כמו שתמיד רציתי להיות…- פרק 7

פרק 7:
נקודת מבט של דני:
רגע אחד אני צופה באנטומייה של גריי ועכשיו אני מוצאת את עצמי רצה כמו המטופלת מהמחלקה הפסיכיאטרית מהפרק ההוא, משום מה הדבר היחיד שחשבתי עליו היה הפעם ההיא שאני ותום היינו קטנים, בטח בני 5 ושכנעתי אותו שעם הוא ירד באופניים במורד הגבעה בלי ליפול יהיו לו כוחות על, לא כאילו באמת האמנתי לזה פשוט רציתי לעבוד עליו. בכל מקרה, הוא נפל והתגלגל והתחיל לבכות אז אני התחלתי לבכות ואבא שלי הגיע וכשהוא שאל מה קרה תום ענה בביאוס שלא יהיו לו כוחות על, אני דיי בטוחה שאבא שלי חשב שהוא נפגע בראש, בסוף הוא רק נקע את היד, זה לא כאילו הוא יכל למות או משו, אבל לא עכשיו, עכשיו זה רציני. הגעתי לחדר, כולי מתנשפת ומזיעה ואז ראיתי אותו, הוא נראה כאילו הוא ישן חוץ מזה שהוא היה חיוור כמו לא יודעת מה. ההורים שלי סיפרו לי שהוא לקח כדורים וכנראה בטעות לקח מנת יתר מה שגרם ללב שלו לעצור אבל הם מצאו אותו בזמן והחייו אותו אז הוא יהיה בסדר. הוא התעורר האחות באה ואמרה לנו לבוא לחדר שלו, ההורים הלכו בזמן שאני בחרתי להישאר מחוץ לחדר, לא יכולתי לראות אותו עכשיו.
כשההורים שלי יצאו מהחדר נכנסתי לחדר שלו בחשש.
"היי דני" הוא התחיל את השיחה הקול שלו היה חלש.
"סמים? רציני תום? יכולת למות!" עניתי לו.
"אני מצטער אבל לקחת מנת יתר לא היתה הכוונה שלי, אני אהיה זהיר יותר פעם הבאה."
"פעם הבאה? אתה לא מבין? לא תהיה פעם הבאה אתה לא יכול להמשיך ככה!"
לאחר שתיקה קצרה אמרתי "למה בכלל התחלת את כל זה?"
"את יודעת איך זה, הלחץ והציפיות מכולם, פשוט הייתי צריך לשכוח דברים, 'להעלם' " הוא ענה לי.
"תום ברור שאני מבינה אותך עם כל הקטע של הלחץ והצפיות בעיקר מההורים, אבל זאת פשוט לא סיבה להתחיל את כל הקטע הזה. תום, יש מצב שאתה תחשוב שאני משקרת אבל פשוט קשה לי לראות אותך ככה. אז תפסיק, בבקשה." התחלתי לנאום לו.
"דני זה לא כזה פשוט" הוא אמר ובקול שלו נשמעה חרטה מסויימת.
"למה?" שאלתי
"כי אני פאקינג מכור אוקי?" הוא צעק. "ואני יודע שאני צריך להפסיק אבל זה לא כל כך קל כמו שזה נשמע"
"תום תגיד את מה שאמרת לי לאימא ואבא ואני בטוחה שהם ימצאו לך עזרה, אל תדאג" אמרתי לו.
"את באמת חושבת שאפשר להגיד להם משהו? את באמת חושבת שהם רוצים לעזור לנו? את חושבת שהם פאקינג יקשיבו למשהו שיוצא לנו מהפה? אז את טועה דני, הם לא" הוא טיפה הנמיך את הקול אבל זה עדיין נשמע סוג של צעקה.
"תום הם יירצו לעזור, אתה הבן שלהם" אמרתי לו "אתה יודע שהשלב הראשון בלהתמודד עם בעיה היא להודות שיש לך אחת כזאת, ואתה הודת (הודת מהמילה להודות- הערת הכותבת), מכאן אתה יכול רק לעלות, אני לא אתן לך לחזור לזה אל תדאג."
יצאתי מהחדר כי תום רצה לנוח קצת, ושוב נזכרתי בילד הקטן שהאמין בכוחות על ופרצתי בבכי.
"ליאם? זאת דני, בבקשה תבוא, אני בבית חולים זה בקשר לתום"
נקודת המבט של ליאם:
18:30 נכנסתי להתקלח. לבשתי טישרט וג'ינס. התלבשתי והתארגנתי חשבתי על רומי, יש לה את העודף בטחון הזה שתמיד הרתיע אותי אצל בנות, הרבה בנות הציעו לי לצאת, אני יודע שאני נראה טוב, אני מתעמל. אבל רוב הזמן אני מוצא תירוץ לא להסכים, היא לא ממש נתנה לי זמן לנשום, כל מה שאני חושב כרגע זה איך אני יכול לצאת מזה. אוף.. 18:55, לא מצאתי שום תירוץ הפעם. לקחתי את הקסדה ונסעתי באופנוע לכיוון הבית של רומי. הגעתי, מתכוננן כבר למה שהולך לקרות. רומי יצאה החוצה, וואו זאת המילה היחידה שאפשר לתאר איך היא נראתה, שיער מפוזר מסודר עם שמלה אדומה צמודה, דני הייתה נראת טוב יותר בשמלה הזאת… אבל מה שבטוח לרומי יש גוף מושלם.
"היי" אמרתי לה.
"לא הבנתי של מי האופנוע בחנייה של בית ספר, טוב עכשיו זה ברור." היא ציחקקה בקול פלרטטני כזה שאני שונא.
"אממ כן הוא שלי כבר.." "תחסוך לי את הפרטים האלה, לאף אחד אין כח לדברים האלה" היא קטעה אותי.
"אז אתה מתכוון לעזור לי לעלות על זה או מה?" היא אמרה. נשבע שעם הייתי יכול הייתי עושה תאונה בשביל להתחמק מהדייט הזה.
"אממ כן בטח" אמרתי בקול חלש ועזרתי לה לעלות על האופנוע. נתתי לה את הקסדה מיתוך חובה.
"לא אני לא יכולה לשים את זה זה יהרוס לי את כל התסרוקת" היא אמרה בקול מזלזל וזרקה את הקסדה עליי
"לא אכפת לי, פשוט שימי אותה" התרגזתי טיפה.
"אוקי" היא לקחה את הקסדה ושמה אותה בזהירות.
"אני אחבק אותך בזמן הנסיעה, אתה יודע כדי שאני לא אפול" היא אמרה וצחקקה.
"יופי" אמרתי בקול טיפה ציני עצבני אבל שלא שומעים בבירור.
התחלתי לנסוע כשרומי אוחזת במותניים שלי.
היא כיוונה אותי למסעדה יוקרתית כזאת וכל מה שחשבתי זה איך לעזאזל אני אשלם עליה ועליי כמו שהיא בטח מצפה ממני.
הזמנו שתייה וישבנו בדיוק שבאתי להגיד משו הטלפון שלי צלצל "ליאם? זאת דני, בבקשה תבוא, אני בבית חולים זה בקשר לתום" היא אמרה בקול בוכה.
"אני בא" אמרתי בלחץ.
"זה מקרה חירום" אמרתי "הינה כסף על השתייה שלי וחצי טיפ, את יכולה לשלם על עצמך" אמרתי ויצאתי מהמסעדה משאיר את רומי לבד המומה.