כנפיים – פרק 23 – פרק אחרון לעונה !

מהפרק הקודם :
——————
ואז הוא סגר את הדלת וגששתי את הרצפה ואט אט קמתי ובחנתי את החדר ונעצרתי כשראיתי את פאץ' שוכב דומם על רצפת החדר .
התקרבתי אליו ודמעות עלו בעיניי " פאץ' ! פאץ' ! "
הרמתי מבט לשניי אנשים שעמדו בצד חשוך בחדר וצעקתי להם " בבקשה תעשו משהו ! " אבל הם לא זזו . שמתי את ראשי על גופו ובכיתי " פאץ' בבקשה תגיד לי שזה לא חלום .. "

פרק 23 :
————
' אוור .. אני חי .. אני עושה את זה בשבילך .. ' שמעתי את קולו של פאץ' בראשי והתאמצתי לא לחייך מאושר . אחד האנשים שעמד בצד צעק לעברי " למה את לא עושה כלום ?! "
חייכתי חיוך קטן " אני עושה " ואז רכנתי לשפתיו של פאץ' ונישקתי אותו .
' דיי תפסיקי זה מגרה כל כך ' שמעתי את קולו של פאץ' ובתוכו תוכי צרחתי מאושר .
ואז הרגשתי מישהו מרים אותי וצרחתי, בעטתי ברגליי בכל כוחי ואז כשהבחנתי בפניו של הארי נרגעתי והבטתי מפוחדת בפניו " כשאמרתי לך שתפעילי את הכנפיים שלו לא התכוונתי ש – "
נפלתי מהאחיזה שלו וייבבתי מכאב של הנפילה, ועקבתי במבטיי בזמן שהוא נפל למוות, כשמאחוריו פאץ' .
" פאץ' ! " צעקתי והוא מיד סימן לי להשתתק, אבל היה מאוחר מדי כי שניי האנשים שעמדו בצד שמעו את הצעקה שלי והתנפלו על פאץ', בומהירות הוא הצליח לגבור עליהם ולהפיל אותם למוות כמו את הארי .
רצתי אל פאץ' וחיבקתי אותו, אהבתי אותו כל כך באותו רגע כי הוא הרג אותם למעני, ואולי גם למענו אבל אם לא הוא אז הם היו יכולים להמשיך לפגוע בי ובאמא שלי .
שמעתי את קולו של פאץ' לוחש לי " אנחנו חייבים ללכת מכאן, מהר . אני אלך להביא את האוטו שלי בזמן שאת תביאי את אמא שלך " וכשהרמתי מבט לראות אותו, הוא כבר לא היה שם .
לקחתי נשימה עמוקה והלכתי בקצב מהיר לכיוון החדר שבו הייתה אמא שלי, ומצאתי אותה יושבת על יד החלון, כשרגליה מכופפות וצמודות לחזה שלה וכששמעה את הצעדים שלי על הפרקט בחדר, הרימה את מבטה ומיד קמה לחבק אותי . " את בסדר ! כל כך דאגתי לך ! " שמעתי אותה אומרת וחייכתי לעצמי, נזכרתי עד כמה אמא שלי דאגנית כשמדובר בי . התנתקתי ממנה כשנזכרתי בדבריו של פאץ' " אנחנו חייבות ללכת מכאן, מהר ! " תפסתי בידה וגרתתי אותה ליציאה .
" מה קורה כאן ?! לאן את גוררת אותי ?! את אפילו לא יודעת איפה אנחנו ! " ועוד כל מיני אבל ניסיתי להתרכז בדבר אחד – להוציא אותנו מהמקום הארור הזה .
כשיצאנו והשמש סינוורה אותנו, עצרנו לרגע כדי לנסות להתרגל במהירות לאור השמש, ואז חפשתי במבטיי את האוטו של פאץ', שמצאתי אותו חונה ממש קרוב לשם .
" בואי ! " צעקתי לה וגררתי אותה לאוטו של פאץ' .

" מה קורה כאן ? " אמא שלי בהתה בידרה המבולגנת שלנו המומה .
התקרבתי אלייה " מצטערת אמא .. הרבה דברים קרו כאן בזמן ש .. נעדרת "
היא לא נראתה מרוצה, אבל היא נאנחה ונכנסה .
שמעתי אותה צועקת " אז תגידי אוור – נהנת לחיות בבלאגן הזה כל הזמן שלא הייתי ?! "
" הייתי אצל פאץ' בזמן הזה .. קרו כאן כמה דברים .. " עניתי לה ואז נזכרתי בויקטור, החתול שלי .
" איפה ויקטור ?! " שמעתי אותה צועקת ואני שתקתי, לא רציתי לענות על השאלה הזאת .
ישבתי על יד הבר במטבח ושתיתי שוקו חם שחימם את גרוני, ואז שמעתי את הנייד שלי מצלצל .
זה היה פאץ' .
" הלו ? "
" היי אוור, חשבתי אולי נוכל להיפגש .. ? "
" תוכל לבוא אליי הבייתה, אתה צריך לתת לאמא שלי הרבה הסברים "
שמעתי אותו צוחק " כמובן, אז בשש אני אהיה אצלכם ? "
הרמתי מבט וחיפשתי את אמא שלי במבטיי אבל לא ראיתי אותה " אין בעיה "
חפשתי את אמא שלי ולבסוף מצאתי אותה בחדר השינה, מסתכלת על התמונה של אבא שלי, התיישבתי על ידה .
" אמא ? הכל בסדר ? " שאלתי אותה והנחתי את ראשי על כתפה והבטתי בתמונה שהיא הביטה בה, תמונה יפה של אבא בנעוריו .
" כן " אמרה בקול רועד והרגשתי את ידה מתקרבתי לפנייה, וניחשתי שזה בשביל לנגב דמעה .
" את מתגעגעת אל אבא נכון ? "
היא החטיפה לי מבט ארוך ואז היא נאנחה " כן, אבל כנראה הגורל לא רוצה שאהיה איתו " היא קמה והניחה את התמונה על השידה ונשענה על הקיר מולי, השפלתי מבט וניסיתי להכריח את עצמי להסכים איתה .
" אבל פאץ' .. " הרמתי את מבטי אלייה " הוא בן אדם אחר, כדי שתשמרי עליו "
זהו אמא, שהוא לא בן אדם ..
הנהנתי ואז נזכרתי שפאץ' מגיע אלינו בשש " אה דרך אגב, דיברתי עם פאץ' לפניי כמה דקות, זה בסדר שהוא יגיע אלינו בשש ? "
אמא שלי חייכה והנהנה " לגמריי, אבל את חייבת לעזור לי לעשות קצת סדר .. "
צחקתי " ברור ! "
" אז רגע .. לא ענית לי .. איפה החתול שלך ? "
" אמא הוא … מת "

פתחתי את הדלת ופאץ' עמד בפתח ובידו גור חתולים .
" פאץ' ? החלטת להתחיל לגדל חתולים ? " שאלתי מופתעת בעוד החתול מתנגד לאחיזתו של פאץ' ומיילל . פאץ' צחק " אני לא חושב, הם ממש שונאים אותי, בעיקר החתלתול הזה .. רציתי רק קצת לעודד אותך על מות ויקטור וחשבתי על זה כל הזמן, אז הנה .. " הוא הושיט לי את החתלתול שהתרבל בין זרועותי . חייכתי לפאץ' " תודה, אתה מוזמן להיכנס " והפעם הוא חייך אליי והתקדם פנימה והחטיף לי נשיקה מהירה, וכשראה שקצת התאכזבתי מזה היה קצר מדי, הוא אמר בראשי ' אל תדאגי, יש לנו עוד לילה ארוך ' .
כשאמא שלי יצאה סוף סוף מהחדר שלה לקבל את פאץ' היא הייתה מופתעת שבין זרועותי מתכרבל לו חתול קטן, ואגב הוא מאוד דמה לויקטור, היא ליטפה אותו וכשפאץ' הסביר לה מאין החתול הקטן היא הודתה לו ואמרה לנו שתזמין לנו פיצה ושעוד מעט נשב כולנו .
אז בינתיים שאני ופאץ' ישבנו בחדר שלי היא הזמינה את הפיצה .
החתול בינתיים ריחרח את החדר שלי, וכבר הספיק להתחבא בארון שלי, ולעלות עליו ( כמו שויקטור תמיד אהב לעשות ) ואת כל זה בזמן שפאץ' ואני ישבנו בשקט ועקבנו אחריו במבטנו, אבל ידנו היו אחוזות זו בזו בזמן הזה .
" אוור אני .. " הוא פתח ואז השתעל מעט, החטפתי מבט כדי לבחון אותו שוב, חליפה נאה, נעליים מתאימות, שיער מסודר וריחו הטוב של הבושם שלו הדיף בחלל החדר שלי .
עצרתי אותו " לפניי שתאמר משהו, אפשר .. " ואז התיישבתי עליו ונישקתי אותו, תחילה ברכות ואז הוא משך אותי אליו והמשיך עם הנשיקה, וכשהתחיל להוריד את הכפתורים עצרתי אותו " פאץ' .. לא עכשיו .. " הוא הנהן ונשך את שפתו, אבל המשיך להוריד את חולצתו, ועקבתי אחריו במבטיי בעודו עשה את זה . " אז למה אתה .. ? "
" אני רוצה שתראי משהו "
וכשהחולצה הייתה זרוקה כבר על המיטה שלי, הוא הצמיד אותי אליו ולחש לי " תגעי בהן "
הייתי מבולבלת " במה ? "
" בכנפיים "
" אבל למה ? "
" פשוט תעשי את זה "
גששתי את גבו וחיפשתי את כנפיו, וכשהרגשתי נוצות נעימות אבל לא ראיתי אותן, כנפיו נפרסו והפעם הן נראו לעין, יפייפיות ומציאותיות יותר מהפעם הקודמת שראיתי אותן .
" הן .. מדהימות " הפנתי את מבטיי לארון שלי אבל אז ראיתי שם משהו שגרם לי לקפוץ ממקומי .
" פאץ' ! " צעקתי ונסוגתי כמה צעדים לאחור, והוא מבולבל רק נעץ בי מבטים " מה קרה אוור ? "
החטפתי לו מבט והפעם שנינו הפננו את מבטנו למה שעמד שם .
פאץ' קם והתקדם אליו, צעדיו היו כבדים וכעוסים .
" מה אתה עושה כאן ? "