כמו שתמיד רציתי להיות…- פרק 3

פרק 3:
נקודת המבט של ליאם:
ואוו הילדה הזאת מדהימה אני אפילו לא יודע למה אני כל כך מתלהב ממנה. לא ידעתי איך לפנות אליה בהתחלה אז פשוט שתקתי. אבל היא פשוט מהפנטת עם השיער החום הגולש, והעיינים הירוקות הגדולות ואוו פשוט בא לי לבהות בה ללא הפסקה. בהפסקה דיברנו ובנוסף להכל היא גם נחמדה. אני כמעט אף פעם לא התלהבתי כל כך מבחורה כמו עכשיו, חוץ מהפעם הזאתי.. אבל אני פשוט מעדיף לא להיזכר זה כואב מידי. עברתי מראשון לציון כי אמא שלי פוטרה מהעבודה שלה. בהתחלה לא רציתי לעבור אבל אני לא יכול עכשיו להתווכח עם אמא שלי אחרי כל מה שהיא עברה בחיים, אחרי שאבא שלי עזב אותה, אחרי מה שקרה שנה שעברה, אני פשוט לא יכול אז החלטתי להקל עליה. שמתי לב שדני לא כל כך מרוכזת בשיחה שניהלנו בהפסקה לא הבנתי מה קרה לה ואז שמעתי את קבוצת הכדורסל משחקת מאחורי. אוקיי עכשיו הכל ברור, טוב למה ציפיתי שהילד החדש מגיע ופתאום היא מתאהבת בו?
יש עכשיו מתמטיקה, אני די בסדר אבל לא מעולה כמו דני, היא בהקבצה א'1
שאר היום עבר די מהר כי גם לא הייתי לבד כל כך כמו שחשבתי, דני הייתה איתי. בשיעור האחרון ,אזרחות כבר לא היה לי כוח ללמוד רציתי להבריז. אולי אני אצליח לשכנע את דני לבוא איתי? לא, לא נראה לי שהיא תסכים כאילו היא ילדה טובה.. אבל אולי אני בכל זאת אציע לה?
"ליאם?" דני שאלה אותי
"מה?" עניתי
"אתה בא לשיעור?"
"יש לי הצעה יותר טובה מללמוד"
"מה אתה מנסה לרמוז?" היא שאלה אותי
"רוצה להבריז איתי? במילא שיעור אזרחות הוא לא כל כך חשוב." שאלתי
"אממ.. זה די מפתיע, אני לא חושבת שאני יכולה. אסו…"
"נו לא יקרה כלום. גם לך מותר לפעמים להבריז" קטעתי אותה
"טוב.. אתה צודק לא יכול לקרות כלום אז אני.. אני חושבת שכן. כאילו כבר עשית את זה פעם לא?" היא גמגמה
"כן, את יכולה לסמוך עלי, יהיה לך ממש כיף. יאאלה בואי נלך" אמרתי לה והלכנו ביחד לכיוון השער בתקווה שהשומר לא יתפוס אותנו.