sabriel123
טלי..מה דעתך על הפרק היום... יותר טוב?

כל כך קרוב אך כל כך רחוק פרק -14-

sabriel123 01/07/2012 1390 צפיות 13 תגובות
טלי..מה דעתך על הפרק היום... יותר טוב?

תהנו…

פרק -14-

חן נכנס בשקט לבית המדרש, משתדל שלא להפריע לשאר הלומדים. הוא מצא לעצמו פינה שקטה, לקח ספר גמרא והתיישב ללמוד.
כעבור זמן מה הרגיש בטפיחה על שכמו, הוא הסתובב וראה את הגבאי מסתכל עליו בחיוך. "המקום הזה תפוס?" שאל.
חן חייך והגבאי התיישב לידו, "מה שלומך, ילד?"
חן משך בכתפיו ואמר, "ברוך ה', לומדים, מה שלומך שלמה?"
הגבאי חייך ואמר, "ברוך ה', אצלי הכל בסדר, כמו שצריך, אין תלונות." שלמה הסתכל על חן שנראה מעט מהורהר ושאל, "מה אוכל אותך?"
"זה הבחורה הזאת, היא משגעת אותי," אמר חן בתסכול. זה לא הייתה הפעם הראשונה שדיבר עם שלמה על נושאים אישיים. הוא תמיד הרגיש בטוח לדעת שכל מה שיספר לו הגבאי ישמור בסוד.
"למה אתה מתכוון?"
"אני מתכוון שהיא משגעת אותי, כאילו מצד אחד היא מראה שאנחנו בסדר ואנחנו רק ידידים אבל מצד שאני היא מראה עוד צדדים שאני יכול לפרש… אני כבר לא מבין, מה אני יכול לעשות?" שאל חן וטמן את ידיו בראשו, כעבור שנייה התרומם בחזרה ואמר, "בנוסף לכך אחותי ביקשה שאני אעזור לבחורה הזו במקצוע שהיא מתקשה בו ואני לא יודע מה לעשות." הוא הסתכל על שלמה שנראה מרוכז בו ושאל, "שלמה, תעזור לי, מה אני אעשה?"
במשך כמה רגעים שלמה נראה חושב ולבסוף אורו פניו והוא אמר, "היום הרב נמצא ואם תרצה תוכל לשאול אותו, תבקש ממנו הכוונה, כי אתה עומד במצב לא פשוט. מצד אחד הבחורה מחבבת אותך בתור ידיד אבל מצד שני היא עושה סימנים שמראים על יותר מכך. תשאל אותו אם אתה יכול למד אותה או שיש בכך בעיה הלכתית."
"אוקי, תודה," אמר חן בהקלה.
שלמה נעמד ואמר, "יש לי להחזיר ולסדר עוד כמה דברים, אם תרצה הרב יבוא ללמוד כאן עוד חצי שעה, אם תרצה."
"אבל אני לא ארצה להפריע לרב בלימודו," אמר חן, מרגיש מעט נבוך.
"זה בסדר, אני בטוח שהרב יסכים לשמוע אותך, תגיד לו שאני שלחתי אותך והכל יהיה בסדר."
"תודה שלמה, אתה בן אדם טוב."
"ואתה צריך להשקיע בלימודים, כן? אז אתה תלמד ואני אלך לעשות סדר." אמר. הוא נעמד וצעד לעבר שולחן עמוס בספרים.
חן חייך לעצמו ושב ללימוד.

***

רבקי צעדה בעצבנות ברחבי הבית, אוריאל אמר בטלפון שתוך כמה דקות הוא יהיה אצלה, אך זה לא מנע ממנה להילחץ ולהסתובב בבית בקוצר רוח.
זה הייתה הפגישה הראשונה שלה עם אוריאל והיא רצתה שהכל ילך מושלם. הם קבעו שילכו לקולנוע לראות את הסרט החדש חטיפה לאור היום ואז אולי ילכו לאכול במסעדה.
"לאן את הולכת, כולך מגונדרת?" שמעה רבקי את כולו של חן. היא הרימה את ראשה והבחינה בו בתחתית גרם המדרגות.
"אתה חושב שזה יפה?" שאלה רבקי והסתכלה עליו בעיניים גדולות.
הוא הנהן בראשו ואמר, "אני מניח, זה נראה יותר טוב מכל הבגדים שאת בדרך כלל לובשת."
היא חייכה ואמרה, "תודה." באותו רגע שמעה את צפירת המכונית.
"חייבת ללכת, בי," אמרה ועזבה את הבית. בחוץ חיכה לה בתוך מכונית מאזדה ישנה, אוריאל.
"הי," אמרה כשנכנסה לתוך התא שליד הנהג.
הוא חייך ושאל, "מוכנה?"
היא הנהנה בראשה והם נסעו משם לעבר הקניון.

***
מיכל ישבה בחדרה, מאזינה למוזיקה ומנסה לפתור תרגילים במתמטיקה. אך לאחר כמה ניסיונות כושלים לפתור את התרגיל דחפה את הספר אחורה ונאנחה בייאוש.
"אני שונאת מתמטיקה," מלמלה לעצמה והסתכלה בתיעוב על התרגילים התמימים שהיו בספר.
היא קמה ממקומה וצעדה לעבר המטבח, לוקחת לה כוס מים מהברז.
"הי, מותק," שמעה מיכל את קולה של אימא. היא הרימה את ראשה וראתה את הוריה יושבים סביב השולחן.
היא התקרבה לעברם ושאלה בחיוך, "מה קורה?"
אביה הסתכל עליה ואמר, "לא שמעתי ממך כבר מלא זמן, מה קורה מתוקית?"
מיכל גלגלה עיניים ואמרה, "ובכן אתה לא נמצא כאן כמעט בכלל ואתה תמיד עסוק בעבודה שלך," היא הבחינה במבטו של אביה והוסיפה במהירות, "לא שזה כל כך נורא. אז חשבתי אולי נעשה משהו ביחד, גם ככה אני צריכה קצת הפסקה מכל המתמטיקה הזאת."
אביה, עידו הסתכל על אימא ושאל, "מה את אומרת?"
רונית הסתכלה על ביתה ואמרה, "אני לא חושבת שיש לך מבחן בעוד שבוע ואת בקושי יודעת את החומר, אני—"
"אבל אימא," קטעה אותה מיכל בכעס. "אני צריכה הפסקה, אני חייבת הפסקה, אני מרגישה שעוד תרגיל אחד ואני אקרע את הספר למיליון חתיכות!"
רונית הסתכלה בחיוך ואמרה כעבור כמה שניות של שקט, "בסדר, אבל," אמרה מיד רגע לפני שראתה את מיכל פורצת בצווחות גיל ואושר. "אתם הולכים לראות סרט וחוזרים מיד."
אביה הנהן בראשו לאות כן אבל מיכל אמרה, "אני גם צריכה כמה בגדים ובתמנון יש בגדים מהממים."
אימא נאנחה ואמרה, "בסדר, נראה לי את סוף היום את כבר לא תנצלי ללמודים, אבל מחר אני מצפה לראות אותך בבית חורשת, זה ברור?!"
מיכל הנהנה בראשה לאות כן ופנתה לאביה, "אתה בא?"
"כן, אני רק אברך ונצא." אמר אך שנייה לאחר מכן צלצל הפלאפון שלו. הוא ענה. מיכל הסתכלה עליו מדבר וידעה שהוא לא יבוא איתה.
הוא ניתק כעבור כמה דקות ואמר, "מיכל אני באמת מצטער, אבל אני—"
"אבא, זה בסדר, אבל אני דורשת מאתיים שקל בתמורה."
אביה נאנח, הוציא שטר של מאתים מכיס מכנסיו והגיש לה, "תיהני."
"תודה," אמרה בחיוך, היא נשקה לו קלות ורצה לחדרה להתארגן.

מיכל נכנסה לקניון מחייכת, היא הסתכלה על השעון, השעה הייתה שש וחצי.
"אולי אשלי תרצה לבוא איתי לקניון," מלמלה לעצמה בשקט. היא צעדה לעבר ארומה וקנתה לה כוס אייס קפה.
"תודה," אמרה למוכר, לקחה את האייס קפה והוציאה את המכסה. היא תמיד שנאה ללכת עם המכסה על הכוס.
היא שלפה את הפלאפון מכיס החצאית שלה וסימסה לאשלי.
מיכל צעדה לעבר הקולנוע, מסמסת ביד אחד וכוס האייס קפה בצד שני וכמעט שלא הבחינה בדרך. היא הייתה כל כך שקועה בפלאפון שלפתע נתקלה במישהו וכל האייס קפה נשפך על חולצתו של הבחור.
מיכל הסתכלה בהלם על הכוס שהייתה על הרצפה ואמרה בהלם, "אני כל כך מצטערת!" והרימה את ראשה. מולה עמד חן, מסתכל עליה בחיוך מעט משועשע ומעט כועס.
"חשבת פעם ללכת עם מכסה, בשביל זה הם קיימים," אמר והסתכל על חולצתו המלוכלכת.
"אני כל כך מצטערת חן, אני כל כך לא התכוונתי, אני אפצה אותך, אני אעשה.. אני—"
"אוקי, קודם כל תנשמי," אמר חן, קוטע את רצף דיבורה.
היא השתתקה והסתכלה על החולצה שהייתה ספוגה בקפה הקר. "בוא, נלך לתמנון, אני אקנה לך חולצה חדשה," אמרה מעט בעצב.
"מה פתאום! אני אלך לשטוף את החולצה ואז..," אמר, הוא השפיל מבט על חולצתו ולבסוף אמר, "בסדר, אבל אני משלם על החולצה."
היא חייכה מעט ואמרה, "עוד נראה לגבי זה." והם התחילו לצעוד לעבר החנות.
"מה אתה עושה כאן?" שאלה כעבור כמה דקות של שתיקה
"הייתי צריך להחליף משקפיים כי הם נשברו לי ובדרך אמרתי שאני אקפוץ לדינמיקה ואקנה לי מטען חדש לאייפון כי הוא עומד להיהרס."
הי לא ענתה והם נכנסו לחנות. מיכל אהבה את החנות של תמנון, צבעונית ועם זאת פשוטה.
הם ניגשו למחלקת הגברים ומיכל התחילה לשלוף מספר חולצות, "לך למדוד," אמרה.
הוא חייך והסתכל על החולצות בהרמת גבה.
"נו, תנסה, זה רק לבינתיים," אמרה.
חן גלגל עיניים ונכנס לתא ההלבשה. כל פעם הוא יצא עם חולצה אחרת ומיכל יכלה שלא לחייך כמה הבגדים נראו טוב עליו, לבסוף הם בחרו בחולצת טי שירט פסים.
בזמן שחן היה עסוק בלמדוד מכנסי ג'ינס, היא הייתה עסוקה בלחפש לה מספר בגדים. היא הסתובבה בחנות שלפתע הבחינה בשמלה בצבע ורוד, חסרת שרוולים עד אמצע הירך.
"את אוהבת את זה?" שמעה את חן לידה.
היא קפצה בבהלה ואמרה במהירות, "לא אני סתם..,"
"תמדדי."
"חן, אני לא חושבת ש—"
"קדימה," אמר והסתכל עליה במבט מאיים.
"טוב, בל אני רוצה לקחת עוד שתי חולצות, אני חייבת חדשות," אמרה בחיוך. היא לקחה את השמלה במידה שלה ועוד שתי עליוניות ונכנסה לתא המדידה.
חן עמד מחוץ לתא ההלבשה מחכה למיכל, כעבור כמה דקות היא יצאה החוצה לבושה בשמלה, מעט נבוכה מנסה להוריד עד כמה שיכלה את השמלה הקצרה. היא לא הורידה את החולצה שלבשה אך אם זאת חן לא יכול היה שלא להתיק את מבטו ממנה. היא הייתה יפיפייה, ללא כל ספק.
היא הסתכלה עליו ושאלה, "מה אתה חושב?"
"אני חושב," אמר חן בחיוך."שאם את לא קונה את השמלה את טיפשה."
היא חייכה. "אבל אתה לא חושב שזה משמין אותי?"
חן הרים גבה ומיכל גלגלה עיניים. "בסדר, אני אקח אותה, אבל בתנאי שאתה לא תשלם על החולצה שלך."
חן הסתכל על מיכל ולבסוף נכנע ואמר, "בסדר."
היא חייכה ומהירה להיכנס לתוך תא ההלבשה, כעבור כמה דקות הם יצאו מהחנות מחזיקים בשתי שקיות.
"בוא נלך לשירותים ותחליף את החולצה," אמרה מיכל והם מיהרו לעבר השירותים. מיכל הסתכלה וראתה שעל דלת שרותי הבנות נכתב על ניר, "עקב שיפוצים השירותים לא פועלים."
מיכל חייכה. "בוא," אמרה והם נכנסו לתוך שרותי הבנות. המקום היה הרוס.
"הם לא שיקרו שהם אמרו שהמקום בשיפוצים," אמר חן והסתכל על הבלגאן ששרר במקום.
מיכל צחקה ושאלה, "למה ציפית, שישקרו?"
חן חייך ומיכל אמרה כעבור רגע, "טוב, אתה תתארגן ואני אצא, אני—"
"זה בסדר, זה לא שראית אותי כבר חצי ערום," אמר חן בחיוך ולפני שמיכל הספיקה להגיב הוא פשט את החולצה.
מיכל עצרה את נשמתה מסתכלת על החזה המושלם, על הקוביות הקטנות שבצבצו בבטנו.
היא לא יכלה לעצור את עצמה והיא הרימה את ידה לגעת בו. חן הסתכל על מיכל, היא עמדה כל כך קרוב אליו, ידה כמעט נוגעת בחזהו, אך לאחר שנייה היא הורדה את ידה ואמרה, "יש לי מגבונים בתוך התיק, אם אתה רוצה."
הוא הנהן בראשו ומיכל מהירה לחטט בתיקה. כעבור רגע שלפה את המגבונים והגישה לו.
"תודה," אמר. הוא הוציא מעט מגבונים וניגב בהם את חזהו שהיה מעט דביק, כעבור כמה דקות הוא לבש את החולצה החדשה ושאל בחיוך, "איך אני נראה?"
היא הסתכלה עליו ואמרה, "נאה מאד."
"נאה? מאד? התחלת לדבר במשלב לשוני גבוה?" שאל בציניות.
ההיא חייכה אך לא ענתה, לפתע כל מה שרצתה זה להיות עם מחשבותיה לבד. "אם אני כבר בקניון, אולי תבואי איתי לראות סרט?"
מיכל הסתכלה עליו בהפתעה והוא הוסיף במהירות, "זה לא דייט או משהו, סתם בילו ידיד וידידה."
היא הרגישה את זה, עוד חץ שנתקע בליבה וקורע חלק ממנה. היא הרגישה את הדמעות מבצבצות בזוויות עיניה והיא אמרה, "אני אבוא, אני פוט חייבת לעשות משהו קטן קודם." אמרה, מחייכת באילוץ.
הוא הנהן בראשו ועזב את השירותים. ברגע שראתה את דלת השירותים נסגרת, היא לא יכלה להחזיק את זה עוד והיא פרצה בבכי.
"למה, אלוהים, למה?" מלמלה לעצמה בשקט, נותנת לדמעות לשטוף אותה. היא נזכרה עד כמה קרובה הייתה לגעת בו. כמה רצתה אך לבסוף וויתרה, היא פחדה מתגובתו, היא לא רצתה שהוא יגיד לה שהוא לא רואה אותה בצורה כזאת, אך לא היה צורך, המשפט האחרון שלו הבהיר לה את זה.
היא הוציאה מספר מגבונים ומהירה לנגב את פניה. היא הסתכלה על כצמה במראה, עיניה היו מעט אדומות, וכך גם אפה.
היא משכה באפיה ויצאה מהשירותים מחזיקה את שקית הבגדים שלה והחולצה של חן.
"אני אקח לנקות אותה," אמרה ונמנעה מלהביט בעניו שמא יבחין שבכתה.
"מה פתאום, עשית יותר מידי, אני לא מוכן," אמר וניסה לקחת את החולצה מידיה אך היא התרחקה ממנו ואמרה, לא מסתכלת עליו, "בבקשה, חן, אל תתעקש."
לא היה צורך לנחש שהוא נועץ בה את מבטו בה, בלי לחשוב היא הרימה את מבטה ואמרה חלושות, "בבקשה."
חן התקרב אליה ושאל בשקט, "את בוכה?"
היא מהירה להתרחק ממנו, אך נתקלה בדלת השירותים מאחוריה. "לא."
"מיכל, קרה משהו?" שאל בדאגה.
היא מהירה לעלות על פניה חיוך. "הכל בסדר, אתה רוצה ללכת לסרט?" שאלה.
חן הסתכל עליה, הוא ידע שאין טעם להתווכח והוא אמר, "אני אשמח." והם צעדו לעבר הקופות.
"הפעם תתני לי לשלם?" שאל כשעמדו בתור לסרט חטיפה לאור היום. היא חייכה והוא הוציא מארנקו שטר של מאה שקל, הבחורה נתנה להם את הכרטיסים והם צעדו לעבר בקולנוע.
"אני אלך להביא לנו קצת פופקורן, בסדר?" שאל חן כשעמדו ליד הכרטיסן. מיכל הנהנה בראשה נתנה את הכרטיס ונכנסה פנימה.
היא חיכתה בפנים בשקט שומעת את רעש קולות הנערים והנערות מעליה צוחקים ומדברים.
כעבור כמה דקות חן התיישב לידה מגיש לה את הפופקורן וכוס קולה.
"תודה," אמרה בחיוך.
לאחר הקדמונים לסרטים אחרים הסרט התחיל. מיכל ישבה מרותקת ולא הבחינה שידיה קרובה מאד לידו של חן. כאשר התחילו הקרב יריות במגרש החניה מיכל מהירה לאחוז בידו של חן.
כאשר קלטה מה עשתה היא מהירה להסתכל על חן, הוא הסתכל עליה בחיוך ומיכל מהירה לעזוב את ידו אך לא נתן לה ולחש בשקט, "זה בסדר." וחזר לראות את הסרט.
מיכל הסתכלה על היד האוחזת בידה, ידו הגדולה והחמימה בתוך ידה. את שארית הסרט היא לא ראתה. היא לא הייתה מסוגלת לחשוב כל עוד ידו בתוך ידה. היא לא חשבה, רק הרגישה. החמימות, ידו הגדולה אוחזת בידה.

"הסרט היה טוב," אמר חן כשהיו בדרך חזור. חן התנדב להסיע אותה הביתה.
"כן, ממש יפה," אמרה בשקט.
"את בסדר, את נראית קצת מדוכאת." אמר והסתכל עליה.
"קצת עייפה."
הוא הנהן בראשו. לאחר כמה זמן הרגישה מיכל שהמכונית מאיטה את המהירות ולבסוף המכונית נעצרה מתחת לביתה.
"תודה חן," אמרה והתירה את האבזם של החגורה ופתחה את דלת המכונית שחן קרא בשמה.
היא הסתובבה, מופתעת והוא אמר, מעט מחייך, "ילדונת, זה היה היום הכי מושלם בחיי, אז תודה."
מיכל הסתכלה עליו ואמרה, "על לא דבר." ויצאה מהמכונית צועדת לעבר ביתה, מחייכת חיוך ענקי.
חן אומנם לא התוודה על אהבתו כלפיה אבל זוהי גם התחלה.


תגובות (13)

ראשוווונה !

01/07/2012 14:28

שמעי אני מכורה לסיפור שלך!! זה כבר לא מצחיקקקקק..טוב אולי קצת XD..

קיצור סורי על ההקדמה..
עולה לקרואאאאאאא (-:

01/07/2012 14:58

שמעי…
חחחח הפעם זה יותר טוב!
הרבה יותר טוב! :)
אין הרבה הנהונים! שזה כבר יותר טוב!
הפרק בכללי יותר יפה גם…
יש בו יותר תוכן, מאשר מעגל שחוזר על עצמו שוב ושוב…
אין פה הרבה הומור, שזה גם היה יותר נוח. אני לא ואמרת שההומור כללי לא היה קשור, אבל סתם, היו יותר דיבורים מאשר ירידות. האמת שהיו פה יותר רגשות מאשר שיחות, שזה גם עוד פלוס!
בכללי.. הפרק יצא ממש טוב!!
יותר מיפה!! חחח
זה יצא פרק ממש מתוק וביישני:)

01/07/2012 15:06

מתי מיכל וחן יהיו זוג?!!!!!!!

01/07/2012 15:16

יוווו,
אני חולה על הכתיבה שלך!!!
היא כלכ ך אמיתית שלא יכולתי שלא לבכות ביחד עם מיכל…חי..חי..
אני טיפוס רגיש, אין מה לעשות…

01/07/2012 22:46

זה פרק ממש יפה!! תמשיכי!

01/07/2012 22:57

יואוו המשכת!!
ויצא פרק יחסית ארוךך!!
ואת כותבת מהמם!!
וזה פרק מושלם!!
ואני אוהבת את הסיפור הזה!!!!
אז……תמשיכי ע-כ-ש-י-ו !!!
מובן? :)

01/07/2012 23:03

איזה פרק חמוד!! אני כל כך אוהבת את חן ומיכל שאינלך מושג בכלל! אני פשוט מחכה לרגע שהם… יתוודו על אהבתם!
אוף אוף מסכנה מיכלי, אבל אני סומכת עלייך שבסופו של דבר הכל יסתדר [;
כרגיל, את כותבת מקסים! (אני מרגישה כמו תקליט שבור שחוזר שוב ושוב על אותן מחמאות אבל.. הי זה באמת ככה!)

01/07/2012 23:11

זה מושלם !
מדהים !
וארוווווך !!
שזה ממש ממש טוב (:
חיחי ,
תמשיכי מהר !!

01/07/2012 23:17

סבריאלי,הידעת שאת ממש-אבל ממש-מוכשרת?!
אני רצינית!כל הסיפורים שלך…שקראתי עד עכשיו פשוט מדהימים!!!
תמיד בא לי להמשיך לקרוא!זה כתוב בצורה מקסימה וממש רומנטי!
אני מחכה לפרקים הבאים שלך!!!
תמשיכי במהירות;)

02/07/2012 07:31

מווווששללםםם!!

02/07/2012 11:31

תגידי זה בכוונה שאנחנו לא יודעות מה קרה בסרט?
פרק מדהים

02/07/2012 13:22

לא, זה לא בכוונה… פשוט לא קרה שום דבר חוץ מזה שהוא החזיק לה את היד…
ותודה…

02/07/2012 15:24
22 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך