כנפיים – פרק 12

מהפרק הקודם :
———————
" אתה תתן לי את הכנפיים שלך ? אם תאמר כן, אשחרר אותה, אך אתה צריך לעמוד במילה שלך, כי אם לא, בפעם הבאה שאראה אותה, היא תשכב פה דוממת על הרצפה שטופת דם "
" תשחרר אותה "
" תאמר "
" אני אמצא לך את אבא שלי "
הוא הפיל אותי לרצפה וייבבתי .
" מעולה . יש לך שלושה ימים "

פרק 12 :
————-
לא רציתי לקום מהרצפה . רק בכיתי ובכיתי .
" למה את בוכה אוור ? "
" אני פוחדת "
" מי הפחיד אותך "
" אני .. אני לא יודעת "
ואז הוא פשוט לקח והרים אותי, ממש כמו בסרטים הרומנטיים האלה, ואז הוא הניח אותי על הספה והוא התיישב על הכורסה, המשכתי לבכות .
" דיי אוור הם הלכו, וכשאת בוכה את לא יפה "
" אז אל תסכל עליי, למה בכלל עזרת לי ? הייתי יכולה למות ממזמן "
" כי אני לא רוצה שתמותי, הרגתי מספיק אנשים בחיי, ראיתי אותם מתים מול עיניי, ואת מזכירה לי מאוד את אמא שלי .. ואם הייתי מניח לך למות .. "
" היית רואה את אמא שלך מתה בפעם השנייה "
התקוממתי והתיישבתי בשקט בקצה הספה, קרוב לפאץ' . הוא בהה בי ואז שמעתי את עצמי שואלת " אתה יכול לומר את זה שוב ? "
" אתה מה ? "
" את זה שאני מוצאת חן בעיניך, שאני יפה .. "
" את לא יודעת את זה כבר ? "
" בבקשה ? "
" את מוצאת חן בעיניי מאוד, ואת מאוד יפה "
" ועכשיו עם רגש "
ואז הוא קם והתקרב אליי, הוא משך אותי אליו ושנינו נפלנו, אני נפלתי עליו והוא נפל על הרצפה " אוי, יצא נורא . לא דמיינתי את זה ככה "
שנינו צחקנו, ועדיין שכבתי עליו . קצת נרגענו ואז הוא החטיף מבטים לשפתיי ואז נישק אותי .
אחריי שהוא התנתק ממני והתיישב והייתי עדיין עליו, הוא התעסק בשעריי ואני שאלתי " אני רק מוצאת חן בעינייך ? "
" כן " משך בכתפיו . " אז למה אתה מנשק אותי בלהיטות שכזאת ? "
" שמעת על המשפט ' בלה את יומך כאילו הוא יומך האחרון ' ? "
" כן שמעתי משהו כזה "
" אז זה מה שאני עושה, אני מבלה את חיי כאילו הם ימיי האחרונים "
" למלאכים אין תוחלת חיים ארוכה ? "
" אני לא מלאך, אני בן אדם עם יכולות, אבל בדרך כלל מלאכים מתים כשהבן אדם שעליו שמרו, מת "
" ואם זה היה יומך האחרון, היית אומר שאני מוצאת חן בעיניך ? "
הוא שתק כמה שניות ואז ענה " מה את משיגה מהתשובה האלה אוור ? "
הבנתי שהוא לא רוצה לענות על השאלות האלה ולכן עזבתי אותו " בסדר .. בסדר .. "
קמתי ממנו והסתובבתי בבית שלו, החלטתי לעבור נושא .
" אתה עומד למצוא את אבא שלך ? "
" זהו שאני לא אמצא "
הסתובבתי אליו " מה ? למה ? "
" אבא שלי הפך להיות המלאך המחליף לאחר שאמא שלי נפטרה, ולכן הוא נמצא במקום שלהם, שאליו אסור לי להיכנס "
" ואתה לא יכול לשלוח לו הודעה או משהו ? "
הוא הניד בראשו " הלוואי "
" ואתה זוכר בכלל איך הוא נראה ? "
" כן, אני לא דומה לו בכלל "
הסתובבתי עוד קצת בקומה ואז מלמלתי " אני רוצה ללכת "
הוא היה המום מעט ואז הביט בפניי, תקיף לגמריי " לא, את לא הולכת לשום מקום "
הוא חסם את דרכיי ונישק אותי, ומיהרתי להתנתק ממנו ולסטור לו .
" אתה מנצל אותי ! בטח עשית את זה גם עם כל שאר החברות שלך ! אז אני לא אומרת להיות אחת מאלה, יש לי את דרק "
" את אומרת את זה סתם, את לא באמת אוהבת אותו ? "
" ומאין לך ? "
יש לו קורא מחשבות מטומטמת, הוא צעד אחד לפנייך .
" נדמה לי שאת כבר יודעת את התשובה " הוא שילב את ידיו על חזהו נעצתי בחזה שלו מבטים .
הוא שפשף את הלחי שלו במקום שסטרתי לו ומלמל " וואו, את חזקה, יחסית לבת . אבל נדמה לי שזה היה כואב מבפנים "
" אתה הורס לי את החיים ! בגללך רוצים להרוג אותי ! בגללך אני לא יכולה להיות עם דרק ! בגללך אני מתנשקת איתך ! סליחה – אתה מתנשק איתי ! "
הוא שתק ורק בהה בי, הוא עדיין חסם את דרכיי, אבל הפעם במבטיי כאב .
" אני יכול לתת לך ללכת, אבל לעולם לא תראי אותי שוב, את רוצה בזה ? "
לא . אני לא רוצה בזה . זאת הייתה המחשבה הראשונה במוחי, שידעתי שפאץ' מקשיב לה . אני לא אוהבת את דרק, אני כבר לא רוצה להיות איתו, אני חושבת שאם פאץ' יעזוב אותי אני אהיה בדיכאון ניצחי לנצח . אוי בבקשה אל תתן לי להחליט את זה . למה אמרתי את זה בכלל ? אני כן אוהבת שהוא מנשק אותי, אני כן אוהבת את הריח הנפלא שנידף ממנו, אני אוהבת שהוא מוריד את החולצה ואז אני יכולה לנעוץ מבטים בחזה היפה שלו .
" אולי תפסיקי עם זה ? " הוא נשמע נהנה מתמיד, שמח כזה .
הייתי מבולבלת " להפסיק מה ? "
" לנעוץ בי מבטים ולא לנשק אותי כבר "
" תנשק אתה "
" אבל לא תבוא עליי עוד סטירה ? "
" נשתדל שלא "
ואז הוא נישק אותי והדיף אותי לאחור ונצמדתי לקיר בחוזקה, העברתי את אצבעי על חזהו והוא על גבי.
" אני אוהב אותך " שמעתי אותו לוחש לי וליבי קפץ משמחה .
" גם אני אוהבת אותך "