“את הסיבה שהחיים שלי כבר לא אותם חיים” פרק 3

נכנסתי לחדרי ושכבתי במיטה בוהה בתקרה , הרגשתי כל כך ריקנית שאין טעם לחיים שהם במילא מסתיימים וכל אחד חוזר למקום ממנו הוא בא – לעפר .. ועם המחשבות הללו נרדמתי , התעוררתי מליטופים בראש הסתובבתי וראיתי את רועי
"מממ" התמתחתי רועי ישב בשקט במשך כמה דקות ממשיך ללטף את ראשי ואז הוא פצה את פיו בשאלה שאפילו לא רצית לשמוע : " למה עשית את זה ?" פה כבר לא יכולתי להתמודד יותר פרצתי בבכי והתחלתי לצעוק עליו "אני לא מאמינה עלייך רועי גם אתה חושב כמוה באמת ניראלך שאני ילדה אובדנית ? לא אני לא מבינה מאיפה המחשבות על זה בכלל , ציפיתי שדווקא אתה הכי תבין אבל מסתבר שטעיתי" אמרתי ללא הפסקה ויצאתי במהירות מהחדר לאמבטיה , מילאתי את האמבט במים חמים וסבון פשטתי את בגדיי ונכנסתי פנימה על מנת לנסות להירגע אבל המחשבות לא נחו ואפילו לרגע
אחרי חצי שעה שניסיתי להירגע מה שלא בדיוק הלך יצאתי מהאמבטיה ייבשתי את גופי ושיערי ולבשתי פ'יגמה קצרה של בובספוג אהובי (בובספוג זה אח ואני מכורה אליו) נכנסתי למיטה תכסתי בשמיכה ועצמתי את עיניי מנסה להירדם ולהניח את המחשבות בצד למרבה הפלא הצלחתי כי כשפקחתי את עיניי השעה הייתה 7 התמתחתי לי היום הראשון לכיתה י' והתחלתי את אירגוני הבוקר שלי ציחצחתי שיניים שטפתי פנים לבשתי ג'ינס גבוה שחור וחולצת בצפר בצבע שחור וואנס שחורות בדיוק כמו החיים שלי – שחורים! שיער אסוף בקוקו , טוב לפחות מה שנשאר ממנו אירגנתי לי תתיק וירדתי למטה לקחתי את האוכל שאמא הכינה ובדיוק שבאתי לצאת רועי ירד ועצר אותי "חכי אני גם יוצא אני ייקח אותך" "לא צריך שאני לא יכביד עלייך או משהו כזה וחוץ מזה אני לא צריכה את הטובות שלך" עניתי בכעס יצאתי וטרקתי אחריי את הדלת , שמעתי את האוזניות וצעדתי לכיוון בית הספר החדש , אחרי 10 דקות הגעתי הבית ספר היה ענק ממש כמו קניון .. צעדתי לכיוון השער מלאה בחששות מה יהיה עכשיו איך אני יתמודד לספר או לא ? הרי אני לא רוצה רחמים של אף אחד ובתשובה חד משמעית החלטתי שלא אין מצב שאני עוברת עוד סבל בחיים עוד מבטים כואבים ומצטערים עוד רחמים בלתי נסבלים מאנשים שאת בכלל לא מכירה , מעכשיו דף חדש עמית חדשה בלי שום מחלה ארורה !
נכנסתי למבנה הגדול וחיפשתי את המזכירות ראיתי חבורת ילדים אז פניתי אליהם בשאלה "סליחה איפה המזכירות?" "שם" ענתה אחת הבנות והצביעה לכיוון שמאחוריי "תודה" עניתי והתרחקתי משם נכנסתי למזכירות "ומי את?" שאלה המזכירה "עמית , עמית בוכבוט" "אה התלמידה החדשה , את בכיתה י' 2 זאת המערכת שעות שלך וזה המפתח ללוקר , אם את תצטרכי משהו תוכלי לפנות אליי אני רינה" "אוקיי תודה רבה רינה" עניתי בנימוס ויצאתי משם מחפשת אחר כיתה י' 2 , עברתי במסדרון תוך כדי מילמול "י' 2 , י'2 איפה זה ?" והופ הנה הכיתה המיוחלת נשמתי עמוק והנחתי את ידי על הידית במטרה לפתוח אותה אך כנראה שמישהו חשב אחרת והחליט שהוא פותח אותה ומעיף אותי על הרצפה , והוא בתגובה אמר לי "כולה אני לא צריך לפול מהיופי למרות שתאכלס אני מבין אותך איך אפשר שלא כשרואים אחד כמוני" אמר וקרץ תוך כדי שהוא נכנס לכיתה ומתיישב אמרתי לעצמי "אוחח עוד ערס מעצבן , עמית תתכונני לעוד שנה מהנה במיוחד" ועם המזל הנפלא שיש לי המורה הושיבה אותי דווקא לידו "אוקיי אז זאת עמית והיא תלמידה חדשה , אני מקווה שתקבלו אותה כמו שצריך , עמית את יכולה לשבת ליד עידן" אמרה המורה ואני לא בדיוק הבנתי מי זה מתן ונראתי מהורהרת המורה כנראה הבינה זאת "זה עידן" אמרה והצביעה על הערס ממקודם "יאיי איזה כיף לי" חשבתי לעצמי בלב ובלית ברירה התיישבתי לידו