‘כמו בימים שהיה ברור שרק נאהב כמו בלילות שבכינו אז ביחד..’ אליאור ובר פרק 4

– מנקודת מבט של בר –

אביאל התקרב אליי "בר איפה היית עד עכשיו??? ועם מי הייית???" הוא צעק עליי.
"תגידי את מפגרת איפה היית ולמה הברזת, אמרנו לך להישאר ללמוד לא ללכת הביתהה" ולידור צעק עליי כמו אביאל.
"אמרנו מי זה אמרנו את החלטת ואתה אמרת ותרגעו לא הייתי עם אף אחד וגם אם כן מה אכפת לכם??" אמרתי ונשמתי עמוק התאפקתי לא לצעוק עליהם בחזרה.
"בר גם אביאל אמר לך אותו דבר ותעני לי למה הלכת?? מיזה הבן זונה הזה שהיית איתו?'"הוא המשיך לצעוק עליי, אז קמתי וירדתי את המדרגות "לאן את חושבת הולכת??? את תהיי פה ואת תשמעי הכל עד הסוף" ואביאל תפס לי את היד "כמה שיותר רחוק ממכם ומהצעקות שלכם לא הייתי עם אף אחד רק אמרתי שזה לא עינינכם, ותעזוב אותי אתה מכאיב לי" צעקתי עליהם והשתחררתי מהאחיזה שלו.
"בר תרגעי אל תצעקי עליייי, ואם אני יגלה שהיה עם מישהו או שהוא נישק אותו אני קובר אותו" הוא אמר ותפס לי את היד אבל יותר מחזק מאביאל.
"טוב סיימתם?? עכשיו עזבו אותי" אביאל פתח את הדלת, ולידור שיחרר לי את היד.
רצתי לחדר נעלתי אותו והתישבתי על הריצפה.
אין אסור שהם יגלו עליי ועל אליאור אסווור! קמתי הורדתי את הג'קט לא לקחתי איתי את האייפון ירדתי לסלון לכיוון הדלת, כל החברים שלהם היו שם, והיה מסריח מהנרגילה והסיגריות התקדמתי לדלת וכשפתחתי את הדלת אביאל תפס לי את היד נו מה עכשיו הוא רוצה?
"נו מה עכשיו אביאל?" אמרתי לו במין צעקה כזו.
"בר תורידי את הקול לאן את חושבת שאת הולכת ועוד עם הבגדים האלה??" אביאל שאל.
"כבר אמרתי לכם רחוק כמה שיותר רחוק ממכם ומה אכפת לך??" הרמתי טיפה את הקול.
"בר תעני לי יפה אל תעצבני אותי" אביאל אמר לי.
"מה תעשה לי תרביץ גם לי?" וגיחכתי.
"בררר תרגעי" לידור צעק עליי.
"אל תנסי אותי בר" אביאל אמר בשקט אבל עצבני.
"טוב טוב תשחרר ותן לי ללכת'" אמרתי לו.
"קודם תחליפי בגדים ואחרי זה נחשוב עלייך" אביאל אמר לי
"נו לא רוצה תן לי ללכת כבר" אמרתי לו ובאתי להתקדם לכיוון היציאה אבל הוא חסם אותי.
"את לא יוצאת מהבית ככה ועכשיו את גם לא תצאי בכלל מהבית" הוא קבע.
"נו מה, זה שלא נתנו לכם היום אני לא צריכה להיות אשמה בזה" צעקתי עליו.
כולם הסתכלו עלינו אם מקודם היה שתיים שלוש שהסתכלו אז עכשיו כולם ראו ושמעו
"ברררררר תסתמי לפני שאני לא ישלוט בעצמי" אביאל צעק.
"לא רוצה תעשה מה שאתה רוצה ותצעק כמה שבאלך" צעקתי גם.
"לעשות מה שבא לי?" אביאל שאל.
"כן מה שבא לך" ושנייה אחרי הרגשתי את הלחי שלי שורפת, לא שורפת בוערת, בוערת מכאב אני חושבת שהיא נהייתה אדומה, עלו דמעות לעיניים ודמעה אחת זלגה לי על הלחי ואחריה כולן יצאו כמו ברז שנפתח.
הוא נתן לי סטירה עכשיו אחי בחיים לא הרביץ לי לא משנה מה היה או מה עשיתי כולם הסתכלו נתתי לו מזלזל שחררתי ממנו את היד שלי וברחתי ברחתי משם לא משנה לי לאן רק לא להיות קרובה אליו לאיפה שהרגלים שלי הובילו אותי הלכתי לא עניין אותי לאן רצתי רחוק , רחוק ממנו רחוק מהם מכולם עברתי בפארק היה חשוך, והיו שם חבורה של ערסים עם בקבוקי וודקה ונרגילות. רצתי משם והגעתי לבית של אליאור דפקתי על הדלת חלש כזה ואז עוד פעם רק יותר חזק שמעתי אותו צועק מלמעלה "רגעעעע" ושנייה אחרי הוא פתח את הדלת הוא היה בלי חולצה ועם בוקסר בטח הוא קם בגללי הוא הסתכל עליי בהלם.
"חיים שלי מה קרה? למה את בוכה? את בסדר? עשו לך משהו? בואי כנסי"
נכנסתי אליו לבית הוא שאל אם אני רוצה לשתות ועשיתי עם הראש לא, עלינו למעלה לחדר שלו נכנסנו לחדר שלו והיה שם את הריח שלו, הריח הממכר שלו.
"למה את בוכה? את בסדר? עשו לך משהו? קרה משהו?" הוא שאל עוד פעם ועשיתי עם הראש כן עדיין החזקתי את הלחי, היא עדיין שרפה לי והייתה אדומה
"באתי ל…להגיד לך ש…שלא תגיד על מה שקרה לפני יומיים" ובכיתי באותו זמן שאמרתי לו את זה.
"למה מה קרה?" הוא שאל והסתכל עליי לא מבין.
"ככה פשוט א…אל תגיד לאף אחד" אמרתי לו יצאתי מהחדר שלו טרקתי את הדלת של הכניסה וברחתי, ברחתי ממנו מהבית שלו, רצתי ושוב הגעתי לפארק ועברתי באותו מקום אחד מהם בא לכיוון שלי 'אל תדאגי יפה אני לא יפגע בך בואי תשבי איתנו'
"אמממ אני הולכת לבית זה בסדר מחכים לי" אמרתי לו ובאתי ללכת.
'"לא שאלתי, אמרתי בואי" הוא תפס לי את היד ולקח אותי איתו,
ישבנו שם בערך שעה וחצי לא יכולתי ללכת הוא עדיין תפס לי את היד היה מצחיק לשבת איתם, הם לא היו נוראים אבל לא שכחתי מה אביאל עשה והמשכתי לבכות, כולם הלכו ונשארנו רק שנינו.
"אני הולכת לבית לילה טוב" אמרתי לו וקמתי מהמקום שבו ישבנו.
הוא קם גם "אבל לא אמרתי שאת יכולה" הוא משך אותי אליו, ונישק אותי איכ' זה היה מגעיל היה לו את הטעם של הסיגריות והאלכוהול ניסתי להשתחרר אבל, הוא היה יותר חזק ממני הפארק היה ריק אף אחד לא עבר שם ולא יישב שם ובדרך כלל כמעט כולם יושבים כאן בשעות האלה.
הוא התחיל לגעת בי וניסה להפשיט אותי נלחמתי בו אבל זה לא עזר כל ניסיון שלי להתרחק ממנו כשל, הוא הוריד לי את החולצה וקרע אותה ניסתי לברוח אבל לא יכולתי הוא תפס אותי חזק, והתחלתי לבכות בשקט.
התפללתי שיעבור מישהו ויעזור לי אבל אין, אף אחד לא עבר היינו לבד כמו מקודם, צעקתי לו שיעזוב אותי, קיוויתי שאולי מישהו יעבור וישמע אותי צועקת, צעקתי לעזרה ולא באו זה כאילו צעקתי לשו, אחרי שתי דקות הרגשתי את הלחי שלי שורפת הבכי של גבר, הוא המשיך במעשיו התפללתי שלפחות הוא יעשה את זה מהר. הוא אנס אותי והלך, השאיר אותי שם לבד על הרצפה בלי טיפה של רחמים.
הייתי שם על הרצפה לבד הרגשתי מגעילה, הרגשתי מלוכלכת, הרגשתי מנוצלת, הרגשתי חלשה, ובעיקר הייתה לי שנאה לכולם לכל אלה שלא עזרו לי, שלא באו, שלא עברו פה בטעות.
נשארתי שם קפואה, קמתי לבשתי את החולצה שהייתה קרועה איפה שהקשר וטיפה בהשך למעלה, המכנסים היו מלוכלכות וקרועות מאחורה קרעים קטנים, כל האיפור שלי היה מרוח לי הכל היה שחור, הלכתי לאט לאט לא מיהרתי, רציתי למות, רציתי שתדרוס אותי מכונית או משאית אפילו הכביש היה ריק.
המשכתי ללכת לכיוון הבית והדמעות? המשיכו לזלוג לי על הלחיים, הגעתי הביתה עליתי את המדרגות והחלתי לרעוד והבכי שלי גבר, שוב, לא יכולתי לזוז רציתי רק להגיע לאמבטיה ולטבוע בפנים, להוריד ממני את כל התחושות, אבל הרגלים שלי לא זזו כלום לא תיפקד נכנסתי להלם ניסיתי לזוז אין לא זזו כאילו הגוף שלי בוגד בי, לא יכולתי נשארתי ככה עשר דקות אני חושבת, ופתחתי את הדלת כולם היו שם כולל אליאור נכנסתי לתוך הבית כל המבטים הופנו אליי אף אחד לא דיבר היה שקט, שקט מחריד, הרגשתי עוד יותר מלוכלכת כשכולם הסתכלו עליי לא רציתי שיראו אותי אביאל ולידור קמו ובאו לכיווני "בר איפה היית? מה קרה לך? עשו לך משהו???'"הבטתי בהם הרעד שלי גבר יותר ובכיתי יותר רציתי למווות זה הדבר היחידי שבאמת רציתי.
"א..ני שוא…ת אות…כם" אמרתי תוך כדי בכי וגמגום צעקתי עלייהם על כולם
"אני מצטער יפה שלי" אביאל אמר תוך כדי שהוא מתקדם אליי הוא בא לחבק אותי.
"תמ…שיך" אמרתי גומגמתי התרחקתי ממנו ועליתי לחדר הלכתי לארון זרקתי את כל השורטים שהיו לי והיו לי הרבה.
נישאר לי חצי ארון לקחתי את השורטים שמתי אותם בשתי שקיות וירדתי למטה שמתי אותם בכניסה לבית ועליתי למעלה.

– מנקודת מבט של אליאור –

היא יצאה מהבית ואחרי חצי שעה אביאל התקשר אליי.
"אה.. אחי מה קורה?" שאלתי.
"תגיד ראית את בר?'" הוא שאל בלחץ.
"לא למה?" שיקרתי. היא כן הייתה כאן, אבל אף אחד לא ידע על זה.
"עזוב לא משנה אם תשמע משהו תגיד לי או ללידור'" הוא מלמל.
"טוב גבר חכה אני בא" ניתקתי ונעלתי את הנעליים לקחתי סיגריות ומפתחות.
הגעתי אליהם לבית נכנסתי, אמרתי לכולם שלום והוא סיפר לי מה היה והבנתי למה היא ביקשה ממני לא לספר לאף אחד מה שהיה בנינו.
עברו 3 שעות כבר 12 וחצי והיא עוד לא חזרה, אם קרה לה משהו? לאא מה יכול לקרות לה?אחרי חצי שעה היא חזרה כולה רועדת ובוכה האיפור שלה היה נרוח לה על על הפנים הכל היה שחור.
אביאל ולידור קמו ובאו לכיוונה 'בר איפה היית? מה קרה לך? עשו לך משהו???' היא הביטה בהם היא התחילה לרעוד יותר והבכי שלה גם גבר.
ואני? רק התפללתי שהיא תגיד לא. שלא עשו לה כלום.
"א..ני שוא…ת אות…כם" היא צעקה בבכי וגמגום.
"אני מצטער יפה שלי" אביאל אמר לה תוך כדי שהוא מתקדם אלייה.
"תמ…שיך" היא אמרה בגמגום התרחקה ועלתה למעלה.
אחרי משהו כמו עשר דקות היא ירדה למטה עש שתי שקיות של זבל הניחה אותן בכניסה של הבית ועלתה למעלה בחזרה.
בינתיים לידור הלך לפתוח את השקיות היה שם רק שורטים מלא שורטים.
"מזה כל השורטים שלה פה בטוח משהו קרה לה" אביאל אמר.
"כן אני יעלה לראות מה יש לה" לידור אמר ועלה למעלה.

– מנקודת מבט של בר –

נכנסתי לחד נעלתי את הדלת הלכתי לאמבטיה, נעלתי את הדלת ופתחתי את הזרם של המים המים מילאתי תאמבטיה עד הסוף, הורדתי את הבגדים לאט כאב לי כל הגוף. היו לי מלא שריטות הסתכלתי על עצמי במראה הסתובבתי, וראיתי את הגב היה לי שם סימן גדול של כחול לא יכולתי להמשיך להסתכל על עצמי אז נכנסתי לאמבטיה והתחלתי לבכות בשקט אחרי כמה דקות קמתי כדי לשטוף את כל הלכלוך, הדמעות השתלבו עם הזרם התחלתי לשפשף את הגוף חזק כדי שההרגשה הזו של הלכלוך, והגועל ירדו אבל ההרגשה לא ירדה, היא לא עברה, הצלקות נחרטו אצלי. עדיין שנאתי את כווולם ואז שמעתי דפיקות בדלת נשארתי במקלחת עוד איזה עשר דקות יצאתי עטפתי את עצמי במגבת יצאתי לחדר ולבשתי פיג'מה ארוכנה בצבע תכלת אפור שכתוב עלייה: I ציור של גולגולת UOY , ומגף פרוותי בצבע אפור שחור ולבן

פתחתי את הדלת ולידור ניכנס לחדר.
"כן?" שאלתי אותו קר לא היה לי חשק ובטח שלא מצב רוח.
"למה שמת את השורטים בשקיות למטה?" לידור שאל לא מבין.
"רציתם שאני יזרוק אותם לא?" שאלתי.
"כן, אבל את בחיים לא היית מוותרת על שורטים מה קרה כבר לא חם לך להסתובב עם ארוך?" שאל.
"כי ככה באלי עוד משהו?" שאלתי.
"תגידי עד מתי נענה אחד לשני בשאלות?" הוא שאל.
"כשתרצה לענות" עניתי בקרירות.
"למה את עם ארוך חם?" לידור שאל.
"ככה עוד משהו?" שאלתי.
"לא לילה טוב" אמר לי ויצא מהחדר.
"טוב" אמרתי וסגרתי את הדלת ונעלתי אותה.
התיישבתי על הרצפה נשענת על דלת ובוכה, העיינים שלי התחילו להיות אדומות והתחילו לשרוף לי מרוב בכי, המשכתי לשבת ולבכות.
קמתי נכנסתי למיטה ונרדמתי.
כל חצי שעה קמתי מסיוטים וצעקתי אביאל ולידור שמעו אבל לא הצליחו להיכנס כי הדלת הייתה נעולה.
התעוררתי באחד בצהריים, נשארתי במיטה כל היום. ובכיתי ואותה הרגשה שאני מלוכלכת ומגעילה לא עברה לי. וגם לא תעבור.