skyler222
קודם כל לפני שאני אודה לכם על הפירגון המדהים. אני חייבת לציין שיש דברים שהם פרי הדמיון שלי, ודברים שהם לא מדויקים לגבי הצבא. (לרוב נכון, אך אל תסתמכו על דברים שאני רושמת). ועכשיו אשאיר אותכם במתח ;) , יום טוב!!!

"כן המפקד." פרק 11: "12:13"

skyler222 22/12/2015 2331 צפיות 23 תגובות
קודם כל לפני שאני אודה לכם על הפירגון המדהים. אני חייבת לציין שיש דברים שהם פרי הדמיון שלי, ודברים שהם לא מדויקים לגבי הצבא. (לרוב נכון, אך אל תסתמכו על דברים שאני רושמת). ועכשיו אשאיר אותכם במתח ;) , יום טוב!!!

מייקל תופס ברגלי, הוא נצמד אלי ולאחר כמה שניות נאנח בעצבים.
הוא מטה לאט הצידה את ראשו ומהנהן בשלילה.
אני מסתכלת עליו, פתוחה וחשופה מתמיד.
לבי מצתמק ממבוכה ואני מחסה את גופי לאט.
אור הבוקר מקרין על גופו הערום של מייקל ויוצר אווירה חמימה ורגועה מצדיו.
״אני לא יכול לעשות את זה,את תצטערי על זה.״ מייקל שובר את השתיקה ואני מסתכלת בעיניו בצבע השקד הגדולות.
״אני אוהב אותך יסמין.״ הוא יורה.
העיניים שלי מתכווצות בפליאה וזה גורם לליבי להתרגש.
אני תופסת באמה שלו ברכות ומושכת אותו לצידי,הוא מסיט את השמיכה לאחורה ומחבק את בטני בעדינות. הוא נושק את עורפי, ההרגשה של החיוך שנוצרת על הצוואר שלי גורמת לי לחייך גם כן.

~~~

"שיט."אלה אומרת, מסתכלת עלי בעיניים פלואות ואפשר לראות את כאבה כשאני אומרת לה את זה, לאחר כמה שניות שואפת מהסיגריה שלה.
אני מהנהנת, מושכת בלסת ודורכת את הרובה, מתעסקת ברובה כשהמחסנית לצד המכנס שלי.
"יפה מצידו שהוא הפסיק אותך." היא מוסיפה, מנסה להעלות משהו טוב
"כן." אני מכווצת את שפתי מעט ומסתכלת על הרחבה, על החיליים שנכנסים אל הבסיס מאושרים, רצים לספר לחברים שלהם את החוויות שהיו להם בשבוע הזה.
"ומה עשיתם אחרי שהתעוררתם?" היא מוציאה אותי מריכוז ואני מסיטה את מבטי אליה,
"יצאנו לריצה בחמש, הינו בבריכה," אני מחייכת באטיות ובוהה ברצפה החולית. "אני חייבת להודות שהיה מוצלח."אני מעלה את מבטי אליה.
"ולמה מייקל לא בא איתך לפה?" היא שואלת, מתעניינת
"לא יודעת, הוא לא ממש הסביר."
אלה מסתכלת עלי ומכווצת מעט את ענייה, "את צריכה את זה." היא מושיטה לי את הסיגריה, אני לוקחת אותה באטיות ושואפת מימנה.

לאחר חצי שעה המפקד נכנס מעבר לגדר הבסיס עם מייקל.
עיני נפקחות מעט והם משוחחים בדרכם אל כולם,
מייקל מהנהן אליו ומתקדם אלי ואל אלה.
הלב שלי מתחיל לדפוק כשהוא מתקרב אלינו.
"על מה דיברתם? ולמה נסעת איתו." אני יורה.
אלה מסתכלת עלי ומניחה יד על ברכי, מלטפת אותה ושולחת לי אות להירגע.
"הסברתי לו שאין לי דרך להגיע מתל אביב לצפון, אמרתי שאני אאחר והוא כבר אמר שהוא יקח אותי איתו." הוא מסתכל עלי, אני מהנהנת לאט וממצמצת בעיניים

"דקה וסידרתם את התיקים בשלישיות ועמדתם בח'!" המפקד צועק לעברנו וכולם מתפקסים.
אני רצה מהר אל המקום של התיקים ורואה את הבלגן שנוצר.
"אני מסדרת, לחכו לח'." אני אומרת בפקודה, כולם משאירים את התיקים ואני מתחילה לסדר את התיקים במהירות.
"15 שניות!, " רוני צועקת, אני מסדרת בשיא המהירות את התיקים ורצה מהר אל צלע הח'.
"אוקיי." המפקד אומר, מסתכל על השעון.
"מכיוון שהעניינים התחילו להתחמם באזור לבנון, אנחנו יוצאים כולנו לשמירה לילית. יש לכם חצי שעה לארגן את אוהלים ואוכל." הוא אומר ונשאר בשקט לכמה שניות, סורק את החיליים שלו "ואנחנו יוצאים."

~~~

"מייקל!" אני קוראת, אחרי כמה שניות הוא בא אלי ומחזיק ביתד של האוהל, אני נאנחת מעט והוא מסדר את האוהל בשניות.
הוא מתרומם אלי ומסתכל עלי חיוך יפה, אנחנו מסתכלים על אחד השניה והוא רוקן אלי, נושק את שפתיי ברכות ואני מופתעת. לא מגיבה ממש, מהשוק.
אני צוחקת קלות והוא מחייך, חוזר אל החברה שלו וכל הבנות מסתכלות עלי, אני נהיית אדומה והבנות שורקות.
אני מטה את ראשי לחפש את אלה במהירות ואני מוצאת את המפקד מסתכל עלי, הוא מסיט את מבטו ויושב לצד הקרשים האסופים למדורה, מדבר עם כמה חיליים שיושבים לצידו.
השמש כבר ירדה, כולם באוהלים שלהם ואני פותחת את השמירה הלילית.
יש שקט,אני משגיחה בגבעה יחסית גובה מול האוהלים כשהגדר של הגבול לפחות 500 מטר מהם.
אני הולכת הלוך ושוב מסביב, מסתכלת על הכוכבים שזוהרים אלי, והירח המעורפל.
אי אפשר לתאר את יופי הלילה כשאין את כל האורות, הבניינים והעשן.
בשדה השומם הזה ליד הגבול, הכל כלכך אמיתי.
יצירות ה' האמיתות .
אני מחזיקה ברובה שלי בדריכות ומסתכלת על השעון שלי כשהרובה מורם גם איתי,
12:13. אני מורידה לאט את הרובה.

לאחר כמה שניות אני מבחינה ב2 אנשים מתפסים מהגדר וליבי על 180. אני מרימה את המכשיר קשר שלי אל המפקד , לאחר כמה שניות המפקד מרים את המכשיר קשר שלו אך שומעים קיטועים. המסתננים מתקדמים בריצה שקטה ומיומנת אל עבר האוהלים ואני לא מקבלת שום פקודה לירות.

לא יודעת מה לעשות.


תגובות (23)

פאק,
את חייבת להמשיך!!!

22/12/2015 15:54

    ממשיכה!!! חחחחחח תודה! ,
    אין כמוך

    22/12/2015 16:00

וואו דווקא הייתה רמת דיוק שהפתיעה אותי יחסית למה שהיה. עשית את שיעורי הבית. זה תרם ה מ ו ן. אני חושבת שעכשיו סמוך ובטוח להגיד שאני קוראת עוד פרקים כי אני נהנית מזה. הדימיון שלי משלין המון פרטים וזה הופך להנאה אך אני תוהה מה זה אומר אם מישהו אחר לא היה משלים אותם ואני תוהה אם את משלימה פרטים כמוני. לכו הייתי עטבדת על זה אולי. לדוגמה כשהיה רשום פרק קודם שהיא רצה נתקפתי בלבול. לאן? זה חדר סגור. אבל אז בעצם זנחתי והשלמתי את הפרטים החסרים מהדמיון שלי ונסחפתי וזה היה מקסים. מעניין

22/12/2015 15:57

    קראת את החלק הראשון?
    היא רצה ולאז התעלפה.
    השאר זה כבר המוח משלים, התעוררה בחדרו של גו'נתן ושמייקל שם.
    אני כלכך אוהבת את התגובות שלך ושתדעי, אני לוקחת את התגובות שלך מאוד ברצינות ומשדרגת את הסיפור בעזרתן.
    היה חשוב לי שתדעי את זה, ותודה על האכפתיות.

    22/12/2015 16:00

    קראתי את התגובה שלך שוב ויש לי עוד כמה דברים להוסיף חחחח,
    1. מזאת אומרת שיעורי הבית?
    2. כן, אחד מהמטרות של הסיפור זה באמת ההשלמות.
    הקפיצה ממקום למקום.
    והיא רצה לשום מקום. זאת הנקודה.
    לשום מקום, לא באמת היה לה לאן לברוח.
    אבל רק לא להיות איתו.

    22/12/2015 16:03

טובבבבבבבבבבבבבבבבבבבב.
אני מתה להגיב לך תגובה ארוכה וכל זה, אבל זה קצת מושלם, הדיוק שלך והכתיבה שלך מדהימים וכל פרק שלך יותר מסקרן מהשני.
אז תמשיכי מהר גברת!!

22/12/2015 16:13

    אני מטורפת עליך.
    פשוט מטורפת.

    22/12/2015 16:57

העניין הוא שאם לא הייתי משלימה את הפרטים או שהייתי משלימה אותם רע לא הייתי נהנית מהסיפור בכלל. אני חושבת שסיפורים כן מסתמכים לפעמים על דמיון של אנשים אחרים , אבל יש דברים שחשוב לציין או שגם הקורא האולטימטיבי יתקע בבלבול. אני מבינה את הכוונה שלך למשל לדוגמת הריצה וזו אכן ההשלמה שעשיתי אבל באותה מידה יכולתי לדמיין אותה רצה בחדר סגור. עד לקיר. וכן קראתי את הפרק הקודם שלפניו. העניין הוא שהיה עדיף לו היית מציינת – רצתי, אפילו לא שמתי לב לאן, אפילו לא שמתי לב אם פתחתי דלת או עברתי דרכה… או משהו כזה שיתן לנו לפחות רמז איך לדמייו את זה נכון. זה חשוב מאוד ואכן כל הסיפורים הכי יפים שקראתי התבצעו ברמזים. לא הגשה על כפית , כן מעוררים את הדמיון , אבל כן גם כיוונו אותי מה לדמיין – אחרת זה מאוד בעייתי כמו שאת יכולה להבין. שלושת התגובות ההדרגתיות שרשמת הצחיקו אותי חח אז הכוונה שלי בשיעורי בית היה שהדברים שרשמת הזכירו לי בצורה מובהקת את הטירונות. נדמה שממש ידעת על מה את מדברת , אפילו התיאור נוף היה הולם ויש לי תיאור במחברת שכתבתי בדיוק את איך שתיארת את זה! וזה הוסיף עקשן ונפח והבנתי מה הם עושים במחנה הזה במקום מה שהיה לפני כן שהזכיר קייטנת ציד. זה הוסיף מתח גם כשציינת את לבנון למרות שזה לא היה מדוייק כלל זה היה דימיון מאוד מושכל ומוסיף מצידך (: משהו הגיוני ומבוסס מאשר שאר הדברים שהיו נראים לי יותר הזויים שפעם כתבת על הלך העניינים שם. אני באמת שמחה שאת לוקחת מה שאני כותבת ברצינות

22/12/2015 16:23

    וואי אוליב, אולי תקראי גם את הסיפור שלי ותגידי מה דעתך? ????????

    22/12/2015 16:56

אמא אמא אמאא מושלם מהמם אין מילים תמשיכיי בדחיפות

22/12/2015 17:03

    איך אני שמחה לשמוע, תודה!

    23/12/2015 01:24

וואוו תמשיכי מהר!!!מושלםם

22/12/2015 17:54

תמשיכי
יסמין תירי תירי
פאק את חייבת להמשיך

22/12/2015 18:17

    חחחחחחחחחחחחחחחח אין כמוך, את מקסימה

    23/12/2015 01:24

וואי את חייבת להמשיך מהרר, את כותבת מדהים ובנוסף את גם סוחפת אל תוך הסיפור, זה אחד הסיפורים היחידים פה שהצליחו לסחוף אותי כל כך חזק❤

22/12/2015 20:23

    את לא מבינה כמה חיממת את ליבי.
    תודה לך.

    23/12/2015 01:25

מדהים

22/12/2015 20:37

    תודה רבה!!!

    23/12/2015 01:25

מוכשרת שכמותך
גאה בך

23/12/2015 02:04

????

23/12/2015 09:22

כתוב מאוד טוב.אם תקפידי ברמה גבוהה של הלשון ותמנעי משגיאות כתיב קטנות ככל שיהיו,הקריאה תקבל איכות.
בהצלחה בהמשך !

23/12/2015 18:24

    תודה רבה.
    אקח לצומת ליבי.
    לרוב אני באמת לא שמה לב אפילו שאני עושה בדיקה לפני שאני מעלה את הפרק.
    תודה רבה.

    23/12/2015 18:41
8 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך