כמו שתמיד רציתי להיות…- פרק 4
פרק 4:
נקודת המבט של דני:
אוי לעזאזל, למה הסכמתי להבריז משיעור עם ילד שאני מכירה רק כמה שעות? הוא יכול להיות איזה פסיכופת למרות שהוא דיי נחמד, לא כמו שחשבתי בהתחלה וגם אמא שלי ת-ה-ר-ו-ג אותי אם יתפסו אותנו.
"אז לאן הולכים?" שאלתי אותו בקול קצת רועד
"את עוד תראי" הוא אמר
"תעלי" הוא אמר והסתכל על האופנוע שהיה בחניית בית ספר.
"אהה..על…על האופנוע? הוא… כאילו שלך?" שאלתי בגמגום מרוב לחץ, לא הייתי צריכה להסכים לעשות את זה אני פשוט מטומטמת.
"כן, פשוט תעלי זה ממש בטיחותי לא יכול לקרות לך כלום בייחוד כשאת איתי." הוא ענה לי
"אממ… טוב, אז אני פשוט אעלה, בלי לחשוב יותר מידי, פשוט לעלות." דיברתי בנסיון להרגיע את עצמי טיפה.
הוא הביא לי קסדה ואמר לי ללבוש אותה
"אבל אז לך לא תהיה קסדה" אמרתי לו
"אל תדאגי לי, אני אסתדר" הוא אמר לי עם חצי חיוך
הנסיעה באופנוע הייתה חוויה חדשה, פשוט הרגשתי חופשייה כמו שמעולם לא הרגשתי, כאילו אני עפה.
הגענו למין שדה כזה בשום מקום.
"לפה אני אוהב לבוא כשאני צריך שקט, גיליתי את המקום הזה קצת אחרי שעברתי לפה" הוא אמר עם חיוך ענק על הפנים שלו.
צחקתי והסתכלתי עליו, אני לא מבינה למה דאגתי… אני מרגישה משהו שלא הרגשתי הרבה זמן, שמחה.
תגובות (1)
תמשיכיייייי
ואגב תעשי תפרקים ארוכים זה קצר מאוד