‘כמו בימים שהיה ברור שרק נאהב כמו בלילות שבכינו אז ביחד..’ אליאור ובר פרק 5

– מנקודת מבט של בר –

התעוררתי באחד בצהריים. נשארתי כל היום במיטה. ובכיתי, בכיתי שוב על מה שקרה וחזרה אליי תחושת הגועל והלכלוך היא לא וגם לא תעבור.
אחרי שעתיים וחצי אביאל ולידור חזרו הביתה, הם דפקו על הדלת אבל לא פתחתי אותה, הייתי קפואה והמשכתי לבכות מרוב בכי כבר התחילו לשרוף לי העיניים.
נשארתי במיטה אחרי כמה זמן הם התייאשו והבינו שאני לא יפתח להם את הדלת אז הם הלכו.
הוצאתי את האייפון מהטעינה והדלקתי אותו, היו לי 180 שיחות שלא נענו 50 מאביאל, 40 מלידור, 30 משירן, 20 משיר, 20 מרותם, 10 מאור, ו10 מלירון והיו לי 75 הודעות 20 מאביאל, 15 מלידור, 10 משירן, 10 משיר, 10 מרותם, 5 מאור, ו5 מלירון לא התייחסתי וכיביתי אותו.
קמתי מהמיטה כאב לי כל הגוף, נכנסתי למקלחת מילאתי את האמבטיה עד הסוף במים חמים, הורדתי את הבגדים נהייתה לי סחרחורת ניכנכסתי לתוך מהאמבטיה והתנתקתי, התנקתי מהכל מכולם. יצאתי מהאבמטיה עטפתי את גופי במגבת והלכתי לחדר לבשתי חולצה ארוכה ומכס טרנינג ארוך נכנסתי למיטה ושוב אותם ההרגשות חזרו אליי. הסתובבתי לצד השני ונרדמתי.
התעוררתי מדפיקות בדלת "בר תצאי. נו לא ראינו אותך כבר חודש, את חייבת לאכול לצאת קצת את לא יכולה להיות כל היום בחדר" אביאל אמר לי אבל אני התעלמתי.
אז כן עבר חודש מאז המקרה, לא יצאתי מהבית, ומהחדר יצאתי שלוש פעמים כשהאחים שלי לא היו בבית.
הייתי לוקחת כוס של מים לחדר ושתי עוגיות לא דיברתי עם אף אחד לא ראיתי אף אחד, מאותו יום אני לא רוצה לא לראות ולא לשמוע מאף אחד, אני לובשת רק ארוך אני לא יכולה לראות לעצמי את הידיים או את הרגלים.
אני כול היום שוכבת במיטה ובוכה בלי חשק לכלום ובמיוחד בלי חשק לחיות,
אחרי שבוע וחצי שהסתגרתי בחדר הם באו וניסו לדבר איתי ולהיכנס אבל לא עניתי להם הייתי שומעת אותם יושבים למטה בלילות עם חברים שלהם וצוחקים.
אף אחד לא יודע על אותו לילה כלום הם חושבים שברחתי בגלל אביאל והם ימשיכו לחשוב כי אף אחד לא ידע את זה.
אחרי שבועיים התעוררתי בבוקר והחלטתי לצאת מהבית.
קמתי מהמיטה נכנסתי להתקלח יצאתי ולבשתי חולצה ארוכה מתחרה בצבע קרם, ג'ינס גבוהה בצבע לבן קרם, ונעלי בובה שמנת, לא התאפרתי לא שפתון ולא איילנר.
שמתי דאורדורנט ובושם, הוצאתי את האייפון מהמטען לקחתי את התיק של בית ספר, ירדתי למטבח הוצאתי שוקו בטעם מוקה ויצאתי מהבית לבית ספר.
הגעתי בשעה השנייה, ועברתי דרך המגרש ראיתי אותם יושבים במחששה בסוף.
הלכתי לכיוון הכיתה דפקתי על הדלת ופתחתי אותה, נכנסתי לכיתה וכולם הסתכלו עליי המורה לא אמרה כלום אף אחד לא דיבר הלכתי והתיישבתי בסוף, לבד.
למדנו עד הצלצול יצאתי מהכיתה לשירותים נכנסתי וראיתי את אליאור ואיזה פרחה מהשכבה שלי.. הוא ראה אותי ויצאתי לבחוץ למגרש הייתה שם פינה שקטה הלכתי לשבת שם, התיישבתי ושמתי אוזניות שמעתי מוזיקה התנתקתי מהכל מכולם.
ושוב בכיתי. בכיתי על הכל. וראיתי את אביאל ולידור מתקרבים אליי.

– מנקודת מבט של אליאור –

התעוררתי בבוקר קמתי מהמיטה לבשתי ג'ינס קרעים של מאניה וחולצה לבנה, החלפתי את העגיל בגבה ובלשון, שמתי דאורדורנט וואן מיליון לקחתי את האייפון ויצאתי מהבית לבית ספר.
כבר חודש וחצי עבר ולא ראיתי אותה בבית ספר מאותו היום, נכנסתי והלכתי למחששה ראיתי שם את כולם אמרתי שלום וישבתי לעשן.
בהפסקה הייתי בשירותים עם לילי, טניה, אניה לא יודע.. ואז היא נכנסה ראתה אותי ויצאה. השארתי אותה שם בשירותים והלכתי למחששה הלך החשק.
"תגידו מה אחותכם חזרה?" שאלתי אותם מעשן.
"מזההה מי??" לידור שאל בעצבים.
"נו בר אחותכם לא?" שאלתי מוציא עשן מהפה.
"כן אבל היא לא יצאה מהחדר אז היא תבוא לבצפר" אביאל אמר.
"נו ראיתי אתה נכנסת לשירותים ויוצאת" אמרתי להם זורק את הסיגריה.
"אין מצב גבר, היא לא יוצאת מהבית בטח דמיינת או שזו מישהי דומה לה" לידור אמר לי.
"נו איזה דמיינתי אני אומר לכם בדוק זו היא לכו תראו" אמרתי. הם קמו והלכו, הוצאתי עוד סיגריה ועישנתי.

– מנקודת מבט של בר –

"מתי חזרת??" אביאל שאל לא מבין, לא עניתי רק ישבתי שם עם האוזניות והמשכתי לבכות.
"בר אני מדבר איתך תעני לי" אביאל אמר לי מעט עצבני.
"למה את בוכה קטנה? קרה לך משו עשו לך משו?" לידור שאל.
"אני ש…ונאת א…ותכם תעופו" אמרתי להם בבכי.
"תעני לי כשאני מדבר איתך!" אביאל צעק עליי עצבני, הוציא לי את האוזניות וזרק לי אותן עם האייפון על הרצפה
"נו מה עניתי לכם מה אתם רוצים?" אמרתי להם והמשכתי לבכות.
"למה היית בחדר חודש וחצי ולא יצאת??" לידור שאל.
"ככה לא עניינכם אז אל תתערבו" אמרתי להם.
"אנחנו אחים שלך אז אנחנו נתערב, ולמה את בוכה?" אביאל שאל.
"בדיוק אתם אחים שלי לא אנשים זרים, אם הייתם אחים שלי לא הייתם מרביצים לי וצועקים עליי כל היום כי בינתיים זה הדבר היחיד שאתם עושים" אמרתי וניגבתי את הדמעות.
"את עדיין בזה אמרתי לך כבר שאני מצתער זה היה לפני חודש וחצי" אביאל אמר לי עצבני
"כן אני עדיין בזה. כי אתם אלה שכל הזמן אומרים שמי שיגע בי תקברו אותו תדקרו אותו לא יודעת מה תעשו אבל בינתיים אתם אלה שעושים את זה, וזה בכלל לא מפריע לכם" אמרתי להם בקול שבור.
"אני לא התכוונתי אבל זה קרה אני מצטער חייםשלי. אבל לא בגלל זה לא יצאת מהחדר חודש וחצי מה קרה?" אביאל שאל מחבק אותי.
"כלום עזבו אותי אני רוצה להיות לבד" אמרתי להם בשקט
"לא עובד עליי קדימה דברי מה קרה??" לידור שאל והרים את הקול.
"לא רוצה לספר לכם עזבו אותי" אמרתי וקמתי, הרמתי את האייפון עם האוזניות ובאתי ללכת.
"אין לא באלי את לא הולכת עד שאת לא מספרת מה קרה" אביאל אמר ותפס לי את היד חזק
התחלתי לרעוד ממש לרעוד
"דיי ע…עזוב אותי ת…ן לי ללכת בבקשה" גמגתי בבכי.
"בר מה קרה?" לידור שאל שוב
"כ…כלום תנו לי ללכת" אמרתי.
"אין כלום שבי ותספרי" אביאל אמר והושיב אותי בינו לבין לידור
"דיי באמת שזה כלום נו" אמרתי להם.
"לא מאמין. אם זה היה כלום לא היית מסתגרת בחדר חודש וחצי ובוכה כל היום, וצועקת בלילה שיעזבו אותך, שיתנו לך ללכת, ושלא עשית כלום, ועכשיו לא היית מגמגמת בוכה ורועדת כאילו את על רטט אז קדימה דברי" לידור אמר לי בחוסר סבלנות, לא הייתה לי ברירה אני חייבת לדבר הם גם שמעו הכול.
"טוב אבל לא עכשיו ולא פה" אמרתי להם והורדתי את הראש.
"סבבה בואי הביתה אנחנו הולכים עם כולם קדימה" אביאל אמר וקמנו מהמקום בו ישבנו, הם קראו לחברים שלהם והלכנו לכיוון הבית.
עברנו דרך הפארק והכל התחיל לחזור אליי, כל מה שקרה באותו לילה, התחילו להיות לי צמרמורות ורעדתי יותר ממקודם.
נהיו לי פלאשבקים מאותו לילה ממה שקרה הרגשתי את הכול, ראיתי הכל עוד הפעם, ראיתי את עצמי על הריצפה צועקת לעזרה ואותו מעליי.
"תעזרו לה בבקשה תעזרו לה נווו" אמרתי להם בלחץ.
"למי לעזור בר?" לידור שאל לא מבין.
"לה נו תראו שם על הרצפה תעזרו לה לפני שיהיה מאוחר" אמרתי להם בבכי.
"בר על מה את מדברת אין כאן אף אחת על הרצפה" אביאל אמר וניסה להרגיע אותי.
"נו אתם לא רואים שם על הרצפה תשמעו היא צועקת נוו תעזרו לה כבר" צעקתי עליהם והתחלתי לבכות.
"בואי בר אין פה אף אחת על הרצפה את מדמיינת" לידור אמר לי, הוא לקח אותי והגענו הביתה, הם עלו איתי לחדר וסגרו את הדלת.
"תתחילי לספר מה היה קדימה" אביאל אמר לי מושיב אותי על המיטה מולם והוא התחיל ללכת בחדר בחוסר סבלנות.
"אבל תבטיחו לשמוע הכל עד הסוף לא לעצור אותי באמצע ולא לעשות כלום אחרי זה" אמרתי להם.
"לא מבטיחים כלום קדימה ספרי" לידור אמר לי בחוסר סבלנות.
"טוב בסדר" אמרתי.
והתחלתי לספר להם הכל מהרגע שברחתי מהבית ועד הרגע שחזרתי הביתה חוץ מהקטע על אליאור את זה הם לא ידעו.
כוסאימאשלו מי זה הבן זונה הזה אם אני לא קובר אותו חי" לידור צעק עליי כשסיימתי לספר, ואביאל ירד למטה ויצאתי אחריו "חכה אביאל הבטחת לי שלא תעשה כלום" אמרתי לו באה אחריו במדרגות ונעצרתי.
"לא הבטחתי לך כלום מי מי זה הבן זונה הזה???" אמר לי מסתובב אליי בחדות
"לא יודעת אבל אל תעשו כלום בשבילי פעם אחת בבקשה" התחננתי אליו.
"איך לא סיפרת לי את זה? איך??, זוכרת בבית ספר שאמרת שאנחנו צריכים לשמור עלייך והכל?" הוא שאל עצבני
"כן אבל מה זה קשור עכשיו??" שאלתי לא מבינה
"שאני הולך לזיין אותו מכות הוא יגיע היום למיון המזדיין הזה" הוא אמר לי עצבני.
ואז שמענו משהו שנישבר ולידור ירד אחרי דקה "נישבר לך שם משו אתה בא???" אמר לי בלי להסתכל עליי.
"לא אתם לא הולכים לשום מקום די זה היה לפני חודש וחצי" אמרתי להם בניסיון לעצור אותם.
"זה לא מעניין אותי! גם אם זה היה מלפני שנה או שנתיים אני הולך! הבנת?" הוא צעק עליי
הבנים שאלו לאן הם ,הולכים והם אמרו להם שיש איזה אחד שצריך לשלם על מה שהוא עשה וכולם יצאו מהבית.