כל חיי המתנתי לרגע הזה – פרק 1

כרככתי את זרועותיי סביב ברכיי והתכווצתי עד כמה שגופי אפשר לעצמו, כה השתוקקתי להיעלם מהעולם, מהמציאות, מהחיים האלו . לפעמים להותיר את כל היקרים לי מאחור נראה דבר אכזר אך בלתי נמנע מהתשוקה הבוערת הזו ..
מלברוח.
רק המחשבה על עצם העובדה הצורבת שכל חיי סבבו במעגל, שלא משנה עד כמה הכול נראה מושלם ומדהים, מעבר לכל חלום וורוד שאי פעם חלמתי, שבתי לאותה נקודת חולשה משפילה, חזרתי להיות עוד סתם דף אשר עף לעתו ברוח ורק מזהם את עולמנו יותר וגרם למותו של עוד עץ, דף נייר ריק, חסר משקל וכל תוכן אשר כתוב על גביו.
לא רציתי להתעורר מהחלום, לא רציתי לפקוח את עיניי, לא יכולתי להאמין ולו לרגע אחד למה שכל חברותיי הטובות אמרו לי וכשפקחתי את העיניים בחוסר ברירה.. זה קרה ב- בום אחד גדול כמכת ברק איומה ונשברתי בין רגע לאלפי רסיסים אשר התנפצו בין רגע, אפילו לא היה לי זמן להקל זאת, להבין, לבי נשבר ואט – אט נעלם עד שכבר לא היה יותר מה להישבר.
בעבר לא האמנתי לכל השטות הזאת של "לב שבור", סתם ביטוי שהמציאו חסר כל משמעות או אמירה נכונה, גם לעולם לא הבנתי מה פירושו בדיוק.. לא היה קיים הבן אדם שהיה גורם לי לבכות וגם לא לשיברונו של לבי, עד היום לפחות שהבנתי זאת ואני מצטערת שהבנתי.
תהיתי ביני לבין עצמי האם הייתי רוצה להחזיר את הזמן אחורה? לפני שפגשתי אותו?
לאחר פחות מדקה של שתיקה התנגדתי לכך בתוקף, לא!
פשוט לא, הוא המתנה הכי טובה של כל חיי.. לפעמים נדמה לי שכל חיי חכתי אך ורק בשבילו, לעיניים המהפנטות האלו שנדמות כמקור אור ליופי ולביטחון העצמי, למגע המלטף והחמים, לחיוך המרוח על כל פרצופו בצורה מדויקת לצד גומות חן אשר נדמות כאלו ונחרטו בחוזקה אך בעדינות טהורה או לשערו המסורבל אשר למרות הכול נוחת בצורה עדינה וכמעט מושלמת על גבי פניו המלאכיים.
אך מצד שני, אם לא הייתי פוגשת בקיומו חיי היו נמשכים כרגיל, לא הייתי חשה באותו דיכאון תהומי אשר מציף כל יום ויום בחיי, לא הייתי נכנעת לדמעות ומפסיקה לקוות לחיים טובים יותר, כי היו לי והם כבר אינם עוד.
"אחותי קדימה בואי, אנחנו חייבים למהר כבר" צעק לעברי רוני אחי הגדול והיקר, הוא התקדם לכיוון ספסלי המבודד בפארק בו בזמן שמכופף את ראשו מנסה עד כמה שאפשר שלא להיתקל בענפי העצים הסבוכים.
לא עניתי לו, הייתי חלושה חסרת כוחות, בטני צווחה למזון, לשתייה אך לא רציתי בשביל עצמי.
"נו ליאל, את לא יכולה להמשיך כך.. את יודעת שהוא לא שווה זאת". גער בי מעט וגרר אותי בידי.
הוא כעס ושנא אותו עוד מהרגע הראשון ועכשיו כשיש לו סיבה להצדיק את הטענה שלו מלכתחילה, הוא עצוב וכאוב במיוחד, משתתף בצערי עד כמה שיכול.
גם לזה לא עניתי, ידעתי שהוא שווה זאת, ידעתי שלמרות התמונה שתיחרט בראשי ובלבי כאחד לעולמי עולם, המצב שבו הוא בגד בי בגידה מזעזעת שבעיניי גם טרגית במיוחד, ידעתי שלמרות הכל הוא העניק לי אושר עילאי, אהבה, כבוד, הוא היחיד שהיה יכול לגרום לי לשקוע בין רגע בעיניו אך גם לצוף ללא תחושה, הוא היחיד שהיה יכול לגרום לי לבכות ולאחר שנייה אחת ותמימה לזרוח, היחיד שהרגשתי אתו כמו שלא הרגשתי עם איש לעולם, האהבה הזאת הייתה אהבה אמתית וחזקה במיוחד, אפילו לעצמי איני יכולה לתאר זאת עד כמה הוא היה ערך חשוב בחיי, עד כמה הוא היה בעצם כל חיי, הייתי מוכנה לוותר על הכל למענו: על אישיותי, דעתי, על משפחתי – הייתי מוכנה להקדיש לו אותי עצמי ואת כל רכושי, רק למען נשיקה אחת קטנה אשר מרטיטה את לבי, אשר גורמת ללבי לדפוק פעם אחת פעימה חזקה שנדמת כאלו ונשמעת לקילומטרים רבים אך לאחר רגע משתתק בדממה.
"תפסיקי לבכות עליו!" צעק עליי רוני וקטע אותי מרצף מחשבותיי.
"אולי תפסיק כבר רוני? אתה לעולם לא תבין זאת.. בבקשה הפסק להחמיר את המצב שכבר מזמן חמור.." לחשתי בלחש ,אך שמעתי את מילותיי בחוזקה בראשי, כה המון זמן הייתי מעבירה את יומי בבכי, מחשבות ובצפייה בתצלומים משותפים שלי ושל החצי השני שלי.. שלדבר נהיה דבר מלווה בכאב ובקשיים, כמו ילדה קטנה שרק למדה ללכת.
הוא העביר את אצבעו בשערו. "אני מצטער, את יודעת שאני אוהב אותך.. אינך במינה כמה לי כואב לראות אותך כך, מתפוררת לפירורים קטנים ונעלמת לי יותר ויותר עד שכבר כה קשה להבחין בקיומך" הסביר וכיווץ את ידו לאגרוף בחוזקה, ראו על גבי הבעת פניו שקשה לו לדבר איתי על זה, שהוא משתתף בכאבי רק מנקודת מבט מעט אחרת.
הנחתי את ראשי על כתפו. "אני מצטערת, אני פוגעת בכל כך הרבה אנשים בזמן האחרון.." מלמלתי בקול צרוד ומיובש.
"הפסיקי כבר! את קודם כל מחויבת לעצמך מאשר לכולם, מצדי את יכולה גם לירות כדור לראשי, אבל הפסיקי לפגוע בעיקר בעצמך!" גער בי שוב והתקשח במהירות.
גלגלתי את עיניי, כה קשה לחבור ללבו של רוני, לפעמים זה נדמה כמשימה בלתי אפשרית, לפעמים נדמה לי שאפילו ההורים שלנו לא רואים את הכאב המוחבא בשני עיניו הקרות, לא רואים את מבטו הארוך והנוקב אשר סורק כל דבר בעניין אך גם בפחד.
אנחנו אחד למען השנייה.