כשאהבה ותיעוב נפגשו לראשונה פרק -20-

תיקון טעות..עוד 2 פרקים זה נגמר..לא אחת..
ולכל הבנות, אני לא עושה עונות שניות..בעצם, מה זה בכלל עונה 2, מה זה סדרת טלוויזיה???

פרק -20-

היא ישבה על הכיסא ליד האח ונשמה עמוק. כעבור כמה רגעים היא ראתה את דלת המועדון נפתחת. היא הסתכלה בחשש, אך כשראתה שזאת ג'ניפר היא נשמה לרווחה.
ג'ניפר הסתכלה עליה בדאגה, מחזיקה את ספריה של סופי ושלה עצמה, ואמרה, "סופי, את חיבת להפסיק עם זה! אני יודעת שרק עכשיו את מתחילה להיות מודעת לכמיהה שלך לדניאל ו-"
"אבל ג'יי, למה? למה עכשיו אני מודעת, ולמה לעזאזל אני רוצה רק לנשק אותו?" שאלה סופי והביטה בג'ניפר בתסכול.
ג'ניפר נשמה עמוק והתיישבה ליד סופי. "סופי, תקשיבי, אני יודעת שעכשיו זה קשה לך ואת לא מסוגלת להתמודד עם זה אבל את חייבת להירגע. אני בטוחה שדניאל נישק אותך כי הוא לא היה מסוגל יותר להחזיק את זה בתוכו כמו שאת עכשיו לא מסוגלת להחזיק את זה בפנים."
היא ראתה את מבטה המבולבל של סופי והמשיכה, "את מודעת, כי כמו שכבר אמרתי לך בתת מודע שלך תמיד רצית את דניאל. את זוכרת את הפעמים שסיפרת לי שאת מרגישה כל מיני עקצוצים מוזרים שאת נוגעת בדניאל?" והיא הסתכלה על סופי שהנהנה במרץ. "זהו שאלו לא היו סתם עקצוצים אלו היו… זה היה הגוף שלך ששלח מסרים בתת מודע."
"ולשאלה למה את רוצה לנשק אותו? אולי בגלל שתמיד רצית לעשות את זה." והיא המשיכה במהירות כשראתה את סופי פוצה את פייה למחות, "בתת מודע."
"אבל למה התת-מודע שלי נזכר היום? איפה הוא היה עד עכשיו?" שאלה סופי בתסכול.
"הוא חיכה שתעשי צעד ולפי מה שאני רואה עכשיו הוא עשה את הצעד שלו," אמרה ג'ניפר וחייכה חיוך קטן.
הם שמעו את הפעמון מבשר על סיום הלימודים. ג'ניפר נאנחה ואמרה, "אני יורדת. את רוצה שאני אביא לך משהו?"
"לא, נראה לי שאני אלך לבלות כמה שעות עם ארתור, אולי זה ישנה משהו."
ג'ניפר הנהנה ועלתה לחדר. במשך כמה שניות סופי ישבה בדממה על הספה ואז שמעה את דלת המועדון נפתחת שוב ותלמידים נכנסים, מפטפטים וצוחקים.
היא נשמה עמוק ויצאה מהחדר.

דניאל ראה את ג'ניפר בורחת לאחר שיעור גילוי עתידות, משאירה את ספרייה על השולחן. הוא נאנח ולקח את ספריה, מתכוון לתת אותם לסופי.
"דניאל," שמע לפתע קול מאחוריו.
הוא הסתובב וראה את ג'ניפר מסתכלת עליו בחיוך קטן. "כן?"
"תן לי את הספרים של סופי, אני עולה לחדר," אמרה.
הוא לא התווכח והגיש לג'ניפר את הספרים. ג'ניפר חייכה ויצאה מהכיתה.
במהלך השיעור הבא סופי לא נראתה וגם דון נעלם. לקראת סוף השיעור הוא לקח את חפציו ועלה לחדרו. הוא ראה את סופי יוצאת מחדר המועדון, לא מבחינה בו. הוא רצה לצעוק לה, לקרוא לה, אבל הוא החליט לשתוק.
כעבור כמה שעות הוא ראה את סופי נכנסת בחזרה, הבעה מוזרה הייתה על פניה, כאילו היא לא יודעת מה יקרה מכאן והלאה. הוא ישב על הכורסא מעמיד פני קורא בעוד שבתוך תוכו הוא רצה לעמוד ולהביט בה. הוא רצה לעשות משהו, לא משנה מה, להחליק את קמטי הדאגה בפניה.

סופי נכנסה לתוך חדר המועדון. את שלוש השעות האחרונות היא בילתה עם ארתור, מפטפטים, צוחקים, מתנשקים. היא ניסתה, באמת שהיא ניסתה. היא ניסתה לנשק אותו בתשוקה ובלהט אבל היא הבינה שהיא לא מרגישה כלום חוץ מריקנות וזה הרגיז את סופי.
היא עלתה לחדרה ולקחה את ספר הכשפומטיקה ואז ישבה להכין שעורי בית בחדר המועדון.
סופי התחילה לפתור את התרגילים עד שהגיע לאיזה תרגיל שהיא נתקעה בו. לאחר כמה ניסיונות כושלים לפתור את התרגיל היא נאנחה ומלמלה, "לעזאזל."
"צריכה עזרה?" שמעה קול מאחוריה.
"כן," ענתה סופי מבלי לחשוב ואז ראתה שזה דניאל והתחילה לגמגם, "לא…, כן…, לא, אני-"
הוא התיישב לידה ואמר, "סופי, בבקשה תני לי לעזור לך."
היא לא הסתכלה עליו ואמרה לבסוף בקול חלש, "בסדר."
הוא לקח את הספר מידה והסתכל על התרגיל. במשך כמה שניות הוא רק בהה בתרגיל במבט רציני וזה נתן לסופי זמן לבחון אותו עוד קצת. היא ראתה שחולצת בית הספר שלו הייתה מעט פתוחה והעניבה הייתה משוחררת, והיא הייתה חייבת להודות שהוא נראה לוהט ככה.
היא ראתה אותו מחייך ושמעה אותו אומר, "אוה, זה תרגיל שכבר פתרתי. היה בו סוג של קאצ'. תסתכלי," והם רכנו יחדיו לעבר הספר. מצחיהם נפגשו בחבטה ודניאל וסופי פלטו צחקוק נבוך.
הם התקרבו חזרה לעבר הספר. סופי הרגישה לפתע את ירכו מתחככת בירכה את זרועו הנוגעת לא נוגעת בזרועה; היא הריחה את ריח הבושם שלו, בסיסי ומתובל כמו סם מעורר. היא רצתה ללטף את פניו להחליק את קמטי העייפות מפניו, היא רצתה להצמיד את שפתיה לשפתיו שלפתע נורא לה כל כך…
"סופי, את שומעת?" שמעה לפתע את דניאל קורא לה.
היא הרימה את מבטה וראתה את דניאל נועץ בה מבט מוזר. "כן, אני בסדר," אמרה ומהרה להתנער ממחשבותיה.
הוא הנהן ואמר, "התרגיל הוא דומה לתרגיל הקודם רק שפה הם הכניסו קאצ' קטן שכל מטרתו בסופו של דבר לקדם את הידע שלך. את יודעת, לפעמים לא כל מה שנראה קשה הוא מסובך." והוא הסתכל עליה.
היא הסתכלה עליו ואמרה, "אבל אם אין קושי אז איפה הכיף?"
הוא חייך חיוך עקום ואמר, "אבל לפעמים אנשים שוכחים את הכיף בקושי ונפנים להביט בקושי עצמו."
לסופי היה חשש שהוא אינו מדבר על התרגיל ואמרה במהירות לאחר שסיים להסביר את התרגיל, "טוב, נראה לי שהבנתי, אני צריכה ללכת." היא לקחה את חפציה והתכוונה לעלות לחדרה שדניאל אחז בזרועה וקרא בשמה.
היא הסתכלה עליו ואמרה, כמעט בתחנון, "בבקשה, דניאל, לא עכשיו."
הוא הרפה מידה ואפשר לה לעלות לחדרה.

סופי עלתה לחדרה בחיפזון וסגרה את הדלת. היא עצמה עיניים והשעינה את גבה אל הדלת. היא הרגישה כאילו היא מעקצצת, נמסה. לבה הלם במהירות, בחוזקה. התגובה המטורפת הזאת חייבת להיפסק.
אבל היא לא תיפסק וסופי ידעה את זה, לא כל עוד היא ודניאל נמצאים באותו בית והיא פוגשת אותו כל יום. היא לא יכלה להתנכר לו וכל מפגש ביניהם מגביר את המתח.
פתאום היא נזכרה במבטו, חשוף, בסיסי, ולוהט וכה מרוכז שהיא נתקפה פאניקה כי הרגישה כאילו היא מביטה במראה.
אלוהים, היא קיוותה שהיא תוכל להתעלם מזה.
לפתע דלת חדר האמבטיה נפתחה וג'ניפר יצאה עטופה בפיג'מה. במשך כמה שניות היא נעצה בסופי מבט מבולבל ואז שאלה, "ומה קרה לך?"
סופי הסתכלה עליה בבהלה ושאלה, "מה קרה לי? מה אמור לקרות לי?"
"את נראית… זוהרת קצת."
סופי הסתכלה עלייה ואמרה, "אני לא מסוגלת! אני לא יכולה להתמודד עם התחושות והרגשות ומה שאני מרגישה לגבי דניאל אני חייבת לעשות מעשה," אמרה סופי בייאוש והתיישבה על המיטה.
ג'ניפר התיישבה מולה מחייכת, ושאלה, "על מה חשבת?"
סופי הרימה את ראשה ואמרה, "להגיד לו שאני לא מרגישה כלום לגביו ושאנחנו רק חברים וזה מה שנהיה."
במשך כמה שניות ג'ניפר הסתכלה עליה בהלם ואז קמה מהמיטה בכעס ואמרה, "סופי, לפעמים אני תוהה אם נולדת עם מוח או שעשו עסקת חליפין, פעם הוא אצלך ופעם הוא אצל אלוהים."
סופי נעצה בה מבט מבולבל וג'ניפר המשיכה, "סופי, למה את חייבת להפוך כל דבר למסובך? הרי את אוהבת אותו הוא אוהב אותך אז למה לשחק משחקים? חוץ מזה את חושבת שאם תגידו לו שאת לא אוהבת הוא יפסיק לאהוב אותך?"
"בפעם הקודמת זה עבד יופי," אמרה סופי בקול חלש.
ג'ניפר התקרבה לעבר סופי והביטה בה. "סופי, מה שהיה היה. למה את לא נותנת לך ולו צ'אנס לגלות מה קורה ביניכם? למה כבר עכשיו לדחות את זה?"
"כי אני מפחדת שהוא יעשה לי את זה שוב," אמרה סופי באומללות.
"את לא חושבת שאתם סבלת מספיק? למה שלא תתני לו צ'אנס, תנסו להבין ביחד מה אתם מרגישים אחד לשני."
סופי הנהנה בראשה לקחה את חפציה והתכוונה לצאת מהחדר שהיא שמעה את ג'ניפר שואלת, "סופי לאן את הולכת?"
סופי הסתובבה לעבר ג'ניפר בחיוך ואמרה, "אני הולכת להתקלח בחדר המדריכים, אני צריכה להירגע קצת."
היא קרצה לעבר ג'ניפר ההמומה ויצאה מהחדר.
כשהגיעה לחדר האמבטיה היא נכנסה פנימה, פשטה את בגדיה ונכנסה לתוך האמבטיה, נותנת לגופה לנוח.

דניאל ראה את סופי עולה במהירות לעבר חדרה ואז נאנח. לא היה טעם להישאר בחדר המועדון והוא החליט לעלות לחדרו.
דניאל נכנס לחדרו וראה את דון יושב וקורא ספר. הוא הרים את ראשה וכשראה שזה דניאל הנהן וחזר לקרוא.
"דון, בא לך לדבר?" שאל דניאל והתיישב על המיטה שלו.
דון נאנח, שם סימניה באמצע הספר והניח אותו על השידה ואז פנה להביט בדניאל.
דניאל התחיל לספר לו מה קרה ולבסוף הוא נעמד ואמר, כמעט בתסכול, "אני כזה מטומטם! איך יכולתי להיות כזה מפגר? הייתה לי תוכנית כזאת טובה והיא נהרסה כי אני לא יודע לשלוט בעצמי. ולא רק שהרסתי את הכול עכשיו סופי לא מסוגלת להסתכל עליי, לא בתור חבר ולא בתור ידיד." והוא התיישב חזרה על המיטה.
"טוב, אין מה לעשות, אתה גבר. וזה מה שגברים עושים, הורסים את המצב."
"תודה על העידוד," אמר דניאל ופנה להביט בדון שחייך חיוך קטן.
דניאל נעמד שוב ואמר, "טוב, אני חייב מקלחת, לחשוב." הא לקח את המגבת שלו ואת חפציו והתכונן לצאת ששמע את דון אומר, "אה, דניאל? לא נעים לי להגיד לך, אבל– האמבטיה בכיוון השני."
דניאל התבונן בדון המחייך ואמר, "אתה יודע, אם היה לי כוח הייתי מחטיף לך ומוחק את ההבעה הצינית שעל הפנים שלך."
"תודה, אדוני רב החסד, על שאתה חס על חייו של עבד כל כך מסכן וחסר חשיבות," אמר דון. הוא נעמד והשתחווה לעבר דניאל.
דניאל גלגל עיניים ואמר, "מתחשק לי ללכת להתקלח באמבטיה של המדריכים, נתראה." והוא עזב את החדר וצעד לעבר חדר המדריכים.