כל כך קרוב אך כל כך רחוק פרק -3-

אוקי..אז.. פרק 3..תהנו.. ותאחלו לי המוני הצלחה כי ברביעי יש לי מתכונת בביולוגיה ושישי מתכונת בנך

פרק -3-

"נו, מיכל, אנחנו צריכות ללכת כבר," אמרה רבקי כשהיו בביתה של מיכל. הם עמדו מול ערימת הדיסקים מתלבטות איזה דיסקים לקחת.
"טוב, ניקח את הדיסק של דמי לובאטו ושל בריטני ואני צריכה לקחת את התיק שלי, עוד משהו?"
"את המוח שלך?"
מיכל הסתכלה עליה ואמרה בציניות, "לפחות לי יש מח, איפה שהוא. אני לא יודעת אם לך יש בכלל."
רבקי הסתכלה על מיכל בהלם מזויף ואמרה, "יש לך מזל שאני במצב רוח טוב אחרת היית חוטפת סטירה לפרצוף."
מיכל חייכה והם יצאו מהחדר שמיכל ראתה לפתע את אוריאל יושב על הספה קורא עיתון.
"מה אתה עושה פה?" שאלה מיכל מופתעת.
אוריאל התיק את מבטו מהעיתון והסתכל על מיכל שלפתע הבחין ברבקי. במשך כמה שניות הם הסתכלו אחד על השני בסקרנות עד שמיכל אמרה, "סליחה שאני הורסת את הרומנטיקה, אבל רבקי ואני צריכות לזוז, יש לנו מסיבה היום בערב."
באותו שנייה רבקי יצאה מהקיפאון ששרתה בו ואמרה במהירות, "את צודקת, בואי נלך," ולקחה את ידה של מיכל והם עזבו את הבית.
"מה זה היה?" שאלה מיכל כשהגיעו לביתה של רבקי.
"מה היה מה?" שאלה רבקי והוציאה מתוך הארון שקיות ממתקים ושמה אותם בתוך צלחות פלסטיק.
"הקטע עם בן דוד שלי, את מכירה אותו?"
"לא," אמרה רבקי במהירות.
מיכל הסתכלה בחשדנות ולבסוף הניחה לנושא ושאלה, "אז מתי הבנות יגיעו?"
"בערך בשמונה וחצי."
מיכל הסתכלה על השעון, השעה הייתה שש וחצי בערב. "יש לנו עוד זמן, אז למה עזבנו את הבית שלי כל כך מוקדם?!"
רבקי משכה בכתפייה ומיכל צעדה לעבר הרדיו ופתחה אותו על מאה אף אם. שיר של להקת מיקה התנגן ברקע ומיכל התחילה לרקוד במטבח.
היא הסתכלה על רבקי שחייכה והצטרפה אליה ושתיהן ביחד התחילו לשיר.

"מי בעד לראות סרט?" שאלה רבקי.
הבנות ישבו בחדר של רבקי וזללו ממתקים להנאתן. שיראל חייכה ואמרה, "יש לך משהו מעניין?"
"בא לכם סרט אקשן, מתח או קיטש?"
הבנות החליפו מבטים אחת לשנייה ואמרו ביחד, "קיטשי."
"אוקי, בואו נחפש סרט מתאים," אמרה רבקי והוציאה חבילת סרטים מתוך המגירה מרפרפת בהם.
כעבור כמה דקות אמרה, "אני לא מוצאת כאן כלום, אולי לאח שלי יש משהו, מיכל," היא הסתכלה על מיכל והאחרונה הנהנה בראשה ואמרה, "בסדר, אני הולכת." והיא יצאה מהחדר, צועדת לעבר חדרו של חן.
מיכל עמדה מול דלתו של החדר של חן. היא לקחה נשימה עמוקה ודפקה על הדלת.
"יבוא," שמעה את קולו של חן.
היא פתחה את הדלת בהיסוס. היא ראתה אותו שוכב על המיטה, קורא ספר מסוים.
"הי," אמרה בחיוך.
הוא התיישב על המיטה והסתכל עליה בחיוך.
"מה עכשיו, "דוד"?"
היא לקחה נשימה עמוקה ואמרה, "אני צריכה טובה."
הוא הסתכל עליה, עיניו הכחולות ננעצות בה. "אני צריכה סרט לראות, אם יש לך," אמרה.
חן המשיך להביט בה והיא הוסיפה במהירות, "אני אעשה מה שתרצה."
חן נעמד וצעד לעבר השולחן שלו, פתח את אחת המגירות והוציא חבילה של דיסקים. במשך כמה שניות הוא רפרף בין הסרטים ואז לבסוף שלף דיסק והגיש לה.
"מה התנאי?" שאלה.
הוא חייך, עשה כמה צעדים לעברה ואמר," שום תנאים. הנה, אני נחמד ואני מוותר לך."
מיכל חייכה ואמרה, "אל תחשוב שזה יגרום לי לשנות את הדעה שיש לי עלייך."
הוא חייך ועשה עוד כמה צעדים לעברה, ועכשיו הם עמדו קרובים מאד שמיכל יכלה לראות את הנמשים הקלים שריצדו ליד אפו. "ואיזה דעה יש לך עליי?"
היא חייכה, ואמרה, "שאתה שחצן, יהיר ונהנה לאמלל אותי."
הוא התרחק ממנה ואמר, "זה כיף. אני יודע שאת לא תעשי כלום כי את נראית שגם את נהנית מזה."
היא הסתכלה עליו, נושכת את שפתיה מנסה שלא לצחוק, "חן פלג, אתה מתחיל איתי?"
חן הסתכל עליה בהלם מזויף. "אני?! חס וחלילה, אני לא מתחיל עם בנות מתוקות ותמימות."
היא גלגלה עיניים והתכוונה להסתובב שלפתע הבחינה במשהו שמשך את עיניה. היא הסתובבה בחזרה והתקרבה בחזרה אל השולחן.
מיכל הבחינה בחן שהסתכל עליה בהבעה מבולבלת, אך היא התעלמה ממנו. היא הרימה את התעודה שעמדה על השולחן ולא יכלה שלא להתפעל.
"וואו," אמרה בשקט. זו הייתה תעודת הצטיינות של חן בפיזיקה.
הוא לקח את התעודה מידיה ואמר, "זה משהו.. זה לא.."
היא הסתכלה עליו, נועצת בו את עיניה החומות והוא לא היה יכול שלא להסביר. "זה תעודת הצטיינות שקיבלתי על איזה מבחן שעשיתי בחופשת הקיץ. היה לי משעמם וחבר שלי ואני החלטנו לנסות להיבחן."
היא חייכה ושאלה, "אז זה מה שאתה עושה כשמשעמם לך, עושה בחינות מסובכות ומקבל תעודות הצטיינות?!"
"זה לא ככה, אני…" הוא ניסה להמשיך לדבר אך הוא לא מצא את המילים הנכונות בפיו ולבסוף וויתר והשתתק.
"זה בסדר, אתה יכול להישאר רגוע. סודך שמור איתי," אמרה ושמה אצבע על פיה.
חן צחק ואמר, "את באמת משהו."
היא פתחה את פיה להגיד משהו שבאותו הרגע היא שמעה את רבקי צועקת, "מיכל, נתקעת?"
מיכל הסתובבה בדיוק כשרבקי פתחה את הדלת ונכנסה. היא הסתכלה על חן ומיכל בהפתעה ואז חייכה ושאלה, "אני מפריעה למשהו?"
מיכל הסתכלה עליה בהבעה של, "תהיי רצינית." ואמרה, "לא, חן בדיוק סיפר לי על החיים המשעממים שלו, נלך לראות את הסרט?" ונופפה בדיסק.
רבקי הנהנה והן עזבו את החדר.
"רבקי, אני עולה רגע לגג, אכפת לך?" שאלה מיכל כשהן שכבו במיטות המאולתרות. חלק ישנו על המיטה של רבקי וחלק על השקי שינה.
רבקי משכה בכתפייה ואמרה, "קחי אתך סוודר, קפוא בחוץ."
מיכל הנהנה בראשה ויצאה מהשק שינה שלה. היא עלתה למעלה במדרגות ויצאה החוצה. היא הרגישה את האוויר הקר בפניה ורעדה מעט. מרחוק הבחינה בדמות שעמדה שעונה מעט על המעקה. היא התקרבה ואמרה, "הי."
הוא הסתובב וחן ראתה את חן מחייך. הוא החזיק סיגריה בידו, לקח שאיפה לקרביו ונשף החוצה עשן.
מיכל השתעלה והתרחקה אחורה. "אתה נורמאלי? מה אתה מעשן. חוץ מהעובדה שזה לגמרי דוחה, זה יהפוך את השיניים הלבנות שלך לצהובות מגעילות!"
חן צחק ואמר, "תודה על הדאגה, אימא." ולקח עוד שאיפה.
היא ניסתה לקחת נשימה עמוקה, אבל השתעלה שוב כשריח הסיגריות צרב באפה. "אתה הורס לי את האוויר." היא נשפה בזעם. "בסדר, בסדר, אני הולכת."
"בי, ילדונת," שמעה אותו אומר.
היא צחקה וחזרה לחדר.

"כשאתה עוזב, החלקים בליבי נעלמים…" שמעה מיכל למחרת בבוקר את קול השעון המעורר בפלאפון שלה. היא כיבתה את הפלאפון והסתכלה על הצג לראות את השעה, אחת עשרה בבוקר.
היא התרוממה מהשק שינה והסתכלה סביבה. חברותיה עוד ישנו במיטה בשלווה לפתע הבחינה שרבקי לא במיטתה. היא התארגנה וירדה למטה, למטבח.
"בוקר טוב," אמרה מיכל כשנכנסה למטבח. היא התיישבה ליד השולחן ואמרה, "רבקי, אכפת לך להוציא את החלב, אני אשתה כוס חלב קר?"
"אם את רוצה אני יכול להכין לך שוקו או קפה," שמעה את קולו של חן.
הוא סגר את המקרר והוציא את החלב החוצה. מיכל חייכה ואמרה, "אנחנו צריכים להפסיק להיפגש ככה."
חן חייך ושאל, "קפה או שוקו?"
"שוקו," אמרה ושמה את ידיה על השולחן. היא ראתה אותו מוציא שתי כוסות מהארון ומוציא קפה וקקאו מתוך אחד הארונות.
"סוכר?" שאל מבלי להסתובב.
"כן, כפית אחת."
כעבור כמה דקות הוא הסתובב, מחזיק בשתי כוסות. הוא הגיש לה כוס אחת, את השנייה הניח על השולחן והתיישב ליד השולחן, מולה.
היא לקחה את הכוס בין שתי ידיה והתענגה על החום. כעבור כמה רגעים לקחה לגימה משוקו הפושר.
היא הסתכלה עליו וראתה שהוא בוחן אותה, "שוקו טעים, תודה."
הוא חייך ולגם מהקפה שלו. במשך כמה דקות הם יישבו בשתיקה, כל אחד למחשבתו עד שלפתע אמרה מיכל, "אנחנו הולכים לדבר על מה שקרה אתמול?!"
חן הרים את מבטו מכוס הקפה שלו ושאל, "על מה בדיוק?"
היא הסתכלה עליו ואמרה, "אל תיתמם, אתה יודע על מה אני מדברת."
הוא חייך חיוך ממזרי ושאל, "יש משהו שקרה אתמול שאני לא מודע אליו?"
"אתה חתיכת חזיר, אמרו לך את זה?" אמרה בכעס.
הוא צחק ושאל, "חזיר, ככה את מקללת?"
"שאני אקלל?!" שאלה בהרמת גבה.
"הייתי מת לשמוע אבל לא עכשיו, קמתי על צד טוב הבוקר."
"מה קרה?" שאלה בחיוך.
הוא חייך בממזריות ואמר, "חלמתי שאנחנו ביחד, עומדים על שפת הים מתנשקים ואת מתוודה על אהבתך אליי."
מיכל הסתכלה עליו בהלם וכעבור רגע היא התחילה להסמיק עד שורשי שערותיה.
"לא חשבתי שיש לי עלייך השפעה בצורה כזאת." אמר, הוא הסתכל על מיכל ולא היה יכול שלא לחייך. גוון עורה שהיה שנהב נהפך להיות אדום כולו והוסיף לה עוד יופי. מיכל הייתה נערה יפה, היה לה זוג עיניים חומות בצבע שוקולד, אף מעט מעוקל ושפתיים אדומות, בינוניות.
כעבור כמה רגעים שבהם מיכל הכריחה את עצמה לקחת נשימות עמוקות להירגע היא אמרה, "תעז להביך אותי ככה ואני נשבעת לך שאתה תצטער על זה."
"את מאיימת?"
היא הסתכלה עליו באיום וראתה שהוא השתתק. כעבור רגע שאלה, "למה אתה מעשן?"
"למה את מסוקרנת כל כך?"
"כי אתה יודע שעישון מזיק לראות ולגוף שלך, שלא לדבר על מה שזה יגרום לגוף שלך בעוד כמה שנים," אמרה בגועל.
"את דואגת לגוף שלי?" שאל בחיוך, מצליח לגרום למיכל להסמיק שוב.
"מספיק, חן, אני נערה צעירה אני לא צריכה את כל הדיבורים האלה."
"את צודקת, אני מצטער," אמר, אבל היא עוד יכלה לראות את הזיק השובב בעיניו.
"אז, אתה לומד לבגרויות עכשיו?" שאלה ולקחה עוד לגימה משוקו שכבר הספיק להתקרר.
הוא הנה בראשו ואמר, "הבגרויות שיש לי כרגע הם מתמטיקה ואנגלית."
"ובשתיהן אתה עושה חמש יחידות, כן?"
הוא הנהן בראשו והיא המשיכה, "יש לך כבר תוכניות לעתיד?"
"כן, אני ממשיך לצבא ואז אוניברסיטת בר אילן ללמוד מחשבים."
"וואו, ממש תכננת את העתיד שלך אחרי התיכון," אמרה בחיוך.
"בוקר טוב, ציפורי אהבה," נכנסה רבקי לתוך המטבח. מיכל קפצה בבהלה ושפכה את תכולת הכוס על החולצה שלה.
"לעזאזל," מלמלה.
היא ראתה את חן קם ומביא לה מגבת נקייה. "תודה," אמרה והתחילה לנגב את החולצה הרטובה.
"בואי, תעלי למעלה ותחליפי," אמרה רבקי.
מיכל הנהנה בראשה ויצאה מהמטבח.
רבקי הסתכלה על חן בחשדנות ושאלה, "מה הרגע קרה כאן?"
"דיברנו, אני מניח."
רבקי לא הסיתה את מבטה מחן במשך כמה דקות עד שלבסוף אמרה, "אני מבינה," ועזבה את המטבח.