כשאהבה ותיעוב נפגשו לראשונה פרק -16-

טוב..אז ככה, בפעם הראשונה בחים שלי העאלתי וידיו ליוטיוב!!!
ותנחשו איזה סרטון העאלתי???? את הטריילר לסיפור שלי נקמה מתוקה…
http://www.youtube.com/watch?v=J1DV0Ci2sCc
אני מקווה שלא תתאכזבו..כי אין לי לא שחקנים ולא את כל הכישורים לזה…

אז בלי הקדמות מיותרות, פרק 16..

פרק -16-

במהלך השבוע סופי ודניאל לא חדלו מלהציק אחד לשני. סופי ניסתה את כל השיטות לעלות לדניאל את העצבים: החל מגניבת שעורי הבית שלו עד לגניבת הבגדים שלו. אבל כל דבר שהיא עשתה לא עיצבן את דניאל בכלל. סופי כבר רצתה להתייאש. אבל אז צץ בראשה רעיון. זה היה בשיעור שינוי צורה, ופרופסור מקגונגל הודיעה על זמני נשף ליל כל הקדושים.
"לכל התלמידים, אין לבוא בתחפושות לא צנועות. תלמידים הרוצים לעשות פעילות מסוימת שייגשו אליי בהפסקה. ועכשיו לגבי הריקודים שיהיו בנשף. כעיקרון אין ממש ריקוד, כל אחד ירקוד איך שהוא רוצה, אבל הריקוד הראשון יהיה וואלס וכולם יהיו מחויבים לרקוד אותו." היא הביטה בכל התלמידים במבט חמור סבר.
אחת התלמידות הרימה את ידה ושאלה, "אבל מה אם אני לא יודעת לרקוד את הריקוד הזה?"
מקגונגל הנהנה בראשה ואמרה, "בשל כך בשיעור הבא כולכם תתפנו לעבר האולם הגדול, וכולכם תלמדו לרקוד את הריקוד. זה ריקוד פשוט, ואין סיבה שלא תדעו לרקוד אותו. עכשיו – חזרה לשיעור."
היא המשיכה ללמד כרגיל, אך סופי כבר לא הקשיבה לה. היא הסתכלה על דניאל שסיכם במרץ את דבריי מקגונגל וחייכה.
"על מה את מחייכת?" שמעה סופי את ג'ניפר לוחשת באוזניה.
סופי הסתובבה להביט בג'ניפר ואמרה בחיוך, "עלה בראשי רעיון גדול שיגרום לדניאל להיות כזה מעוצבן ויותיר אותו המום."
ג'ניפר הסתכלה עליה ואמרה, "אני לא אוהבת את זה."
"אבל אני כן," אמרה סופי וחייכה חיוך מרושע.

זה היה שבוע לפני נשף ליל כל הקדושים. סופי וג'ניפר ישבו באולם הגדול, אוכלות ארוחת בוקר.
"הלוואי שהשמלה שלי כבר תגיע," אמרה ג'ניפר באנחה.
"שלי צריכה להגיע היום, אני מתה להראות אותה לארתור," אמרה סופי בחיוך רחב.
לפתע סופי הרגישה נשיפה בעורפה. היא קפצה בבהלה וכמעט נפלה על הרצפה. למזלה, היא תפסה בשולחן ומנעה מעצמה נפילה כואבת. היא הסתובבה בכעס. דניאל עמד מולה, מחייך חיוך רחב.
"בוקר טוב," אמר.
היא הסתכלה עליו בזעם ואמרה, "עכשיו הרסת לי את הבוקר."
הוא צחק והתיישב מולה. "אז שמעתי שהשמלות שלכן צריכות להגיע היום."
"גם אם יגיעו – והן יגיעו – אני לא מראה לך," אמרה בתקיפות, לוקחת ביס מהלחם.
הוא הסתכל עליה במבט מתחנן ואמר, "אפילו לא לי, לחבר הכי טוב שלך?"
"החבר שאני הכרתי לא היה כזה קרצייה כמו היום. הוא לא היה מנסה לגרום לחברה הכי טובה שלו להתקף לב!"
דניאל צחק ואמר, "אני לא מאמין את עדיין כועסת על השלדים המרקדים."
"ברור שאני כועסת, אתה כמעט גרמת לי להתקף לב ואתה אפילו לא ביקשת סליחה."
דניאל עטה על עצמו הבעת צער ואמר, "סופיה הארטלנד, אני מצטער."
היא הסתכלה עליו בהבעה זועמת ואמרה, "אני לא סולחת."
"את רואה, גם כשאני מבקש סליחה את לא מוכנה לסלוח לי, אז בשביל מה אני טורח?" שאל, צוחק.
"אתה טורח, כי אתה חייב לי את זה," אמרה ואז הוסיפה לאחר רגע, "חוץ מזה לא בטוח שאני לא אסלח לך."
הוא חייך ושאל, "אז יש סיכוי?"
היא גלגלה עיניים ואמרה, "שתוק ותתחיל לאכול!"
"את מצווה עלי?" שאל בהרמת גבה.
"יש לך בעיה עם זה?"
"לא, אבל אולי אחר כך תהיה לך בעיה עם זה."
היא הסתכלה עליו בחשדנות ושאלה, "מה עשית הפעם?"
"כלום," אמר בתמימות.
"דניאל!"
הוא צחק ואמר, "החבר שלך, בשעה שלוש."
סופי הסתובבה וראתה את ארתור מתקרב לעברה. "הי," אמרה סופי בחיוך נושקת קלות לארתור.
"בוקר טוב גם לך," אמר נשק לה חזרה.
"אז את מוכנה ללכת לשיעור תולדות הקסם?"
היא הנהנה ונעמדה. הם התחילו ללכת לכיוון היציאה ואז סופי אמרה, "חכה שנייה."
ארתור הנהן והיא רצה חזרה לעבר שולחנה, היא התקרבה לעבר דניאל מצמידה את מצחיהם יחד ואמרה בשקט, "אם עשית משהו שאני אבהל ממנו, הפעם אני לא אסלח לך."
הוא הסתכל עליה, אך לא ענה.
סופי הסתובבה והיא וארתור יצאו מהאולם לעבר הכיתה.
ג'ניפר הסתכלה על דניאל שאכל את ארוחת הבוקר שלו ואמרה, "אתה יודע שהפעם היא רצינית."
דניאל הרים את מבטו מצלחתו ואמר, "אני יודע."
"ואתה בטוח שאתה יודע מה אתה עושה? כי אם עשית תעלול שיפחיד אותה היא לעולם לא תסלח לך, ואז כל סיכוי שלך להיות איתה ביחד ייהרס."
דניאל הסתכל על ג'ניפר בהלם ושאל, "מאיפה את-"
"אתה חושב שאני סתומה? תמיד ידעתי שאתה וסופי מתאימים אחד לשנייה בטירוף, והסיבה שאתה מעצבן אותה זה כי אתה רוצה שהיא תיתן לך את תשומת הלב שאתה לא מקבל ממנה בתור אהוב. והיא… טוב, גם סופי, אם תסלח לי, אהבלה. לא נראה לי שהיא קלטה את זה."
דניאל נעמד במהירות ואמר, "אני חייב ללכת."
ג'ניפר הסתכלה עליו בבלבול ושאלה, "אתה הולך להגיד לה שאתה אוהב אותה?"
"לא, אבל אני הולך להציל אותה ממכה בטוחה." הוא לקח את פרוסת הלחם שלו ויצא מהאולם בריצה.
הוא ראה את סופי ואת ארתור נכנסים לעבר הכיתה ומלמל, "לעזאזל."
הוא נכנס במהירות לעבר הכיתה, מספר תלמידם כבר ישבו, מדברים אחד עם השני.
הוא ראה את סופי ואת ארתור מפטפטים בעליזות והוא הרגיש משהו זע בתוכו.
הוא התיישב ספסל מאחוריהם, מסתכל על סופי שצחקה עם ארתור.
הוא הרגיש איך הוא רוצה להעיף את ארתור, לעמוד מול סופי ולהגיד לה שתפסיק לשחק איתו משחקים כי הוא כבר לא יכול יותר. אבל הוא לא היה מסוגל, אז הוא ישב בשקט וחיכה עד שהשיעור יגמר.

"סופי, מישהי אמרה לי שחבילה הגיעה בשבילך," שמעה סופי את ג'ניפר אומרת לה לאחר השיעור.
"אולי הבגדים לנשף הגיעו," אמרה סופי בהתרגשות והיא וג'ניפר יצאו מהכיתה במהירות.
"סופי," אמר דניאל בקול אך היה נראה שסופי לא שומעת אותו.
דון הסתכל על דניאל בבהלה ושאל, "אמרת לה, נכון?"
"לא הספקתי, "אמר דניאל ויצא במהירות מהכיתה לעבר מועדון גריפנדור.
סופי וג'ניפר נכנסו לעבר המועדון החמים. קופסה רחבה הייתה מונחת על הכורסה ליד האח.
"שנפתח?" שאלה סופי בחיוך והם התקרבו לעבר הקופסה.
דניאל רץ בכל כוחו לעבר המועדון, הוא אמר את הסיסמה ונכנס לתוך המועדון בדיוק כשראה את סופי פותחת את הקופסה.
סופי פתחה את הקופסה בהתרגשות, ולפתע סופי תפסה צרחת בבהלה, ליצן מכושף קפץ מתוך הקופסה והתחיל לשיר איזה שיר של ליל כל הקדושים.
סופי הרגישה איך ליבה מתחיל לדפוק מהר ומהר, היא ראתה את החדר מסתחרר סביבה ושמעה מישהו קורא בשמה.
דניאל התקרב לעבר סופי בבהלה וצעק, "סופיה, סופיה!!" הוא ראה את סופי מסתכלת עליו רגע לפני שעצמה את עיניה.
"סופי, בבקשה, תנשמי בשבילי!" אמר דניאל בבהלה. "ג'ניפר, תעזרי לי! צריך להביא אותה למאדאם פומפרי," אמר דניאל במהירות והרים את סופי בזרועותיו.
ג'ניפר הנהנה בבהלה והם צעדו במהירות לעבר חדר של מאדאם פומפרי.
הם נכנסו במהירות לעבר המרפאה, מניחים את סופי על המיטה. כעבור רגע מאדאם פומפרי הגיחה מאחד הווילונות ושאלה, "מה קרה?"
"היא איבדה את ההכרה," אמר דניאל. "את יכולה לעזור לה?"
"ברור שאני יכולה לעזור לה, אבל היא תצטרך הרבה מנוחה," אמרה מאדאם פומפרי בקוצר רוח. "ועכשיו תצאו החוצה." והיא צעדה לעבר משרדה לקחת כמה תרופות.
ג'ניפר הנהנה ויצאה החוצה, אך דניאל נשאר והסתכל על סופי.
"סופי, אני כל כך מצטער," מלמל. הוא התקרב לעברה, מריח את הבושם האהוב עליה, ריח ורדים עדין ומתוק. הוא נשק קלות למצחה ואז יצא החוצה לעבר השיעור הבא.