כמו אח גדול, או קצת יותר מזה – פרק 11

***נקודת המבט של אלנור*** (בפרק הזה אמה החברה הטובה של אלנור ושל וונסה משתפפת, שהייתי בחו"ל להרבה זמן)

"על מה את מדברת… הוא שיחק הרבה יותר טוב בסרט השני" אמה התווכחה. "לדעתי לא! חוץ מזה, הראשון היה היחיד הטוב, הם היו צריכים לפרוש בשיא" וונסה התווכחה בחזרה. אני פשוט נהנתי מזה שאנחנו שוב כאן שלושתתינו. מדברות, צוחקות, מתווכחות. "התגעגעתי אלינו" אמרתי והן חייכו אלי. "גן אני… עבר הרבה זמן" אמה אמרה. "יותר מדי זמן…" ונסה הגיבה גם והסכמנו. היה לנו הרבה מה להשלים. יותר מדי פערים… סיפרנו את כל מה שקרה בתקופה הזאת, כמובן שהיה לי הרבה מה לספר. אני שמחה שאני סוף סוף חופשייה מזאק. כבר לפחות שבוע ומשהו… אני מרגישה חופשייה ופחות מפדת. אמה הייתה מופתעת ושמחה כל כך כשסיפרתי לה. ומהללת את ג'ייק אפילו יותר. "זה רק אומר כמה אכפת לו ממך אלי…" אמה אמרה וונסה הסכימה ב100% איתה. "כן, כמו שאכפת לו מאחותו… זה הגיוני. בסדר אני כבר התחלתי להבין את זה." אמרתי ומעדיפה מאוד כבר לשנות נושא. "לא לא זה לא בסדר וזה לא הגיוני! אלנור הוא חושב עלייך יותר מאשר אחות אני אומרת לך!" ונסה צעקה. "ששש! אח שלי למטה לפחות תנסי להיות טיפה יותר בשקט!" התעצבנתי עליה והיא רק צחקה. "רק תנסי, אם הוא לא יזרום, אז צדקת… הוא לא בעניין. אבל אם הוא כן, א'- אנחנו צדקנו. ב'- הרווחת!" אמה הציעה אבל פשוט גילגלתי עיניים.. זה לא עובד ככה.. אם אנסה והוא לא יזרום זה ישאיר ביננו מתח לא נעים לנצח. אבל אין לי כוח להסביר להן את כל זה הם הרי ממילא לא יבינו. "אני לא הולכת לנסות שום דבר! זה לא עובד ככה.. זה לא כזה פשוט. עזבו, בקיצור, מה עושים היום בערב?" שיניתי נושא. יום שבת היום ואנחנו חייבות לתכנן משהו לעשות.

"כן כן חייבים לצאת… למישהי יש רעיון?" ונסה הסכימה איתי. ישבנו בחדר וחשבנו מה אנחנו רוצות לעשות. כל אחת הציעה כל מני רעיונות אבל שום רעיון לא נשמע מעניין או זורם. "יש לי רעיון.. יש היום את הפסטיבל הברזילאי הזה במרכז העיר. אנחנו חייבות ללכת יהיה מצעד קרנבל והכל" אמה הציעה. בהתחלה זה היה נשמע רעיון טוב, עד ש…. "רגע, זה לא מגיל 18 ומעלה?" שאלתי כשנזכרתי שדיברתי על זה עם אח שלי לפני שנה ומשהו. הקרנבל הזה מתקיים כל שנתיים בערך. והוא מדהים. "אז?? בשביל מה למדתי להכין לנו תעודות זהות מזוייפות כל שנה שעברה?" היא שאלה מחייכת ומרימה גבה. תבינו.. אמה היא השובבה מביננו. אני לא חושבת שהיא אי פעם מפחדת שיתפסו אותה, או שיגידו עליה משהו.. היא חיית מסיבות, וכל מה שאסור- היא אוהבת לעשות. היא מהעושי צרות האלה, שמחפשים לעשות דווקא. אבל זה משעשע, זה מה שאני אוהבת בה. אף פעם לא משעמם איתה.

"לא יודעת אמה…" אמרתי טיפה מהססת. ההורים שלי בכלל בכלל לא יאהבו את הרעיון אם יגלו. הולכים להיות שם הרבה אנשים שיכורים, רוקדים שותים.. זה לא הכי בטוח בעולם. "קדימה אלי…. פעם אחת. יהיה מצחיק, חוץ מזה, מתי יצא לנו השנה לשתות בפסטיבל. אף אחד לא יזהה אותנו אני מבטיחה לך יהיה כיף" היא שכנעה אותי.. טוב… ההורים שלי ממילא כבר כמעט שבועים לא בבית, ואני חייבת איכשהו לחגוג את שבוע החופשיות שלי מזאק. אז אולי כן אפשר לצאת לבלות קצת. "אוקיי…" הסכמתי ושתיהן ישר שמחו. "אוקיי, בואי ונסה אני מקפיצה אותך הביתה, נתארגן כל כך בבית שלה ואני וונסה נבוא לכאן עם מונית ומשם ניקח אותה לפסטיבל. בנות תזכרו שזה לא איזה אירוע אז בלי שמלות מוגזמות. משהו קליל" היא אמרה וצחקתי. ממתי אני ממילא לובשת שמלות מוגזמות?

ליוויתי את שתיהן החוצה מהחדר שלי ואל למטה לדלת הכניסה. הן יצאו מהדלת ושמעתי את המכונית כבר מתחילה לנסוע. "יוצאות לאנישהו?" טובי שישב בסלון מולי שאל. חשדן…. "כן, למה?" שאלתי לא מבינה מה ההתעניינות פתאום. "סתם, כי אני יוצא עם ג'נה היום והמשפחה שלה, הם גרים בצפון העיר וזה דיי רחוק אז אני נשאר לישון שם הלילה.." מסכן… טוב לפחות ככה אין לו שום סיכוי לדעת לאן אני יוצאת. הוא יהרוג אותי אם ידע. "חשבתי שסתם יש לך את הבית לעצמך אז אולי פעם אחת בחיים שלך היית עושה מסיבה וזה" הוא אמר צוחק טיפה ופשוט זרקתי עליו כל מה שיכולתי שהיה ליידי, והוא רק המשיך לצחוק.

"לאן אתן יוצאות.?" הוא שאל גורם לי להבהל טיפה. אני לא יכולה להגיד לו את האמת. הוא בחיים לא ירשה לי ללכת. "אה.. אמ אנחנו עוד לא יודעות" הוא הנהן. אני שונאת לשקר….

***********************************************************
עמדתי בחדר מול הארון, מחפשת מה ללבוש. אוף אני שונאת את זה, יש לי כל כך הרבה בגדים, ועדיין שום דבר ללבוש! אני כזאת בת…. ידעתי שצריך משהו קליל, ואהבתי את זה, אני שונאת להתלבש מוגזם. כל הרצפה שלי כבר הייתה בגדים שמדדתי והורדתי, אני שונאת את זה כשאין לי מה ללבוש. בסוף סוף סוף הצלחתי לבנות כמה בגדים ביחד שיצרו סט נחמד. לבשתי גופיית בטן צמודה לבנה, יחד איתה ג'ינס בהיר קצר גבוה, שהגיע כמעט עד החולצת בטן. מעל הגופייה הלבנה לבשתי חולצה מכופתרת משובצת כחלחלה ארוכה שאפילו עברה את המכנס הקצר במעט. השארתי אותה פתוחה וקיבלתי את השרוולים. החזרתי חזרה לאצבעות שלי את כל הטבעות היום יומיות שלי שאני מורידה כל ערב ושמה כל בוקר לבית הספר. הסתכלתי בשעון הזהב שהיה לי על היד והבנתי שהשעה כבר 10:50 בלילה. עוד בערך עשר דקות הן אמורות להיות פה. שמתי מעליי ארבע שרשרות עדינות שהולכות בהדרגה למטה אחת מתחת לשנייה וסידרתי את השיער לקוקו גובה משוחרר. התכוונתי לנעול את האולסטאר הלבנות שלי, אבל אז נזכרתי שאמה ביקשה שנלבש משהו עם עקבים, כדי שנראה קצת יותר בנות 19 מאשר 17, אחרת יזהו שאנחנו לא באמת בגיל המותר. לקחתי את המגפי עקב השחורות שלי ונעלתי אותם. עומדת ומריגשה פתאום לפחות 3 סנטימטר יותר. אבל אני גם ככה בכללי לא כל כך גבוה, אז זה לא נראה יותר מדי מוגזם. פתחתי את הדלת של החדר. לא יוצאת משם עד שלא שמעתי את טובי צועק לי שהוא הולך. אני יודעת שהוא יתחיל עם השאלות לאן אני יוצאת לבושה ככה ולאן בכללי אנחנו בכלל הולכות. חיכיתי וחכיתי, הסתכלתי בשעון וראיתי שכבר 11:02 כבר התחלתי להתלחץ שאמה וונסה יגיעו והוא יתחיל לשאול אותן שאלות. ואז במזל הוא סוף סוף צעק לי מלמטה. "ביי אלי אני הולך! תתקשרי אלי אם קורה משהו או אם את צריכה משהו אני אבוא מיד. אחזור מחר בסביבות הצהריים!" הוא צעק. "אוקיי ביי תהנה!" צעקתי בחזרה ושמעתי את הדלת מלמטה נסגרת. רצתי לחלון לבדוק אם האוטו שלו עדיין שם. הבטתי בו מתניע את האוטו ונוסע משם.

סוף סוף… התכוונתי לחייג לונסה לשאול אותן איפה הן אבל מיד שמעתי צפירה של מכונית מחוץ לדלת שלי. הכנסתי את הפלאפון ואת הכסף לכיס ונעלתי את הבית לפני שיצאתי החוצה. כבר היה נשמע את הרעש החזק של המוזיקה מתוך המונית ואמה וונסה צעקו והתשתוללו. "ווהוווווווו יאלה אליייי!! מהר!" אמה צעקה מהמושב הקדמי, הן שתיהן גורמות לי לצחוק מהשטויות שהן תמיד עושות. מסכן הנהג… נכנסתי למונית והתחלנו לנסוע. אפילו הנסיעה הייתה מהנה. המוזיקה והצעקות היו רק ההתחלה של הערב.

הגענו אל המקום, הוא היה מדהים! הכל היה מלא ברקדנים ברזיליים והרגשתי כאילו אנחנו ממש בברזיל! התלבושות של האנשים היו מוגזמות והיו מלא אורות ומוזיקה וזמרים ומרדנים ונגנים וזה היה כמו גם עדן. ממש כמו קרנבלים אמיתיים בדרום אמריקה. "אולהה בוניטווווו" אמה שיחקתה אותה יודעת לדבר פורטוגזית ולא יכולנו אני וונסה שלא לצחוק עליה. "קדימההה בואו נתחיל לחגוג!" ונסה משכה אותנו לכניסה של האירוע. הרבה אנשים עמדו מכל מני כניסות והראו לשומרים תעודות זהות. אמה חילקה לנו את התעודות בסתר ועמדנו בתור. "באם ווינדו אאו דוסה!" ברזיאלי שחום שנראה היפרקטיבי ושובב מאוד בירך אותה בכניסה. הוא היה לבוש מוגזם והיו לו רסטות מגניבות. "אולהההה!" כמובן שאמה ענתה לו בחזרה. "אני צריך תעודות זהות בונבונירותתתת!" הוא אמר חצי רוקד חצי מזמר מה שגרם לי דיי לצחוק. הם תמיד כאלה מאושרים ושמחים. כל החיים שלהם זה רק מסיבות. הראנו לו את תעודות הזהות והוא הנהן והכניס אותנו מיד. "אתן מוזמנות לחגווווווגגגג!" הוא הכניס אותנו פנימה ואמה הייתה גאה בעצמה- רק בסתר. הרגשתי טיפה רע עם עצמי שעבדו על התמים החמוד הזה. אבל שמתי שהתעודות עבדו. "בואו בנות אני יודעת איך אנחנו מתחילות את הערב!" וונסה משכה אותנו לאיזה בר שעמד בחוץ. זה היה מדהים, היה פשוט בר של שייקים ושתייה שהיה פשוט באמצע המסיבה. זה היה כל כך מגניב. ישבנו שם על הבר ופשוט הזמנו עוד ועוד שוטים. אפילו לא שמתי לא כמה שתינו. ידעתי שזה מה שהולך לקרות. הרגשתי את הראש שלי כבר מתחיל להסתחרר ומאז כל מה שאני זוכרת, זה שעשינו כיף חיים. כבר לה הבנתי מה אני עושה, אבל זה לא משנה כי ידעתי שאני נהנת!

***נקודת המבט של ג'ייק***

אני יודע שמתתי לשתות.. אבל כמובן תמיד אני נדפק כ'מבוגר האחראי'. תמיד לפני שאנחנו יוצאים אנחנו עושים הגרלה למי הולך לא לשתות הערב ולשמור על האחרים שכן שותים. הקרנבל הזה פשוט מטורף. אני זוכר שאני, טובי וכמה חברים היינו כאן לפני שנתיים. האמת, שהתגנבנו לכאן. היינו אז בני 17 בערך ולא נתנו לנו להיכנס. אז טובי כמובן לא וויתר ומצא איך לעבוד על המאבטחים. היו רקדנים בכל מקום ומסיבה ומוזיקה ברזיאלית… הרגשה של חו"ל. אהבתי את זה. כל פעם מחדש אני רק אוהב את המקום הזה יותר. למרות שגם שאני לא שותה, אני יכול להנות פה. הגעתי לכאן עם שלושה חברים טובים. סיימון וויל ואיתן. אנחנו פה כמעט שעה וסיימון ווויל כבר שיכורים מתים. חבל שגם טובי לא יכל לבוא, תמיד הכי מצחיק איתו איכשהו… והוא גם משתכר הכי מצחיק. איתן עדיין נשאר איתי מסיבה כלשהי, ולא שתה. רקדנו וצחקנו והיה באמת כיף, אפילו בלי שתייה אנחנו יודעים לבלות. רקדתי עם איזה מישהי שפתאום נצמדה אלי, וזה היה סבבה לגמרי. ותוך כדי שרקדתי איתה פתאום ראיתי בין כל האנשים פרופיל מוכר. אבל הוא ישר נעלם, ולא חשבתי על זה יותר מדי. ואז שוב ראיתי את השיער החום הארוך הזה. אבל שוב הוא נעלם בין האנשים.

ואז ידעתי, ראיתי אותה וידעתי שזאת היא אפילו בלי לחשוב פעמים. זיהיתי אותה. אבל… מה היא עושה פה?? מיד כמה סנטימטרים ממנה ראיתי את ונסה ואמה ואז הבנתי הכל… אמה.. היא כל כך מזכירה לי את טובי. היא בתוך הכניסה אותן לשם.
היא רקדה עם מישהו, הוא היה נראה לפחות בן 20, או אולי אפילו בגילי. הם רקדו צמוד ואפילו טיפה מוגזם. אני יודע שאני בכלל לא מקנא. בתכלס, אפילו לא ידעתי שהיא באה לכאן. סתם היה לי קצת קשה להאמין עליה, היא לא עושה דברים כאלה בדרך כלל.
עברו כמה דקות וכל הזמן מצאתי את עצמי משקיף עליה. מה הבעיה איתי?? למה אני פשוט לא מסוגל להנות ולהתעלם?

זה כבר התחיל להיות מוגזם, הוא התחיל לגעת בה יותר מדי, בכל מקום. והיא נהנתה! באיזה קטע? זה היה מוזר מדי. לא יכולתי לעצור את עצמי וידעתי שאני חייבת ללכת אליה ברגע שהבחור שהיה איתה התחיל לקחת אותה למקום אחר, אני בחור- אני יודע בדיוק מה הוא תכנן בראש שלו ברגע זה.
"איתן.. אני חייב ללכת, ואתה היחיד שבינתיים לא שיכור, יש מצב אתה מחליף אותי הפעם? אוותר לך ביציאה הביעה" התחננתי אליו אבל לא היה צורך, הוא בשנייה הסכים. מיהרתי ללכת אחריהם. הוא כל הזמן ניסה לנשק אותה והיא התנגדה אבל צחקה. היא חושבת שזה בדיחה? אני לא הבנתי כל כך מה קרה שם. הם מכירים?
ואז סוף סוף נפל לי האסימון.. היה לי קשה להסכים עם זה שאלנור השתכרה ככה בציבור, אבל תמיד יש פעם ראשונה. היא באמת הייתה נראת קצת 'לא כאן'. "אלנור!" התקרבתי אליהם והיא ישר הסתובבה אלי מחוייכת. "ג'יייייקקק" היא ישר חיבקה אותי. כן, היא לגמרי שיכורה. "סליחה אחי לא ידעתי שהיא שלך נשבע!" הבחור השני אמר ומיהר ללכת. זה היה אפילו יותר קל משחשבתי…

אלנור חיבקה אותי והניחה את הראש שלה עלי. "כואבב ליי הראאאאאאאש" היא התבכיינה אפילו גורמת לי לצחוק טיפה. אף פעם לא ראיתי את אלנור שיכורה. "את שיכורה אלנור.." אמרתי לה מלטף לה את הראש. "אני רוצה הביתההה!" היא אמרה ונעמדה ישר מולי עושה פרצופים מצחיקים. הסתכלתי בשעון שלי, וכבר היה דיי מאוחר. 3:06 בלילה. הוצאתי את הפלאפון שלי ושלחתי אסאמאס לאיתן. 'אמה וונסה כאן בבר המרכזי והן שיכורות גמורות. קח אותן הביתה' שלחתי לו והכנסתי את הפלאפון לכיס. "בואי.. ניקח אותך הביתה" ייצבתי את אלנור ולקחתי אותה למכונית.

כל הנסיעה כל צחקה ודיברה שטויות. הפעילה מוזיקה בקול רם. אני חייב להודות שזה דיי גרם לי לצחוק… היא הייתה דיי שונה, לא לטובה או לרעה.. אבל פשוט עוד צד שלה שלא יצא לי לראות.
הגענו לבית שלה, והחנתי את המכונית. יצאתי מהדלת ופתחתי את הדלת שלה, סוחב אותה יותר לבית. היא הייתה כל כך שיכורה אלוהים….

נכנסנו לבית וסגרתי מאחורי את הדלת הלכתי להביא לה כוס מים, אבל פתאום הרגשתי אותה קופצת על הגב שלי. זה בהחלט גרם לי לצחוק. הורדתי אותה ממני והסתובבתי אליה. "אלנור את חייבת לשכב לרגע" אמרתי לה מוריד לה את השיער מהפנים, הוא היה מבולגן על הפנים שלה מדי. היא רק צחקה ותפסה לי ביד שהוזיזה לה את השיער מהפנים. "לא אם לא תצליח למצוא אותי" היא לחשה ורצה משם. כן גלגלתי עיניים, אבל ידעתי שכל העניין הזה מצחיק ואפילו משעשע אותי.

חיפשתי אותה בכל הבית, אבל לא מצאתי אותה… זה כבר אפילו התחיל להלחיץ. ראיתי את הדלת של המפרסת האחורית פתוחה. וזה בכלל הלחיץ. אני מקווה מאוד שהיא לא יצאה מהשטח של הבית שלה. "אלנור!" קראתי לה ממשיך לחפש אותה. "מתחמםםם מתחמםם" שמעתי אותה מצחקקת. הלכתי אחרי הקול שלה, מתקרב לכיוון הבריכה. פתאום ראיתי אותה עומדת מולי, לצד הבריכה. ואלוהים ישמור היא הייתה רק בחזייה ותחתונים. אני יודע שאני לא יכול להסתכל עליה בדרך כזאת, אבל לעאזל אני בחור ואני סטרייט! ניסיתי להוריד ממנה את העיניים אבל שום בחור נורמאלי לא יכול לעשות את זה. היא צחקה כאילו סיפרתי עכשיו איזה בדיחה קורעת.. "בוא לשחות איתי" היא אמרה וחייכה חיוך ענק ומתוק. ראיתי שאני עומד ליד כל הבגדים שלה שהיא הורידה. הרמתי את החולצת משבצות הארוכה שלה והלכתי אליה. היא התנגדה וצחקה אבל בסוף הצלחתי להרים אותה על הכתף שלי והכנסתי אותה לתוך הביתה. הושבתי אותה על השיש במטבח והלבשתי לה את החולצת משבצות, סוגר את הכפתורים כדי שה… דבר הזה לא יהיה כל כך חשוף מול העיניים שלי.

"עכשיו את נשארת כאן ולא זזה" אמרתי לה כשהלכתי להביא לה כוס מים כמה צעדים מאיפה שהיא ישבה. "כן המפקד!" היא הצדיעה ומיד אחר כך צחקה. לא יכולתי שלא לחייך טיפה. זה באמת היה מצחיק. חזרתי אליה כשהבאתי לה כוס מים והכרחתי אותה לשתות. היא התנגדה בהתחלה אבל בסוף שתתה והניחה את הכוס לידה. שמה לב שאני מביט בה בקפדנות כל הזמן הזה. "יש לך עיניים יפות" היא אמרה. אבל התעלמתי. ידעתי שהיא סתם שיכורה. התחלתי פתאום להרגיש את הרגליים שלה שעמדתי בינהם מתחכחות בשלי ונסגרות עלי טיפה. לא ידעתי איך אני מרגיש לגמרי מה שקורה כאן. זה מוזר לי מדי… היידים שלה עלו ללחיים שלי, מלטפות אותם. אני יודע שהלב שלי אהב את זה. כי הוא דפק… אבל הראש שלי אומר שזה לא בסדר, ואני יודע שכדאי להקשיב לו.
"אלנור תפסיקי" אמרתי לה לוקח לה בעידנות את היידים בחזרה ממני. "למה?" היא שאלה בשקט מתקרבת עם הפנים שלה אלי. זה הרגיש כל כך מוזר. אלנור נמרחת עלי? זה חדש… זה מוזר. זה מוזר טוב? או רע..?

"כי את שיכורה, וזה לא בסדר" אמרתי לה עדיין מחזיק בשתי היידים שלי את שתי היידים שלה, לשמור אותן אצלה. "אני רוצה אני באמת רוצה" היא אמרה וכבר היה לי קשה להבחין אם היא שיכורה או פיקחת. היא התהגה כל כך נורמאלי פתאום.. אבל זה לא הגיוני. כי אני יודע שזה לא עובר כל כך מהר.. היא עדיין שיכורה, שיכורה שמשחקת את עצמה פיקחת. זה קלאסי, כל שיכור עושה את זה בשלב מסוים. היא באמת מצליחה לפתות אותי, ולא ידעתי אם אני אוהב את זה או לא. היידים שלה שוב עלו מהצוואר שלי לעצמות הלחיים, והרגשתי את היידים שלי עוברות למותניים שלה. אף פעם לא הייתה לנו כזאת קירבה קודם. הפנים שלנו התקרבו וכבר יכולתי להרגיש עקצוצים של השפתיים שלה על העור שלי. היה לי קרב שהתנהל כרגע בין הראש ללב. זה היה כל כך קשה. היא נתנה לי נשיקות קטנות בצוואר, הנשימות שלה היו לי על האוזן והעור. זה גרם לי צמרמורת. היא לאט לאט התקרבה לשפתיים שלי, היידים שלה בין השיער שלי. השפתיים שלנו היו רק במרחק סנטימטר אחד. ואז היא לחשה משהו כנגד השפתיים שלי.
"אני רוצה אותך כבר שנים". ידעתי שזה לא בסדר.. היא שיכורה זה לא אמור להיות ככה. התרחקתי ממנה טיפה. הרמתי אותה משם למעלה לחדר שלה והשכבתי אותה במיטה שלה. היא נרדמה מיד. כיסיתי אותה וסגרתי את האור שלה לפני שבאתי לצאת משם, אבל פתאום הקול שלה עצר אותי.

"ג'ייק" היא לחשה והסתובבתי אליה. "תישאר איתי" היא אמרה, עדיין שיכורה כמובן. חשבתי על זה טיפה ואפילו הססתי.. אבל לא רציתי להשאיר אותה לבד באמת. הורדתי נעליים מכנסיים וחולצה. נשארתי רק בבוקסר שלי לפני שנכנסתי בעדינות לידה במיטה. היא מיד הסתובבה אלי. מחבקת אותי וממש ישנה עלי. כן, ליפפתי את היד שלי סביבה, אבל ידעתי שזה לא בסדר. כל מה שקרה וקורה כאן היום פשוט לא בסדר… היא אחות של חבר. היא כמו אחותי.. זה לא אמור לקרות.

פשוט עצמתי את העיניים, לא יודע אם להתפלל שהיא תזכור את הכל בבוקר, או שלא.