כנפיים – פרק 18

מהפרק הקודם :
——————–
החלטתי לצלצל לאבא שלי .
" היי אבא "
" קטנטונת ! החברים שלך ממש דואגים לך את יודעת ? "
החברים שלי ? זאת אומרת לא רק אלינור התקשרה אליו ?
" הו כן "
" ולמה לא אמרת לי שיש לך חבר ? "
" מה ? אין לי "
" מה זאת אומרת אין לך ? הוא התקשר אליי בעצמו והוא נשמע ממש מודאג "
" ומי זה בדיוק ? "

פרק 18 :
—————-
" מישהו בשם דרק, מוכר לך ? "
" אבא נדמה לי שעבדו עלייך "
דרק, הוא רוצה להיות החבר שלי, הוא מקנא כשהוא רואה שאני בוהה בפאץ', לרגע שמחתי ואז נזכרתי בכמה מטרידן הוא, כעסתי עליו כל כך ולא הייתי מוכנה לסלוח לו, כזאת הייתי, נוטרת טינה .
" בסדר מה שתגידי, בואי נעבור נושא, איך היה עם נייל ? "
מבטו של נייל המפוחד תקף בי, המחשבה שיכול להיות שהוא שיקר לפאץ' והוא יגרום לפיטוריו של אבי הפחידה אותי .
" היה אממ .. בסדר "
" את לא באמת רוצה אותו נכון ? "
" או מה שיהיה מדויק יותר : אבא אני כבר בת 17, אני יכולה למצוא לעצמי חבר ואני לא רוצה שידחפו לי מישהו שאוהב בכוח "
אבא שלי שתחק כמה שניות ואז ענה " נכון, את צודקת . אני מצטער קטנטונת, אבל אני דואג לך, לא ראיתי את הבת שלי כבר הרבה זמן לא מביאה חבר הבייתה .. אני רוצה שתהיי מאושרת, זה הכל "
נזכרתי בפאץ', אני מאושרת איתו, הוא הבן אדם היחיד שאני כל כך אוהבת להיות בחברתו, וכאב לי שלא יכולתי לספר על כך לבן אדם שהיה הכי קרוב לי מאז שנולדתי .
שתקתי קצת ואז אמרתי " אני מבינה אבא .. אני כל כך מבינה .. "
" ארצה להיפגש איתך, אפשרי ? "
" כלומר לא פה ? "
" שניפגש .. מצידי אפילו בבית קפה "
צחקתי " בסדר אבא "
ואז נזכרתי בויקטור, " אוי אלוהים אבא ! ויקטור ! "

אפילו לא אמרתי לפאץ' שאני עוזבת, זרקתי הכל ורצתי לבית שלי .
כשנכנסתי התחלתי לצעוק " ויקטור ! ויקטור ! "
איך יכולתי לשכוח ממנו ?! לא ראיתי אותו בכלל ולא חשבתי עליו בכלל !
לא נשמעה אפילו יללה אחת, דמעות עלו בעיני .
הנייד שלי צלצל, זה היה פאץ' .
" אוור ? איפה את ? "
" חזרתי הבייתה, אוי פאץ' אני לא מוצאת את ויקטור .. "
" חכי, אני נוסע אלייך "
אחריי חמש דקות של חיפושים שמעתי צלצול בדלת ופתחתי, זה היה פאץ' .
פיניתי לו דרך והוא עזר לי לחפש אותו, חיפשנו בכל מקום שחשבנו עליו, ואחריי רבע שעה פאץ' מלמל משהו ואני מיהרתי אליו . ראיתי שהוא מזיז את הספה לאחור ואז ראינו את ויקטור שוכב דומם על הרצפה, מוצף דם .
שמתי את ידיי על פי וצרחתי, הייתי מבוהלת כל כך . בכיתי, צעקתי, אמרתי כמה וכמה פעמים שזה לא ייתכן וידעתי שאני אשמה בכל זה . פאץ' התקרב אליי וחיבק אותי, הרגשתי את נשיקותיו החמימות על ראשי, שהרגיעו מעט את הדמעות אבל הדופק שלי פעם במהירות, הייתי כל כך מפוחדת, ופאץ' היה פה לידי, הוא הרגיע אותי .
" פאץ' .. מה נעשה איתו ? "
" אנחנו יכולים לקבור אותו .. "
" אני .. " ואז שוב פרצתי בבכי .
פאץ' הרים אותי ולקח אותי על זרועותיו לחדרי, שם הניח אותי .
שכבתי בשקט ונתתי לדופק שלי להתייצב, בזמן שפאץ' ליטף את שעריי והביט בי .
אף אחד מאיתנו לא דיבר .. אולי שכבתי שם משהו כמו עשר דקות אבל בלי דיבורים בכלל, רק מבטים .
שמעתי את קולו של פאץ' בראשי ' את רוצה שאקבור אותו ? '
הנהנתי בשקט, וידו של פאץ אחזה בידי " אני אבוא איתך " מלמלתי ולקחתי נשימה עמוקה .
הייתי מזועזעת וכל הזמן מראו של ויקטור שוכב מדומם על הרצפה תקפה אותי וריצדה במחשבותיי .
קמתי רועדת מהמיטה שלי כשפאץ' אוחז בידי, הוא התקרב אליי ונישק אותי במצח " אל תדאגי, יהיה בסדר "
הנהנתי והחלטתי לא לענות, התקדמנו בחזרה לסלון .
הפנתי גב ותקעתי מבט ברצפה בזמן שפאץ' לקח את את ויקטור, קולו נשמע בראשי ' איפה את רוצה שנקבור אותו ? '
" בגינה, אראה לך איפה "
הובלתי את פאץ' לגינה, שם הוא הניח את גופתו של ויקטור ופנה לחפור מקום בשבילו . בעיניי עמדו דמעות בזמן שראיתי את פאץ מניח בזהירות את ויקטור במקום שחפר ואז כיסו את גופתו באדמה .
הבטתי בשקט במקום הזה כמה דקות ואז מלמלתי " אני רוצה להביא את המעמד שלו "
כשחזרתי והמעמד בידי, הנחתי אותו על המקום שפאץ' קבר אותו .
פאץ' התקרב אליי וחיבק אותי, שמעתי אותו לוחש לי " יהיה בסדר "

פאץ' הסיע אותי חזרה לבית שלו כי אמרתי שאני לא יכולה להיות בבית שלי כי אני אזכר כל הזמן בויקטור, הוא הסכים איתי ולכן החליט להסיע אותי חזרה .
" אתה נכנס איתי ? " שאלתי כשהוא חנה מול ביתו .
הוא הניד בראשו " לא, אני הולך להארי, הגיע הזמן לסיים עם זה לא ? "
" ואחריי שנגמור עם זה, מה יהיה ? "
" נהיה זוג מאושר "
חייכתי חיוך קטן, לא יכולתי להיות מאושרת כשהחתול שלי מת וכשאמא שלי נעדרת ולאבא שלי אפילו לא אכפת מזה .
" את רוצה בזה ? " שמעתי את פאץ שואל והפנתי את מבטיי אליו .
הנהנתי הנהון קטנטן ומלמלתי " כן, לגמריי "
הוא חייך אליי חיוך קטן וידו התקרבה לפניי, אצבעותיו ליטפו את לחיי, הוא לחש לי " אל תהיי עצובה אוור, אני לא יכול לראות אותך ככה "
הנהנתי ובלעתי רוק " אני יכולה לשאול משהו ? "
" כן ברור "
ידו התרחקה מפניי והוא השב רק להביט בי .
" הארי .. הוא היה פעם מלאך ? "
" הוא היה אפילו יותר מזה, הוא היה בעליונות הגבוהה של המלאכים " הוא בחן את פניי והמשיך " ואם את מתכוונת לשאול מה זה – זה המלאכים שהאחראים על המלאכים, איזה מלאך ראוי להיות כזה, איזה מלאך שומר על איזה בן אדם וכו' "
" זה אומר שאתה יכול לבקש להיות מלאך ? "
" אני ? לא ממש לא . אחריי כל הפשעים שלי עמדתי אפילו מספר פעמים במשפט על כך שיכולים לקחת את היכולות שיש לי "
" אז למה הם השאירו לך אותם ? "
" את האמת ? אין לי מושג "
" ואם אבקש מהם לעשות זאת ? כלומר .. אין לי מלאך שומר "
פאץ' שתק " זה לא יקרה " הוא הפנה את מבטו הצידה והבנתי שקצת פגעתי בו .
לקחתי נשימה עמוקה " אני אלך .. מתי תחזור ? "
" הכי מאוחר שמונה בערב, תחכי לי ? "
יצאתי מהאוטו ולפניי שסגרתי את הדלת חייכתי אליו ועניתי לו " לגמריי "
ואז הוא משך אותי אליו והחטיף לי נשיקה מהירה וכשסיים התרחקתי ממנו ונתתי לו לנסוע לדרכו .