כשעזבת, האם שכחתי? פרק 10

"תלך לשבת שם" המורה בעלת המשקפיים הגדולות והבגדים הצבעוניים הצביע על שולחן ליחיד שהיה בסוף הכיתה. 'נו באמת למה דווקא לידו?!', "כן המורה" הזמר אמר בייאוש, עצוב שהוא נאלץ ללכת לבד לכיתה כי בן היה צריך לנוח בחדרו.

ירוק העיניים התיישב בכיסאו, מנסה להתחמק כמה שהוא יכול מעיניו של מייק בזמן שהוא הוציא מהתיק שלו מחברת וכלי כתיבה. 'מי מאמין שאני צריך ללמוד בגיל 19' הוא חשב לעצמו בזמן שהמורה דיברה על היסטורית השירה והריקוד והשילוב בין שניהם.

"מייק חמוד אתה יכול להדגים לנו ריקוד משנות ה80?" האישה הצבעונית שאלה עם חיוך רחב את הנער הגבוה שישב בשולחן שהיה בצידו השמאלי של הארי. הרקדן הרים את מבטו מהטלפון שהיה מתחת לשולחן, כנראה התכתב עם מישהו.

"מה?" הרקדן שאל בחוסר חשק, "תראה לילדים ריקוד משנות ה80", "או, אוקיי". מייק נעמד, שולח מבט קצר לנער היחידי שהתעלם ממנו, הוא גיחך בעצבנות בזמן שהניח על השולחן את הז'קט והעניבה שלו ולאחר מכן התקדם לקידמת הכיתה. המבוגרת ביותר בחדר הלכה במהירות לטייפ שהיה בצד הכיתה והפעילה שיר מסויים וישן.

הנער עם עיניי הדבש התחיל לנוע, רגליו וידיו מתנופפות לצדדים ומותניו נעות בקצב המנגינה. הארי בהה בו ובכל תנועות גופו, מרגיש את דמו זורם מהר יותר בוורידיו ואת ליבו שמתחיל להגביר את קצב פעימותיו. 'כמעט שכחתי כמה טוב הוא בריקוד'.

—

-פלאשבק-

"נו מייקי אני לא מצליח" , "אתה יכול לעשות את זה ריי ! זה פשוט.", "זה פשוט בשבילך" הארי התיישב על הריצפה בכעס, משרבב את שפתיו. "אל תתייאש בייבי" מייק התיישב לידו, צובט את לחייו העדינות של בן זוגו.

"נשיקה!" הוא הפציר, אצבעותיו מתחפרות בתוך שערותיו השטניות והרכות של ירוק העיניים, והאחר עשה את דבריו, מתיישב על יריכיו של מייק ומנשק ברכות את שפתיו הנפוחות והמתוקות, ידיו עוטפות את עורפו של הגבוה בזמן שהאחר מניח את ידיו על מותניו הצרות של הארי.

"תנסה עוד פעם אחת, טוב?" הגבוה אמר לאחר ששניהם התנתקו מהנשיקה העדינה, הארי ניפח את לחייו והנהן, גונב עוד נשיקה קצרה לפניי שהוא נעמד ואחריו הנער עם עיני הדבש. "תרים את היד ככה, בזמן שהרגליים קצת מפוסקות" מייק מיהר להפריד מעט את רגליו של הארי, עוזר לאהובו, "יופי, עכשיו תזיז מעט את האגן", ירוק העיניים עשה את דבריו

"בדיוק. אתה רואה שזה לא כל כך קשה ריי~", הנשי חייך בהתרגשות, קופץ על השני ומפיל את שניהם על המיטה. הם הביטו אחד על השני בעיניים מאוהבות וטהורות.

"בוא נעשה אהבה", לחייו של הארי נצבעו באדום כשהוא שמע את מייק, "אתה כל כך חמוד כשאתה מסמיק". הגבוה הסתובב, גורם לאחר לצנוח על המיטה בשכיבה.

כאשר רגליו של הארי התלפפו מסביב למותניו של הרקדן מייק רכן לנשק את צווארו הלבנבן של בן זוגו, מחייך כנגד צווארו של האחר בזמן שהוא שומע את גניחותיו הנעימות של הארי, "אני אוהב אותך" , "גם אני, יותר מכל דבר אחר ריי~".

—

'נו באמת הארי אתה כל כך פתטי, תפסיק לחשוב על העבר! פעם היית מטומטם וזהו'. הארי הזיז את ראשו מקדמת הכיתה, מניח אותו על השולחן ומסתכל לצידו הימני, עיניו נופלות על עיניו של כחול השיער שהביט בו בסקרנות. ירוק העיניים הזיז במהירות את ראשו לצד השני מתחמק ממבטו של צ'אן, 'נו באמת אני מוקף' הוא חשב לעצמו כאשר עיניו נפגשו עם עיני הדבש של מייק שבדיוק חזר לשבת במקומו, גם הן הביטו בו בסקרנות.

הארי הרים את ראשו, מחייב את עצמו להביט ישר ולא לשום צד אחר. "ואו ואו ואו! מייק אתה מדהים, ריגשת אותי! אתם רואים רקדנים צעירים זה מה שנקרא רקדן אמיתי" כולם הריעו למייק, מוחאים לו כפיים בחוזקה ורק הארי שילב ידיים וצחק על כולם.

בום. לפתע נייר פגע בראשו של הארי. הקטן מיהר להסתכל לכיוון שממנו הגיע הנייר, מביט בכעס על הנער הנמוך עם השיער הכחול שציחקק בשעשוע, מסמן לירוק העיניים למחוא גם כפיים. האחר רק גלגל עיניים והזיז שוב את מבטו 'תתעלם ממנו', הארי באמת התכוון להתעלם, אבל שוב צ'אן העיף עליו נייר.

הרזה העצבני הזיז במהירות את כיסאו לאחור בחריקה מחרישת אוזניים, במהרה כולם הסתכלו עליו והפסיקו להשתולל לכבוד מייק. הנער עם השיער השטני נעמד, לוקח את שתי כדורי הנייר והלך באיטיות לכיוון צ'אן. "יש לך בעיות איתי?" הזמר שאל בכעס, "לא" צ'אן אמר בקול תמים, שולח להארי חיוך ערמומי כאשר המורה לא הסתכלה עליהם.

הארי הנהן בעצבנות, "אני מבין". הנשי רכן מעט קדימה ולקח את ידו של כחול השיער, "מה אתה עושה?" הנמוך אמר בכעס, "מחזיר לך את מה ששלך" הארי הניח מחוזקה את כדורי הנייר בידו של צ'אן, "אני מקווה שהם ישארו אצלך עכשיו". "מה קורה פה?" המורה שאלה בבלבול, "שום דבר, מצטער שהפרעתי" ירוק העיניים הסתובב בחזרה והלך למקומו.

–

'לעזאזל עם זה', הארי חשב לעצמו לאחר ששני כדורי הנייר עפו על גבו בבת אחת. הוא הלך במהירות לצ'אן, מניף את ידו כלפי מעלה בכדי להכות את האחר.

'שיט, זה כואב!' הארי כל כך התחרט על זה שהוא ניסה להכות את הנמוך יותר כאשר הוא מצא את עצמו מכופף על ידי האחר וידו הימנית נמשכת לאחור בחוזקה, הוא עצם את עיניו ונשך את שפתו התחתונה בכאב. "תעזוב אותו מיד צ'אן" בעלת הסמכות צעקה, "אבל הוא התחיל המורה" צ'אן משך את ידו של הארי חזק יותר לפני שהוא שיחרר אותו, מזהיר את הארי במבטו.

ירוק העיניים החזיק את כתפו הכואבת, מעוות את פרצופו מרוב כאב. "אתה בסדר?" לפתע הארי שמע קול נשי ומוכר, 'אמילי?' הוא הביט בה ולאחר מכן על צ'אן המשועשע, מחזיר את מבטו במהירות אליה ולוחש "אני חושב שאת לא צריכה להציע לי עזרה, אחרת הם יתעללו בך", היא ציחקקה ולחשה לו בחזרה "צ'אן זה אחי התאום, אל תדאג לי".

'ואט דה פאק קורה בעולם המזדיין הזה?'. "ואו, אז אם את לא רוצה להיות מנודה מהמשפחה עדיף שלא תעזרי לי", "שטויות, אחי סתם מטומטם", "שמעתי את זה!" צ'אן אמר במהירות.

הארי לא ידע מה לעשות או להגיד ולבסוף הוא החליט מה לעשות. "אני הולך, אל תבואי איתי" הארי הלך במרץ לכיוון הדלת אבל לצערו הדרך לא הייתה כזאת קלה, אחד מהילדים הוציא מעט את רגלו לצד, גורם להארי למעוד וליפול על ישבנו עם צליל "אוף" קטן שסימל את כאבו. ירוק העיניים שירבב את שפתיו, מבלגן את שערו בכעס בזמן שהוא רוקע ברגליו על הריצפה. חלק מהילדים חשבו שזה חמוד אבל הם בחיים לא יודו בזה. הוא התרומם לאט, משפשף את ישבנו ויוצא משם. 'אני שונא את העולם הזה! למה נפלתי לתוך המלכודת הזאת?!'

–

"מה קרה לך?" , "התעוררת?!" , "לא. אני ישן ואני מדבר איתך מתוך שינה…נו ברור שאני ער" בנג'מין אמר בציניות,"מצחיק מאוד" הארי ניגב את שערו הרטוב עם מגבת לאחר שהתקלח. "למה חזרת מוקדם?…ולמה אתה צולע?…מה קרה לך ליד?" השרירי הציף את האחר בשאלות, "כמה שאלות! יש לי תשובה אחת והיא שאני אהרוס לך את החיים על זה שגרמת לי להיכנס לבית ספר המזדיין הזה, בגללך אני סובל! ", "מצטער?!" האחר אמר עם חיוך סליחה קטן.

"אתה צריך להצטער!…פאק הנמוך הזה, השותף של מייק כל כך חזק חשבתי שהיד שלי תיתלש מהמקום". בן גיחך, מוצא את הארי כחמוד "ברוך הבא ל'סטאר סקול'", " 'גיהנום סקול' יותר נכון", "צודק!" המוכה הסכים עם הנשי, "אני אצא להביא לך קרח, תשים על היד…ומה קרה לך בתחת שאתה צולע? אל תגיד לי ש…" הוא הוסיף והשתתק לפני שסיים את מה שרצה להגיד, "ששש..מה?" הקטן שאל בבלבול , "שאתה ומייק עשיתם את זה עכשיו".

"מה? לא! ממש לא! מישהו שם לי רגל ונפלתי, ודרך אגב אם אתה כל כך מתעניין בחיי המין שלי אני כבר רגיל להזדיין! אני ומייק היינו עושים את זה כל כך הרבה שהתחת שלי כבר התרגל, אבל כבר שנה וחצי לא עשיתי את זה אז אני לא יודע מה יקרה" הארי היה בוטה יותר מהרגיל, מנסה לזעזע את השרירי כמה שיותר והוא לחלוטין הצליח.

"יותר מידי מידע! שיט, הרסת לי את התיאבון". הארי צחק בחוזקה, שוכח מהכאב, "היית רעב?", "הייתי! לא בעצם אני עדיין רעב", שני הנערים המוכים צחקו ביחד."טוב אני יכול להכין לך לאכול", "אני בא איתך!", "לא. אתה צריך לנוח!", "נחתי מספיק", "אם תמשיך להתווכח אתה תנוח לנצח, בתוך האדמה", "אוקיי!!! אתה בטוח שאתה יכול לבשל עם היד?", "כן זה פחות כואב, אני אכין לך משהו טעים" השרירי הנהן והארי יצא משם, הולך למטבח.

–

בזמן שהוא הכין מוקפץ הוא התחיל לזמזם ולשיר, פעם שיר שקט פעם שיר קיצבי, כמעט כל שיר שעלה במוחו. הריח הנעים של התבשיל עטף את המטבח ביחד עם קולו העדין של הזמר הפצוע.

"גם יודע לבשל וגם לשיר, זה ריי שלי!" הארי קפץ מרוב בהלה כאשר הנער בעל עיניי הדבש לחש לו באוזן, מכניס באיטיות את ידו לתוך מכנסיו של הזמר ומלטף את ישבנו של ירוק העיניים.

הארי כיבה את הגז והסתובב במהירות, שפתיו כמעט נוגעות בשפתיו של הגבוה. הוא תפס בחוזקה את ידו של מייק והוציא אותה ממכנסיו, מתרחק לאחור. "אולי תפסיק לגעת בי?!" הקטן הפציר ברוגז, "לא רוצה" האחר ענה בשעשוע, "אז מה אתה כן רוצה?", "להציק לך" מייק חייך בערמומיות. "תעזוב אותי בשקט!" הארי שוב הפציר, "זה עדיין כואב?" האחר התעלם לחלוטין מבקשותיו החוזרות ונשנות של האקס שלו, "שנפלתי מגן עדן? אז כן" הזמר עקץ.

"מצחיק מאוד. התחת שלך עדיין כואב? והיד גם כואבת?" טון דיבורו של מייק השתנה והיה נראה שהוא מודאג. "מה אכפת לך?!" האחר מיהר להגיב, "אכפת", "לך להזדיין" גבותיו של הארי התכווצו בעצבנות, "בכיף, רוצה להיות השותף שלי בזה?" והנה שוב מייק חזר להשתובב ולהרגיז את הארי.

"תיזהר במילים שלך מייק" הזמר הזהיר. "מה תעשה לי אם אני לא?" מייק אמר ובו זמנית התחיל להתקדם לעבר הארי, "תתרחק", "לא" תשובתו של הרקדן הייתה חד משמעית. הזמר הלך לאחור באיטיות בזמן שהרקדן התקרב אליו יותר ויותר.

'שיט' הארי לא יכל לזוז עוד לאחור, גבו נצמד לקיר. מייק הניח את שתי ידיו על הקיר, פניו של הארי נמצאות בניהן. "מה זה נותן לך?" הארי שאל בלחישה, ראשו פנה לצד כשמייק ניסה לנשק אותו. ידו השמאלית של מייק תפסה בפניו של הנשי, מזיזה את פרצופו בחזרה למול פרצופו שלו, "מה זה לא נותן לי?!" מייק לחש לבסוף בזמן שרכן לעבר הארי, שפתיו מאיימות להתרסק על שפתיו של האחר.

–

פיו של הנער עם עיני הדבש נפתח וממנו יצאו גניחות כאב עמומות לאחר שהארי בעט לו באזור הרגיש. "מטומטם!" ירוק העיניים הזיז את הנער שהתייסר מכאבים, לוקח את כל המחבט שבו היה המוקפץ יחד עם שני מזלגות ורץ במהירות לחדר. 'זה היה טוב' הוא חייך בסיפוק.