באיחור צודק כי לא היה לי חשק לעלות פרק.. בכיתי בפעם הקודמת שראיתי שיש רק תגובה מהמשתמשת המעלפת "אני". ואז עוד אחת הגיבה (סליחה לא ידעתי איך לכתוב את השם) הפרק הזה מוקדש לכם ! ! אני רוצה תגובות ארוכות ועם ציטוטים שאהבתם ודירוגים.. אוהבת אליענה אם יש חכם שאלה /טענה/ בקשה, תכתבו.. ושאלות תכתבו כאן ואז תשלחו גם במייל שאני יענה בחזרה כי פה אי אפשר לדעצ אם עניתי או לא.. למשל זאת שאמרה על הסיפור עם הסטיגמה על אשדוד, אני עניתי לה באחד הפרקים. אני ישמח לכצוב לה במייל גם אם היא תשלח לי לשם

כמה פעמים.. עונה 2 פרק 20

04/05/2015 2137 צפיות 6 תגובות
באיחור צודק כי לא היה לי חשק לעלות פרק.. בכיתי בפעם הקודמת שראיתי שיש רק תגובה מהמשתמשת המעלפת "אני". ואז עוד אחת הגיבה (סליחה לא ידעתי איך לכתוב את השם) הפרק הזה מוקדש לכם ! ! אני רוצה תגובות ארוכות ועם ציטוטים שאהבתם ודירוגים.. אוהבת אליענה אם יש חכם שאלה /טענה/ בקשה, תכתבו.. ושאלות תכתבו כאן ואז תשלחו גם במייל שאני יענה בחזרה כי פה אי אפשר לדעצ אם עניתי או לא.. למשל זאת שאמרה על הסיפור עם הסטיגמה על אשדוד, אני עניתי לה באחד הפרקים. אני ישמח לכצוב לה במייל גם אם היא תשלח לי לשם

נקודת מבט רותם-

התעוררתי בבוקר לקולו הנעים של מתן, הוא דיבר בכזאת שלוות אל ביטני ונשק נשיקות חמימות לביטני.
"תינוקי, אתה עומד להפוך אותי לדבר הכי מאושר בעולם." דיבר אל ביטני ונשק לטבור שלי.
הצמדתי את ידי אל עורפו והתחננתי שימשיך, למה הוא כזה מדהים.
"אני יודע שאת רוצה אותי בכל דרך אפשרית. אבל, הרופא אמר שאסור.." חייך חיוך קטן,
נאנחתי בתסכול והתהפכתי על הצד , מפנה לו את גבי.
"זה עלול לפגוע בתינוקי.." אמר שוב ונשק לצווארי, התחלתי לבכות.
הוא נתן לי לפרוק את יגוני, את כל הזכרונות מהערב שעבר..
כשנרגעתי לחלוטין, מתן עזר לי להתארגן והתיישבנו בספה בסלון, אכלנו ארוחת בוקר קלה.

"נלך אל אחותי, מאיה רוצה לראות אותך" חייך , האחיינית המתוקה שלו מאיה. בגיל של ענת, גידלנו אותן ביחד
אומנם, מאיה קטנה בכמה חודשים, אך הן חברות טובות.
שתיהן בכיתה א'.
"איזה שבוע אחותך?" שאלתי, הוא מנה בראשו ומיד ענה "הילה שבוע 20, אם זכרוני לא מטעה אותי."
"מאיה ואורן יהיו מאושרים כשהם ידעו" חייכתי, הוא הנהן בראשו.
אורן בן 4, כשמאיה הייתה בת שנה וחצי, החליטה הילה להביא עוד ילד לעולם.
שיבוט של מאיה , רק בבן.

כשסיימנו לאכול ולהתארגן שוב, נכנסנו למכונית והתחלנו בנסיעה.
הנסיעה הייתה מהירה, בהתחשב בזה שהילה ובעלה שמעון בחרו לגור במרכז.
נודע לנו לא לפני הרבה זמן שהילה בהריון, היא לא נראת כזו.
הילדים לא יודעים, בהתחשב בזה שהילה עברה הפלה לפני שנה.

"שבת שלום!" אמר מתן בקולי קולות כשנכנס לדירה של שמעון והילה, אני צחקקתי בשקט וחיבקתי חזק את אורן והילה שרצו אל כיוונו של מתן, דוד שלהם, ואז מיד אלי.
"אנחנו רוצים ללכת לטיול בחרציות!" אמרה מאיה בעקשנות והתיישבה על רגליי, מחבקת את ביטני.
"חרציות, חרציות, חצריות, רחציות!" אמר אורן בהתחלה נכון ואז השתנה לו הסדר של האותיות.
הם ילדים יפים.
"איפה אבא ואמא?" שאל מתן בזמן שקם מהספה והלך ברחבי הבית ועבר דרך כל חדר אפשרי, עד שמצא אותם.
אני נשארתי בסלון.

"רותם הפסיקה לסבול בשבוע 20, עוד מעט תורך" חייך
"לעזאזל. שלושה הריונות ועדיין אני סובלת כמו זבל" אמרה בגועל והשתעלה בצרידות, ידעתי שמדברים על ההקאות.
"תשימו נעליים ילדים" אמר שמעון כשיצא מהחדר ומיד בא לחבק אותי כשראה שישבתי בספה,
הילה מיד רצה אלי גם, מחבקת חזק ומחמיאה על לבושי.
לבשתי שמלה קצרה, רחבה.
השרוולים היו ארוכים ומחממים, הרגליים שלי הוסתרו בעזרת גרביון שחור שקוף בהתחשב בזה שקר לי תמיד.
השמלה הייתה כחולה עם עיטורים שונים, אל תספרו להילה, אבל קניתי כזו להילה.
מתן נפנף בידו והוציא מאחורי גבו שקית עטופה.
"נחש!" אמרה אלי בכעס ומיד רצה לפתוח את המתנה,
"ולי לא מגיע מתנה על העבודה הטובה?" קרץ, מתכוון לזה שגם הוא אחראי ליצירת ההריון.
"תשמור על הפה שלך" סיננה בזעם הילה ומתן צחק,
הילה מיד רצה לחדר ויצאה לאחר זמן מה עם השמלה על גופה.
"זזנו?" צחקה וחיכינו לילדים שנצא.
לקחנו איתנו ברכב את אורן ומאיה נסעה עם ההורים שלה.

הילה דאגה לאוכל ולשתייה ולכן הם התעכבו, אנחנו נסענו ויצאנו להסתובב בין השדות.
"חבל שענת לא כאן.." אמרתי באכזבה,
"היא עם המשפחה שלה מניו-יורק." עודד אותי מתן והמשכנו לטייל.
כשחזרנו לתחילת המסלול, שמעון , הילה ומאיה ארגנו הכל.
התיישבתי על המחצלת ונשענתי בין זרועותיו של מתן, מברכת על זה שבאתי עם מגפיים נמוכות ומשקפיי שמש בהתחשב בשמש הקדחנית.
היה לי נעים.

"קחי קלמנטינה" הושיט לי שמעון ואכלתי בשקיקה, מאיה עקמה את פרצופה ואמרה "את מריחה כמו עץ קלמנטינות"
"חיבקתי אותה חזק ונשקתי אותה הרבה נשיקות,
"אני העץ המחבק" חייכתי. היא צחקה ורצה לשחק עם אבא שלה בזריקת צלחת מעופפת.
"עוד מעט הוא יצא לאוויר העולם, עוד אחד יצטרף." חייכה הילה, הנהנתי בראשי.
"אמא אמרה שהיא אצל המשפחה של בן הזוג שלה, היא לא תבוא." אמר מתן ונשק לצווארי.
אורן התכרבל בין זרועותיו של הילה, אני פרסתי את רגלי רחוק יותר וגירדתי את קרקפתי בהיסח דעת, שיערי הקצר נשק לכתפיי ודגדג אותי בכל תנועה שעשיתי.
"יש לך כינים?" צחק מתן, הנדתי את ראשי לשלילה.
הוא שיחק בשיערי ונתן לי תחושה טובה.
עצמתי את עיניי ושמחתי על כך שהמשקפיים העגולות שלי מסתירות את עיניי.
"צמח לי שפם" אמרה הילה כשאורן הלך לשחק עם מאיה ושמעון.
"ההורמונים האלה." נאנחה שוב. צחקתי,
"לרותם יש שפם בלי קשר להורמונים" צחק מתן,
נהמתי בעצבנות שקטה וניסיתי לנוח.

פקחתי את עיניי כששמעתי ששמעון חזר אל המחצלת, הילדים עדיין שחקו.
ליטפתי את ביטני שבלטה בבירור דרך השמלה ולא הסתירה את הריוני למרות העיצוב של השמלה.
"אני רוצה סורבה לימון" אמרתי בקול את חשקיי, מביטה על הילדים ששיחקו עם עוד ילדים שהיו בסביבה.
"עוד מעט אני אלך לקנות" אמר מתן , הילה מיד הוסיפה "גם אני!".

אחרי שעה של התבטלות בשמש ואכילה של כריכים שונים, הלכנו לטייל.
מתן החזיק בכף ידי השמאלית בעוד שהלכנו ברגל בין השבילים, רואים את הפרחים הצהובים.
אכלתי מסורבה הלימון שלי בשקיקה והוצאתי לשון למתן כשהוא לקח ביס בלי רשות.

כשעברנו מעל גשר של הולכי רגל, אורן טען שכואבות לו הרגליים אז מתן הרים אותו על כתפיו.
ממשיכים ללכת,
"הרגליים שלי כואבות" התלוננה הילה והלכה לשבת בצד, אחריה הלך שמעון. מאיה הצטרפה לידי והלכנו ביחד ארבעתינו.
מאיה שרה שירים מהגן, אני רק נזכרתי בסבא.
אתם לא יודעים איזה משפיל זה כשאתם מכינים את ההזמנות ומהצד שלך באים רק מספר אנשים בודדים.

***
(תחילת פלאשבק)

"מאמי, למי לכתוב הזמנה?" שאל מתן, אנחנו ניצבים רגע לפני החתונה.
"למיילי , עדי ולליאו.." אמרתי בפשטות, הרי אין לי את מי להזמין עוד.
"מה עם הבנות מהעבודה?" שאל,
"בייבי, הן סטודנטיות.. אין להם מה לעשות פה" נאנחתי
"בטוחה, רק שלושה אנשים?" שאל
"אני לא מבינה למה אנחנו עושים חתונה.." נאנחתי בתסכול שוב
הוא שתק.
כותב הזמנות לצד שלו,
לא ידעתי איפה לחפור בור ולהחביא אותי שם..

(סוף פלאשבק)
***

"מאמי" קרא לי מתן, הממתי בקולי וחיכיתי לשאלתו.
"את רוצה לחזור?" שאל. הנדתי את ראשי לשלילה,
ממשיכים בטיול.

כשהתחיל להחשיך חזרנו הביתה, מתרגנים לשינה.
הבית נעול וסגור, ענת אצל ג'ייסון.
לא כל יום המשפחה באה מניו יורק ,
חיטטתי במגירות בחדר של ענת כשמתן בילה במקלחת, נו.. איפה זה..

מצאתי! הרמתי את הדף הישן וכתום בין אצבעותי, קוראת בשקט ומחביאה בין האלבומים שאף אחד לא ימצא.

***
(תחילת פלאשבק)

"ג'ייסון" אמרתי בקול עצוב ותינוקי, הוא חייך וסימן לי להישכב לידו.
עדיין הייתי מכוסה בו, בריח שלו, בחולצה שלו.
"יש לך פרצוף מסגיר שאת אחרי סקס סוער" צחק ג'ייסון ונשק לאפי כשנשכבתי מעל גופו ,
שמיכת הפוך כיסתה את גופו הערום חלקית, רק בוקסר היה עליו.
השמיכה חשפה חלק מהחזה השרירי והקשה שלו,
נאנחתי בתסכול וניסיתי להירדם.

"תתעוררי, יפה שלי -ורק- שלי. תצחצחי שיניים קודם" אמר וטפח בידו הימנית על ישבני בחוצפנות כשהחולצה השחורה שלו חשפה חלק מתחתוני.
"לא רוצה לצחצח" אמרתי בעייפות, הוא חייך ותוך שניות ספורות הורמתי על ידיו והונחתי בצורה מושלמת על מותניו בזמן שהוא פסע אל עבר המקלחת שבחדרי.
הוא שם משחה על המברשת והכניס אותה אל תוך פי, מצחצח את שיניי ביסודיות.

שטפתי את פי וירדתי מן השיש, הולכת אל החדר ונשכבת בין מצעי השמיכה ומנסה להירדם.
"בייבי, ההורים שלך מתקשרים" אמר ג'ייסון ונשמע לחץ בקולו.
עניתי לשיחה מיד וניסיתי לייצב את קולי,

-"הלו." עניתי בקרירות, הרי הם נסעו -שוב- לטיול בלעדי.
"מי זאת?" שאלה אמא, גלגלתי את עיני
-"רותם."
"הא. טעות, רצינו להתקשר למישהו אחר" אמרה אמא והשיחה נותקה.

"הם פאקינג שבוע שם, זאת הפעם הראשונה שהיא מתקשרת ואז היא אומרת 'טעות' ?"
הוא נשק לשפתיי והניח את ראשי על החזה שלו, עוזר לי להירדם.
"אני לא רוצה לישון" אמרתי בכעס,
"את כועסת." אמר בהבנה, הנהנתי בראשי.
"מצאתי מכתב אתמול בחדר של אמא, כשנסעת לבית" סיפרתי, הוא חיכה שאראה לו

המכתב היה כתוב בדף לבן עם כתמים צהבהבים,
כתב יד עגלגל ויפה נכתב בו בעדינות בעט שחור.
הוא נכתב לפני 15 שנה.
לפי התאריך אפשר לדעת זו,

"כתוב בו: 'אמא, אני בהריון.
הריון לא מתוכנן, עם מיכאל..
אל תכעסי, אני עושה הפלה עוד שבוע
רציתי לבקש שתבואי איתי,
ביתך,
ליאת."

ג'ייסון שתק. אמא שלי תכננה להרוג אותי?

"ואז מצאתי עוד אחד.." סיפרתי בכאב,
"מה היה כתוב?" שאל, והקראתי.

'אמא,
לא עשיתי הפלה.
אני לא אוהבת את התינוק,
אני עושה הפלה שבוע הבא.
לא יצרת איתי קשר..
ביתך,
ליאת.'

"זאת את? ההריון שלך?" שאל, הנהנתי בראשי.

התחלתי להקריא שוב לפני שאספר לו שמצאתי עוד אחד.

'אמא,
עבר עוד שבוע, לא עשיתי הפלה.
הרופא לא מאפשר,
זה יקר ומסוכן.
אני נשבעת לך שאני לא יאהב את התינוק לעולם.
אני אנסה להרוג אותו בכל דרך אפשרית,
אם לא השבוע, שבוע הבא.
תסלחי לי..
ביתך,
ליאת.'

"היא תהרוג אותי, היא תפוצץ את הבית ביחד איתי" אמרתי בבכי והיסטריה.
"היא לא תהרוג אותך, תנשמי." אמר ברצינות ונשק לצווארי,
"אתה תגן עלי?" שאלתי, הוא הנהן בראשו וחיבק אותי חזק.
"אני לא רוצה להיות פה, אנחנו יכולים ללכת?" ביקשתי, הוא הנהן. הולך אל הארון שלי ומוציא אל תוך שקית בגדים תחתוניים , ג'ינס וחולצה.
"נלך אל הבית שלי, תתקלחי אצלי ותישני איתי." אמר והושיט לי את נעליי.
"ככה לצאת?" שאלתי. ג'ייסון הניד את ראשו לשלילה ומיד הוציא מכנס קצר מהארון, מלביש לי את המכנס במהירות ועוזר לי לצאת מהחדר אל המדרגות.

התיישבתי במושב ליד הנהג ברכב של ג'ייסון והתחלנו נסיעה ארוכה, חיסרון שהוא גר רחוק ממני.
עיניי נעצמו ללא שליטה ונרדמתי,

התעוררתי כשהרגשתי נשיקות חמימות בצווארי ואת ידיו הגדולות של ג'ייסון מרימות באיטיות את חולצתי.
פקחתי את עיניי בשקט וחיכיתי להמשך מעשיו,
"אנחנו לא שוכבים" צחק והוסיף "אני רק מוריד לך את המכנס שתוכלי לישון."
"אני רוצה מקלחת.." מלמלתי בעייפות והושטתי אליו את זרועותיי שיקח אותי אל האמבטיה, אהבתי להתנהג בילדותיות לידו.
מפונקות יתר,
"את מפונקת." חייך והרים אותי כמו תמיד אל האמבטיה והושיב אותי על מושב האסלה בזמן שמילא לי את האמבטיה במים חמים.
"אמא שלי חשבה שאת לא מרגישה טוב.." דיבר,
"אני חולה?" שאלתי והנחתי את ידי על מצחי. הוא הניד את ראשו לשלילה ונשק למצחי.
"אני בחוץ, תתקלחי כמה זמן שתרצי, אני מכין אוכל" אמר.
כשיצא מהמקלחת פשטתי את בגדי ונכנסתי אל תוך האמבטיה החמימה ושקעתי במחשבות.

אחרי זמן רב, חפפתי את שיערי וסיבנתי את גופי.
יצאתי כמו חדשה מהמקלחת,
מגברת אחת על ראשי ומגבת שניה על גופי.

פתחתי את דלת המקלחת המובילה אל החדר של ג'ייסון והוצאתי מהארון שלו חולצה ארוכה ולבשתי עלי ביחד עם הגוזיה שג'ייסון הביא לי מהבית.
מכנס טרנינג שלי שהושאר פה מהפעם הקודמת הונח בארון ומיד לקחתי אותו לבשתי עלי לאחר ששמתי את התחתונים השחורים האהובים על ג'ייסון. .

יצאתי מהחדר לאחר שסירקתי את שיערי וניגבתי אותו שוב.
התקדמתי אל המטבח וכשראיתי שרק ג'ייסון שם, כרכתי את ידיי סביב מותניו ואת ראשי קברתי בחזה החשוף שלו.
"אני אוהבת אותך." אמרתי מיד, הוא נשק למצחי והמשיך לבשל.

"אני לא רעבה." אמרתי כשהצלחות הונחו על השולחן,
ג'ייסון נשף בכעס והתעלם ממני, ממשיך לאכול.
"לכי לישון, מחר יש לך בית ספר." אמר בשקט,
הנדתי את ראשי לשלילה.
רוצה רק לישון איתו,
ג'ייסון שתק, מתעלם ממני.
הנייד שלו צלצל ובאתי לחטוף לו את הנייד ולענות. אך הוא הספיק לפני

"אה גבר" ענה אל הנייד
"אני אבוא עוד מעט, רותם תלך לישון ואז."
"לא, היא צריכה לישון" אמר וזה הכעיס אותי.
דחפתי את הכיסא אחורנית בקול והלכתי בצעדים רועשים אל החדר של ג'ייס ונשכבתי מתחת לשמיכה והתחלתי לבכות.

"תגיעי לגיל 17 ואני אסכים לך לבוא." אמר בנוקשות ופשט את מכנסיו, בא להיכנס למקלחת.
"אתה יהיר ומתנשא!", אמרתי בכעס והפנתי לו את גבי.
הוא התקרב אל המיטה, הרגשתי את צעדיו.
הוא נשק לשפתיי והלך אל המקלחת..

כשהוא יצא מהמקלחת לא הייתי מוכנה לזה שהוא ילך, הוא היה לבוש במכנס ג'ינס. אך זה לא בתכנון שלי.
סימנתי לו שיבוא, הוא בא.
כרכתי חזק את ידי סביב צווארו ואת רגליי סביב מותניו ולא נתתי לו ללכת.
"תשכב איתי, פעם אחת, ואז תלך." ביקשתי,
הוא נאנח בתסכול ומיד אמר "תפסיקי עם השטויות, את צריכה להפסיק להשתמש במין בשביל לקבל מה שאת רוצה."
לא הסכמתי לזה,
לבסוף הוא נאנח ונשכב לידי, לא איתי.
לא הסכמתי להירדם עד שידעתי שהוא איתי,
"תתקשר.", אמרתי בעייפות,
הוא נאנח בשקט והתקשר אל חבר שלו.

"אחי, אני נשאר בבית.
אני נשאר עם רותם,
תודה.." אמר והרגשתי מאושרת יותר.
נשכבתי לישון ברוגע.

התעוררתי לבוקר בו ג'ייסון לידי, ישן.
הצלחתי במשימה שלי.

התעוררתי כששמעתי את קולה של מאיה, אמא של ג'ייסון.
"ילדים, אני יודעת שאתם עייפים.." אמרה בשקט, אז למה היא מעירה אותנו?
"יש לך לימודים, רותם. שנה אחרונה שלך" אמרה בחיוך, חייכתי חיוך מזויף.
השקר שלנו, שאני בת 17.
"קדימה, ג'יי. תעיר את חברה שלך, שני מפונקים." אמרה בכעס אימהי
"טוב." מלמל וחזר לישון.
"אני אכנס לפה עוד עשר דקות לוודא שאתם ערים." אמרה באזהרה ויצאה מהחדר,

עליתי מעל גופו, נשכבת במלוא גופי ומשקלי על גופו.
הוא פלט נשיפה עמוקה כשהרגיש את משקלי עליו,
"בוקר טוב חתיך." צחקתי, נושקת לשפתיו. מתענגת על כל רגע איתו,
כל רגע איתו מפצה על אלף רגעים שבו המשפחה שלי לא הייתה בשבילי.
"בוקר טוב חתיכה." צחק והוסיף "לא שכחתי את הקטע שעשית אתמול." נזיפה נשמעה בקולו
"אני אוהבת אותך.." אמרתי בחיוך קטן, הוא חייך ונשק שוב לשפתיי והקים אותי מעל גופו.
"תתלבשי!" אמר באזהרה כשפשטתי את מכנסיי,
"אני שמה בגדים לבית הספר!" אמרתי בכעס
לבשתי את הג'ינס שג'ייס שם אתמול בשקית מהבית שלי, מורידה את החולצה ושמה את החולצה החדשה.
"לא החלפת לחזיה." אמר ג'ייסון והושיט לי את החזיה, מכיוון שישנתי עם גוזיה.
"זה משנה?" שאלתי והבטתי במראה לראות אם זה דק מידי.
"את לוקחת ג'קט?" שאל, הנהנתי בראשי ושמתי עלי ג'קט עם סמל של בית הספר.
"אני מחכה למטה, בלי להפעיל פן." אמר באזהרה וירד לקומה למטה.
אספתי את שיערי בצמה כמו ילדה טובה וצחצחתי מיד את שיני והצטרפתי אל המטבח עם ילקוט.
"הכנתי לך ארוחת בוקר וארוחה להפסקת האוכל." אמר והכניס לתיק שלי אוכל של הפסקת האוכל,
"יש בקבוק מים, את שותה היום הכל." הזכיר והכניס לתיק שלי, סוגר את הרוכסן ונושק לקודקוד ראשי.

אכלתי את הכריך שג'ייס הכין לי ורגע לפני שיצאנו הלכתי לחבק את אמא שלו,
"יום טוב מתוקה, את נשארת לישון פה היום?" שאלה, לא ידעתי.
ג'ייסון ענה במקומי שכן, אני הסכמתי.
הלכתי אל הרכב ביחד עם ג'ייסון, מתיישבת ברכב ונרדמת.

"דוב שינה, אנחנו עוד עשר דקות ליד בית הספר." אמר לי כשפקחתי את עיני.
"יש לי להקיא.." אמרתי בזעזוע ועיוותי את פרצופי, הוא עצר את הרכב בצד ומיד עבר אל איפה שהדלת שלי ועזר לי לצאת.
רכנתי לאדמה והקאתי את כל תכולת ביטני.
ועוד פעם.
ועוד פעם.
"מספיק, מאמי שלי. אני אקח אותך הביתה." אמר בדאגה ונשק למצחי. משפשף את גבי ועוזר לי להיכנס לרכב.
שטפתי את פי עם בקבוק המים וניסיתי להירדם.

התעוררתי פעם שניה במיטה של ג'ייס, הוא ישב על המיטה לידי וכשראה אותי בוכה הוא מיהר להפסיק זאת.
"למה את בוכה?" הוא שאל כשהייתי מכורבלת בין זרועותיו,
"אני לא יודעת.." מלמלתי ועצמתי את עיניי שוב וניסיתי להירדם.
"אמא שלי כבר באה עם מרק ומדחום." אמר בשקט לאוזני, הנהנתי בראשי ונחתי,

אמא של ג'ייסון נכנסה לחדר עם במרק והמדחום, מכניסה אל פי בלי רשות ובודקת.
המדחום צפצף
37.0 מעלות.
אמא שלו הביטה עלינו במבט נוראי ומיד פערה את פיה
"א-את לוקחת גלולות?" שאלה, הנדתי את ראשי לשלילה. "הו- הו. אין לי אוויר.." אמרה בבהלה והתחילה לנשום עמוק
"אמא, היא לא בהריון." אמר ג'ייסון בנוקשות ונאנח בתסכול,
"אין לה חום , יש לה הקאות בבוקר!" אמרה בבהלה
"לפני יומיים היא סיימה מחזור" אמר ,
"תשתי את המרק, אני הולכת לנוח.." אמרה אמא של ג'ייס והשאירה אותנו לבד.

אכלתי מהמרק והלכתי לישון בין זרועותיו של ג'ייס.
"אני אוהב אותך." אמר , אני רק שתקתי, לא רציתי שהוא ידע שהייתי ערה..

כשהתעוררתי הבטתי בפניו היפות שהביטו בי בשקיקה, בכאב, הערצה, שמחה, שנאה.
"אתה יכול להגיד זאת שוב?" שאלתי,
"להגיד מה?" הוא שאל שקט, הבל פיו הכה באפי.
"שאתה אוהב אותי.", אמרתי כשדמעות עומדות בעיני.
"אני אוהב אותך." אמר ונשק פעם אחרונה לשפתיי לפני שנרדם בחזרה.

(סוף פלאשבק)
***

השבועות עברו ואני שבוע 35 וחצי.
ביטני הייתה גדולה מתמיד, צחקקתי אל נוכח הבדיחה שקראתי בטלפון.
פתחתי את החנות שבה אני עובדת והעובדים נכנסו איתי ביחד. שמתי את דבריי מתחת לדלפק והתחלתי לחכות ללקוחות.
אסור לי לעבוד ולהתאמץ, אבל מי יפרנס את ענת?
העבודה הזאת קשה..
צריך לעמוד הרבה, קצת הפסקות.

"שלום, תרצו עזרה?" שאלתי בחיוך,היום זה יום חשוב, יש סיור מחו"ל של תיירים.
ואני דוברת אנגלית, אני היום אהיה מסמר הערב.
וכמובן, הרבה צ'ופרים כי אני זאת שאעזור לקונים וככה הם יגידו בקבלה שאני עזרתי להם.
"בהחלט." אמרה האישה ופערה את עיניה כשהבחינה בבטני ההריונית.
שבוע 35 וחצי נראה בבירור..
שמלה ירוקה ישבה טוב עלי, למרות ביטני הגדולה.
היא התרחבה מאזור החזה עד למעל הברכיים שם הסתיימה השמלה.
שרווליה היו ארוכים ושרשרת זהב נתלתה על צווארי והסתיימה בסוף החזה, נתנה מראה שיקי.
"א-את עובדת כאן?" שאלה, הנהנתי בראשי.
"בת כמה את?" שאלה ללא הבנה,
"עשרים ושתיים." אמרתי ותפסתי בבטני כשבעיטה הורגשה ברחמי.
"צעירונת." אמרה, חייכתי בשקט וכשראיתי שלא הולך לי פניתי למקום אחר וקיפלתי בגדים.
כשהתכופפתי לריצפה והנחתי בגדים במדפים הנמוכים, הרגשתי שזה קשה לי מידי.
ישבתי על הריצפה והתחלתי לשים הכל כשאני יושבת,

"אני מחפשת ג'ינס רחב." הגיעה אלי אישה אחרת, קמתי מהרצפה , נתמכת בברך אחת ונפלתי בחזרה על הישבן.
מזלי, זו הייתה נפילה נמוכה.
אבל זה כאב.
האישה השתנקה ואני הייתי בטוחה שאני עומדת לבכות, כי ההנהלה לא רוצה להעסיק אותי בחודשי ההריון שלי. ואם יקרה לי משהו, זה באחריותי, אין לי כסף לזה.
קמתי שוב באיטיות והתעלמתי מהמבטים של כולם.
עדי הפסיקה לעבוד בחנות מהרגע שהיא גילתה שהיא בהריון,
אני לא יכולה להרשות את זה לעצמי.
"אני מביאה." אמרתי באנגלית לאישה והלכתי להביא, הבאתי כמה מידות והבאתי לה.
הולכת לשירותים בחנות ובודקת אם נשאר לי סימן,
לא רציתי לספר למתן, הוא יכעס.

היום עבר בסדר, עשיתי הפסקה קצרה בקופה וככה ישבתי על הכיסא.
העברתי בגדים בקופה וכשראיתי שקית של אוכל על השולחן הרמתי את מבטי אל אותו אדם,
"אני גוועת", צחקתי,
"בגלל זה באתי." אמר מתן והושיט לי מיץ תפוזים סחוט וטייקאאוט של חברת אוכל מוכרת.
הלכנו אל המחסן וישבתי שם על הכיסא שהיה, ליד השולחן. מתן יושב לידי.
הוצאתי מהשקית סלט יווני וכריך עם אבוקדו וחביתה.
אכלתי הכל כמו גדולה ושמחתי שיש לי את הגבר שלי שמפנק אותי.
"שרית אמרה לי שנפלת.." אמר מתן ועזר לי לעמוד, הנהנתי בראשי.
"אני דואג, לא כועס." חייך וסימנתי לו איפה נפלתי,
"על התחת? התחת היפה שאני מת עליו." צחק, הנהנתי בראשי.
"כואב לך בבטן?" שאל, הנדתי את ראשי לשלילה.
"את רוצה שאני אחכה פה עד שתסיימי לעבוד?" שאל, הנדתי את ראשי לשלילה.
"תלך לעבודה, תאסוף אותי בחזור." ביקשתי, הוא הנהן בראשו ונשק לשפתיי ואז לבטני, עוזב אותי בעבודה והולך לעבודה שלו.

החתמתי כרטיס כשיצאתי מהעבודה ובזמן שחיכיתי למתן שנתקע בפקקים הלכתי לחנות אביזרים לתינוקות.
מה שהציל אותי ואת מתן זה ששמרתי את כל הציוד של ענת במחסן שלנו, זה ציוד יקר וחדיש.

מתן התקשר אלי שהוא בחוץ, הלכתי אל הרכב ופשוט חייכתי.
הוא בדרך.. התינוק שלנו עוד מעט בדרך.

הגענו אל הבית, שנינו עבדנו במשמרת כפולה.
בוקר וערב, השעה כבר 22:21 בלילה,
אני מתכננת את המשמרות הכפולות כשענת אצל ג'ייסון.
היום גם ג'ייסון עובד כפולה, זה ככה יצא במקרה, אז היא אצל ההורים שלו.
וזה בסדר, כי גם ג'ייסון צריך לעבוד.
ענת מבינה את זה, היא בוגרת.

הגעתי לבית עייפה, כמו תמיד.
הנחתי את התיק בחדר של מתן ושלי, עוברת לחדר של ענת לארגן לה בגדים למחר.
אני מחר בבוקר בבדיקות, אז כשהיא תגיע בבוקר עם ג'ייסון לכאן, היא תוכל להתלבש בבגדים יפים ואז נלך שלושתינו לספארי.
ג'ייסון, ענת ואני.
מתן הציע את זה, הוא מחר אמור לעבוד.. לצערי,
הוא נשבע להצטרף בערב, שמחתי.
בערב עושים ארוחה בבית אצלנו, על האש.
מאיה, אשר ואשתו של ג'ייסון והבת שלהם יבואו אלינו,
ואצלנו, מתן ואמא שלו באים.
אחות של מתן לא יכולה לבוא כי הם חוגגים יום הולדת 60 לאבא של שמעון, בעלה.

נשכבתי לישון והתעוררתי בבוקר מוקדם ללכת לבדיקות, מתן עדיין ישן.
התלבשתי בשמלה פרחונית שחורה, אותו הסגנון כמו הירוקה .
זה הדבר היחידי שמטיב עימי,
הבדיקות תקינות ולכן יכולתי לחזור הביתה רגועה ולעדכן את מתן שחזר מקניות עם בשרים.
ענת ישבה בסלון וחיכתה שג'ייסון יסיים לעזור למתן להכניס הכל למקפיא ולמקרר.

לבסוף נסענו.
ענת ישבה מאחורה ושרה שירי ארץ ישראל,
ג'ייסון צחק על ענת והחליף לשירים באנגלית של דיסני, היא שרה בשמחה.
אני חייכתי וצילמתי,
הבהרנו לענת שאנחנו נוסעים לטיול משפחתי, אבל אבא שלה ואני לא נחזור. אנחנו רק חברים טובים,
היא הבינה.
אפילו היועצת הפסיכולוגית הייתה בהלם עד כמה ענת בוגרת בהבנה שלה.

הסתובבנו בין החיות והגענו לקופים,
"ג'ייס, מכאן לקחנו אותך." אמרתי ברצינות והצבעתי על הכלוב, ענת פרצה בצחוק וגם ג'ייסון.
"רותם, צריך להחזיר אותך הביתה..", אמר ועשה כאילו הוא מחזיר אותי אל הכלוב .

היה כיף ומשחרר, כיף לדעת שג'ייסון פה בשבילי.
הוא זה שהיה בשבילי בחתונה, והוא זה שיהיה בשבילי בברית של הבן שלי שיוולד בקרוב.

"הגענו." הכריז ג'ייסון ויצאנו מהרכב אל הבית, פוגשים ברכבים של כולם.
חיבקתי את ציונה ואת הוריו של ג'ייסון שפגשו אותי הרבה במהלך ההריון הזה. כמו תמיד, מאז שחזרנו להיות בקשר.

אשתו של ג'ייסון ישבה בספה בעוד שג'ייסון עזר בחוץ עם המנגל.
ענת שיחקה עם אחותה הקטנה שהייתה על השטיח הרך שלנו והכלב שהתרוצץ בין שתיהן.
אשתו של ג'ייסון קמה לעזור בסלטים ואני הלכתי ביחד עם מתן אל עבר החדר שלנו.
"את היית עסוקה בעבודה ולא שמת לב.." אמר מתן בחיוך ופתח את הדלת של החדר מחסן,
ליבי צנח.
החדר נצבע בצבע כחול בהיר ורגוע, שידת ההחתלה שהייתה לענת הונחה באמצע של החדר, ליד הונחה מיטה וכיסא נדנדה שעליו יושבים ואפשר להניק ככה את התינוק.
"שיפצתי ביחד עם אלירן וג'ייסון את האביזרים שהיו לענת, הם נראים חדשים. זה החדר של התינוק שלנו" אמר בחיוך.
כל האשפה שהייתה שם נעלמה, אבל.. איפה המחסן יהיה?!
שטיח כחלחל לבן צמרירי הונח על הריצפה וארון בגדים נצמד לקיר אחד.
וקיר אחר עם חלון שמשקיף אל הגינה, כמו מהחדר של ענת.
חדר ליד חדר.
החדר לא היה גדול מידי, אך לא קטן מידי.

"איפה יהיה המחסן?", שאלתי ללא הבנה, הוא לקח אותי לבחוץ וראיתי מחסן רגיל, סטנרדטי.
נכנסתי לשם והכל היה מסודר להפליא!
כרכתי את זרועותיי סביבו והתחלתי לבכות, הוא צחק.
"כולם ידעו על זה?" שאלתי, הוא הנהן בראשו.
"התינוק ישן איתנו בחדר עד שתרגישי מוכנה להעביר אותו." אמר, שמחתי.
"רציתי שתדעי שיש לו חדר, שאין לך עוד דאגות." אמר שוב ושמחתי שוב.

בזמן שהגברים הכינו אוכל, התיישבנו הנשים בסלון, אני ישבתי על הספה ובזרועותיי השכבתי את הבת של ג'ייסון.
ענת ישבה על רגליה של אשתו של ג'ייסון והביטה בתינוקת הרגועה.
"היא לא הפסיקה לבכות." אמרה אשתו בתסכול,
"יש לה גזים, היא סובלת מזה.. מרגישים." חייכתי,
המשפחה הביטה עלינו בשקיקה.
"תעשי לה עיסוי בבטן" חייכתי, עשיתי לה ככה והיא נרגעה.
היא הייתה רגועה אצלי.
מתן נשק לשפתיי כשנכנס לבפנים עם הבשר,
ג'ייסון לקח מזרועותיי את התינוקת ואמר "מי יפה של אבא!"
"אחותי!" אמרה ענת בחיוך, לא נפגעת מזה שאבא שלה מראה התייחסות רבה לתינוקת שלו החדשה.

חיבקתי את ענת והלכנו לאכול.
הרמנו כוס של יין- אני וענת כוס של מיץ ענבים- לחיינו.
"לחיי השותפות שלנו, האהבה והערכה שיש לנו לכל אחד ואחת מהבית הזה" אמר ג'ייסון וכולם אמרו לחיים ושתינו.


תגובות (6)

התגעגעתי כל כך לסיפור הזה!!!

04/05/2015 21:01

איזה כיף שהמשכת מושלם!!!

04/05/2015 21:52

התגעגעתי. .
מושלם !!!
תמשיכי ..
וגם את שאר הסיפורים

04/05/2015 23:37

ממש יפה תמשיכי גם את כל הסיפורים המדהימים שלך :)
"החדר נצבע בצבע כחול בהיר ורגוע,שידת החתלה של ענת הונחה באמצע החדר ליד הונחה מיטה וכיסה נדנדה שעליו יושבים ואפשר להניק את ככה את התינוק
"שיפצתי את ביחד עם אלירן וג'ייסון את האביזרים שהיו לענת ,הם ניראים חדשים. זה החדר של התינוק שלנו " אמר בחיוך "
זה מה שהכי אהבתי מהפרק וכמובן דירגתי 5 תמשיכי :)

09/05/2015 14:52

את כותבת ממש יפה ומדהים!!!את לא צריכה להתאכזב שלא הגיבו לך אחרים כי זה לא אומר שהסיפור לא מוצלח ..להיפך הוא הכי מוצלח שיש ..אני באמת מנסה להגיב לך כל פרק …פרק מושלם!! האהבתי את הקטע בסיפור שכתבת " אחותי" אמרה ענת בחיוך לא נפגעת מזה שאבא שלה מראה התייחסות רבה לתינוקת החדשה שלו וגם את הקטע" לחיי השותפות שלנו אהבה והערכה שיש לנו לכל אחד ואחת מהבית הזה אמר גייסון וכולם אמרו לחיים ושתינו" אני גם מחכה כבר לפרק שרותם תיילד זה בטוח יהיה פרק מהמם..מתן כזה בעלטוב ואבא מדהים זה כלכך חמוד ויפה איך שהוא מתרגש מהתינוק החדש ..ואני מקווה שאחרי הפרק של הלידה לא יגמר הסיפור כי זה סיפור מעניין ויפה וגם מעניין לדעת ולראות איך מתן יתמודד ויסתדר עם התינוק שיהיה להם וגם רותם וגם במיוחד שיש את ענת עו ילדה ושהיא לא שלו…מחכה כבר לפרק המושלם הבא!!אוהבת<3

26/05/2015 09:32

בעל טוב* עוד*
(תיקון מילים ) ;-)

26/05/2015 09:34
36 דקות
תגיות:
סיפורים נוספים שיעניינו אותך