כל כך קרוב אך כל כך רחוק פרק -21-

טוב, שנים חיכיתם לפרק הזה, כמה בנות אפילו שאלו אם פרשתי, הפסקתי את הסיפור..
אז התשובה היא, לא! לא הפסקתי, לא פרשתי.
הייתי עצלנית ולא היה לי כוח לכתוב את הפרק שלא לדבר שמלא זמן חיפשתי רעיון טוב להמשך..
אז קבלו במחיאות כפיים סוערות את פרק 21!!!

פרק -21-

מיכל צפתה בחן עוזב את הבית ולא הבינה למה התכוון. היא לא ידעה מה לעשות, המצב בינה לבין חן היה מוזר, בלתי צפוי. זה שהיא כבר לא ידעה לאיזה תגובה לצפות ממנו, בנוגע ליחסים ביניהם.
היא עוד יכלה להריח את ריח האפטרשייב של חן באוויר.
מיכל התנערה ממחשבותיה והתחילה לנקות את הבית.

"בוקר טוב," אמרה אשלי ברשמיות כאשר נכנסה לכיתה. מיכל ורבקי הסתכלו עליה למשך מספר שניות ולבסוף שאלה רבקי, "קרה משהו?"
אשלי חייכה ואמרה, "מחר בשעה חמש בצהריים יתקיים מסיבה קטנה בחצר הבית שלנו, והורי ישמחו מאד לפגוש אתכן, אל תשכחו להביא הורים."
במשך כמה שניות מיכל ורבקי נעצו בה מבטים עד שלבסוף פרצה מיכל בצחוק ואמרה, "בדיחה טובה, אש." כאשר הבחינה בפניה הרצינות שאלה מעט בהיסוס, "את.. את רצינית?" והסתכלה על רבקי שנראתה לא פחות מופתעת ממנה.
"מה אף פעם לא ערכתם מסיבת היכרויות?"
כשרתה את שמיכל ורבקי מנידות את ראשם לאות לא אמרה, "בכל אופן מה שקורה זה שהמשפחות נפגשות, מדברים, אוכלים ארוחה קלה וזהו, יהיה כיף."
"אני אני מקווה שאימא שלי תוכל להגיע," אמרה רבקי שלא ידעה עוד מה להגיד.
אשלי חייכה חיוך רחב ואמרה, "אל תדאגי, אימא שלי דיברה עם ההורים שלכם והם כבר הסכימו."
"אה..אוקי?" גמגמה מיכל.
"יופי, אז מחר בשעה חמש," אמרה וחייכה. "הכל הולך להיות כל כך מושלם."
לאחר גמר הלימודים אסף גלעד את מיכל והם נסעו להסתובב בפארק הסמוך לביתה של מיכל.
"מה שלומך, איך את מרגישה?" שאל גלעד ברכות, כאשר החלו להסתובב בפארק.
מיכל חייכה ושאלה, "קרה משהו?"
"אני דואג לך, מאז התאונה אני לא שקט עם עצמי, כל דבר קטן מפחיד אותי, כל דבר קטן שאני שומע מבחוץ מקפיץ אותי לוודות שלא לך קרה משהו."
מיכל חייכה ואמרה, "האם אמרו לך שאתה הבחור הכי מושלם, הכי מדהים והכי מקסים?"
גלעד חייך בממזריות ואמר, "כן, הרבה פעמים."
מיכל הסתכלה עליו בהלם והוא צחק, "אני צוחק, הבן אדם היחיד שאמר את זה הוא את, את הבחורה הכי מדהימה, הכי מושלמת שיכולתי לבקש בשבילי ואין יום אחד שאני לא מתחבט בשאלה למה אני."
היא הסתכלה עליו מבולבלת והוא המשיך, "למה אני, למה בחור כמוני, בחור שהיה בעבר אלכוהוליסט וכמעט אנס יוצא עם בחורה תמימה, טהורה, מה מצאת בי?"
מיכל נעצרה במקומה ואמרה, "אתה באמת שואל שאלה כזו?"
גלעד נעצר אף הוא והנהן בראשו ברצינות.
היא הסתכלה עליו, חודרת במבטה ואמרה לאחר כמה שניות של שקט, "אתה באמת רוצה לדעת למה בחרתי בך, למה דווקא אתה?"
הוא לא זע והיא אמרה, "כי אתה שונה, אתה לא כמו כל הבחורים. אתה יודע מזה להיות אלכוהוליסט, אתה יודע מזה להיות כמעט אונס, אתה חי עם החוויה הנוראית הזו כל יום מחדש, ובגלל זה אני יודעת שאתה לעולם לא תפגע בי, אני יודעת כמה יפגע בך ובאישיות הפגומה שלך לפגוע בי."
גלעד חייך חיוך מריר ואמר, "את אומרת לא כמו כל הבחורים. מה עם חן?"
"מה איתו?" שאלה, מעט מבולבלת.
"חן אומנם לא עבר חוויה כזו אבל אני בטוח שהוא לא עוד בחור בשבילו, את אהבת אותו ואולי עוד אוהבת." והסתכל עליה במבט בוחן.
באותו שנייה הרגישה בזיכרונה את אצבעות ידו של חן מרפרפות על גופה ורעד קל עבר בה. היא לקחה נשימה עמוקה ואמרה, "אני לא אשלה אותך, אני מכירה את חן כל כך טוב שהוא נהפך להיות חלק ממני ואולי זו הבעיה. הוא הבחור היחיד שהכרתי, הבחור שבאמת סמכתי עליו וידעתי שיהיה לידי, אבל עכשיו." אמרה והסתכלה על גלעד באהבה, "עכשיו מצאתי אותך ואני מתחילה לשחרר."
גלעד בחן אותה במבטו במשך מספר שניות ולבסוף אמר באנחה, "אם את אומרת, אני פשוט לא רוצה שתפגעי."
"למה אתה מתכוון?" שאלה בהפתעה.
"עזבי, זה לא חשוב, לי אין שום זכות דיבור בנושא," אמר והתקדם לעבר המזרקה שעמדה לא רחוק.
"גלעד, עצור," אמרה ותפסה בזרועו. הוא נעצר והסתכל עליה, "בבקשה אל תכעסי עלי, אני באמת לא רוצה להתערב, אבל כל פעם שאת מספרת לי על חן אני מתחיל לכעוס וכמובן שלא מקנאה, אני באמת מאושר שאת ביחסים טובים איתו ו—"
"גלעד תגיע לעיקר, "קטעה אותו מיכל.
"כן," אמר ולקח נשימה עמוקה. "העניין הוא שהוא לא נותן לך מנוח, את אומרת לי שאת מנסה לשחרר אבל את לא מצליחה, לא כי את לא רוצה, אלא כי הוא לא נותן לך. את אומרת שהוא רק ידיד אבל אני חושב שהוא משקר לך, הוא לא רוצה בידידות שלך, הוא רוצה יותר מזה. הוא רוצה את התשוקה שלך אליו, את הגוף המעקצץ רק למגעו, הוא לא באמת אוהב אותך. ואת, את לא רואה את זה כי את אוהבת אותו יותר מידי, הוא לא אוהב אותך."
מיכל נעצה בו מבט המום והוא אמר בצער, "מיכל אני באמת מצטער, אני לא התכוונתי להישמע אכזר, אבל כואב לי לראות אותך שבורה אחרי כל מפגש שלך עם חן. את באמת אוהבת אותו, את חושבת שאולי תהוו זוג מקסים ומתוק ביחד אבל תני לי לשאול אותך, איזה כמה זמן בני זוג נשארים כשהם במערכת יחסים של תשוקה בלבד וחוסר אהבה?"
מיכל לא ענתה, היא לא ידעה מה להגיד, היא לא ידעה מה לחשוב, מילותיה של גלעד פגעו בליבה וקרעו אותה, היא לא רצתה לחשוב שחן רוצה אותך רק מבחינה פיזית.
"מה אתה רוצה שאני אעשה?" שאלה בשקט.
"מיכל, אני לא רוצה שתעשי כלום, אני לא רוצה לגרום לך לשנוא אותו או משהו. אני רק רוצה בטובתך, ואם את שואלת אותי, אני מציע לך להתרחק ממנו מעט, לא לבלות את הזמן שלך איתו אלא עם אנשים אחרים, תאמיני לי את תרגישי יותר משוחררת."
מיכל את הדמעות צורבות בעיניה והיא מהירה לנגב אותם עם גב ידה. "אני לא יכולה, אני לא מסוגלת."
גלעד התקרב אליה ועטף אותה בחיבוק חם, "אוי, מיכל שלי. את כל כך תמימה."
היא חיבקה אותו בחזרה ולא ענתה.

מיכל צעדה עם הוריה לבית משפחת גריי. מיכל לקחה נשימה עמוקה ודפקה על הדלת, כעבור רגע נפתחה הדלת ואשלי עמדה מולה לבושה בשמלה פרחונית ארוכה.
"מיכלי, הגעת, וגם הורייך ואחים שלך הגיעו, יופי," אמרה בחיוך ומהירה לפתוח את הדלת.
מיכל נכנסה לבית, בפנים ראתה את הוריה של רבקי משוחחים עם הוריה של אשלי ואת נועם יושב על הספה, ברגע שהבחין באחיה של מיכל מיהר לעברם והם פצחו במשחק.
"תרגישו בנוח," פנתה אשלי להוריה של מיכל. "ארוחת הערב תהיה מוגשת בשבע, אני מקווה שבאתם רעבים." אמרה בחיוך.
רונית הסתכלה על מיכל בהרמת גבה ומיכל צחקה, "אני יודעת, היא הזויה, אבל היא נשמה מתוקה."
והיא התקרבה לעבר רבקי שיצאה מהמטבח ושאלה בחיוך, "לפני כמה זמן הגעתם?"
"אל תשאלי אותי, חן יגיד לך, הוא בודק כל רגע בפלאפון שלו. הנה הוא, נכנס."
מיכל הסתובבה וראתה את חן נכנס לתוך הבית. כשראה אותה אורו פניו והוא נופף לה בידיו.
מיכל קפאה על מקומה ופנתה לרבקי, "מה לעזאזל חן עושה כאן?"
רבקי הסתכלה על מיכל בהרמת גבה, "הוא אח שלי, זוכרת? וזה מפגש חברתי משפחתי."
"מזה כל כך משנה לך?" תמהה רבקי.
"אני פשוט לא מבינה מה הוא עושה כאן," אמרה ברוגז וצעדה למטבח לקחת לה כוס מים קרים.
"הי," שמעה את חן מאחוריה.
היא הסתובבה בבהלה וראתה אותו מחייך. "מה קורה?" שאל.
"אני לא יודעת, תגיד לי אתה," אמרה בקרירות.
"קרה משהו?" שאל, מעט מבולבל.
היא חייכה בנימוס ואמרה, "בכלל לא, אם תסלח לי, אני חייבת לשירותים." וצעדה החוצה שחן אחז בזרועה.
היא הסתכלה על חן ואמרה, "שחרר אותי."
"מיכל, עשיתי לך משהו? זה בנוגע למה שקרה לנו אתמול?"
מיכל הרגישה את פניה מתחממות ומהירה להשיב, "לא."
הוא הסתכל עליה בחשדנות ואמר, "בטוח, כי יש לי חשד שזה קשור לזה."
"לא חן, תאמין לי, זה לא קשור לזה, עכשיו שחרר לי את הזרוע כי אני חייבת לשירותים."
חן שיחרר אותה והיא צעדה לעבר האמבטיה. ברגע שנכנסה פנימה היא פלטה אנחה ארוכה.
היא נעמדה מול המראה והסתכלה על עצמה, "מה אני עושה?" אמרה להשתקפות שלה.
"למה אני, למה דווקא עכשיו, למה דווקא כשאני באמת שמחה, למה דווקא כשאני רוצה לשחרר?" שאלה בתסכול.
אך כמובן שהדמות שעמדה מולה לא ענתה לה. היא שטפה את פניה, נותנת למיים הקרים לצנן אותה מהחום שהרגישה, ניגבה את פניה ויצאה מהשירותים.
בחוץ ראתה את הוריה משוחחים עם הוריה של אשלי ורבקי. את אשלי ורבקי משוחחות ביניהם, את אחיה משחקים עם אחיה של חן.
היא חיפשה את חן, אך הוא לא היה שם.
"מחפשת מישהו?" שמעה את קולו של חן לצידה.
היא קפצה בבהלה ואמרה, "לעזאזל, חן. אתה חייב להפסיק לעשות לי את זה."
"לעשות לך מה, ילדונת?" שאל בחיוך.
היא הסתכלה עליו ושאלה, "ילדונת?"
הוא משך בכתפיו ולא ענה. "לא ענית לי על השאלה שלי,"
"ואתה על שלי, אז אני מניחה שאנחנו תיקו," אמרה בציניות.
"את במצב קרבי." אמר. "מיכל?" שאל בשקט ודחף אותה לקיר.
מיכל הסתכלה עליו בהלם ואמרה, "מה אתה חושב שאתה עושה, ההורים שלי כאן, ההורים שלך כאן, ההורים של אשלי כאן, שלא לדבר על אחים שלי ו—"
"את מוכנה לשתוק, אני מודע לעבודה שכולם כאן, אם את זוכרת אני יכול לראות," אמר, הוא לקח את ידה והכניס אותה חזרה לאמבטיה.
"חן, מה אתה חושב שאתה עושה, זה לא יאה בכלל!"
חן גלגל עיניים ואמר, "תירגעי, הם כל כך עסוקים בינם לבים עצמם שהם לא ישימו לב שנעלמנו."
"מה אתה רוצה?" שאלה והתיישבה על האסלה.
"תסבירי לי למה כל זה," והצביע עליה.
"כל מה?" שאלה והסתכלה על עצמה. "למה אני לבושה ככה?" התחכמה.
חן גלגל עיניים ואמר, "את מנסה לשחק בי או משהו, כי אם כן זה ממש מצליח לך."
מיכל הסתכלה מופתעת על חן שלפתע נראה עייף.
"מיכל, מה את רוצה ממני, אני כבר לא מבין אותך."
מיכל נעצה בחן מבט המום ואז קמה בכעס ואמרה, "אני לא מאמינה שבאמת שאלת אותי את זה!
חן הסכל על מיכל ואמר ברוגז, "מה את לא מבינה, אני באמת מנסה להבין! מצד אחד את מראה בי עניין ומנגד את משחקת כאילו אנחנו סתם ידידים."
מיכל לא יכלה להסתיר את הזעם שהרגישה ואמרה, "גלעד פשוט צדק לגביך! אני לא מאמינה שבאמת חשבתי אחרת! איך יכולתי להיות כל כך טיפשה?"
"על מה את מדברת?"
"גלעד אמר לי היום שהעניין היחיד שיש לך בי הוא תשוקה ומגע בלבד ואתה בכלל לא אוהב אותי בצורה כזאת," היא התחרטה על המילים ברגע שאמרה אותם. היא הסתכלה על חן שנעץ בה מבט קפוא.
"זה מה שאת חושבת עלי?" שאל בקול קר. "שבמהלך השמונה השנים האחרונות אני רואה בך כאובייקט מיני?"
"חן, אני לא.."
"את לא, מה?" שאל במרירות. "תגידי לי, אני בטוח שיש עוד כמה דברים שאת רוצה להגיד לי, עוד כמה דברים שהחבר שלך אמר לך עלי."
מיכל נשמה עמוק ורצתה לדבר אך המילים, כאילו נתקעו בגרונה ולא בקעו החוצה. היא ניסתה להגיד משהו, אך לא הצליחה.
חן התקרב אליה ושאל, "תסתכלי לי בעיניים ותגידי לי שזה הצורה היחידה שאני מסתכל עלייך."
היא לא הסתכלה עליו, היא לא יכלה.
"תגידי את זה מיכל, תגידי לי את זה, ס'תכלי עלי!" אמר בכעס.
"אני לא יכולה!" צעקה לעברו, היא הרגישה בדמעות המבצבצות בזוויות עיניה והיא לא עשתה כלום כדי לעצור אותם.
"מה את לא יכולה?" שאל ודחף אותה לקיר, הוא הניח את ידיו משתי צידי ראשה מונע ממנה לברוח.
"אני לא יכולה יותר! תפסיק עם זה, תפסיק את העינוי הזה," לחשה בשקט.
"אז תפסיקי לצאת עם גלעד, תודי שהוא משקר לך וכל מה שהוא רוצה זה שתתרחקי ממני," אמר בשקט.
מיכל הסתכלה על חן, ושאלה, "למה אתם כל כך קשים, למה אני לא יכולה לצאת עם האחד ולהסתובב עם האחר?"
"כי אנחנו שונאים אחד את השני ולעולם לא נסמוך אחד על השני."
דפיקות רמות נשמעו על הדלת. "מיכל את בסדר שם בפנים, שמעתי צעקות." שמעו את קולה של רבקי.
מיכל הסתכלה בפחד על חן ואמרה כעבור רגע, "הכל בסדר. אני כבר יוצאת."
"אוקי, אני כבר יוצאת."
"בסדר, ארוחת הערב מוגשת. דרך אגב, ראית את חן?"
"לא," אמרה מיכל במהירות.
מיכל צעדה לעבר היציאה שחן אחז בזרועה ושאל," זהו, זו השיטה שלך, להתחמק מדברים?"
"מה אתה רוצה שאני אעשה?" שאלה בייאוש.
"שתגידי לי מה את רוצה, מה את באמת רוצה!"
"אני לא אגיד לך שום דבר, כי אני לא חייבת לך כלום! אז תפסיק כבר לנסות להידחף לחיים הפרטיים שלי. סוף סוף מצאתי לי קצת שלווה ורוגע מכל השיגעון שקוראים לו, "אתה." אז תפסיק לנסות להחזיר אותו."
"למה את מתכוונת?"
"שום דבר, אתה יכול לעזוב אותו? אני עייפה ורעבה ואם לא שמת לב אנחנו נמצאים בשירותים!"
חן הרפה מידה והיא יצאה מהשירותים משאירה את חן למחשבותיו.