כשאהבה ותיעוב נפגשו לראשונה פרקים -5-

והפתעה נוספת…
למי שהייתה בטוחה איך היה לי כח לכתוב שתי פרקים כשאני חולה, אז זהו שזה סיפור גמור.. אני רק צריכה להעאלות, אתן רק צריכות להנות (בתקווה?!) ולהגיב..

פרק -5-

הם עמדו בחדרה של מקונגל, מצפים למוצא פיה, ואכן כעבור כמה דקות מייסרות שבמהלכן נעצה בהם מבטים חמורי סבר היא התחילה לדבר. "דבר ראשון, אני בהלם. ששני תלמידים מהבית שלי יברחו מהשיעור.. אני המומה ומאוכזבת." היא אכן נראתה מאוכזבת. "ממך, סופיה, לא ציפיתי. אני מאוכזבת קשות. שאת תברחי משיעור? אני מקווה שזה היה חד פעמי."
סופי הנהנה במהירות; היא נראתה על סף בכי. לעומתה, דניאל היה על סף צחוק.
"זה מצחיק אותך, אדון וויליאמס?" הסתכלה עליו במבט זועם. "נראה אותך צוחק אחרי שתרצה את העונש שלך היום בערב, ניקוי סירי הלילה במרפאה."
חיוכו של דניאל נמחק והסתכל על מקגונגל בכעס. "ומה עם סופיה?"
"תן לי לטפל בסופיה. בינתיים, אם אני לא טועה, יש לך משחק קווידיץ', ודון מחכה לך." הוא פתח את פיו למחות אבל מקגונגל הרימה את ידה ואמרה, "אל תגרום לי להוריד נקודות מהבית שלי, וויליאמס."
הוא הסתכל על סופי במבט אחרון של כעס ואז יצא מהחדר, טורק את הדלת אחריו.
סופי הסתכלה על מקגונגל בחשש, אך להפתעתה ראתה את מקגונגל מחייכת. "פרופסור?"
"סופיה, רשמי לי סיכום של השיעור האחרון והראי לי לשיעור הבא."
סופי נעצה בה מבט המום ושאלה, "זהו?"
"זהו. עכשיו, אם אני לא טועה, ג'ניפר מחכה לך בחדרה, לחוצה כמו מטריה פתוחה. את לא רוצה לגרום לה לחכות."
סופי חייכה לעבר מקגונגל וברחה מהחדר לפני שתשנה את דעתה. היא רצה לעבר מגורי הבנות ונכנסה לחדרה. ג'ניפר ישבה על מיטתה וברגע שסופי נכנסה היא נעמדה והמטירה עלייה שאלות. "איפה היית? מה קרה? מה מקגונגל עשתה? מה-"
סופי קטעה אותה, צוחקת, ואמרה, "חכי, אני אספר לך, תירגעי."
ג'ניפר התיישבה על המיטה ואמרה, "נו?"
סופי חייכה והתחילה לספר לה.
"אז מקגונגל פטרה אותך בלי עונש, בכלל?" שאלה ג'ניפר בהלם לאחר שסיימה לספר.
"כן, היית צריכה לראות את הפרצוף של דניאל, הוא מה זה כעס." היא נעמדה והתקרבה לעבר החלון. היא ראתה את שחקני הקווידיץ' של גריפינדור משחקים. היא ראתה את דון חוסם את הכדורים ואת הבנות צורחות בהתרגשות. היא ראתה את דניאל, טס על המטאטא בחיפוש אחר הסניץ', ואכן כעבור כמה דקות הוא היה בידו.
"אני יורדת לארוחת ערב, את באה?" שמעה סופי את קולה של ג'ניפר.
"לא, לא בא לי, אני חושבת שאני אלך לישון. אבל תשמרי לי איזה פרוסת עוגה."
"בסדר," שמעה את ג'ניפר וכעבור שנייה שמעה את הדלת נטרקת.
היא חייכה לעצמה כאשר שמעה לפתע את עדת מעריצותיהם של דון ודניאל ונכנסה למיטה לישון.

סופי התעוררה באמצע הלילה. היא הסתכלה על שעונה שעל ידה, השעה הייתה שתיים עשרה בדיוק.
היא קמה מהמיטה בשקט ויצאה מהחדר לעבר המרפאה. היא ראתה את דניאל בלי חולצה, משפשף במרץ את הסירים.
היא התקרבה לעברו ואמרה בשקט, "דניאל."
הוא הסתובב בבהלה ואמר, "אני לא משתמש בקסם, אני… אוה, זאת את."
היא חייכה ואמרה, "אתה מסתדר?"
הוא נאנק ואמר בתסכול, "נראה לך, בקושי סיימתי חמש. אני עדיין לא מבין איך מקגונגל פטרה אותך בלי עונש."
היא עשתה עוד כמה צעדים שאלה, "אתה צריך עזרה?"
הוא חייך ואמר, "ולהרוס את הפיג'מה היפה שלך?"
היא הסתכלה על עצמה. היא לבשה גופיה לבנה, מכנסיים קצרות ונעלה כפכפים.
"לא ממש איכפת לי, זוז. לא נראה לי שאתה יודע מה לעשות." היא לקחה סיר וחיפשה מטלית.
"את חושבת שתעשי את זה יותר טוב ממני?" שאל והסתכל עלייה בלגלוג.
"מבטיחה לך."
הוא צחק ונתן לה מטלית, היא לקחה את המטלית מידו והתחילה לעבוד.

"זהו, סיימתי," אמר דניאל בעייפות והסתכל על סופי. היא ישנה שנת ישרים על אחד הסירים הנקיים.
הוא חייך והרים אותה בזרועותיו. היא נצמדה עוד יותר לגופו לקבל עוד חום ומלמלה מוך שינה, "דניאל."
הוא קפא על מקומו והסתכל עלייה מצפה שתתעורר. כשראה שזה לא קורה הוא עלה חזרה למועדון גריפנדור. הוא נכנס למגורי הבנים הושיב את סופי על מיטתו, מכסה אותה בשמיכה. הוא הסתכל איך היא מתכווצת לתנוחת עובר וחייך.
דניאל לקח כמה שמיכות מהארון והלך לישון על הרצפה.

פרק -6-

סופי התעוררה למחרת בבוקר עם כאב ראש קל. היא התיישבה על המיטה והתבוננה סביב. מספר תמונות של שחקני קווידיץ' היו תלויות על הקיר שליד המיטה. היא לקחה את התמונה שהייתה על השידה והסתכלה עליה. בתמונה הופיעו היא ודניאל בתור ילדים בגן. היא החזירה את התמונה למקום ופלטה קללה חרישית. היא קמה מהמיטה והתחילה ללכת כשנתקלה במשהו כבד ונפלה על הרצפה. "אווו," שמעה אנקת כאב מתחתיה.
"דניאל?" לחשה.
"כן, מה את עושה?" שאל בשקט.
"מה אני עושה? מה אתה עושה? אתה יודע בכמה צרות אני א-"
הוא שם את ידו על פיה ולחש, "אתמול נרדמת על הרצפה במרפאה אז לקחתי אותך לכאן, כי למגורי הבנות אסור לי להיכנס."
סופי הסתכלה עליו ופלטה קריאת 'אוה' חלושה.
"כן, אוה, עכשיו את מוכנה לקום ממני, את מכאיבה לי בצד."
"סורי," מלמלה אבל היא לא קמה ממנו.
"סופי?"
היא חיבקה אותו ואמרה במבוכה, "תודה."
הוא חיבק אותה חזרה ואמר, "על לא דבר." לאחר כמה שניות היא התנתקה ממנו. היא נעמדה ויצאה מהחדר.
דניאל הסתכל מספר שניות על הדלת הסגורה ואז חזר לישון.
סופי נכנסה בשקט לחדרה. ג'ניפר עדיין ישנה. היא הסתכלה על שעונה, השעה הייתה שבע וחצי בבוקר. היא לקחה את החפצים שלה מתוך הארון ונכנסה לאמבטיה. היא פשטה את בגדיה ונכנסה לתוך האמבטיה. היא חשבה על דניאל. דניאל וויליאמס שאותו זכרה כנער צנום עם שיער פרוע השתנה במהלך הקיץ והפך… היא לא רצתה לחשוב על זה, לגבר. לגבר מושך, אפילו. בעל כורחה היא נזכרה לפתע שעיניו נראו לה עמוקות יותר, פניו מחוטבים יותר והיו לו שפתיים רכות…
אלוהים אדירים, זה היה בסך הכל דניאל הנודניק והמעצבן שהכירה עוד מהגן.
היא יצאה מהאמבטיה, התעטפה בחלוק והסתכלה על עצמה. פנייה ושפתיה היו אדומות יותר והוסיפו לה חן חושני.
היא התנערה מהמחשבות והתחילה להתארגן. כעבור חצי שעה היא הייתה מוכנה. היא יצאה מהחדר וירדה לעבר האולם הגדול. היא התיישבה מול זוג פטפטניות מהשנה הרביעית.
"שמעת, אמרו לי שהוא הגיע היום," שמעה סופי את הבלונדינית אומרת לחברתה, שחורת השיער.
"כן, אמרו לי שהוא פשוט חתיך הורס," אמרה שחורת השיער לחברתה.
"כמה חבל שהוא שנה שישית."
סופי, שעד כה לא מצאה עניין בשיחתן של הבנות, הרימה את מבטה מצלחתה והסתכלה בסקרנות על הבנות. "אמרתן שנה שישית?"
הבנות הנהנו במרץ והבלונדינית אמרה, "הוא הגיע לכאן היום מנורבגיה. לפי מה ששמעתי ההורים שלו החליטו לעבור לכאן, הסיבות לא ידועות."
סופי הנהנה ושאלה, "אתן יודעות איך קוראים לו? באיזה בית הוא?"
הבנות נדו בראשם לשלילה ואמרו, "את הכל ככל הנראה נגלה היום בערב."
"מה יש בערב?" שאלה סופי בסקרנות.
"את בת מוגלגים, נכון?" שאלה שחורת השיער.
סופי הנהנה בראשה לאות כן ושאלה, "מה קורה היום?"
"הם יעשו את טקס מצנפת המיון."
"למה?" שאלה בבלבול.
"כדי להראות את הקבלה למשפחה," אמרה שחורת השיער ואז פנתה לחברתה. "אני מאד מקווה שהוא יבחר בגריפנדור."
סופי הייתה כל כך שקועה במחשבות על הנער החדש שהיא לא שמה לב לאן היא הולכת והיא נתקלה במישהו.