתי לראשה ועליתי במהירות לחדר של אביב.

״מצטערת שנעלמתי ככה, פשוט… פשוט אני לא כל כך מרגישה טוב…״ שמעתי את אביב מדברת בפלאפון. שיערתי לעצמי שבטח עם נועה.
עמדתי בפתח ונקשתי על הדלת מספר פעמים. אביב הביטה בי במבט שואל.
״טוב, שומעת? אני… יש לי איזה משהו, אז אני אדבר איתך מחר. תהני במסיבה.״ אביב ניתקה את השיחה והניחה את הפלאפון על השידה.
״אביב, אני…״
״אני לא זוכרת שהרשיתי לך להכנס לחדר שלי.״ אמרה בקרירות.
״דפקתי על הדלת.״
״אבל לא זכור שאישרתי לך להיכנס, נכון?״ שאלה ברטוריות.
״אוחתי… רק באתי להגיד לך ש…״
״אם באת לצחוק עליי ולהגיד לי שהתאוריות שלי מטומטמות, אז אני אוותר על התענוג.״ אמרה בקול פגוע.
״בעצם,״ התיישבתי לידה על המיטה. ״בעצם מה שבאתי להגיד זה ש… שזה לא משנה מה אני חושב, את אחותי, אליאור אחי ואני שונא את קים.״ שנינו התחלנו לצחקק. ״אני אעזור לך.״
״באמת?״ שאלה בפליאה ועל פניה התפרס חיוך.
״כן.״ השבתי בחיוך.
״טוב… אז מה עושים?״ שאלתי.
״דבר ראשון, לוקחים מונית.״ היא צחקקה.
״מונית?״ הבטתי בה במבט חשדן. ״ממתי אנחנו נוסעים במונית?״ שאלתי.
״ממתי שאין אוטובוסים.״ היא צחקה.
״אבל, אבל מאיפה נשיג כסף לנסיעה במונית?״ שאלתי אותה. ״אימא נתנה לך כסף?״
״לא בדיוק.״ השיבה.
״אז?״ שאלתי.
״אז כדאי שכל אחד יילך לחדר שלו ויביא כל מה שיש לו בארנק.״
״השתגעת?״ שאלתי ברטוריות. ״אני לא הולך לבזבז כל כך הרבה כסף על נסיעה במונית.״ קבעתי.
״אז מה, יותר טוב לבזבז את כל הכסף על אלכוהול?״ היא קטלה אותי. ״חשבתי שרצית לעזור לי.״
בלעתי את רוקי. ״אני רוצה.״ עניתי חלושות.
״אז תלך איתי, אל תלך נגדי.״
״אני איתך.״השבתי ברוגע. ״תאמיני לי שאם לא הייתי איתך, לא הייתי עוזב את המסיבה.״
״אז מה אתה מציע, אביה? אין דרך אחרת להשיג כסף.״ אמרה אביב.
״האמת שיש.״
״יש?״ שאלה בפליאה.
״יש.״ השבתי בחיוך ממזרי.
״מה אתה מתכנן, אביה?״ שאלה בחשדנות.
״תצטרכי לחכות ולראות.״

•אביב•
״טוב, את מוכנה?״ שאל אביתר.
״זה לא יעבוד, אביה.״ מחיתי.
״חשבתי שסיכמנו שאת סומכת עליי.״ אמר בעצבים.
״אני סומכת עליך, אבל אני פשוט לא חושבת שסה יעבוד.״ אמרתי בכנות.
״בסדר. את לא רוצה לעזור לי, לפחות אל תפריעי לי.״
״אני פשוט לא מאמינה שאני. משתפת פעולה עם התוכנית המפגרת הזאת.״ מלמלתי.
״מאמו…״ אביתר ואני נכנסנו למטבח. אימא הביטה בנו במבט שואל. ״אני… אנחנו צריכים…״ התחלתי לומר.
״אנחנו צריכים מאה שקל.״ אמר אביתר.
״מאה שקל?״ שאלה אימא בפליאה. ״על מה ולמה?״ שאלה בחשדנות.
אביתר ואני הסתכלנו אחד על השנייה במבט חוששים.
״אנחנו רוצים לקנות מתנה למורה.״ אמרתי. אני לא מאמינה שאני באמת משתפת פעולה עם השקר הזה.
״עכשיו? שכל החנויות סגורות?״ שאלה אימא.
״האמת שמבינים את הכסף לועד כיתה, היא ביקשו להביא את הכסף למסיבה.״ הסביר אביתר. הבטתי בו והנהנתי בראשי.
״אז בגלל זה חזרתם הביתה מוקדם כל כך מהמסיבה?״ שאלה אימא.
״כן.״ השיב אביתר. ״נכון, אביב?״
״אממ…״ אביתר הביט בי במבט אזהרה. ״כן.״ אמרתי חלושות.
״למה לא אמרתם שום דבר?״ שאלה אימא.
״פשוט בגלל מצב שלך ושל אבא, אנחנו לא…״ הסברתי.
״שטויות.״ אמרה אימא בביטול. ״הינה, מאה שקלים.״ אימא הושיטה לכל אחד שטר של חמישים שקלים.
״תודה, אימא.״ אביתר ואני הודינו לה.
״האמת, לא ידעתי בכלל שיש לכם ועד כיתה.״ אמרה אימא בפליאה.
״גם אני לא.״ מלמל אביתר.
״מה זאת אומרת?״ שאלה אימא בחשדנות.
״אממ… טוב, אנחנו חייבים ללכת.״ משכתי את אביתר לכיוון הדלת.
״ביי אימא.״ צעקנו ויצאנו מהבית בריצה.

״אמרתי לך שתוכנית שלי תעבוד?״ שאל אביתר ברטוריות כאשר שנינו המתנו שאחת המוניות תעבור בשכונה.
״דביל אחד. כמעט הרסת הכל.״ נזפתי בו.
״בזכות הדביל הזה יש לך כסף למונית, אז תגידי תודה.״
״אני פשוט לא מאמינה ששיקרתי לאימא.״ אמרתי בחרטה.
״טוב, מספיק עם הרגשות אשם. היית מעולה.״ אמר אביתר.
״מה יקרה אם היא תגלה הכל?״ שאלתי.
״בסופו של דבר היא תגלה, אבל זה כבר יהיה אחרי שהכל יסתדר.״ אמר אביתר. ״ואז, תאמיני לי שהיא תסלח לנו, אחרי הכל בזכותו עתיד האנושות יינצל.״
״עתיד האנושות…״ צחקקתי. ״יפה, לאט לאט אני באמת מתחילה לחשוב שאנחנו תאומים.״
״טוב, אז כנראה שצביקה פיק צדק.״ אמר אביתר.
״מה קשור צביקה פיק עכשיו?״ גיחכתי.
״לפעמים באמת חלומות מתגשמים.״
פלטתי גיחוך מפי. ״לצערי זה לא חלום, זו המציאות.״ עקצתי אותו.

״טוב, לא נראה לי שמתכוונות לעבור מוניות כאן.״ אמרתי מיואשת והתיישבתי על קצוות המדרכה.
״את יודעת שבכלל לא גילית לי לאן נוסעים?״ אביתר התיישב לידי.
״עזוב. זה ממילא לא משנה, בכל זאת כבר לא נגיע לשם היום.״ אמרתי בעצב.
״אולי כדאי שנחפש תחנת מוניות?״ הציע אביתר.
״התחנת מוניות הכי קרובה נמצאת בכלל בצד השני של השכונה.״ השבתי.
״עד איזו שעה יש מוניות?״ שאל אביתר.
״עשר וחצי?״ עניתי בהיסוס. ״הזמן כבר עבר.״ אמרתי לאחר שהעפתי מבט בשעון שעל צג הפלאפון שלי.
״חשבתי שהמוניות פועלות עשרים וארבע שעות ביממה.״ אמר אביתר.
״גם לנהגי מוניות מגיע לנוח לפעמים.״ גיחכתי.
״אין לי בעיה שינוחו. אבל למה עכשיו?״
״אז מתי אתה רוצה שהם ינוחו?״ שאלתי מצחקקת.
״בבוקר נגיד?״
״טוב, אני מציעה שאני אחזור הביתה ואתה למסיבה, ממילא לא נראה לי שהתוכנית הזאת תצא לפועל.״ אמרתי בייאוש.
״כל כך מהר את מוותרת?״ שאל אביתר. ״בגלל מכשול קטן?״
״זה מכשול ענק, אתה מבין שאם אין לא איך להגיע לשם הכל הלך?״
״אם את לא מצליחה להשיג את המטרה, אל תשני את המטרה, תשני את הדרך.״ אמר אביתר.
״וואו, אביה.״ אמרתי מוקסמת.
״עזבי את הוואו עכשיו. את מבינה מה אני אומר לך?״ שאל. הנהנתי בראשי בחיוך. ״אנחנו צריכים לשנות את הדרך.״

•אליאור•
״היי, לאן אתה הולך?״ שאלה קים לאחר שהבחינה בי יושב בצד.
״אני צריך קצת אוויר, חנוק לי כאן מידי.״ הסברתי.
״אתה רוצה שאני אבוא איתך החוצה?״ שאלה קים. ידעתי שהיא לא באמת התכוונה לזה ושבעצם היא מעדיפה להישאר כאן ולרקוד. נענעתי בראשי לשלילה. ״אני עוד כמה דקות חוזר.״

יצאתי לחצר, התיישבתי על אחד הספסלים. הדלקתי סיגריה אחרי שלמעלה מחודשיים לא עישנתי.
אבל הרגשתי שאני צריך אותה עכשיו יותר מתמיד.
לא יודע… הייתה לי הרגשה לא כל כך טובה לגבי החתונה עם קים. כבר כמה ימים שאני חושב על זה, תמיד עולה ב במחשבה שאולי זו טעות.
כי אותי לימדו שחתונה צריכה לבוא מאהבה, אצלי זה בא מאילוץ. מכפייה.
עברתי שינוי גדול בשנה האחרונה. אני כבר לא אותו אליאור שהיה בתחילת השנה.
השטותניק הזה שעושה צחוק אפילו מהדבר הכי קטן, שיוצא לשתות בכל ערב.
פתאום… פתאום אני בן זוג, אני עומד להיות אבא בעוד חצי שנה.
אני מרגיש כאילו החיים עברו לי מהר מידי. שלא הספקתי לעשות עוד כלום.
מעניין… מעניין אם זו הייתה ירדן במקום קים עדיין הייתי חושב שאני לא מוכן להקים משפחה?
״אז מה, יוצא לסיגריה בלעדיי? זבל.״ שמעתי קול מוכר מאחוריי. הייתי בטוח שאני הוזה. ״אתה מתעלם ממני, הא? בסדר. אין בעיה, אני אזכור את זה.״
הסתובבתי אחרונית, הייתי בטוח שזה סתם התת מודע שהיה רוצה שלידור יהיה כאן. מדהים כמה הוא חסר לי בחודש האחרון. בטח זה סתם הזיה שלי.
״טוב, נו מה. תמשיך לעמוד כמו דחליל לעוד הרבה זמן?״ לידור עמד מולי מצחקק.
״אני… אני הוזה. נכון?״
״אני הוזה.״ לידור חזר אחרי מצחקק. ״תסתכל עליי, י׳נעל. אני נראה לך כמו הזייה?״
״מה אתה עושה פה? מטומטם.״ צחקקתי וחיוך נפרס על פניי כשהבנתי שלידור באמת כאן, עומד מולי.
״שתוק ובוא תן חיבוק.״ אמר מחייך.

״רגע, מה זאת אומרת חזרת?״ שאלתי בבלבול.
״החיים בלונדון מדהימים, לונדון מהממת. אבל זה לא בשבילי כל הפאר הזה.״
״תשמע, אתה באמת דביל.״ אמרתי מגחך.
״לא סתם דביל. דביל בריבוע.״ הוא צחק.
״מה… אני מבין שהסיבה שחזרת לא קשורה אליי.״ אמרתי.
״מה אני אגיד לך, אחי?״ לידור נאנח והוציא עשן מפיו. ״הכל קשור בהכל.״
״אתה מתכוון הכל קשור באחותי.״ גיחכתי.
״יצאתי ממש טמבל השנה שככה ויתרתי עליה, אחרי שסופסוף היה לנו טוב.״ סיפר בעצב.
״אם אתה שואל אותי, זה עוד לא מאוחר מידי לתקן.״ עודדתי אותו. ״תסתכל עליי.״ הצבעתי על עצמי. ״אצלי זה כבר מאוחר מידי, אצלך זה לא הסוף.״
״זה לא יאומן כל מה שקרה כאן בשנה האחרונה.״ אמר לידור.
״כן.״ הסכמתי איתו.
״תגיד…״
״לא.״ קטעתי את לידור בחיוך. ידעתי כבר מה הוא רוצה לשאול.
לידור חייך. ״איך ידעת?״
״מכיר אותך.״ עניתי.
״כנראה אפילו יותר טוב ממני.״ הוא צחק.
״לי ולך יש עוד המון על מה לדבר, אבל לך יש משהו לעשות לפני כן.״ אמרתי. ״לך תחזיר אלייך את האהבה שלך.״ אמרתי בציווי.
״אתה באמת חושב שהיא עוד אוהבת אותי?״ שאל לידור מהוסס.
צקצקתי בלשוני. ״לא חושב, יודע.״ לידור חייך.
״תאמין לי, אין לי מושג איך הסתדרתי חודש בלעדיך.״ אמר בגיחוך.
״לא הסתדרת.״ השבתי. ״הרי אתה כאן עכשיו.״
״לך אליה, לפחות שאחד מאיתנו יהיה מאושר.״ אמרתי בזמן שהתחבקנו חיבוק חברי. לידור הנהן בראשו בחיוך.
״בסוף הדרך, גם אתה תהיה מאושר.״ אמר בעידוד. אני מקווה.

•אביב•
״טוב, יש לך רעיון?״ שאל אביתר בזמן ששנינו ישבנו בקצות המדרכה מנסים לחשוב על רעיון חלופי.
נענעתי בראשי. ״לא.״ השלכתי אבן נוספת לכביש. ״אנחנו צריכים נס, איזו עזרה מהשמיים.״ מלמלתי.
לפתע משום מקום צצה מכונית על הכביש, אחרי שעות ארוכות שאפילו מכונית אחת לא דרכה על הכביש. הפנסים של המכונית גרמו לי להסתנור מעט בעיניי.
המכונית עצרה לידינו בצידי הכביש. הלב שלי הלם בחוזקה.
דלת המכונית נפתחה, הנהג יצא מהאוטו. החלו להישמע צעדים הולכים ומתקרבים לעברינו. פנסי המכונית האירו על הנהג אשר יצא מהמכונית
ואז הוא הגיע. ממש כמו מלאך שאלוקים שלח מהשמיים. לבוש בג׳ינס כהה וחולצה לבנה. חתיך מתמיד.
״לידור!״ אביתר זינק מהדרכה וקפץ על לידור בהתרגשות.
אני עדיין נותרתי יושבת על המדרכה בהלם והוא עומד מולי. מבטו פגש בשלי.
מיד כל הרגשות שלי החלו לצוץ מחדש, חום החל להתפשט בכל הגוף שלי. לונה פארק התחולל לי בתוך הבטן.
לא האמנתי שהוא באמת כאן.
״מה… מה אתה עושה כאן?״ שאלתי המומה.
״מסתבר שבכל זאת אלוקים הקשיב לך.״ אמר אביתר מגחך.
״חזרתי.״ השיב בחיוך.
״מ…מתי?״ שאלתי מבולבלת. הבטתי באביתר אשר הביט בנו במבט משועשע.
״אני לא ידעתי כלום.״ התגונן והניף את ידיו לצדדים כחף מפשע.
״האמת שזה היה דיי פתאומי, אף לא ידע. אפילו לא אליאור.״ לידור הסביר.
נענעתי בראשי. ״אני… אני לא מבינה.״
״נזכרתי ששכחתי כאן משהו שמאוד חשוב לי.״ הוא ענה.
״אממ…״ אביתר קטע את השיחה. לידור ואני הבטנו בי בעיניים שואלות. ״אם אפשר להגביר את הווליום, פשוט לא שומעים טוב אז…״
״טוב, מספיק.״ מחיתי. ״קום, אביה. צריך ללכת.״
״לאן אתם הולכים?״ שאל לידור.
״הייתי אומר לך אם הייתי יודע.״ השיב אביתר.
״אני לא מבין.״ אמר לידור מבולבל.
נאנחתי. ״אנחנו הולכים להשיג הוכחות שקים משקרת.״ סיפרתי.
״ואיך בדיוק את מתכוונת לעשות את זה?״ שאל לידור.
״הערב שמעתי שיחת טלפון מאוד חשודה.״
״שיחה?״ שאל מבולבל.
״מישהו סיפר שאיזו ירדן עשתה הפלה, קים הייתה נשמעת מאושרת.״ סיפרתי.
״אנחנו חושדים שהיא דיברה על ירדן של אליאור.״ אמר אביתר.
״י…ירדן של אליאור?״ שאל המום. הנהנתי בראשי. ״טוב… לאן נוסעים?״ שאל.
״נוסעים?״ חזרתי אחריו.
״את אמרת שאתם הולכים להשיג הוכחות שקים משקרת, לא?״ הנהנתי בראשי. ״יופי, אז לאן נוסעים?״
״מה זאת אומרת נוסעים?״ שאלתי בתמימות. ״אתה בא איתנו?״
״כן.״
״מגניב!״ קפץ אביתר בהתלהבות.
״אתה… אתה רציני?״ שאלתי המומה.
״כן. אני גם רוצה לעזור. אם אין לך התנגדות.״
״אני…״
״ברור שהיא מסכימה. יאללה לידור, פתח את האוטו.״ אמר אביתר בהתרגשות.
״אביב,״ לידור אחז בפניי. ״אם את מעדיפה להשאיר אותי מחוץ לזה אז אני… זה בסדר. באמת.״
וואו. כמה התגעגעתי למגע ידו החמה על פניי. רציתי להישאר ככה לנצח.
״טוב… אתה באים או מה?״ אביתר צפר מתוך המכונית. ״שיחקת אותה, לידור. איזה אוטו.״
״מתלהב אח שלך.״ אמר לידור בגיחוך.
״כן.״ מלמלתי.
״אז מה את אומרת? תתני לי לעזור לכם?״ שאל.
הסטתי את מבטי לכיוונו של אביתר שיש בתוך המכונית. ״אביב,״ לידור קרא בשמי.
״בסדר.״ אמרתי בכניעה.
״את לא תתחרטי על זה.״ הוא אמר. הנהנתי בראשי.
״על אף רגע איתך אני לא מתחרטת.״ מלמלתי לעצמי בדרך לאוטו.