כל כך שונים – פרק 13 :

נקודת המבט של שירה:

במשך כל הערב מצאתי את עצמי יושבת ומספרת לחצי מהפנימייה מה קרה היום והכל בגלל המנהל.
המחמאות מהמפקח עלו לו לראש אז הוא החליט שאני יספר על המקרה.
השעה הייתה 01:35 , הייתי גמורה מכל היום הזה.
הרגשתי שאני עוד צריכה להתאושש אז עליתי לחדר וניסיתי לפתוח אותו.
הכנסתי את המפתח וניסיתי לסובב, אך הדלת לא נפתחה.
דפקתי על הדלת.
אני לא יודעת אפילו למה , הרי אף אחד לא שותף איתי לחדר.
אחרי הניסיונות הכושלים החלטתי לעזוב את הדלת.
התקדמתי אל הלובי ויצאתי החוצה.
ראיתי דמות מתקרבת שהגיחה מהצד האחורי של הבניין.
אלידור?
– " מה את עושה בחוץ בשעה כזאת? "
" מה אתה עושה בחוץ בשעה כזאת? " שאלנו ביחד.
– " את קודם "
" אתה קודם " שוב אמרנו יחד.
הוא צחק.
" את היית פה קודם אז תגידי את ראשונה " הוא אמר.
– " טוב.. " אמרתי והסתכלתי על הדשא.
– " ננעלתי מחוץ לחדר " אמרתי והסתכלתי עליו.
הוא גיחך.
– " מצחיק מאוד " אמרתי וישבתי על הספסל.
הוא ישב גם.
" אבל מה את עושה פה? " הוא שאל.
– " לא יודעת " אמרתי לאחר שתיקה קצרה.
" רק בגלל שאת ממש מתחננת ואני לא יכול לסרב לאנשים שמתחננים " הוא אמר והכניס את ידו לכיס.
" קחי " הוא הוציא מפתח ונתן לי אותו.
– " מה? אין מצב! " אמרתי והחזרתי לו.
הוא לא לקח ממני.
" לילה טוב " הוא קם ונשק לי למצח.
– " אבל אלידור… " קראתי לו.
– " לא אמרת לי לאן אתה הולך!! " צעקתי אבל הוא היה כבר רחוק.
העיקר הוא סחט ממני מה אני עושה פה.
החזקתי את המפתח ביד.
אין מצב שאני הולכת לישון בחדר שלו, במיטה שלו, ועוד עם אביתר. פשוט לא!

נקודת המבט של אלידור:

טיפסתי מהגדר של הפנימייה ותפסתי מונית למקום שקבענו.
איך המניאק ברח מהכלא אני לא יודע…
אם הוא הצליח לצאת משם הוא יתחיל עוד פעם לרוקן אותי וזה לא ייגמר. בקושי יש לי כסף לעצמי.
כוסעמק ערס!
כל הדרך מחשבות.
הסתכלתי לצדדים כל שנייה.
הוא מחזיר אותי לימים של פעם, של הגניבות, של השדידות. אני לא רוצה את זה!
הגעתי למקום הקבוע. הסמטה ברחוב לינקולן.
שמעתי רק את הרוח שמגלגלת את הפחית לאורך הסמטה.
הסתכלתי מאחוריי , לא ראיתי אף אחד.
– " תשאיר את זה על הרצפה ולך " הסתובבתי וראיתי דמות שחורה ניצבת מולי.
הפנים היו מכוסות.
" בוא ותיקח את זה אם אתה גבר " אמרתי ועמדתי יציב מולו.
לא מפחד מהזבל הזה.
– " חלאס עם השטויות. אתה לא במצב של לאיים, קיבלתי הוראה אז אתה תעשה מה שאני אומר לך מובן? " הוא הרים את הקול.
" בואנה מי אתה חושב שאני.. הוראה עלק.
לא במצב של לאיים?
אתה לא יודע עליי כלום יא בן של זונה " התקדמתי אליו.
– " חבל שאליאב צריך לראות את זה מלמעלה "
– " הוא בטח מתבייש בך " הוא הוסיף.
אליאב.
אליאב אחי.
הרגשתי שהגוף שלי משותק.
התיק עם הכסף פשוט החליק לי מהיד ונפל לי על הרצפה.
בשנייה הזאת הוא חטף אותו.
להתכופף אפילו לא יכולתי.
הייתי קפוא.
" טוב מאוד. ראית? אתה יכול להיות ילד טוב כשאתה רוצה. תהיה בקשר. " הוא נעלם לי מהעין , זה לא עניין אותי.
לקחו לי כמה דקות להתאפס.
שמתי את התיק על הגב והתחלתי ללכת לכיוון הפנימייה.
אפילו שיש לי הזדמנות לישון בבית, לא ישנתי שם.
שום דבר לא יתחדש אם אלידור לא יהיה בבית עוד לילה. במילא זה לא חשוב להם.
טיפסתי על הגדר והתקדמתי למבנה.
נכנסתי לחדר וראיתי את ההיא ישנה במיטה שלי.
היא הצליחה להוציא ממני חיוך קטן.
הורדתי את הג'ינס והחולצה ונשארתי בבוקסר.
טוב מה אני עושה עכשיו?
התקרבתי אליה והרגשתי את הנשימות שלה.
ישנה כמו מלאך.
לא רציתי להפריע לה אז הלכתי לאביתר.
" אביה " לחשתי.
הוא לא ענה.
" נו אביה! " קראתי לו שוב. כנראה שצעקתי כי ראיתי שהיא זזה לצד השני.
– " מה יא זין מה " אביתר מלמל ושם יד על הראש.
" עשה עשה מקום " אמרתי והזזתי אותו קצת.
– " לך תזדיין " הוא אמר ונמרח על כל המיטה.
בן זונה.
התהלכתי בחדר ואז נעצרתי והסתכלתי עליה.
איזה יפה היא…
ישבתי על הקצה של המיטה ולא ידעתי אם להזיז אותה.
היא הסתובבה לצד השני וניצלתי את ההזדמנות.
נכנסתי מתחת לשמיכה ונאנחתי.