"את הסיבה שהחיים שלי כבר לא אותם חיים" פרק 2
אחרי נסיעה של כמעט שעה נעצר מול בית ענק , לקח זמן לעכל שזה הבית החדש שלי מעכשיו.
יצאתי באיטיות מהרכב בוחנת כל פינה ופינה בסביבה , אמא ורועי כבר נכנסו פנימה ואני בעקבותם בצעדים איטיים , פתאום משום מקום ילד עם אופניים חשמליות העיף אותי על הרצפה ולא רק זה הוא גם אפילו לא עצר הוא פשוט המשיך והתעלם מהעובדה שנפלתי בגללו .
נכנסתי פנימה עם כמה שריטות לגופי ושיפשופים קלים וכמובן שאמא ישר נבהלה וחשבה שניסיתי לעשות לעצמי משהו ..
"מה זה עמית מה ניסית לעשות הפעם?" היא כמעט בטווחה שיש לי רק מחשבות אובדניות בראש.
"לא ניסיתי כלום תפסיקי כבר מישהו הפיל אותי" צעקתי עלייה ורצתי החוצה בבכי , כאב לי שזה מה שאמא שלי חושבת עליי שאני ילדה אובדנית שרוצה פשוט למות , היא לא מבינה שזה רק מקשה עליי וגורם לי לחשוב שהיא לא רוצה אותי , הלכתי במהירות מבלי לשים לב לאף אחד או שום דבר והגעתי לגינה כלשהי , התיישבתי בספסל עם עעצמי ובהיתי בנקודה ספציפית , אחריי כמה דקות הרגשתי נגיעה בכתף מהבהלה הסתובבתי ובאתי לתת לאותו בן אדם סטירה , הוא עצר אותי ותפס לי את היד ..
"מה יש לך יא משוגעת ?" אמר
"מה אתה מבהיל אותי ככה לא לימדו אותך שאסור להבהיל בנות?" החזרתי
"רק רציתי לבקש סליחה על מקודם"
"על מה בדיוק ? מה היה ?"
"אה אממ אני זה שהפלתי אותך" אמר לי
"אה זה ההיית אתה , איזה יופי בגללך אמא שלי חושבת ש.." נעצרתי ושתקתי
"שמה?" שאל
"כלום עזוב לא משנה סלחתי" אמרתי במטרה שיעזוב את הנושא הזה , אניי אפילו לא מכירה אותו אז למה שאני יספר
"טוב אז להתראות משוגעת" אמר בזמן שהדליק סיגריה
"איכס , ביי משתמש" אמרתי וצחקתי
"אה זה אני יכול להפסיק אם בא לי" טען
"חחחח בסדר שמענו טוב אני צריכה ללכת ביי"
קמתי והתחלתי ללכת בחזרה לכיוון הבית , כשהגעתי אמא ורועי ישבו בסלון וחיכו איך שפתחתי את הדלת אמא קפצה עליי בשאלות "איפה ההיית? כמה זמן? את יודעת שדאגתי לך"
ובתגובה אמרתי לה "תעזבי אותי" ועליתי לחדר שלי
תגובות (0)