כל כך קרוב אבל רחוק… פרק 28 :)

אני מקווה שנשארו לי עוד קוראים, ממש ממש סורי על זה שאני כבר מעלה פעם במליון שנהה :(

"אתה משקר" היא אומרת, נשמעת נעלבת מזה שאני משקר לה
"אני לא, אני חושב שקרה לך משהו, שאין לך את הכוח להתמודד איתו, אני צודק?" אני שואל, מפחד שהיא פתאום תקפוץ עלי ותכה אותי שוב, מפחד שהיא תשתגע ותתחיל לזרוק לי פה דברים
אבל היא מהנהנת, מאשרת את דברי

נקודת מבט אלכס:
הוא הושיב אותי עליו, מלטף את גבי בשקט,
לוחש לי מילים מרגיעות,
"רן?" אני שואלת לאחר שתיקה
"אה?" הוא אומר, מפסיק ללטף את גבי, כולו קשוב לי
"למה אתה דואג לי ככה?" אני שואלת,
"מזאתומרת?" הוא שואל, מיתמם
"למה לא הלכת כמו מאט ונתת לי להרגע לבד?" אני שואלת
"כי את חשובה לי, קשה לי לראות אותך ככה" הוא אומר
"למה?" אני שואלת, אבל הוא לא עונה, כנראה לא שמע, הכוח בורח ממני לאט לאט, אני נהיית מנומנמת,
עיניי נעצמות, אני מרגישה מורמת בעדינות, והוא מניח אותי על המיטה, מכסה אותי,
"למה קשה לי לראות אותך? כי אני אוהב אותך, זה למה" הוא לוחש, חושב שאני ישנה,
פעימות ליבי נהיות מהירות, הוא אמר שהוא אוהב אותי,
זה נכון?
זה יכול להיות ככה?
איך רן, ה-סטוציונר, איך דווקא בי הוא התאהב?
אבל השאלה הכי גדולה שאני שואלת את עצמי-
היא למה זה גורם לי להרגיש ככה

בינתיים הוא מכבה את האור, הוא מתקרב אלי, מנשק אותי בלחי, קרוב לשפתיים,
"למה את חייבת להיות עקשנית? את לא מבינה שאני רוצה אותך?" הוא שואל בשקט,
מעיף בי מבט אחד אחרון, ויוצא,
משאיר אותי לבד המומה בחדר…